אדר ראשון בשנה מעוברת

חדשי השנה

חדשי השנה הם לפי חדשי הלבנה שנאמר "עולת חדש בחדשו" שניכר החידוש בלבנה שנראית כדבר מחודש, שבחצי הראשון הולכת וגודלת ובחצי השני הולכת ומתמעטת, ואח"כ שוב מתחדשת, משא"כ חדשי החמה לא ניכר בהם שום התחדשות, את השנים אנו מחשבים לפי שנת החמה שנאמר (דברים טז א) "שמור את חדש האביב" תלה הכתוב בקיץ, ולא יכונו זמני השנה שבהם הקיץ החורף קור וחום אלא בחשבון השמש, ולפי שיתרת ימות החמה על שנת הלבנה קרוב לי"א יום (שנת החמה שס"ה ורביע יום, ושנות הלבנה שנ"ד יום ושמונה שעות ותרע"ו חלקים( וכשמתקבץ מן החסרון ל' יום פחות או יותר מוסיפים חדש אחד ועושים שנה מעוברת (אבודרהם תפילת פורים, רמב"ם הלכות קידוש החדש א ב).

הטעם שמעברים את השנה

"תנו רבנן על שלושה דברים מעברין את השנה על האביב, על פירות האילן, ועל התקופה" (סנהדרין יא, א).

על האביב: כתוב בפסוק (דברים טז א) "שמור את חדש האביב" ודרשו חז"ל (ר"ה כא, א) שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן, והטעם: שאז מבשילה התבואה ויהא מוכן להביא קרבן העומר.

על פירות האילן: מכיון שבחג השבועות מביאים ביכורים לבית המקדש (במדבר כח כו) ואם תתאחר הבשלת הפירות מזמן העצרת יצטרכו לעלות לירושלים פעם אחרת, לכן מעברים את השנה כדי לדחות את חג השבועות בעוד חדש.

על התקופה: אם רואים ב"ד לפי חשבונם שתקופת תשרי נופלת אחר חג הסוכות מעברים את השנה לפי שחג הסוכות צריך לחול בתקופת האסיף כדכתיב (דברים טז יג) "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך".

הטעם שלא תקנו לעבר כל שנה כמה ימים כדי להשוות שנת הלבנה עם שנת החמה, משום שמבואר בגמרא (מגילה ה, א) אמר רבי אבא אמר שמואל מנין שאין מונים ימים לשנים שנאמר (שמות יב ב) "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" חדשים אתה מונה לשנים ואין אתה מונה ימים לשנים, וע"כ תקנו שיוסיפו חדשים שלמים כדי להשוות בין השנים.

עיבור השנה בזמן הזה

כתב ערוך השולחן (או"ח תיז ז) ועכשיו אנו סומכים על החשבונות מלוחות השנים, דהלל הנשיא נכד נכדו של רבינו הקדוש כשראה את הפיזור הגדול של בני ישראל שהתפזרו בארבע כנפות הארץ וביטול הסנהדרין והסמכויות, עמד הוא ובית דינו הגדול וחשבו את החדשים והשנים על פי

דיני התורה וחכמת המזלות וקידשו החדשים עד סוף העולם … ועיקר סמיכתנו על חשבונם של הלל הנשיא וחכמים הסמוכים שהיו בימיו והם קדשו את כל החדשים וכל המועדים, והם עיברו כל השנים הראוים להתעבר עד סוף העולם ולכשיבא גואל צדק אז נקדש עוד כל חדש בפני עצמו כימי קדם (עיין רמב"ם במנין המצות מצוה ק).

הטעם שמעברים חדש אדר ולא חדש אחר

משום דכתיב באסתר (ג, ז" )חדש שנים עשר הוא חדש אדר" ואם מעברים אחד משאר החדשים לא יהיה אדר חדש י"ב (תוס' סנהדרין יב, א ד"ה אין) כעין זה כתב רבינו יונה (עמ"ס סנהדרין יב, א ד"ה אין) לפי שא"א לעבר חדש אחר, אם נעבר אייר נמצא שבין פסח לעצרת יהיה יותר מנ' יום, ואם נעבר חדש מחדשי הקיץ נמצא שלא יהיה תשרי חדש השביעי וכתיב (ויקרא כג כד) "בחדש השביעי באחד לחדש" וטבת גם כן צריך להיות עשירי דכתיב (אסתר ב טז) "בחדש העשירי הוא חדש טבת" (אבודרהם תפלת

