זוהי גרסת טקסט של העלון, נוחה לקריאה בטלפון ולקוראי מסך. היא הומרה אוטומטית מקובץ ה־PDF, וייתכנו בה שגיאות המרה. הנוסח המחייב הוא העלון המקורי.
שהציפורים עפות באויר ושירתן וזימרתן באות על ידי האויר, שירת הים נכתבה אריח ע"ג לבינה דהאויר בין שורה לשורה ובין קטע לקטע רומז לשיר .
שזה רומז לבנין ותקומה לבנ"י היפך מה שכתוב , ב( על עשרת בני המן שכותבים אריח על גבי ג לבינה שלא תהא תקומה למפלתן שלא יהא השורות.
פ הגמרא בברכות (לג, ב) שמבואר שאין אנו יכולים לומר כל שבחו של הקב"ה, וע"כ וכשאנו מביעים את שבחינו והתרגשותנו על ידי שירה אנו מניחים רווח כפלים מהכתב, ובזה אנו מבליטים שיש לנו לומר יותר ממה שאמרנו "כי מי ימלל
מובא בספר להודות ולהלל בשם רבי אבא רקובסקי.(
הרב עולה לתורה בקריאת "שירת הים"
את הרב, מרא דאתרא, לעלות לתורה בקריאת
אברהם סימן תכח ס"ק ח בשם כנה"ג.(
שבירושלמי (מגילה פרק ג' ה"ז) מובא" :אין לך טעון ברכה אלא שירת הים ועשרת הדברות וקללות שבתורת שבמשנה תורה." ומכאן שקטעים אלו הם חשובים נוהגים לכבד בהם את הרב (כנסת יחזקאל.)
ובאמת ליעקב כתב שאין ראוי שיאמר לקב"ה שירת הים כי אם
משפט סדר קריאת הפרשיות בשנים פשוטות ומעוברות אות ה(.
עמידת הציבור
יש שנהגו כל הציבור לעמוד בקריאת פרשת שירה אע"פ שאין נוהגים כן בכל קריאת התורה והטעם::: לפי שבאמירת שירות ותשבחות עומדים (סידור צילתוא דאברהם עמוד קח), טעם אחר::: ע"פ
שבת שירה", ושבת "יתרו"
שבת שירה
בשלח", נקראת "שבת שירה"
שבשבת זו קוראים בתורה את
משה"... (שם.)
' ה( בשירת דבורה שהיא שירה
הוא מעין שירת משה על נפילת
לבוש שם.(
שירה הים
פרשת שירה נכתבת בצורה ובסדר שונה מכל התורה ושירת דבורה נכתבים אריח על
מסכת סופרים פרק יב י, מגילה טז, ב.(
אריח זה הכתב ולבינה זה החלק, החלק
הוא כפלים מן הכתב והאריח חצי לבינה (רש"י מגילה שם) דהיינו חבה על שורה צרה.
שירת הים שלושים שיטין [שלושים שורות] (מסכת שורה ראשונה כשאר שורות של הס"ת, שאר מניחים רווח בשני מקומות באמצע עד שתמצא ואחר מניחים רווח אחד ונמצאת השורה וכותבים בצורה שיהיה רווח כנגד הכתב וכתב כנגד רווח והכתב האמצעי בשורה של החלוקה לג' עושים אותו
ת פרשת האזינו דברים לא יא( כתב השירה יכתבו בהם ובספר ליקוטי שושנים כתב לפי
שהציפורים עפות באויר ושירתן וזימרתן באות על יד משום כך שירת הים נכתבה א
לשורה ובין קטע לקטע רומז לשיר
ויש שכתבו שזה רומז לבנין ותקומה לבנ בגמרא (מגילה טז,
אריח ולבינה ע"ג לבינה שלא תהא תקומה למפלתן שלא יהא רווח מתחת השורות
טעם אחר: ע"פ הגמרא בברכות
לומר כל שבחו של הקב
והתרגשותנו על ידי שירה אנו מ
