זוהי גרסת טקסט של העלון, נוחה לקריאה בטלפון ולקוראי מסך. היא הומרה אוטומטית מקובץ ה־PDF, וייתכנו בה שגיאות המרה. הנוסח המחייב הוא העלון המקורי.
הטעם שסופרים בסוף התפילה ולא בתחילתה
בדורות הראשונים היה המנהג להתפלל ערבית קודם הלילה ובסיום הלילה ואז היו סופרים כדין, בתחילת הלילה (בה"ל סעיף א). דמדינא צריך להקדים ק"ש ותפילה לפי שהוא תדיר ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם (שאגת אריה סימן כב).
ספירה לפני עלינו או לאחר
הטעם לנוהגים לספור לפני "עלינו לשבח"
דכל כמה שאפשר להקדים הספירה מקדימים כדי שיהיה תמימות (משנ"ב
לפי שאחר הספירה אומרים פסוקים ומזמורים ולא תקנו לומר אחריהם קדיש לכן סופרים לפני "עלינו" בכדי שהקדיש שאחר "עלינו" יעלה גם על הפסוקים הנ"ל (סידור בעל התניא).
עלינו" נאמר על הרוב כעין סילוק אחר התפילה או אחר או קידוש לבנה, ולכן סופרים העומר ואחר כך אומרים עלינו לשבח" (ספר מנחת העומר ס"ק לג).
הטעם לנוהגים לספור את העומר אחר "עלינו"
כיון שתפילת עלינו נתקנה כחלק מהתפילה וספירת העומר מצוה בפני עצמה לכן אין להפסיק את התפילה במצווה אחרת (ליקוטי דינים וביאורים
שהחינו על מצות ספירת העומר
הטעם שאין מברכים "שהחיינו" על מצות ספירת העומר אע"פ שהוי מצווה לפי שזמן הספירה תלוי בזמן חג הפסח כדכתיב (ויקרא כג וספרתם לכם ממחרת השבת" משום כך אין מברכים שהחיינו על מצווה זו ויוצאים ידי חובה בברכת שהחיינו שמברכים בפסח (לבוש תפט א). משום שלא מצאנו ברכת שהחיינו אלא בדבר שיש בו הנאה, כגון נטילת לולב שהוא בא לשמחה, ותקיעת שופר שהוא זיכרון בין ישראל לאביהם שבשמים, ומקרא מגילה דחס רחמנא עליה ופרקינן, ופדיון הבן שמברך לפי שיצא מכלל נפל, משא"כ ספירת העומר אין בו זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפש לחורבן בית מקדשינו (שו"ת הרשב"א ח"א
ספירת העומר ספירת העומר"
מצות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת ...... שבע שבתות תמימות"
טעם המצווה
לפי שהעולם שרוי בצער מפסח ועד שבועות על התבואה ועל האילנות י משום רבי עקיבא מפני מה אמרה תורה
כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות, ומפני מה אמרה כדי שיתברכו לכם פירות האילן, ומפני
כדי שיתברכו לכם גשמי שנה",
ה לספור בימים אלו כדי שנזכור צער העולם ולשוב לו בלבב שלם ולהתחנן לפניו לרחם עלינו ועל הבריות ועל הארץ שתהינה התבואות כתיקונן שהם סיבת חיינו שאם אין קמח אין תורה (אבודרהם
תחילת הספירה
ם לספור שבעה שבועות (שו"ע תפט א),
ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר
" ויום השבת הכוונה יום ראשון של
ט ששובתים בו ממלאכה ועל זה אומר
ז בניסן תספרו "שבע שבתות תמימות" (לבוש תפט
זמן הספירה
קצירת העומר זמנה בלילה (שו"ע תפט א, מנחות סו, א). ה מן המובחר לספור בתחילת הלילה,,,, והטעם::: בכדי תפט א(.
משום דברוב עם הדרת מלך כמו
שמצאנו בקצירת העומר שהיה נקצר בעסק גדול (סדר היום). במקום שיש חבורה שמתפללים בזמנו ראוי להתחבר להם בימי ש בזמנו וספירת העומר (של"ה פסחים
ת מנחת יצחק ח"ו סימן מ"ח אות ב(.