פורים ד"ה דתנן.(

טעם אחר: לפי שלומדים עיבור השנה מעיבור החדש מה עיבור החדש כשמעברים אותם ומוסיפים להם יום נוסף דהיינו חדש מלא מוסיפים את היום בסוף החודש כך גם בעבור השנה כשמוסיפים לשנה חדש מוסיפים אותו בסוף השנה (מכילתא שמות פרשת בא ב ט, אבודרהם תפלת פורים.) טעם אחר: לפי שאדר הוא סמוך לניסן ובו נדע אם צריך לעבר את החדשים (אבודרהם תפילת פורים).

אדר ראשון

בשנה מעוברת יש ב' חדשי אדר, אדר ראשון ואדר שני, אדר ראשון הוא חדש מלא דהיינו יש בו שלושים יום, ואדר השני הוא חדש חסר ויש בו רק כ"ט ימים. אדר הראשון הוא חודש שנתווסף על השנה והחדש העיקרי היא אדר שני (עיין תוס' ר"ה דף יט, ב ד"ה אדר).

מזלו של חדש אדר א': יש אומרים: שאדר שני אין בו מזל (חזקוני סוף פרשת בשלח על הפסוק בחר לנו אנשים(, ויש אומרים: שמזלו של אדר שני הוא דגים, ואדר ראשון עדיין החמה במזל גדי לפי שאדר ראשון הם תשלומים לחדשים שעברו בג' השנים להשלים חדשי הלבנה לחדשי השנה (לבוש או"ח תרפה ד(. ויש אומרים: שאף אדר ראשון מזלו דגים )ספר מועדים לשמחה

אדר עמוד צה בשם השפת אמת ליקוטים לר"ח(.

אין כשפים שולטים בנולד בחדש אדר ב' (דבש לפי לחיד"א ערך כישוף בשם רבינו אפרים על התורה פרשת בשלח(, ראייה לדבר: מהמדרש שמשה אמר ליהושע (שמות יז ט) "בחר לנו אנשים" שילחמו עם עמלק אנשים שנולדו

נושאים בעלון

מרבים בשמחה באדר

א'.

אמירת "כפרת פשע".

בר מצווה.

ושמח את אשתו.

פורים קטן.

אבילות .

יארצייט ועוד

באדר שני שאין להם מזל כלל ולא יכול עמלק להילחם בהם בכשפיו

(יערות דבש ח"ב דרשה ז' אדר באלטונא ד"ה אבל מספר מנות לוי).

נס פורים היה בשנה מעוברת

יש אומרים: שנס פורים היה בשנה מעוכרת ומנין על פי הירושלמי רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינה אותה השנה היתה מעוברת מה טעמה "מיום ליום ומחדש לחדש שני עשר הוא חדש אדר" (אסתר ג ז), ביאור מכפל הלשון לחדש שנים עשר שהוא חדש אדר הרי המגילה כופלת את דבריה משמע שיש אדר שהו חדש שנים עשר, ויש שהוא חדש שלושה עשר, מתי בשנה מעוברת עם שני אדרים, וארע הנס באדר ראשון שהוא חדש שנים עשר (ירושלמי מגילה ז, ע"א.)

דינים ומנהגים בשנה מעוברת

משנכנס אדר מרבים בשמחה (תענית כט, א) באדר א'

אדר א': ביעב"ץ מובא שדין זה נאמר על אדר ב' ולא על אדר א' (שאילת יעב"ץ ח"ב סימן פח, וכן כתב בשו"ת תשובה מאהבה ח"ב ס' שא( ע"פ רש"י בתענית (כט, א) דאיתא שם משנכנס אדר מרבים בשמחה וכתב שם רש"י (ד"ה משנכנס אדר( ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח, משמע שדווקא אדר ב' שבו חוגגים נס פורים וימי ניסן סמוכים להם מה שאין כן אדר א' אין בו פורים ואינו סמוך לפסח, וכן מובא בר' חיים פלאג'י (בספרו מועד לכל חי סימן לא נב(. וכן כתב הגריש"א דהדעת נוטה דקאי על אדר ב' )חשוקי חמד מגילה עמ' עז(, ובעל שבט הלוי כתב דפשיטא דעל אדר ב' קאי )ח"י ס' קח אות יג(.