אנו מבליטים שיש לנו לומר יותר ממה שאמרנו גבורות ה'" (מובא בספר להודות ולהלל בשם רבי אבא רקובסקי
הרב
נוהגים לכבד את
"שירת הים" (מגן אברהם
והטעם::: לפי שבירושלמי
לפניו ולאחריו אלא
כהנים וקללות שבמשנה
במיוחד, ולכן נוהגים
ובאמת ליעקב כתב
הגדול שבציבור (משפט סדר קריאת הפרשיות בשנים פשוטות ומעוברות אות ה
יש שנהגו כל הציבור לעמוד בקריאת
נוהגים כן בכל קריאת התורה
ותשבחות עומדים
שבת שירה
מקור השם "שבת שירה"
השבת בה קוראים את פרשת "בשלח
(הפרדס, לבוש תרפה ד), והטעם::: לפי שבשבת "שירת הים" (שמות טו, א) "אז ישיר משה
הפטרה: מפטירים בשופטים (פרק ד פ'
המדברת על נפילת סיסרא שהוא מ
פרעה ובאבוד רשעים רינה (לבוש שם
צורת כתיבת שירה
פרשת שירה נכתבת בצורה ובסדר שונה מכל התורה ר''' ירמיה בשם רב אמר שירת הים ושירת דבורה נכתבים אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח (מסכת סופרים פרק יב י
ביאור אריח על גבי לבינה: אריח זה ה
הוא כפלים מן הכתב והאריח חצי לבינה שכך נכתבת השורה בס"ת שורה רח
צורת הכתיבה: שירת הים שלושים שיטין סופרים פרק יב יא( שורה ראשונה כשאר
שורות אחריה מניחים רווח בשני
השורה חלוקה לג', ואחר מניחים רווח אחד ונמצא חלוקה לשנים, וכותבים בצורה שיהי
כנגד רווח והכתב האמצעי בשורה של החלוקה לג ארוך קצת מהרווח שתחתיו.
ברמב"ן (עה"ת פרשת האזינו דברים לא יא
הפסק במקומות הנעימה, ובספר ליקוט
גליון מ
באיזה פסוקים מנגנים
לנגן בפסוקים הכפולים כגון (שמות טו, א) "אשירה לה'" " וכו' (שם א, ו) "ימינך ה'" וכהנה (ספר מטעמים.) לנגן בכל השירה מלבד הפסוקים המדברים במפלת על פי מה שאמר הקב"ה למלאכים (מגילה י,ב) מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה. לנגן בכל השבחים שמזכירים את הקב"ה וכן בסוף לשירה ובסוף השירה וכן שירת מרים.
לנגן בכל השירה (וזרח השמש).
ניגון בפסוק "והמים להם חומה" (שמות יד,,,, כב כט) המים להם חומה מימינם ומשמאלם" (שם יד כט) השני סמוך לשירה[, והטעם::: כדי לפרסם היפך המשוגעים יאת ים סוף היתה מחמת תנאי גאות ושפל (הגר"א
שמנגנים בו כיון שהוא סמוך לשירה (שערי ימי הפסח). לנגן ב"והמים להם חומה" הראשון (שם יד כב), והטעם::: לפי שבשני כתוב "חמה" (שם יד ח) בלי ו' ודורשים אל תיקרי חומה חימה שהיה קטרוג על בני ישראל שעבדו ע"ז . דאדרבה כיון שלמרות הקטרוג הצילם הקב"ה וא"כ צריך לפרסם הנס.
נתינת פירורים לפני הציפורים בשבת שירה
לפזר פירורים לפני הציפורים בשבת שירה
כתב בערוך השולחן (שכד ג) דמנהג ישראל תורה הוא, ומרגלא בפי ההמון שהעופות אמרו שירה על הים, ולכן אנו מחזיקים להם והכוונה כדי לזכור שמחת שירת הים.