הטעם שסופרים בסוף התפילה ולא בתחילתה
לפי שבדורות הראשונים
מעריב התחיל הלילה ואז היו סופרים כדין
טעם אחר: דמדינא צריך להקדים ק
ושאינו תדיר תדיר קודם
הטעם לנוהגים לספור לפני
דכל כמה שאפשר להקדים הספירה מקדימים כדי שיהיה תמימות
תפט ס"ק ב(.
טעם אחר: לפי שאחר הספירה אומרים פסוקים ומזמורים ולא תקנו לומר אחריהם קדיש לכן סופרים לפני
יעלה גם על הפסוקים הנ
טעם אחר: לפי ש"עלינו
מצווה, כגון ברית, או קידוש לבנה
בסיום התפילה "עלינו לשבח
הטעם לנוהגים לספור את העומר אחר
כיון שתפילת עלינו נתקנה כחלק מהתפילה וספי עצמה לכן אין להפסיק את התפילה במצווה אחרת למעשה רב כב סט(.
הטעם שאין מברכים
הבאה מזמן לזמן לפי שזמן הספירה תלוי בזמן חג הפסח כדכתיב טו( "וספרתם לכם ממחרת השבת
מצווה זו ויוצאים ידי חובה בברכת
טעם אחר::: משום שלא מצאנו ברכת
כגון נטילת לולב שהוא בא לשמח
ישראל לאביהם שבשמים
ופדיון הבן שמברך לפי שיצא מכלל נפל
זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפש לחורבן בית מקדשינו סימן קכו(.
מצות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר שנאמר (ויקרא כג טו) "וספרתם לכם ממחרת השבת
טעם המצווה
לפי שהעולם שרוי בצער מפסח ועד שבועות על התבואה ועל האילנות כדאיתא בר"ה (ט"ז, א) "אמר ר"י משום רבי עקיבא מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות תורה הביאו שתי הלחם בעצרת, כדי ש
מה אמרה תורה נסכו מים בחג, כדי שיתברכו לפיכך צווה הקב"ה לספור בימים אלו כדי שנזכור צער העולם ולשוב לו בלבב שלם ולהתחנן לפניו לרחם עלינו ועל
התבואות כתיקונן שהם סיבת חיינו שאם אין קמח אין תורה ספירת העומר(.
תחילת הספירה
בליל שני אחר תפילת ערבית מתחילים לספור
כדכתיב (ויקרא כג טו) "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהינה"
פסח שעליו דיבר הכתוב, שהוא יו"ט ששובתים בו הפסוק ממחרת שהוא ט"ז בניסן תספרו
א(.
זמן הספירה
בלילה,,,, והטעם: כשם שקצירת העומר זמנה בלילה תחילת הלילה::: מצווה מן המובחר לספור בתח שיהיה "שבע שבתות תמימות" (לבוש תפט
מצווה מיוחדת לספור בציבור,,,, והטעם::
שמצאנו בקצירת העומר שהיה נקצר בעסק גדול טעם אחר::: במקום שיש חבורה שמתפללים בזמנו ראוי להתחבר להם בימי הספירה, כי אז מצווה גוררת מצווה ק"ש בזמנו וספירת העומר ג, ב, הובא בבה"ט תפט כ(.
טעם אחר: כדי שלא ישכח לספור (שו"ת מנחת יצחק ח
גליון סד
נוהגים בני אשכנז ובצרפת להתענות שני וחמישי ושני אחר הפסח והחג,,,, ם עד שיעבור כל חודש ניסן ותשרי ואז מתענים (טושו"ע תצב)....
