יום הכיפורים: כל נדרי

תפלה זכה

לפני כל נדרי אומרים "תפילה זכה" שהיא וידוי על עונותיו, וכן על עבירות שבין אדם לחברו ואומר שמוחל לכולם ומבקש מה' מחילה וסליחה על מה שעשה ושייתן בלב כולם שגם ימחלו לו על מה שעשה להם, וקבלת קדושת היום וה' עינוים (חיי אדם קמד סע' כ), וגם נשים יאמרהו (הגריש"א אוה"ל).

ונכון שלא יקבל על עצמו קדושת יו"ט עד אחרי כל נדרי, לפי שאחר שקיבל על עצמו קדושת היום אינו יכול לומר כל נדרי (אישי ישראל תשובת הגרח"ק תשו' שעה(,

הטעם בתפילה זו אע"פ שהתודו במנחה

לפי שנחלקו הפוסקים מתי צריך להתודות, י"א קודם סעודת המפסקת, וי"א שגם אחר סעודה המפסקת קודם חשיכה (רמב"ן) והטעם כדי שיכנס ליום הקדוש בתשובה ולא יהא שהות לחטוא בין הוידוי לתחילת זמן הכפרה, ורק משום חשש שתטרף דעתו תקנו לומר במנחה, וכתב השל"ה וראוי להחמיר גם לדעת זו ולכן נהגו לומר תפילה זכה (משנ"ב תרז ס"ק א).

צורת האמירה - יש לומר תפילה זכה בעמידה (עכ"פ את חלק הוידוי( והטעם דהוי מדין וידוי, ווידוי דינו בעמידה )פר"ח תרז, חוט השני

תרז ג(.

סדר תפילה זכה - החפץ חיים תיקן לומר תפילת בן אדם לחברו תחילה ולא בסופו כפי שנתקן תחילה לפי הוא חלק חשוב בתפילה שהרי עבירות שבין אדם לחברו אין יו"כ מכפר עד שירצה את חברו (יומא פח ע"ב). ואין האומר מספיק לאומרו.

כל נדרי

יום כיפור נפתח בתפילת כל נדרי שבה אנו אומרים כעין התרת נדרים, שמבטלים את הנדרים שקיבלנו על עצמנו, וכן מבטלים מכאן ולהבא את כל הקבלות שנקבל על עצמנו שיהיו בלי נדר ומבוטלים.

הטעם שתקנו לומר כל נדרי בערב יו"כ

משום דקימ"ל כל עבירות שבתורה אם עשה תשובה יו"כ מכפר, חוץ מעוון נדרים שאם נדר שיתן צדקה אינו מתכפר לו עד שישלם נדרו, ואם זוכר הנדר מקימו, ואם אינו זוכר הנדר הוא נענש מחמת הנדר לכן תקנו להגיד כל נדרי ולהפר הנדרים מיד ביו"כ (שבלי

הלקט בשם רבינו ישעיה(.

הטעם שתקנו לומר ביום כיפור ולא בראש השנה - לפי שביום כיפור בטלים ממלאכה לגמרי אפי' ממלאכת אוכל נפש המותרת בראש השנה ואז יש התקבצות גדולה יותר מראש השנה (רא"ש נדרים ס"ג ס ה, מטה משה תתסד(.

נוהגים לומר "כל נדרי" בעוד יום (טושו"ע תריט א) והטעם שמתחילים מבעוד יום: אע"פ שסוברים כר"ת שמתנים על להבא ואי"ז התרת נדרים לשעבר, מ"מ דומה קצת להתרת נדרים והתרת נדרים אסור בשבת ויום טוב כמבואר בשבת (קנז ע"א) וה"ה שאסור ביו"כ (משנ"ב תריט ס"ק ה). וכתב בספר זה השולחן דמ"מ סגי שפעם אחת יאמרו מבעוד יום כיון שבפעם הראשונה יצאו ידי חובת התרת נדרים ושאר הפעמים שאומרים הוא לחיזוק הענין ולכן א"צ לאומרם מבעוד יום (אות תריט).