ויש אומרים: שדין זה נאמר גם על חדש אדר א' (תש' חת"ס סימן כ) החת"ס בתשובה שם כתב יום ג' א' דר"ח אדר ראשון שמרבים בו בשמחה (שפת אמת ליקוטים לר"ח וכ"כ בספר דרך שיחה בשם הגרח"ק שליט"א( ובמשנ"ב משמע דקאי גם אדר א' מדלא חילק (לוח הלכות ומנהגים). והביא בעל השבט הלוי (שם) שיש מוסיפים שמחה מאדר א' וטוב לב משתה תמיד.

ברכת החדש אדר ראשון

בשבת שמברכים את החדש נהגו לומר באדר א' "ראש חדש אדר ראשון", ובאדר ב' אומר "ראש חדש אדר שני"' (רמ"א תכז, משנ"ב שם ס"ק ג).

קריאת זכור בשנה מעוברת

לכוון לצאת יד חובת זכירת עמלק בפרשת כי תצא: בשו"ת מהר"ם שיק מובא שהקשה לחת"ס דהטעם שקוראים פרשת זכור פעם בשנה כדי שלא ישכח מהלב, ולכאורה בגמ' (ברכות נח, ב) משמע ששיעור שכחה הוא י"ב חדש [אין המת משתכח מהלב אלא לאחר י"ב חדש], לפי זה בשנה מעוברת יכוון בקריאת זכור שקוראים בפרשת שבוע "כי תצא" שלפני פורים כדי לצאת ידי חובת "זכור", והשיב החת"ס שכך הוא נוהג (שו"ת מהר"ם שיק על תרי"ג מצוות מצוה תרה(.

ולמעשה: יש אומרים שאין להקפיד בזה ואין צריך כוונה מיוחדת בקריאת זכור בפרשת "כי תצא" (הגריש"א הליכות והנהגות פורים, שבט הלוי ח"ו יור"ד ס' קלב אות ד 3.( והטעם: כמו שמועיל עשיית חג הפסח לשלש עשרה חדשים הוא הדין במצות זכירת עמלק, דהא הטבע משועבד לתורה והטבע משתנה על פי מצות התורה (שו"ת התעוררות תשובה תעו ה).

טעם אחר: לפי שלא הוזכר בפוסקים דבר זה כלל, ועוד בהרבה שנים מצוי שיש בין שבת זו לשבת זכור שלפניה יותר מי"ב חודש מיום ליום ועל כרחך שלא תליא מילתא בי"ב חודש מצומצמים דווקא (הגרשז"א הליכות

שלמה מועדים ח"א עמוד שכג הערה 3.(

ולכפרת פשע

בשנת העיבור מוסיפים בתפילת מוסף בברכת אמצעית "אלהינו ואלהי אבותינו" "ולכפרת פשע" (משנ"ב תכג ס"ק ו): והטעם: משום שיש בברכה זו י"ב לשונות לטובה ולברכה וכו' כנגד י"ב החדשים, וכנגד חדש העיבור אומרים ולכפרת פשע, [כמו שנאמר על מזמור ק"נ שבתהלים יש בו י"ב הילולים כנגד י"ב חדשים, וכופלים כל הנשמה כנגד חדש העיבור[ )א"ר תכג ו(. טעם אחר: לפי שחוששים שמא העיבור שלנו הוא שלא כהוגן, וא"כ יוצא שאוכלים חמץ בפסח (טעמי המנהגים עניני ר"ח בקונטרס אחרון על ס' תמח).

הטעם שנקטו לשון "וכפרת פשע"

לשון של וכפרת פשע הוא על פי הגמרא (סנהדרין יב, ב) לענין חזקיהו המלך שעיבר ניסן בניסן, ולא הסכימו עימו חכמים, והתפלל וביקש שה' הטוב יכפר וכיון שבלשון זה התפלל חזקיה על עיבור שלא כדת לכן גם אנו מתפללים בלשון הזה (מובא בספר ויצבר יוסף שוורץ סימן מד). טעם אחר: לפי שהיה קבלה לקדמונים שהיה צריך להיות לאבות י"ג שבטים ומה שלא היה רק י"ב מחמת חטאו של ראובן ולכן אומרים בשנת העיבור שהם י"ג חדשים כפרת פשע לעורר על חטאו של ראובן שגרם שלא יהיה רק י"ב שבטים (סידור רשב"ן לר' שלמה צבי שיק חלק ב ג עיין שם בביאור

הפסוק בראשית לב כב על פי פירושו של בעל מגלה עמוקות חטא של ראובן(.

