זוהי גרסת טקסט של העלון, נוחה לקריאה בטלפון ולקוראי מסך. היא הומרה אוטומטית מקובץ ה־PDF, וייתכנו בה שגיאות המרה. הנוסח המחייב הוא העלון המקורי.
מצווה למנות החדשים מחודש ניסן שנאמר (שמות יב א) "החודש הזה לכם ראש חדשים."
שמות החדשים בתורה
בתורה אין שמות מיוחדים לחדשים חוץ מחודש ניסן "חודש האביב" (שמות יב ב) אלא נקראים בשם מספרי כגון החודש הראשון השני השלישי כמו ימות השבוע יום ראשון שני וכו'.
והטעם: לפי שנצטווינו למנות החדשים מחודש ניסן זכר ליציאת מצרים [כמו שנצטוינו למנות ימי השבוע לשבת בשביל זכירת שבת[ שהרי תחילת שנותינו מתשרי ולכן אין שמות לחדשים לפני שחשבון החדשים הוא זכר ליציאת מצרים וכך נזכור תמיד יציאת מצרים כשמונים את החודש הראשון מיציאת מצרים החודש השני מיציאת מצרים (עיין רמב"ן שמות יח ב א).
טעם אחר: כיון שלשון החדשים אינם קודש כי אם לשון כשדים לכן לא נמצא כתוב בתורה (אבן עזרא שמות יב ב).
שמות לועזים בירושלמי (ע"ז פ, א ה,ב) מובא שמות רומאים יינובריס או מהיורי וכנוני וכנוותה, והכונה על חודשי דצמבר ינואר.
שמות החדשים עלו מבבל
אמר ר' חנינא שמות החדשים עלו מבבל (ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב) כי מתחילה היה מניינם זכר ליציאת מצרים כמו שנאמר (שמות יט א) "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים", והיו נקראים בשמות שונות ניסן אביב אייר זיו, וכאשר עלו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב (ירמיה טז יד) "ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון" אז התחילו לקרוא החדשים כדרך שנקראים בארץ בבל ניסן אייר סיון וכו' להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו השי"ת ונזכור החדשים האלו לגאולה השניה העתידה, כאשר עשינו עד עתה בגאולה הראשונה (רמב"ן שמות יב א). ביאור אחר: לפי שהשמות הישנים הופסקו בחורבן בית המקדש חודש זיו בטל כי בטל זיוו של עולם שהגשמים לא ירדו לברכה, ירח איתנים בטל (שבת נה, א) כי תמה זכות אבות (פירוש כבוד חכמים).
טעם שביארו חכמים את שמות החדשים: כיון שידוע ששמות החדשים היו על שם ע"ז שונים שהיו בימיהם, לכן השתדלו רבותינו ז"ל לייהד את שמות החדשים ולהכניס בהם תוכן יהודי וכבא אמרו חז"ל "שמא קא גרים" (רמב"ן שמות יח ב א).
מזל החדשים
"אמר לה הקדוש ברוך הוא [בתי] שנים עשר מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא ועל כל גסטרא וגסטרא
תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה"
(ברכות דף לב, ב.)
מהן מזלות
מזל הוא מלשון נוזל כלשון הפסוק (במדבר כד ז) "יזל מים מדליו" לפי שכל הכוחות בעולם הזה באים ונוזלים מן העולם העליון לכן נקראים כוחות העליון מזל מלשון נוזלים (יכין ובועז משניות קידושין פ"ד א עיין שם בהרחבה) לפי זה היה ראוי שכל הכוכבים יקראו בשם מזל אלא שבחרו דווקא לאלו י"ב מזלות הידועות בשם זה, לפי שעיקר הכח בעולם היא החמה, וחילקו שנות החמה לי"ב חלקים לפי מעמד הרקיע, ונתנו סימן למעמד החמה נגד מעמד הכוכבים האלו וכל זמן מאלו י"ב הזמנים משתנה כח החמה, ומשתנה המזל, כלומר כח הזחילה (שפתי חכמים הקדמה
למסכת ר"ה פרק ו א(.