שזהו שכר לעופות, על שאכלו את המן שפיזרו דתן ואבירם בשבת בבוקר, כדי להטעות את האנשים שירד מן כדי להכחיש את נבואת משה רבנו, ולטעם זה אין הסיבה שייכת כלל לענין שבת שירה וקריעת ים סוף, אלא משום שקריאת התורה בשבת זו היא פרשת בשלח שנאמר בה פרשת ערך שבת אות ב.(
מהפסוק (שמות טז, כז) "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו", ולכאורה לשון מציאה שייך בדבר שהיה היה צריך לכתוב ולא היה, ומבואר ע"פ מה שכתב לא נמצא הילקוט הזה( שדתן ואבירם רצו לעשות דבריו פלסתר שאמר "ביום השביעי שבת לא יהיה בו" (שמות פיזרו את המן שלקטו בערב שבת ואמרו לשכניהם,
שכתבו שבשעה שאמר משה את שירת הים רה כקוראים את ההלל והלל מצותו במעומד,
ק כב(, ]וכן יש נוהגים לעמוד באז ישיר
לומר (שמות יד ל) "ויושע ה'" עד
ם (תשובה סימן מו) שכתב שאסור
ו לאמונתו לחשוב ולהאמין שיש
ים שאין זה אלא לזכר המעמד הנבחר.
לפי שעומדים בעוד קריאות כגון: עשרת הדיברות,
(ע"פ הגרשז"א הליכות שלמה פרק י ח
ברות שעומדים משום חשיבותם
שנאמרו בסיני יש לחוש שיאמרו שרק זה התורה משא"כ כאן
על פי השמועה(.
שיעמדו כמה פסוקים קודם, שלא
שירת הים (שערי אפרים שער ז ס' לז, תשובות
וכך המנהג ברוב קהילות הספרדים[,,,,
כי יותר הוי ישוב הדעת כשיושב מאשר עומד כדי להבין ובאורחות רבינו (ח"א עמוד קכ אות פח)
היה יושב בקריאת פרשת שירה וכן
שירת הים" בבת אחת
"שירת הים",,,, אלא קוראים את
ז סימן כה;;; א"ר סימן קמג ס"ק ו.(
פרק ג ה"ז( מובא אין לך טעון ברכה
ועשרת הדברות וקללות שבתורת
ומכאן שיש לקרוא עניינים אלה
הקריאה
בניגון מיוחד, והטעם::: כדי לפרסם
אמרו ישראל שירה (שולחן הקריאה).
שנהג אביו לקרוא השירות בקול
ק יז( שצריך לומר שירת הים
בשמחה והאומר בשמחה מוחלין לו על עוונותיו.
באיזה פסוקים מנגנים
יש שנהגו לנגן בפסוקים הכפולים כגון
(שם) "כי גאה גאה"
יש שנהגו לנגן בכל השירה מלבד הפסוקים המדברים במפלת מצרים, והטעם::: על פי מה שאמר הקב
מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה יש שנהגו לנגן בכל השב
"ויושע" כפתיחה ל
ויש שנהגו לנגן בכל השיר
ניגון בפסוק
ונהגו לנגן גם "והמים להם ח
[השני סמוך לש
האומרים שקריאת ים סוף הית
גורדון(.
טעם אחר::: שמנגנים בו כיון שהוא סמוך לשירה יש שנהגו: לנגן ב
לפי שבשני כתוב
אלא חימה שהיה ק
ויש שכתבו דאדרבה כיון שלמרות הקטרוג צריך לפרסם הנס
נתינת פירורים לפני הציפורים בשבת שירה
הטעם למנהג לפזר פירורים לפני הציפורים בשבת שירה כתב בערוך השולחן
בפי ההמון שהעופות אמרו שירה על הים טובה, והכוונה כדי לזכור שמחת שירת הים טעם אחר;;; שזהו שכר לעופות
ואבירם בשבת בב
מהשמים, כדי להכחיש את נבואת מ
הסיבה שייכת כלל לענין שבת שירה וקריעת ים סוף שקריאת התורה בשבת זו היא פרשת בשלח שנאמר בה פרשת המן (ספר מטעמים
מקור הדבר::: מהפסוק
העם ללקוט ולא מצאו
ונאבד וא"כ היה צריך לכתוב ולא היה
בילקוט (לא נמצא הילקוט הזה
של משה פלסתר
טז כו(, לכן הם פיזרו את המן שלקטו בערב שבת ואמרו
המשנה בסוטה (כז, ב) שכתבו שבשעה שאמר מ היו ישראל עונים שירה כקוראים את ההל
(קצות השולחן פד ס"ק כב בבדה"ש ס"ק כב
שבתפילה[.