עד מתי אומרים "ולכפרת פשע"

יש הנוהגים: לאומרו כל שנת העיבור, והטעם: לפי שסוברים שטעם אמירתו כנגד חדש העיבור, וכמו שאומרים כל י"ב לשונות בכל החדשים כך יש לומר גם כפרת פשע כנגד חדש אדר (כה"ח תכה ס"ק יח בשם בא"ח שנה שניה פ' ויקרא אות יט, ערוה"ש תכה ה(.

יש הנוהגים: לאומרו רק בחדש אדר [ראשון] בלבד (נוהג כצאן יוסף אות ז

עמוד קמח מספר יוסף אומץ(.

המנהג הנפוץ: לאומרו רק עד סוף אדר ב' (משנ"ב תכה ס"ק ו), והטעם: לפי שאומרים אותו כל זמן שראוי לעבר את השנה דהיינו עד חדש אדר ולא מחדש ניסן ואילך (לקט הלכות חנוכה ופורים עמוד 64.)

טעם אחר: כיון שאמירה זו היא נגד חדש הי"ב וכדי שיבינו שהשנה מעוברת אומרים זה ואחר אדר שני אין תועלת בהוספה זו (הגאון מהרי"ב, עי' תשובות מהר"ם שיק קפד שהאריך בדבר זה.(

טעם אחר: על פי הגמרא בר"ה (ז, א) תשרי ר"ה לעיבורין וניסן ר"ה להפסקת עיבורין ולכן אין לומר ולכפרת פשע מניסן ואילך דמשם ואיך יש שנה חדשה לענין עיבורין (ויצבור יוסף שוורץ סימן מד). טעם אחר: לפי שכל מה שאירע רעה בעולם הוא מחמת קיטרוג הלבנה כנגד החמה ולכן מעברים את השנים כדי להשוות החמה עם שנות הלבנה, ובשנת העיבור נתעורר הקטרוג וצריך כפרה לפי שבזמן הגאולה יהיה אור הלבנה כאור החמה ובחדש ניסן אחרי שכבר השווה שנות

הלבנה עם שנות החמה שהרי חדש העיבור משלים מה שחסר אין צריך לומר עוד "ולכפרת פשע". (מהר"ם שיק סימן קפד).

הטעם שלא אומרים מניסן עד ניסן והרי ניסן הוא ראש השנה למלכים (מסכת ר"ה) לפי שבמהרה יבוא משיח צדקנו ולא יהיה שנה מעוברת, אבל אחר ראש השנה כיון שקבלנו עלינו השנה לשנת העיבור שוב לא ישתנה (נטעי גבריאל פרק יג ח(.

בר מצוה

הנולד בחדש אדר בשנה רגילה ושנת י"ג שלו היא מעוברת יום הבר מצוה יהיה באדר ב', והטעם: מכיון שחדש אדר השני נחשב כחדש אדר שבכל שנה, ואילו חדש אדר הראשון אינו נקרא אדר אלא חדש העיבור, שהרי אין קוראים בו את המגילה ואנן בעינן י"ג שלימים (רמ"א נה י , פר"ח שם על פי הירושלמי מגילה פ"א ה"ה דאדר ראשון הוא התוספות משנ"ב שם ס"ק י ס"ק מה(.

טעם אחר: לפי שהנעשה בר מצוה נעשה גם כן בר עונשין בבי"ד של מטה ולמה נכניס אותו לפני שהגיע זמנו דהיינו באדר ראשון שהחמה עדיין במזל דלי, ומזלו מזל דגים שהוא באדר שני (לבוש תרפה).

ויש אומרים שנעשה בר מצוה באדר ראשון, והטעם: לפי שסובר שעיקר אדר הוא אדר ראשון והשני הוא התוספת והטעם שאין קוראים מגילה ושאר דיני פורים בראשון משום גזרת הכתוב כדאמרינן בגמ' (פר"ח נה בשם שו"ת הר"ש הלוי או"ח סימן טז(.

הנולד בשנה מעוברת בחדש אדר ראשון או אדר שני ושנת הי"ג שלו היא גם בשנה מעוברת יום הבר מצוה שלו יהיה באותו חדש שנולד בו (מג"א נה י, עיין משנ"ב שם ס"ק מג(.