הטעם שנקראו חלק מהמזלות על שם בעלי חיים [ניסן -טלה אייר - שור]. לפי שהכוכבים האלו דומים קצת לאלו בעלי החיים דהיינו כוכבי מזל ניסן דומים לטלה (שפתי חכמים הקדמה למסכת ר"ה פרק ו א בשם חכמי תיכונה). יש אומרים: לפי מזל הכח התולדה הרגיל בזמן הזה דהיינו ניסן מזל טלה שאז נולדים הטלאים, יבואר כל אחד במזל חודשו להלן (שפתי חכמים שם).
חודש ניסן
שם החודש בתורה: הוא החודש הראשון לחודשי השנה (שמות יב ב), והחודש השביעי מתשרי.
חודש ניסן נקרא גם חודש האביב (שמות יג ד, ר"ה ז, א).
הטעם: לפי שאביב אותיות אב י"ב דהיינו שהוא אב לכל החדשים והם ניזונים ומושפעים ממנו כאב המשפיע על בניו (ספר דעת משה עניני חודש ניסן, ספר פתח דביר
רכו, ספר דגל מחנה אפרים פרשת בא ד"ה החודש הזה(.
טעם אחר: וז"ל רבינו בחיי (שמות יג ד ד"ה בחדש אביב) חג פסח בזמן האביב שהוא זמן קציר שעורים וקנה השיבולת נקרא אביב מלשון אב כי הוא המוליד גרגרי החיטה וידוע שכל מועדי התורה תלוים בזמנים, חג הפסח בזמן אביב, חג השבועות בזמן הקציר, חג האסיף בזמן האסיף, ועוד ניסן נקרא אביב לפי שהוא אב לי"ב חדשים ובו מזל טלה אב ובכור לי"ב מזלות.
טעם אחר: מפני שבו הצמח וכל חי פורח ומתחדש ובו ניתן חיים ועושר ואושר בעולם (ראשי חדשים כהלכתם).
ראש חדשים: חודש זה נקרא גם "ראש חדשים" (שמות יב ב), והטעם: לפי שהוא נמנה תמיד ראשון לכל חודשי השנה (ספר תודעה ניסן).
חודש ניסן (דברים טז, א)
ביאור השם ניסן: מלשון ניסים שבו נעשה ניסים רבים לישראל, מכת בכורות יציאת מצרים ועוד (מדרש שמות החדשים מובא בתורה לשמה במילואים לפרשת שמות עמוד קעז(.
גליון קלו בענין "שמות החדשים והמזלות"
ביאור אחר: על ידי ניסים נקרא ניסן דהיינו על כל צרה שלא תבוא אומרים אותו על גאולתן (רש"י ברכות נו, א ד"ה ניסי).
ביאור אחר: מלשון ניצן והוא על פי הפסוק (שיר השירים ב יב) "הניצנים נראו בארץ" ולפניו כתוב "כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו" שבחודש ניסן כבר ירדו רוב גשמי השנה והאילנות מלבלבים ועולים בהם ניצני הפרחים (ספר התודעה חודש ניסן(.
מזל החודש: נראה כטלה כבש רך בשנים (ספר יצירה פרק חמישי משנה ט). והטעם: על שם השה לבית אבות (שבות יב יג) שציותה תורה לישראל להביא לקרבן פסח (עיין גבורות ה' פרק לז, ספר תודעה חודש ניסן).
טעם אחר: לפי שאז נולדים הטלאים (שפתי חכמים הקדמה לר"ה פ' ו המזלות ב).
חודש אייר
שמות החודש: שלשה שמות לחודש זה: אייר, החודש השני, וחודש זיו (מלכים א ו
- א(.