יש לעמוד משמתחיל בעל קורא לומר
סוף השירה (קצות השולחן שם.)
הטעם שאין חוששים לדברי הרמב"ם
לעשות כן מטעם שבזה יפסיד ח"ו לאמונתו לחשוב ולהאמין שיש יתרון לפרשת שירה על שאר התורה....
לפי שבזמנינו הכל יודעים שאין זה אלא לזכר המעמד הנבחר טעם אחר::: לפי שעומדים בעוד קריאות כגון וקריאת פרשת זכור אין בזה חשש (
דבר הלכה שם.(
טעם אחר::: דרק בעשרת הדברות
שנאמרו בסיני יש לחוש שיאמרו שרק זה התורה משא שעומדים מטעמים אחרים (על פי השמועה
עצה לצאת ידי שיטת הרמב"ם: שיעמדו כמה פסוקים קודם יהא מוכח שעומד בשביל שירת הים
והנהגות ח"א ס' קמד.(
ויש שנהגו לשבת בשעת הקריאה [וכך המנהג ברוב קהילות הספרדים והטעם::: כי יותר הוי ישוב הדעת כשיושב מ הקריאה (כה"ח תצד ס"ק ל.) ובאורחות רבינו מובא שהגרי"י קניבסקי היה יושב בקריאת פרשת שירה הקפיד הגריש"א.
יש לקרוא את כל "שירת
נהגו שלא להפסיק באמצע קריאת "
כל השירה בבת אחת (שער אפרים שער
הטעם: לפי שבירושלמי (מגילה פרק ג
לפניו ולאחריו אלא שירת הים ועשרת
כהנים וקללות שבמשנה תורה", ומכאן
בבת אחת (א"ר שם ובסימן תכח ס"ק יב.)
ניגון הקריאה
יש נהגו לקרוא פסוקים מהשירה בניגון מיוחד הנס של קריעת ים סוף שאמרו ישראל שירה וכ"כ בסידור יעב"ץ (בהוספות כת"י) שנהג
משובח וזימרה. עיין משנ"ב (נא ס"ק יז
בתפילה, בשמחה והאומר בשמחה מוח
א בדפי הרי"ף( סובר כן, ושבת שירה לעולם היא מנהג אבותינו בידינו."
עצה לצאת ידי חובת כל השיטות
שאין בו חשש איסור,,,, כיצד שיניח הפירורים מערב ויכסם בכלי, ובשבת בבוקר יגלה הכלי כדי שיוכלו העופות להגיע אליהם ולאוכלם, ואינו נחשב נותן מזונות לבעלי חיים מאחר שאין עושה מעשה במזונות עצמם אלא רק מסיר המונע
ספר נשמת שבת סימן ש(.
שיתן להם על ידי קטן, דאין איסור זה בגדר שבות ומכיון שכך אין בזה קפידא אם נותן ע"י קטן (א"א ס' קסו ס"ק ו). בספר נטעי גבריאל (מנהגי שבת שירה פרק י א) מביא מנהג ארץ ישראל שחששו לדברי המג"א ולכן היו אוכלים בשבת שירה אצל החלון או מעקה המרפסת, והפירורים נופלים כדרכם ואינם מלקטים וכשהולכים להם באות הציפורים ואוכלות אותם. כדי לצאת מחשש איסור, שינער המפה עם הפירורים במקום שיש עירוב[ לחצר והציפורים תאכלנה מהם, לפי שעיקר טעם האיסור משום טירחא וטעם זה לא שייך הכא שאינו טורח אלא לעצמו לנקות המפה (שש"כ החדש פרק כז כא.)
נתינה ביום ראשון: בספר אורחות רבנו (שבת כא) כתב משמיה דאסור ליתן פירורים בשבת כדברי המשנ"ב (שכד ס"ק וכתב שם שרבו בעל הקהילות יעקב היה נותן לציפורים את שיירי המאכלים שנשארו משבת ביום ראשון כדי לקיים את וכן בספר דרך שיחה (ח"ב עמוד רעז) הביא מקור למנהג זה מספר פרדס יוסף.