הנולד בשנה מעוברת בחדש אדר א' או ב' ושנת הי"ג שלו בשנה רגילה הבר מצוה תהיה בחדש אדר באותו יום בחדש בו הוא נולד (שו"ע נה י).

ילד שנולד לפני חברו ויהיה בר מצוה לאחר חברו

כגון שני ילדים שנולדו בשנה מעוברת האחד נולד בכ"ט אדר ראשון וחברו נולד בא' אדר שני

ושנת הבר מצוה שלהם תהיה בשנה רגילה, הילד שנולד בכ"ט אדר ראשון צריך להמתין עד כ"ט אדר להיות בר מצוה [ולא אומרים שאדר ראשון שנולד בו נחשב במקום שבט, ושיגיע כ"ט שבט בשנת הי"ג יהיה בר מצוה[.

ואילו הילד שנולד אחריו בא' באדר השני יהיה בר מצוה מיד כשיגיע אחד באדר של שנת י"ג (עיין שו"ע נה י משנ"ב שם ס"ק מד).

הנולד בשנה מעוברת בל' אדר ראשון

ושנת הי"ג שלו היא שנה רגילה ובחדש אדר אין יום ל'. בר המצוה שלו יהיה בל' שבט א' דראש חדש אדר (שו"ת מנחת יצחק ח"ו ס' ח,

שו"ת בני ציון ח"א סימן קנא יש חולקין שנעשה בר מצוה בר"ח ניסן.(

הנולד בשנה לא מעוברת בל' שבט א' דר"ח אדר ושנת הי"ג שלו היא שנה מעוברת .

הבר מצוה שלו יהיה בל' אדר ראשון א' דראש חדש אדר שני. (שו"ת בני ציון ח"א סימן קנא, שו"ת שבט הלוי ח"י סימן קה אות א(.

הנולד בשנה מעוברת באדר ראשון ושנת הי"ג היא שנה פשוטה אינו נעשה בר מצוה עד שיגיע אדר ולא שבט (שו"ע נה י). והחידוש שלא נאמר שהבר מצוה תהיה בחדש שבט שהרי נולד באדר הראשון שהוא לפני אדר העיקרי, והאדר הראשון נחשב במקום שבט.

הנולד בחדש אדר בשנה פשוטה נהיה בר מצוה בשנה מעוברת באדר השני לענין מצוות דאורייתא יש אומרים שיש לחשוש שיש לו דין של גדול כבר באדר א' כגון להניח תפילין שיתחיל להניח בחדש אדר א [אף לנוהגים להתחיל להניח ביום הבר מצוה[ או ספק קרא ק"ש או ספק אם בירך ברכתה מזון וכדו' (הגרשז"א הובא בספר אישי ישראל על הלכות תפילה פרק טו כו, וכן בשם הגריש"א הובא במקשי תורה קונטרס שנת העיבור עמוד יב(.

"ושמח את אשתו"

הנושא אשה מצוה שיהיה נקי לביתו ושמח את אשתו שנה אחת. יש אומרים: שבשנה מעוברת החיוב י"ב חדש, אם כן אם נשא אשה בחדש טבת נגמר החיוב לשמח בחדש כסלו לשנה אחר כך (עיין שדי חמד ח"ה

מערכה נ כלל נב שהביא מספר אברהם אזכור שהסתפק בזה, שו"ת רבבות אפרים חלק ה סימן קנו מוכיח דבריו מהזוהר פרשת כי תצא(.

ויש אומרים: שחיוב ושמח הוא שנה שלימה ויש לשמח י"ג חדשים (שו"ת

רבבות אפרים ח"ה קנו בשם יפה ללב ח"ד אבהע"ד סד, הנשואים כהלכתם ח"ב טו קכ(.

שובבים ת"ת

כתב האריז"ל שימי השובבים מסוגלים לתקן עונות יותר משאר הזמנים

(הבה"ט תרפה ב, שע"ת שם ב).

בשנה מעוברת מוסיפים גם כן פרשות תרומה תצוה - ת"ת. יש אומרים: שעיקר התקנה היא להתענות רק בשנה מעוברת (של"ה, לבוש

כתובה

הנושא אשה בשנה מעוברת בחדש אדר ראשון כשכותבים בכתובה את התאריך צריך לכתוב "לחדש אדר הראשון" ראשון עם ה"א הידיעה. ואם מתחתן באדר שני צריך לכתוב "לחדש אדר השני" עם ה"א הידיעה (ע"פ שו"ע חו"מ סימן מג כח, כתובה כהלכתה פרק ד סעיף ו).