שם החודש בתורה: החודש השני לחודשי השנה (במדבר א ט) והשמיני למנין מתשרי (ירושלמי ר"ה פרק א הלכה ב). השם אייר הוא השם הבבלי לחודש הזה, מוזכר בתרגום ירושלמי (שמות יב לט).
לשון אייר: מלשון מאיר לפי שניתן להם לישראל בחודש הזה מן בפנים מאירות
(מדרש השמות מבנה לוח השנה חלק יב, מדרש החפץ בשם הרב זכריה בן שלמה).
ביאור אחר: אייר מלשון אויר, שהאוויר בתקופה זאת אינו לא חם ולא קר (ספר
קושיות אות פח(.
ביאור אחר: אייר מלשון אויר דהיינו שכל העולם היו תולים בו באויר אם מקבלים ישראל את [התורה] בסיון מוטב, ואם לא אני מחזיר את העולם לתוהו ובוהו (ספר קושיות שם).
בכתובים: נקרא גם בשם "חודש זיו" (מלכים א ו)
הטעם לשם זה על שם הזוהר בפרחים והניצנים הרכים שנראים בארץ בחודש הזה (בבלי ראש השנה יא, א, ירושלמי פ"א ה"ב).
טעם אחר: על שם זיוה של השמש שהיא בחודש זה בכל זהרה ועדיין אינה לוהטת כבחודשי הקיץ המאוחרים (מדרש החפץ, פירוש רבינו יוסף קרא מלכים שם). טעם אחר: לשיטת רבי יהושע (ר"ה יא, א) שהאבות נולדו בניסן, ובאייר כבר היו בעולם לכן נקרא זיו על שם האבות שהם זיו העולם (ראש השנה יא, א). טעם אחר: דור שיצאו ממצרים עמדו בחודש זה על זיוום, שנרפאו ממומיהם והיו מוכנים לקבלת התורה (ספר התודעה חודש אייר).
מזל החודש שור(ספר יצירה פרק חמישי משנה ט).
והטעם: לפי שחודש זה אחרון בחודשי הקיץ בארץ ישראל שהשור מוצא כדי שבעו בעשב השדה (לקט יושר עמוד צח , סידור יעב"ץ דף רסח, ב). טעם אחר: לפי שאז נולדים העגלים (שפתי חכמים הקדמה לר"ה פרק ו המזלות ב).
חודש סיון
שם החודש בתורה: החודש השלישי לחודשי השנה (שמות יט א) והחודש התשיעי מתשרי.
לשון חודש סיון: מלשון סיני וניסים דהיינו שבחודש הזה עמדו על הר סיני שניתנה עליו תורה בו' בסיון וסיון אותיות סיני (ספר קושיות אות פח), וכן מלשון ניסים על הניסים שנעשו להם לישראל ביום מתן תורה (מדרש השמות מבנה לוח
השנה פרק יב(.
מזל חודש סיון נראה כתאומים (ספר יצירה פרק חמישי משנה ט). מזל תאומים על שם בריאת העולם שנולדו תאומים כדרשת חז"ל (סוטה ט, ב ד"ה קין( "את קין ואת הבל" שתאומים נולדו עימהם ומהם הושת העולם. טעם אחר: לפי שבחודש זה יולידו העיזים תאומים (שפתי חכמים הקדמה לר"ה פרק ו
המזלות ב(.
ביאור אחר: ניתנה תורה לישראל בחודש שמזלו תאומים שאם יבוא עשיו הרשע תאומו של יעקב להתגייר ולעשו תשובה יבוא ללמוד תורה, הרי הכל לפניו אם ירצה (ילקוט שמעוני רמז רעא).
רמז על משה ואהרון ששניהם היו שקולים כאחד ועל ידיהם ניתנה תורה לישראל בחודש הזה.
חודש תמוז
שם החודש בתורה: חודש הרביעי מניסן (בראשית ח ה) והחודש העשירי מתשרי.