היה אומר לתת לילדים את החיטים - כוסמת שהם יתנו ויזרקו לעופות ולציפורים, לזכר מה שהילדים הקטנים האכילו את ולאחר מכן היה מברך אותם ואת אביהם שיזכו להכניס את בניהם לתורה לחופה ולמעשים טובים.
ע הגר"ז מובא, שהמהר"ל מפראג קבע מנהג בשבת וצווה על כל מלמדי התינוקת ועל כל האבות והילדים לאסוף בשבת שירה את כל הילדים לחצר בית המדרש, ולומר היום הוא שבת שירה, והיה אומר למלמדים לספר לילדי התשב"ר סיפור יציאת מצרים וקריעת ים סוף, שהציפורים היו מזמרים בשעה שמשה רבינו וכל ישראל אנשים נשים וטף אמרו והילדים הקטנים קטפו פירות מהאילנות שבים (כמבואר והאכילו את הציפורים המזמרים.
ן ואין ממשות בדבריו של משה,
ירדו עופות מן השמים ואכלו את המן, וזה מה שכתוב ולא לאותו מן שהניחו דתן ואבירם (ספר מטעמים שם). ה המציא לישראל במדבר מזונותיהם
ם ועופות שמוצאים מזונותיהם בכל
א שאוסר
כתב על מנהג זה שאינו נכון, והביאו במשנ"ב לפי שאין נותנים בשבת מזונות לבעלי חיים ודבר זה אסור משום טירחא שלא לצורך
וכדבריו כתב ר' יעקב עמדין בסידורו שער ומה שנוהגים להטיל חיטים לפני
יש שכתבו לישב המנהג
דכיון שנהגו כן לשם מצווה אין להקפיד בזה, (לבוש והא"ר שלו בשם ר (שם) דכמו שנוהגים בשמחת
תורה לפזר פירות והנערים מלקטים ונותנים לפני הסלים, אף דהוי מ מותר דכיון שעושים כן לשמחה לא
ה לענין זה כיון שעושים כן משום מצווה שרי.
כתב לישב המנהג לפי מה שפירש בטעם זה טירחא עבור העופות אלא בשבילנו, שנזכור עוד הביא שם מהתוספת שבת דכונתנו לשם בספר נשמת שבת (סימן ש) דמשום
דהוי איסור קלוש לא גזרו עליו לצורך מצווה. אין בכלל האיסור אם נותן לפניו שיירי אוכל ולכן מותר להשליכו לבהמות
היתר זה אינו שייך רק לפרשת שירה אלא לכל
בוטשאטש שכד יא(.
שאיסור נתינת מזון לבהמה הוא רק כשנותן כיון שניכר שטורח בשבילם, משא"כ אם מניח ולכאורה לפי דבריו במקום שיש הרבה
עופות שניכר שטורח בעבורם אין להניח אף בחלון (החוות יאיר
על פי סברת העולת תמיד (הובא במחצית השקל שכד א) וכן שבימות החורף מותר לתת לכל העופות מזונות גם לפי שאין מצוי להם בשדות וכתב שגם
הר"ן (שבת סז, א בדפי הרי
בחורף ע"כ י"ל "מנהג אבותינו בידינו
עצה לצאת ידי חובת כל השיטות
להניח באופן שאין בו חשש איסור
שבת ויכסם בכלי
להגיע אליהם ולאוכלם
מאחר שאין עושה מעשה במזונות עצמם אלא רק מסיר המונע
(ספר נשמת שבת סימן ש
עצה אחרת: שיתן להם על ידי קטן
גמור, ומכיון שכך אין בזה קפידא אם נותן ע בספר נטעי גבריאל
שחששו לדברי המג
או מעקה המרפסת
אותם, וכשהולכים להם