בדיקת מזוזות

יש הנהוגים: לבדוק המזוזות בחדש אדר בשנה מעוברת, והטעם: כיון שמעיקר הדין צריך לבדוק פעמים בז' שנים כמבואר ביור"ד רצא א וכדי לזכור הלכה זו בדקו באדר בשנה מעוברת שזה יוצא בערך פעמיים בשבע שנים (קונטרס האיגרת הזאת דבילצקי עמוד מב).

פורים קטן (שו"ע תרצ)

כשמעברים את חדש אדר, י"ד וט"ו באדר א' נקראים פורים קטן.

חיוב משתה ושמחה

חיוב משתה ושמחה בפורים קטן, הרמ"א כתב שמעיקר הדין אין חיוב לעשות סעודה אלא שטוב להחמיר (תרצז א). ובמשנ"ב כתב (שם ס"ק ד) שטוב להחמיר רק בי"ד ולא בט"ו. הלבוש כתב שיש להחמיר גם בי"ד וגם בט"ו (שם).

למעשה: מ"מ ירבה קצת בסעודה לכבוד הנס שנעשה בעיתים הללו, והטעם: כדי לצאת ידי המחמירים (משנ"ב תרצז ס"ק ה). ואמרו בשם הגרשז"א שבכרכים המוקפים חומה נוהגים גם בט"ו (הליכות שלמה ח"ב עמוד שלה(. המחמירים לעשות סעודה בפורים קטן יש להוסיף תבשיל אחד יותר מהרגיל (לקט יושר עמוד קנט).

כתב ר' חיים פלאג'י וראוי לאכול בסעודה זו בשר אפילו כשחל בערב שבת (מועד לכל חי לא כב.)

ומוסיף השערי תשובה שיש להרבות בסעודה זו בשירות ותשבחות (תרצז ב).

משלוח מנות: אין נוהג משלוח מנות באדר ראשון, דדמי למתנות לאביונים שאינו נוהג בפורים קטן (ב"י בשם הר"ן), ויש אומרים: שיש לשלוח מנות גם בפורים קטן (כתב סופר פרשת תצוה ד"ה והרמ"א.)

בדיני תפילה

תחנון: אין אומרים תחנון בי"ד וט"ו באדר א' (שו"ע תרצז א.) וכן אין אומרים תחנון במנחה שלפניהם שהוא י"ג באדר א' (משנ"ב קלא ס"ק לג).

"למנצח" (תהילים כ): אין אומרים בימים אלו מזמור "יענך ה' ביום צרה" (שו"ע תרצז א). והטעם: כיון שהם ימים של נס והצלה (שו"ע תרצז א.)

"על הניסים": אין אומרים בימים אלו "על הניסים" בין בתפילה ובין בברכת המזון (מג"א תרצז ס"ק א). והטעם: לפי שאין קוראים ביום זה מגילה

(משנ"ב תרצז ס"ק א).

הספד ותענית

אין מספידים בהם ואין מתענים (שו"ע תרצז א גשר החיים פרק יג דיני הספד ט.) והטעם: משום דהא קי"ל זריזים מקדימים למצוות, ואף שחייבים לקבוע מדאורייתא זכר לנס מ"מ דחו לאדר ב' משום סמיכת גאולה לגאולה, וכתב הרדב"ז דנראה דלכן קבעו לאסור בהספד ותענית הי"ד וט"ו של אדר א', שבזה יצא ידי חובת דאורייתא שכבר עשו זכר לנס, ושוב מצד דברי קבלה דחו לאדר ב' (רדב"ז ח"ד, חתם סופר על מסכת מגילה ו, ב.)

חתן למנהג בני אשכנז שחתן מתענה ביום חופתו, אם יום החופה חל באחד מימי פורים קטן אינו מתענה.

וידוי של חתן: בתפילת מנחה אומר החתן את הוידוי אף בימים אלו (עיין שו"ע או"ח תרצז, הנשואין כהלכתם ח"א פרק ו אותיות לח.( ויש אומרים: שלא לומר הוידוי (שבילי דוד או"ח תקעג.)

אבל לגשת לפני העמוד

יש הנוהגים: שאבל אינו מתפלל לפני העמוד בימי פורים קטן, והטעם: שכל ימים שאין אומרים בהם למנצח ואא"א אין לאבל להתפלל לפני העמוד (ביאור הלכה קלב, פני ברוך סימן לה סעיף יג).