סדר התפילה

נהגו שהגדול שבקהל מוציא שני ספרי תורה מהארון, יש הנוהגים להוציא ג' ספרים כנגד ג' פעמים שאומרים כל נדרי, ויש מוצאים ז' ספרים והטעם כנגד ז' פעמים שאומרים ה' הוא האלהים, ויש שמוצאים כל הספרים שבהיכל (אלף למטה תריט טו) והטעם משום שחוששים לפגם הספרים הנשארים (כה"ח תרט טז),ונותנים אותם ביד חשובי הקהל ונעמדים אחד מימין החזן והשני לשמאלו, ולאחר כל נדרי מסתובבים עם הספר מסביב הבימה וכל הציבור מנשקים את הספר ומבקשים מחילה על מה שפגמו בכבוד הס"ת

(מטה אפרים תריט י).

לקנות פתיחת הארון - בכתבי האר"י מובא שמצווה גדולה לקנות הוצאה ס"ת ראשון אפילו בממון רב ויאחז בעת אמירת כל נדרי והעיקר שיחבק וינשק הס"ת ויפייס אותה על מה שפגם בה

(הובא באלף המגן תריט יח).

החזן אומר ג' פעמים "על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירים להתפלל עם העבריינים" - אלו שעברו על דברי תורה (שו"ע תריט א).

והטעם שאומרים שמתירים להתפלל עם העברינים: לפי שבגזרות שהיו על ישראל היו אנוסים שהיו מתנהגים בחוץ כגוים ובסתר היו כיהודים, וביום כיפור היו כולם מסכנים עצמם ומגעים להתפלל בציבור ובשבילם תקנו שמתירים להתפלל עם העבריינים שהם מתנהגים מחמת האונס כעבריינים כל ימות השנה, והשאירו את הנוסח גם היום לפי שגם היום יש עבריינים שרק ביו"כ מגעים להתפלל.

טעם נוסף: תפילה זו היא תפילה להתיר לעברינים להתפלל ומי הם העברינים האלו שעוברים על גזרות וחרמות של הקהל ואע"פ שלא ביקשו להתיר להם אנו מתירים להם משום דאמרינן (בכריתות ו ע"ב( כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית והראיה שהרי חלבנה ריחה רע ובכל זאת היא באה עם סמני הקטורת

(לבוש תריט א , משנ"ב שם ס"ק א.)

הטעם שעומדים ב' אנשים ליד החזן

לפי שצריך להתיר להתפלל עם העברינים וא"כ מצטרף החזן עם שני אנשים להתיר את הנדר דאי משום כל נדרי הם עומדים אין צריך לעשות תנאי על נדר עם שלושה אלא כל אחד מתנה לעצמו

(לבוש תריט א.)

טעם אחר: משום דאיתא במסכת סופרים הלכה י"ג שאינו מן המבוחר שיעמד השליח ציבור לבדו על העמוד, אלא שיעמדו שתים לצידו אחד לימינו ואחר לשמאלו כנגד האבות, והא דאין נוהגים כן כל השנה לפי שטרודים העם במלאכתם, והשתא מאימת הדין נוהגים לעמיד ב' אנשים (אוצר כל מנהגי ישורון).

הטעם שאומרים "כל נדרי" בארמית

לפי שנתקנה בבבל, שעיקר לשונם היא ארמית, ורצו שכל הקהל יבינו הלשון (לבוש תריט א.)

הטעם שתקנו את כל נדרי בלשון יחיד והטעם שכל אחד ואחד צריך לומר זאת עם הש"ץ

לפי שכל נדרי הוא תנאי על הנדרים הבאים שנה הבא ואין השליח ציבור יכול להוציא ידי חובה תנאי של אחרים לכן נתקן בלשון

יחיד שכל אחד ואחד צריך לומר זאת, ומטעם זה צריך לומר יחד עם הש"ץ (לבוש תרי"ט א, משנ"ב שם ד).