שם תמוז בחודש תמוז עשו ישראל את העגל ואחד ממשמשי עבודה זרה נקרא תמוז, וחודש זה נקרא תמוז על שם הצלם שנאמר (יחזקאל ח יד) "הנה שם הנשים ישבות מבכות את התמוז (מדרש שמות החדשים רש"י רד"ק שם).
ביאור אחר: תמוז מלשון חימום חום בארמית (מלבי"ם יחזקאל ח יד). כפי שנאמר בפסוק "מזי רעב" והכוונה שרופי רעב (אברבנאל יחזקאל ח יד). ביאור אחר: חודש תמוז הוא חודש שחם בו (עיין תרגום בראשית ח כב) והחמה נקראת תמוז כדכתיב (יחזקאל ח יד) "מבכות את התמוז" לשון שריפה ומזייה כמבואר בדניאל (ג יט) "למזא לאתונא" שביאור לחמם ולהוציא את כבשן האש
(ספר קושיות אות פח).
ביאור אחר: לפי שתמו דור המבול (ספר קושיות שם לשיטת ר' יהושע שהמבול התחיל
בי"ז בתמוז עיין ר"ה יא, ב וארבעים יום תמו בכ"ח סיון הרי שבשעה שנכנס חודש תמוז כבר תמו דור המבול(
יש אומרים: תמוז שם חיה (רד"ק יחזקאל ח יד).
מזל חודש תמוז נראה כסרטן (ספר יצירה פרק חמישי משנה ט).
והטעם: לפי שסרטני הים מתרבים בחודש הזה מפני החום השולט בימים אלה. טעם אחר: לפי שהסרטן תמיד צמא למים ובתמוז בימי החום הגדול מתייבשות הביצות.
טעם אחר: לפי שבזמן הזה השמש חוזרת לאחור כסרטן שעיניו לאחור (שפתי
חכמים הקדמה לר"ה פרק ו המזלות ב(.
חודש אב
שם החודש בתורה: חודש החמישי מתשרי (במדבר לג לח) והחודש הי"א מניסן.
לשון אב שהוא עתיד להיות אב לכל החדשים מאחר שנעשו בו רעות מוכח שיהיו בו טובות מרובות יותר מכל החדשים על דרך שנאמר (תהילים צ, טו) "שמחני כימות עניתנו" (בן איש חי פרשת דברים עיין שם עוד טעמים). ביאור אחר: מלשון אב לפורענות שבחודש הזה אירעו צרות רבות לאבותינו
(מדרש שמות מבנה לוח השנה פרק יב ספר קושיות פרק פח).
חודש אב נקרא "מנחם אב" (ערוה"ש יור"ד קכו ס"ק טז).
הטעם: לפי שבחודש זה אנו זקוקים לנחמה בבנין בית המקדש שנחרב בחודש הזה (ערוה"ש שם).
טעם אחר: שכביכול הקב"ה מנחם את עצמו כמו אב שמנחם עצמו (טעמי המנהגים
תרלג בשם דביר המוצנע(.
טעם אחר: לפי שהפרקים שבמגילת איכה הם לפי סדר א' ב' ומבקשים מהקב"ה שינחם את אב, כלומר שינחמנו מהנאמר במגילת איכה הערוכה בסדר א' ב'
(כנסת יחזקאל).
טעם אחר: ששמו של המשיח נקרא מנחם כמבואר בסנהדרין (צח, ב) ומתפללים
שיבוא בחודש זה (חת"ס).
טעם אחר: מכיון שבתשעה באב נולד המשיח ששמו כמבואר בסנהדרין (צח, ב)
מנחם (חת"ס).
מזל חודש אב נראה כאריה (ספר יצירה פרק חמישי משנה ט).
והטעם: רמז לאויבים שהחריבו את בית המקדש וכן האריה השואג בא להודיע על חודש אלול והסליחות הממשמש ובא.
טעם אחר: שאז השמש מראה חוזקה ובמחצית כדור צפון יש חום חזק מאוד
(שפתי חכמים הקדמה לר"ה פרק ו המזלות ב).