ויש הנוהגים: שמתפלל לפני העמוד אף בימים אלו (גשר החיים ח"א פ' כג ה- ו).

אבילות

אדם שמתו אביו או אמו נוהג בדיני אבילות בשנה מעוברת רק י"ב חדש. והטעם: לפי שדין אבילות היא י"ב חדש ולא שנה לכן בשנה מעוברת מסתיימת האבילות אחרי י"ב חדש בלבד (שו"ע יור"ד שצא בט"ז שם א פני

ברוך סימן לג י"ב חדש טו.(

קדיש יתום: האבל על אביו או על אמו בשנה מעוברת עליו לומר קדיש יתום י"א חדשים בלבד (מט"א דיני קדיש שער ג יג, גשר החיים ח"א פרק ל ג).

עליה לקבר בשנה ראשונה

המנהג הוא שאין עולים לקבר בשנה ראשונה מכיון שהנפטר שרוי בימי דין שלו, השנה ראשונה נחשבת י"ב חדשים מיום הפטירה (גשר החיים ח"א

פרק לב ט, פני ברוך לז ב(.

לימוד משניות לע"נ

אנשים המקבלים על עצמם ללמוד משניות לעליו נשמת הנפטר במשך השנה הראשונה. בשנה מעוברת עליהם לסיים ללמוד את מה שקבלו על עצמם עד י"ב חודש מיום הפטירה ולא עד יום הפטירה [דהיינו י"ג חדשים[, והטעם: לפי שמשפט רשעים בגיהינום הוא י"ב חדש ולא שנה

(גשר החיים ח"א פרק ל אות ג, פרק כב אבלות אחר שבעה ב ט).

הזכרת נשמות

נהגו להזכיר נשמות האב והאם ביו"כ וברגלים (משנ"ב תצד ס"ק יז, תרסח טו). יש הנוהגים: שבשנה ראשונה שלא להזכיר נשמות הנפטר [יזכור], בשנה מעוברת כגון שנפטרו ביום ה' לחדש מר חשון שנמצא נגמר י"ב חדש ביום ד' תשרי וא"כ ביום כיפור ובשמיני עצרת שאומרים יזכור יהיה אחר כלות י"ב חדש אבל עדיין בתוך ימי השנה שהרי היארצייט בה' חשון, הדין שצריך להזכיר נשמות, והטעם: שהרי אינם נידונים אלא י"ב חדש ולכן שייך שיגן זכותם הזכרה (שו"ת בצל החכמה ח"ד ס' קכא, שו"ת מלמד להועיל

ח"א סימן נב(.

דיני יארצייט

אדם שנפטר בחדש אדר בשנה פשוטה כיצד ינהג בשנה מעוברת יש אומרים: שהיארצייט נוהג בחדש אדר א' (שו"ע תקסח ז, שו"ת חת"ס, גשר החיים פרק לב יום השנה י( וכן הנוהג לצום ביארצייט יתענה באדר א. והטעם: משום שאין מעבירין על המצוות (תרומת הדשן סימן רצד). טעם אחר: לפי שיארצייט הוי נדר להתענות ולפי ר' יהודה לגבי נדרים סתם אדר הוי אדר א' אם כן נחשב כאילו נדר להתענות באדר א' (תרומת הדשן שם(.

טעם אחר: להקדים את הכפרה של הנפטר, ולא שייך לומר אקדומי פורענות לא מקדמינן משום שהתענית היא רפואה לנפטר (שו"ת מהר"י מינץ סימן ט(.

ויש הנוהגים: שיום היארצייט נוהג באדר ב' (מחבר תקסח ז וכן נוהגים הספרדים(, והטעם: משום שבתורה עיקר אדר הוא אדר השני וכיון שענין היארצייט הוא שבו דנין את הנשמה למעלה וכו' צריך לעשותו בעיקר האדר שאז הוא הזמן (שו"ת חת"ס או"ח קסג).

יש הנוהגים: בשניהם לעבור לפני התיבה ולומר קדיש גם באדר השני (רמ"א תקסח ז, משנ"ב ס"ק מב, הגרשז"א הליכות שלמה מועדים ח"א עמוד שכח) ואינו דוחה שאר אבלים (גשר החיים פרק לב דיני יום השנה י).