בנוסח התפילה - הטור (תריט א) מביא שיש לומר "מיום כיפורים שעבר עד יום כיפור זה וכו" והיתה הכוונה להתיר מה שנדרו ונשבעו בשנה שעברה

ומקשה רבינו תם מה מועיל עכשיו התרה על נדרים של שנה שעברה, וכתב שצריך לומר "מיום כיפורים זה ועד יום כיפורים הבא עלינו לטובה" והכוונה שנודר על הנדרים מכאן ולהבא ומהני התנאי אם אינו זכור התנאי בשעה שנדר אחר כך (משנ"ב תריט ס"ק ב).

הטעם שאומרים ג' פעמים

שכך לשון התלמוד כמו שמצאנו שאומר בהפרת נדרים ג"פ מותר לך וכן ג"פ מופר לך, וכן שנינו במנחות (סה ע"א) מגל זה מגל זה ג"פ וכן אקצור אקצור ג"פ (בית יוסף תריט א).

טעם אחר: לפי שכל הטעם שאומר השליח ציבור תפילה זו כדי להזכיר לציבור שיאמרו גם הם ויתנו על הנדרים של השנה הבאה ושמא יש אדם שאיחר ולא שמע פעם ראשונה או אדם שלא נתן דעתו בפעם הראשונה וישמע בפעם השניה ושמא גם לא שמע בפעם השניה ישמע בפעם השלישית וזה הטעם שמגביה קולו מפעם לפעם כדי שישמעו כולם ויתנו ליבם לפי שאין תנאי של החזן מועיל בשבילם (בית יוסף תריט א בשם ראב"ן, לבוש תריט). טעם אחר: כי כשאומרים ג"פ הענין מתפרסם יותר (סמ"ג).

הטעם שמגביה קולו מפעם לפעם (שו"ע תריט א בשם מהרי"ל שם ו(

לפי שפעם ראשונה דומה לאדם שמשתומם להכנס בהיכל המלך ולבקש פרס מאת המלך וירא מהתקרב אליו ומדבר בחשאי ופעם השניה יגביה קולו מעט וכן בפעם השלישית יגביה קולו יותר כאדם בין בית שהורגל להיות מבאי המלך ולבו גס בו בהקרבו אליו ונכון לבו לשמוע הדבר (רבינו שמחה במחז"ו הובא בספר כש"ט).

"ונסלח לכל" - ואומרים ג' פעמים הש"ץ והציבור "ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה" ביאור: שיהא נמחל לכל עדת בני ישראל וגם לחטאים של הגר שגר בתוכינו על שעברו על נדריהם (אבודרהם) כי כל מה שעשו העם עשו בשגגה.

ואומר הש"ץ "סלח נא לכל העוון העם הזה.... ושם נאמר" והציבור עונה ג' פעמים "ויאמר ה" סלחתי כדברך" והטעם באמירת ג'

פעמים ונסלח לפי שבהתרת נדרים יש לומר ג' פעמים מותר לך

(לבוש, מט"א)

ברכת שהחיינו

ומברך ברכת "שהחיינו" (שו"ע תריט א), והטעם: משום דהוי דבר הבא מזמן לזמן וכל שבא מזמן לזמן מברכים עליו זמן (לבוש תריט.) והציבור לא יכוון לצאת ידי חובת השליח ציבור ויאמר בשקט ונהגו לומר בקול, וישתדל לגמור מהר כדי שיוכל לענות על ברכת הש"ץ אמן, ומ"מ יש לש"ץ לכון להוציא ידי חובה מי שרוצה לצאת ידי חובה (משנ"ב תריט ס"ק ג).

הטעם שאין הציבור יוצאים ידי חובת "שהחינו" מהחזן לפי שיש שאינם מתכונים לצאת או שיש שאינם שומעים קולו של החזן לכן נהגו שכל אחד יברך לעצמו (ערוך השולחן תריט).