טעם הצומות
ימי המועד הם ימי משתה ושמחה, ויש לחוש שמא באו לידי הוללות לכן מתענים לכפר עליהם, וסמך לדבר,,,, שהקריב איוב קרבנות אחר ימי משתה שעשו בניו, דכתיב (איוב א ה) "ויהי כי הקיפו ימי והעלה עולות מספר כולם, כי אמר איוב אולי חטאי בני" (טור ק א.( גם סמכו על הפסוק )תהילים ב, יא( "וגילו ברעדה", תהא רעדה, דהיינו תענית (מהרי"ל מנהגי הימים שבין פסח
לפי שבאים קבוצות אנשים ונשים לשמוע הדרשה ונותנים עין
קידושין דף פא, א ד"ה סקבא דשתא.(
בשביל הגשמים - במרחשון מתענים בשביל היורה שירד על ובאייר שלא ילקה השדה בשדפון ובירקון (מרדכי תענית סימן
ספר חסידים רכב.(
כיון שהותרה מלאכה בדבר האבד, חוששים שמא בלי דעת אסורה בחול המועד (א"ר סימן תצב ס"ג, באר היטב תצב א).
שהם ימי תפילה וזעקה על הגלות (מחזור ויטרי).
שאחר הפסח האויר משתנה וגופו של אדם נחלש מחמת כ אנו מתענים כדי שיחזק ה' את גופינו (מטה משה תשמז.)
בחודש תשרי וחודש ניסן (טושו"ע תצב)
לפי שאין מתענים כל החודש כמבואר בסימן תכט קבעו
כיוון שרוב ימי החודש בחג לא רצו לקבוע תעניות בחודש
סדר הסליחות
זמונים בשני קמא "ישראל נושע בה'''" עם פזמון של יום מלאכים רחמים"
שביום שני נבראו המלאכים ולכן לא רוצים להזכירם שלא כאילו מתפללים למלאכים, אלא אדרבה מתפללים לאבינו כמו שאומרים "ישראל נושע בה'" (ספר התודעה חשון תענית בה"ב.)
ספירת העומר, אבילות בעומר, ובה"ב, פסח שני, בטעם לימוד מסכת אבות, חודש ניסן, שבועות ועוד
"א ח"א תכו(, והטעם::: לפי שיש אנשים
שאינם יודעים מספר הימים ואם יברכו ולא ידעו מספר הימים ברכתם ץ תחילה כדי להזכיר לקהל כמה הם
הרב או האב"ד סופר
אוצר כל מנהגי ישורון מב ב(, והטעם::: כדי
שכח לספור מאחד מהימים ספירת העומר ושוב דרכי חיים ושלום אות תרכה(.
לפי שחוששים שאדם שאינו בן תורה יסבור שהוא מוציא את והוי ברכה לבטלה (מטעמים ספירה).
לעומר או בעומר
או "בעומר",,,,
עם ב' וכן כתב הט"ז (תפט ג) דמנהגינו
ן נזכר לומר לעומר. וכן מנהג הגר"א (מעשה רב דינים והנהגות פרק יז אות מ(....
כתב דמנהגינו לומר "לעומר" עם ל'
דדבר זה אינו אלא לכתחילה ודי לבאר שהוא מונה מיום שהקריבו את העומר והלאה ואם לא אמר אלא היום כך וכך נמי יצא
ולא "לעומר"
ז הכוונה בספירה במנין ימי העומר
ז וכן בשאר הימים הכוונה לימי העומר של כ שאומרים לעומר משמע היו כך וכך לעומר למה שהיה כבר ז שבו שבעומר משמע בתוך משא"כ בלמד משמע
לפי דמילת לעומר משמע שהוא ליום העומר כך וכך ימים, משא"כ בעומר משמע שעכשיו הוא זמן העומר ואינו שזמן העומר הוא רק יום אחד בט"ז
יש שכתבו שנכון לומר ששניהם היום יום אחד לעומר, ושוב לחזור ר רק המילה לעומר אינו כלום (אורחות
אלעד
נוהגים בני אשכנז ובצרפת להתענות שני וחמישי וממתינים עד שיעבור כל חודש ניסן ותשרי ואז מתענים
לפי שימי המועד הם ימי משתה ושמחה
ולידי עברה, לכן מתענים לכפר עליהם
קרבנות אחר ימי משתה שעשו בניו
המשתה וגו' והעלה עולות מספר כולם
תצב א, משנ"ב שם ס"ק א
במקום גילה שם תהא
לשבועות.(
טעם אחר: לפי שבאים קבוצות אנשים ונשים לשמוע הדרשה ונותנים עין זה על זה (תוס' קידושין דף פא
טעם אחר::: בשביל הגשמים
הזרעים לברכה, ובאייר שלא ילקה השדה בשדפון ובירקון
תרכט בשם ראבי"ה, ספר חסידים רכב
טעם אחר::: כיון שהותרה מלאכה בדבר האב עשו גם מלאכה שאסורה בחול
טעם אחר::: לפי שהם ימי תפילה וזעקה על הגלות
טעם אחר::: לפי שאחר
שינוי האויר, ע"כ אנו מתענים כדי שיחזק ה
הטעם שלא מתענים ב
בחודש ניסן::: לפי שאין מתענים כל החודש
בחודש אייר.