עצה אחרת::: כדי לצאת מחשש איסור
שעליה [במקום שיש עירוב
שעיקר טעם האיסור משום טירחא וטעם זה לא שייך הכא שאינו טורח אלא לעצמו לנקות המפה
נתינה ביום ראשון
דהחזו"א דאסור ליתן פירורים בשבת כדברי המשנ לא(, וכתב שם שרבו
שיירי המאכלים שנשארו משבת ביום ראשון כדי לקיים את המנהג, וכן בספר דרך שיחה
מספר פרדס יוסף
המהר"ל היה אומר לתת לילדים את החיטים ויזרקו לעופות ולציפורים
הציפורים בים, ולאחר מכן היה מברך אותם ואת אביהם שיזכו להכניס את בניהם לתורה לחופה ולמעשים טובים
בשם בעל שו"ע הגר
שירה, וצווה על כל מלמדי התינוקת ועל כל האבות והילדים לאסוף בשבת שירה את כל הילדים לחצר בית המדרש היום הוא שבת שירה
סיפור יציאת מצרים וקריעת ים סוף
ורקדו בשעה שמשה
שירה, והילדים הקטנים קטפו פירות מהאילנות שבים בשמו"ר ספ כט( והאכילו את הציפורים המזמרים
צאו וראו שאף בשבת יורד המן ואין ממשות בדבריו של משה וירדו עופות מן השמים ואכלו את המן "מצאו" שהכוונה לאותו מן שהניחו דתן ואבירם טעם אחר;;; להורות שהקב"ה המציא לישראל במדבר מזונותיהם בלא עמל ויגיעה, כציפורים ועופות שמוצאים מקום (אור פני משה לבעל החת"ס.)
טעם המג"א שאוסר
המג"א (שכד ס"ק ז) כתב על מנהג זה שאינו נכון (שם ס"ק לא), והטעם::: לפי שאין נותנים בשבת מזונות לבעלי חיים אם אין מזונותיהם עליו, ודבר זה אסור משום טירחא שלא לצורך (משנ"ב שם ס"ק כט.) וכדבריו כתב ר
השמים (חודש שבט פרשת בשלח) ומה שנוהגים להטיל חיטים לפני העופות מנהג שטות הוא ואסור.
יש שכתבו לישב המנהג
דכיון שנהגו כן לשם מצווה אין להקפיד בזה מעדני יו"ט בשם השל"ה(, והוסיף בא"ר
תורה לפזר פירות והנערים מלקטים ונותנים לפני הסלים עובדא דחול (כמבואר שם) מ"מ מותר
הקפידו בכך וה"ה לענין זה כיון שעושים כן משום מצווה שרי
הערוך השולחן (שכד ג) כתב לישב המנהג לפי מה שפירש בטעם המנהג, שאין זה טירחא עבור העופות אלא בשבילנו שמחת שירת הים, עוד הביא שם מהתוספת שבת מצווה וע"כ מותר, וכעין זה כתב בספר נשמת שבת דהוי איסור קלוש לא גזרו עליו לצורך מצווה טעם אחר::: כיון שאין בכלל האיסור
שממילא עומד להשליך לאשפה, ולכן מותר להשליכו לבהמות ולעופות [ולכאורה היתר זה אינו שייך רק לפרשת שירה אלא לכל ימות השנה[ )אשל אברהם בוטשאטש שכד יא
טעם אחר::: לפי שאיסור נתינת מזון לבהמה הוא רק כשנותן לפניהם דווקא, כיון שניכר שטורח
בחלונו אין בכך איסור, ולכאורה לפי דבריו במקום שיש הרבה עופות שניכר שטורח בעבורם אין להניח אף בחלון
בספרו מקור חיים סימן שכד כתב להתיר(.