נשים בברכת שהחיינו - נשים שבירכו שהחינו בשעת הדלקת הנרות בבתים יזהרו שלא לברך שנית בבית הכנסת (ח"א קמז, מטה אפרים תריט יג( דיש בזה משום איסור ברכה לבטלה דכבר יצאה בברכת שהחינו בהדלקת נרות שקבלה יו"כ עליה (אלף למטה שם כא(.

הטעם שאין מברכים "שהחינו" על הכוס ככל יו"ט לפי שכשמברך על הזמן מקבל עליו קדושת יו"כ אע"פ שמברך מבעוד יום ונאסר במאכל ושתיה (טור תריט א, משנ"ב שם ס"ק ד). והטעם שלא אומרים שיברכו ולא ישתו הכוס משום דקימ"ל (ברכות נב ע"א) המברך על הכוס צריך שישתה ממנו או הוא או אחר

(בית יוסף תריט ז).

והטעם שלא נותנים לקטן שישתה - משום שחוששים שמא יגדל יבוא לשתות מכוס של ברכה ואסור, ואע"פ שמאכלים קטן ולא חוששים שמא יאכל גם כשיגדל, שאני כוס של קידוש זה לפי שהקטן אינו צמא אלא נותנים לו לשתות ויחשוב שיש מצוה לשתות כוס זה גם שיהיה גדול משא"כ באכילה שהוא לצורכו, ולא דמי לברית שקטן שותה משום שאינו קבוע בכל שנה לא חוששים דלמא אתי למיסרך (טור תריט א, משנ"ב ס"ק ד).

והטעם שמברכים "שהחינו" קודם "ברכו"

לפי ש"שהחינו" מברכים קודם עשית המצווה ובשאר ימים טובים שהמצווה היא אכילה ושתיה אומרים בסעודה, משא"כ ביו"כ שברכו היא קבלת היו"ט והשירות והתשבחות שבמעריב הם עיקרי היום וכאכילה ושתיה לכן אומרים לפני ברכו (לבוש תריט א).

הטעם שתקנו לומר שהחינו בבית הכנסת

מעיקר הדין כל אחד יכול אומרו בכל מקום שירצה, והטעם שקבעו לומר בבית הכנסת בכל נדרי לפי שאם אין מקום קבוע לאומרו חישינן שמא יבוא לידי שיכחה (לבוש תריט א).

מעריב

בתפילת מעריב ולמחרת בשחרית אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם.

והטעם - לפי שמצינו במדרש שעלה משה רבינו למרום שמע למלאכי השרת שהיו מקלסים לקב"ה בשכמל"ו, והורידה לישראל וצוה להם לאומרו בחשאי, משל לאדם שגנב חפץ מפלטרין של מלך ונתנו לאשתו אמר לה אל תתקשטי בו אלא בצנעא בתוך ביתך, לכן כל השנה אומרים אותו לחש, אבל ביו"כ שאנו כמלאכי השרת אומרים בפרהסיא ובקול רם (טור תריט-ב, משנ"ב שם ס"ק ח).

נשים "בברוך שם" - נשים לא אומרות בשכמ"ל בקול, והטעם: לפי שלא שייך בהם דומים למלאכים (גור אריה או"ח ס' פב) כמו שמצאנו לגבי עמידה כתב בשו"ע שיש עומדים על רגלהם כל היום והלילה והטעם להיות דוגמת המלאכים וכתב המשנ"ב (תריט יג) נשים לא יעמדו וכתב בשערי ציון הטעם (שם יט) כי אין יכולין להדמות להם.

תשרי עמוד 19(.

סליחות ופיוטים - מנהגינו להאריך בסליחות ותחנונים ובשאר שבחים ותשבחות והטעם לפי שהם עיקר מצות היום והם במקום אכילה ושתיה של שאר ימים טובים (לבוש תריט ס"א).