בחודש תשרי::: כיוון שרוב
זה (משנ"ב תצב ס"ק ב).
נהגו להפוך סדר הפזמונים בשני קמא
חמישי "מלאכים רחמים
והטעם::: לפי שביום שני נבראו המלאכים ולכן לא רוצים להזכירם שלא יראה כאילו מתפללים למלאכים
שבשמים כמו שאומרים
עוד בענין ספירת העומר
מסכת אבות
תמצא בספר
נוהגים שהש"ץ סופר תחילה (שו"ת הרשב"
שאינם יודעים מספר הימים ואם יברכו ולא ידעו מספר הימים תהיה לבטלה לכן תקנו שיברך הש"ץ תחילה כדי להזכיר לקהל כמה הם ימי הספירה (מועד לכל חי סימן ה ס"ק יט).
הרב או האב
יש מקומות שמכבדים את הרב לספור (אוצר כל מנהגי ישורון מב ב לא לבייש את החזן אם שכח לספור מאחד מהימים ספירת העומר אינו יכול לספור (דרכי חיים ושלום אות תרכה
טעם אחר: לפי שחוששים שאדם שאינו בן תורה יסבור שהוא מוציא את הקהל בספירתו ואחר כך יברכו הקהל והוי ברכה לבטלה
לעומר או בעומר
נחלקו הפוסקים האם יש לומר "לעומר"
"בעומר" ברמ"א כתוב לומר "בעומר" עם ב
לומר "בעומר" אע"פ שבר"ן נזכר לומר לעומר אות סט( לומר בעומר וכן נהג החזו"א )דינים והנהגות פרק יז אות מ "לעומר" אמנם הפרי מגדים (בא"א ס"ק ה) כתב דמנהגינו לומר וכן גירסת הארי ז"ל לומר "לעומר".
כתב המשנ"ב דדבר זה אינו אלא לכתחילה ודי לבאר שהוא מונה מיום שהקריבו את העומר והלאה ואם לא אמר
(משנ"ב תפט ס"ק כא).
הטעמים לסוברים שאומרים "בעומר" ולא
לפי שביום הראשון שמונים בליל ט"ז הכוונה בספירה במנין ימי העומר אשר יביאו מחר ביום הט"ז וכן בשאר הימים הכוונה לימי העומר של מחרת משא"כ שאומרים לעומר משמע היו כך וכך בעומר וא"א לפרשו בט"ז שבו שבעומר משמע לשעבר.
הטעם לאומרים "לעומר" ולא "בעומר"
לפי דמילת לעומר משמע שהוא ליום העומר כך וכך ימים משמע שעכשיו הוא זמן העומר ואינו שזמן העומר הוא רק יום אחד בט בניסן (ספר מצות העומר סימן ז).
ולדינא: יש שכתבו שנכון לומר ששניהם היום יום אחד לעומר ולומר היום יום אחד בעומר, ואם חוזר רק המילה לעומר אינו כלום רבינו ח"ב עמוד צג בשם הגרי"י קניבסקי זצ"ל(.
"ספירת העומר שבועות"
בבתי הכנסת
תענית בה"ב