טעם אחר::: על פי סברת העולת תמיד
דעת הלבוש, שבימות החורף מותר לתת לכל העופות מזונות גם לאלו שאין מזונותיו עליו, לפי שאין מצוי להם בשדות וכתב שגם
קוראים את הפרשה בטעם תחתון (לוח א"י,,,, לוח ההלכות ומנהגים פרשת לקרוא בטעם עליון (חזו"א, דינים והנהגות פרק יד אות ד). טעם עליון ותחתון: ישנם ב' סדרים של טעמים שבהם אפשר לקרוא את עשרת הדברות, הא' מסודר באופן שכל דיבור ברות יקרא בתור פסוק אחד בין אם הוא דיבור ארוך כגון זכור את יום השבת[ ובין אם דיבור קצר ]לא תרצח[ ונקרא והסדר השני: הטעמים מסודרים לפי סדר הפסוקים באורך רגיל כדרך קריאת התורה רגילה בין אם יש כמה פסוקים בדיבור אחד ובין אם יש כמה דברות בפסוק אחד ונקרא טעם תחתון. בקריאה לפי סדר הדברות הפסוקים "אנכי ה'" "לא לא תעשה" "לא תשתחווה" ו"עושה חסד" בטעמי הקריאה הגדולים בשביל לעשותם פסוק אחד, ואע"פ שהם שתי דברות כיון שנאמרו בדיבור אחד אומרים אותם בפסוק אחד, וכן " ו"ששת ימים" "ויום השביעי" "וכי ששת ימים" קוראים אותם בפסוק אחד, ופסוק "לא תרצח לא תנאף לא תגנב קוראים בנגינות קטנות לעשות ד' פסוקים אלו ארבעה ובקריאה של טעם תחתון "אנכי" "ולא יהיה" מחולק , "זכור את יום השבת" מחולק לארבעה פסוקים, לא תרצח ולא תנאף" נקראים ביחד לפי שאין פסוק בתורה
(על פי ביאור הלכה ס"ק ג.)
הפטרת שבת יתרו::: מפטירים בישעיה (פרק ו פסוק א) "בשנת מות שיש בה ענין מראה המרכבה שראה ישעיה דוגמה מה שראו ישראל במתן תורה שבפרשה (לבוש תרפה ד) ומוסיפים ( "כי ילד יולד לנו" עד "תעשה זאת" )לוח א"י(.
גים לכבד את הרב בעליית עשרת הדברות (מג"א תכח ס"ק ח), שבירושלמי (מגילה פרק ג' ה"ז) מובא" :אין לך טעון ברכה אלא שירת הים ועשרת הדברות וקללות שבתורת שבמשנה תורה." ומכאן שקטעים אלו הם חשובים נוהגים לכבד בהם את הרב (כנסת יחזקאל)....
לפי שאף בזמן חז"ל שלא היו מברכים כל העולים היו מברכים על קריאת עשרת הדברות לפניה
אכת שלמה פ"ד מגילה משנה א.(
שבפרשת "יתרו" הרב עולה למפטיר (אוצר דו"מ עמוד 246.) שההפטרה של פרשת "יתרו" עוסקת במעשה מרכבה, פרק ב משנה א( מובא" :אין דורשין... ולא במרכבה היה חכם ומבין מדעתו" (מנהגי בית יעקב סימן קפג).
עשרת הדברות
ברות"
קורא את עשרת הדברות (שער
דהוי זכר למתן תורה שעליו נאמר
הגרשז"א, הליכות שלמה פרק יב ח.(
שיהא בעיניו כמקבל פני שכינה וע"כ צריך לשמוע
שולחן הקריאה.(
ם (תשובה סימן מו) שכתב שאסור
ו לאמונתו לחשוב ולהאמין שיש
ברות על שאר התורה....
שבזמנינו הכל יודעים שאין זה אלא לזכר המעמד הנבחר, לפי שעומדים בעוד קריאות כגון: שירת הים, וקריאת
ה"ש פרק י ח דבר הלכה שם.(
שיעמדו כמה פסוקים קודם, שלא
יהא מוכח שעומד בשביל עשרת הדברות (תשובות והנהגות ח"א ס'
וכך המנהג ברוב קהילות הספרדים[,,,,
כי יותר הוי ישוב הדעת כששומע מיושב כדי להבין
ק ל.(
עשרת הדברות"
שקוראים את "עשרת הדברות".
בקול גדול, כדי לעורר את לב
כאילו עתה ניתנו בהר סיני,
קריאתם (יעב"ץ בסידורו עמודי שמים
והאלוקים יעננו בקול" (יעב"ץ שם), ובסדר ך ובניגון.