בתפילת מעריב לפני הקדיש יש שנהגו לומר (תהילים כד) "לדוד מזמור לה'" וכו' (מטה אפרים תקפב ג), ויש שלא נהגו לאומרו וכן מנהג הגאון

והטעם באמירת מזמור זה - לפי שבמזמור זה נאמר פעמים השאלה (שם י) "מי הוא זה מלך הכבוד", ובימים אלו אנו ממלכים עלינו את מלך הכבוד מלך מלכי המלכים הקב"ה (ספר חדתא בשם

יעב"ץ(.

בסגולותיו - מי שאומר זאת מובטח לו שלא יחסר מזונותיו כל השנה (מטה אפרים שם קיצור השל"ה ר"ה בשם השערי ציון).

"אדון עולם" – נהגו לשיר אדון עולם אחר תפילת מעריב והטעם באליה רבא מביא בשם ר' יהודה החסיד ורב האי גאון שכל מי שמכוון באמירת "אדון עולם" ערב אני בדבר שתפילתו נשמעת ואין שטן מקטרג על תפילתו ואין לו שטן ופגע רע

בתפילתו ואויביו נופלים לפניו ומזה הטעם נהגו לשיר בר"ה ויו"כ אחר התפילה "אדון עולם" (אלף למטה תקפב יב). ויש מקומות שלא נהגו לאומרו.

שיר היחוד

בסיום תפילת מעריב אומרים את שיר היחוד של כל השבוע והטעם: לפי ששיר היחוד הוא קדוש מאוד לאלהיו, וקבעו לומר בלילה כדי שידעו הכל כנגד מי מתפלל ביום כיפור (הקדמת פירוש

שיר היחוד בסידור טריישל רנה(.

והטעם שאינו נחשב כמספר שבחו של מקום יותר מדאי (כדאיתא במגילה יח ע"א( לפי שיום זה קבוע לספר בשבחו של מקום, כי בני אדם נחשבים ביום זה כמלאכים ומן הראוי שביום זה יתנו שבח לקב"ה (מהר"ל בספרו נתיבות עולם נתיב העבודה יב).

ד' פרקי תהילים וק"ש שעל המיטה

ד' פרקי תהילים - כתב השל"ה (מסכת יומא) קודם שישן יאמר ד' פרקים ראשונים של ספר תהילים והטעם משום שמצילים מן החטא, ובלילה הזה שאנו דומים למאלכים צריך להזהר מכל טומאות ובפרט מזה החטא (הובא במשנ"ב תריט ס"ק יד). ק"ש על המיטה - אמירת בשכמל"ו בקול רם - יש שאמרו לומר לחש כמו בכל השנה (הגר"ח קניבסקי הובא בספר שכב כארי עמוד קסג(, ויש שאמרו לומר בקול רם )נטעי גבריאל יו"כ פרק לב י(.

יו"כ שחל בשבת

יו"כ שחל בשבת אין אומרים פזמון לכה דודי אלא "מזמור שיר ליום השבת" ו"ה' מלך".

הטעם: לפי שנאמר בו פני שבת נקבלה, והוי כמבייש את יו"ט שדווקא פני שבת ולא יו"ט וכיון שאין אומרים לכה דודי אין אומרים גם מזמורים שלפניו שאלו לא באו אלא בשביל קבלת שבת, לצאת לקראת השבת הנקראת כלה (בית דוד לר' יוסף דוד משאלנקי ח"א סימן דסד(. טעם נוסף: לא פלוג מיו"ט שחל להיות בערב שבת (לבוש ער, מנהגים כא, משנ"ב ער ס"ק ד).

נוסח ספרד - אומרים בלכה דודי שתי בתים ראשונים ושתי בתים אחרונים, והטעם: משום שיו"ט הוא זמן של שמחה ואין לעורר בו אבלות על איחור הגאולה שזהו תוכן הפזמונים האמצעים קומי צאי, התעוררי, משא"כ ב' פזמונים הראשונים והאחרונים תוכנם הוא לקבל את השבת (אלף המגן תרכה נו). לכוון במקדש השבת

יו"כ שחל בשבת חייב בקידוש מן התורה אלא שיוצאים ידי חובה בתפילה שאומר מקדש השבת (רע"א על שו"ע או"ח ריש ס' רעא) ובהגה חת"ס הוסיף כיון שמצוות צריכות כוונה צריך כל אחד כשמסיים

ברכת מקדש השבת לכוון לקיים מצוות עשה "זכור את יום השבת לקדשו" (לוח א"י, הליכות שלמה פרק רביעי ה"ד).

ויש שכתבו ללמד זכות למי שאינו מכוון לפי שביו"כ אין קידוש על הכוס ולכן אף בלא קידוש יוצא ידי חובת קידוש אף בלי כוונה מיוחדת מהת' על ידי תפילתו (שו"ת הר צבי ח"א ה קנא)

פסוק "כי ביום הזה" - לנוהגים לומר בכל שבת לפני שמו"ע פסוק "ושמרו בני ישראל את השבת" ביו"כ אומרים פסוק "כי ביום הזה" (תהילים פא ד). וכשחל בשבת מקדימים ושמרו והטעם: לפי שתדיר קודם (מטה אפרים תריט).

שמונ"ע – "רצה במנוחתנו" אין אומרים בשמונ"ע "אלוקינו ואלוקי אבותינו מחל לעונותינו את המילים רצה במנחותינו" והטעם: לפי שהוא יום תענית ואין כל כך רצון במנוחתנו (לבוש תריט משנ"ב שם ס"ק ז.( ובברכת מעין שבע אומרים רצה במנוחתינו (לוח א"י, ה"ש פרק ד' ג) והטעם: לפי שהיא תפילה שכל שבתות השנה (עטרת זקנים תריט).

ברכת "מעין שבע" - אומר "המלך הקדוש שאין כמוהו" (מטה אפרים תקפב ג( והטעם לפי שימים אלו ימי דין שהקב"ה יושב ודן את העולם ומראה מלכותו וממשלתו שהוא בכל משלה (לבוש שם ב).

מקדש השבת - ברכת מעין שבע חותם "מקדש השבת" ולא מזכיר יו"כ (שו"ע תריט ג), והטעם שאלמלא שבת לא היה ש"ץ יורד לפני התיבה שלא נתקנה אלא בשבת מפני סכנה ואינה מעיקר חיוב תפילה ואין בה חיוב לקדושת היום ונמצא שלא נתחייב בה היום כלל (סדר ר"ע גאון קסד, משנ"ב תריט ס"ק יא).

"אבינו מלכינו" - אין אומרים "אבינו מלכינו" בתפילות של יו"כ (חוץ מנעילה) (שו"ע תריט ג) והטעם: לפי שאין מבקשים בקשות בשבת. (ר"ן ר"ה ט., רמא תקפד-א). טעם נוסף: לפי שנתקן כנגד תפילת שמונ"ע של חול, וכשחל יו"כ בחול אם לא היה יו"כ היו אומרים אלו הברכות עצמם ועכשיו שחל בשבת משלימים אותם בשינוי על ידי אבינו מלכינו, אבל כשחל בשבת אפילו לא היה יו"כ לא היו אומרים אלו הברכות כך גם כשחל יו"כ בשבת אין אומרים א"מ (לבוש תקפה –ב).

תפילת נעילה - בנעילה אומרים אבינו מלכינו, יש כתבו הטעם לפי שכבר יצא שבת (לבוש תרכג ה) וא"ר (שם) מביא בשם מג"א (תרכג ס"ק ג) דאף שעדין יום אומרים, כיון שהוא גמר דין.

לבקש בקשות פרטיות

אע"פ שאסור לשאול צרכיו בשבת יו"כ שחל בשבת מותר להוסיף בקשות בשמו"ע אחר אלוהי נצור (הליכות שלמה תפלות ימים הנוראים פרק יז יא, הגריש"א לקנות חכמה 5 עמוד 20(.