בבת אחת
קריאת "עשרת הדברות", אלא
ז סימן כה; א"ר סימן קמג ס"ק ו.(
ה"ז( מובא "אין לך טעון ברכה
ועשרת הדברות וקללות שבתורת
ומכאן שיש לקרוא עניינים אלה
יש שקוראים את הפרשה
יתרו(,,,, ויש שנהגו לקרוא בטעם עליון
ביאור טעם עליון ותחתון
אפשר לקרוא את עשרת הד
מעשרת הדברות יקרא בתור פסוק אחד בין [כגון זכור את יום ה
טעם עליון, והסדר השני
באורך רגיל כדרך קריאת התורה רגילה בין אם יש כמה פסוקים בדיבור אחד ובין אם יש כמה דברות בפסוק אחד ונקרא טעם תחתון טעם עליון: בקריאה לפי סדר הד
יהיה לך" "לא תעשה
הקריאה הגדולים בשביל לעשותם פסוק אחד דברות כיון שנאמרו בדיבור אחד אומרים אותם בפסוק אחד הפסוקים "זכור"
קוראים אותם בפסוק אחד
לא תענה" קוראים בנגינות קט
דברות, ובקריאה של טעם תחתון
לחמשה פסוקים,
"לא תרצח ולא תנא
פחות מג' תיבות (
הפטרת שבת יתרו
המלך עוזיהו" שיש בה ענין מראה המרכבה שראה ישעיה דוגמה מה שראו ישראל במתן תורה שבפרשה
(פרק ט פסוקים ה- ו)
יש נוהגים לכבד את הרב בעליית עשרת ה והטעם::: לפי שבירושלמי
לפניו ולאחריו אלא
כהנים וקללות שבמשנה
במיוחד, ולכן נוהגים
טעם אחר::: לפי שאף בזמן חז
לפניה ולאחריה,
ולאחריה (ספר מלאכת שלמה פ
יש נוהגים שבפרשת
והטעם::: לפי שההפטרה
ובמשנה חגיגה (פ
ביחיד, אלא אם היה
פרשת יתרו - עשרת הדברות
עמידה בשעת קריאת "עשרת הדברות
נהגו לעמוד בשעה שהבעל קורא, קורא את עשרת הד אפרים שער ז סימן לז(, והטעם::: דהוי זכר למתן תורה שעליו נאמר (שמות כ, יד) "וינעו ויעמדו מרחוק" (הגרשז
טעם אחר: שיהא בעיניו כמקבל פני שכינה וע מעומד מפני כבוד השכינה (שולחן הקריאה
הטעם שאין חוששים לדברי הרמב"ם
לעשות כן מטעם שבזה יפסיד ח"ו לאמונתו ל יתרון לעשרת הדברות על שאר התורה
לפי שבזמנינו הכל יודעים שאין זה אלא לזכר המעמד הנבחר טעם אחר::: לפי שעומדים בעוד קריאות כגון פרשת זכור אין בזה חשש (הגרשז"א, ה
עצה לצאת ידי שיטת הרמב"ם: שיעמדו כמה פסוקים קודם יהא מוכח שעומד בשביל עשרת הד
קמד.(
ויש שנהגו לשבת בשעת הקריאה [וכך המנהג ברוב קהילות הספרדים והטעם::: כי יותר הוי ישוב הדעת
הקריאה מאשר מעומד (כה"ח תצד ס"ק ל
נוהגים להגביה את הקול בקריאת "עשרת
יש נוהגים להגביה את קולם בעת שקוראים והטעם::: לפי שהדברות ניתנו בקול
השומעים שהדברות יהיו בעיניהם
נוהגים להגביה את הקול בשעת קריאתם
הגהות מכת"י.(
רמז לדבר::: מדכתיב "והאלוקים יעננו בקול טרויש כתב לקרוא בקול רם באורך ובניגון
יש לקרוא את כל "עשרת הדברות" בבת
נוהגים שלא להפסיק באמצע קריאת
קוראים אותם בבת אחת (שע"א שער ז
והטעם::: לפי שבירושלמי (מגילה פ"ז ה
לפניו ולאחריו אלא שירת הים ועשרת
כהנים וקללות שבמשנה תורה", ומכאן
בבת אחת (א"ר שם ובסימן תכח ס"ק יב.)