חודש אלול
שם החודש בתורה: חודש השישי מניסן והחודש השנים עשר מתשרי. שם נוסף לחודש אלול "חודש הרחמים".
לשון החודש: אלול מלשון מעולה שנאמר (מלכים ו א) "ובלולים יעלו" לפי שבכ"ה באלול נברא העולם (מדרש שמות החדשים).
ביאור אחר: אלול מלשון קציר, ובארמי חיפוש וחיטוטו. ויש אומרים: מלשון לתור כמו שפירש אונקלוס על הפסוק (במדבר יג ב) "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" ויתורו ויאללון דהינו שענין של החודש הזה הוא חיפוש וריגול וחקירה שיחקור האדם את דרכיו.
מזלו של חודש אלול נראה כבתולה (ספר יצירה פרק חמישי משנה ט). והטעם: על שם הפסוק (ירמיה לא כ) "שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה" לפי שחודש זה נקבע לתשובה (ספר יצירה שם).
טעם אחר: לפי שאז ניראת השמש כדמות בתולה הקוצרת שיבולים במגל המורה על זמן הקציר (שפתי חכמים הקדמה לר"ה פרק ו המזלות ב).
חודש תשרי
בתורה: חודש זה נקרא חודש השביעי.
הטעם שהוא בחודש השביעי: לפי שבחודש הזה שורה שכינה על ישראל ויש בו מצוות מיוחדות כשופר ויום כיפור וסוכה ולכן הוא חודש השביעי [לניסן] לפי שחודש זה שבע במצוות (ספר קושיות מתקופת הראשונים מחכמי אשכנז אות פח).
בנביאים: חודש זה נקרא ירח האיתנים (מלכים ח א), והטעם: משום שבחודש זה נולדו ומתו איתני עולם דהיינו אבות הקדושים (ירושלמי פ"א ר"ה ה"ב קרבן העדה ד"ה בירח, בבלי ר"ה יא, א(.
לשון תשרי: על שם תשבוק ותשרי [תתיר ותעזוב] חובותינו ותמחול עונותינו לפי שבחודש זה נמצא יום הכיפורים יום כפרת עונות (מדרש רבה ויקרא פרשת אמור
פרשה כט סימן ח.(
טעם אחר: מלשון ארמית, ופירושו התחלת שנה כמו (דברים א יט) "החילותי תת לפניך" תרגם אונקלוס חזי שריתי וכן (עזרא ה ב) "שריו למבנא" (ספר העיבור לראב"ע
ד"ד ע"ב(
טעם אחר: על שם הכתוב (דברים יא יב) "עיני ה' אליקך בה מראשית השנה" מרשית אותיות מתשרי (רוקח סימן ר).
טעם אחר: מלשון ישר שבו המועדים היותר חזקים ומישירים את האדם את האדם אל השלמות (רלב"ג מצודות מלכים א ח ב)
מזל חודש תשרי: נראה כמאזנים (ספר יצירה פרק חמישי משנה ט), ביאור לפי שקבוצת הכוכבים של חודש זה בהצטרפותם יחד נראים כך כעין שתי כפות מאזניים וחוט משקולת ביניהם.
על שם מאזני צדק ואיפת צדק כחי מאזני מרמה הם תועבת ה' (משלי יא) מכיון שבחודש זה כל העולם כולו נידון ושוקלים במאזנים זכיות כנגד עונות.
טעם אחר: לפי שאז היום והלילה שוים כאילו הם שקולים במאזנים (שפתי חכמים
הקדמה לר"ה פרק ו המזלות ב(.
ביאור אחר: אמר דוד לפני הקב"ה (תהילים סב י) "אך בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות", אמר רב חייא בשם ר' לוי כל הבלים שישראל עושים כל השנה במאזנים לעלות הקב"ה מוחל להם במזל מאזנים בחודש תשרי (מדרש
תנחומא פרשת שלח סוף פרק יג(.
חודש חשון
שם החודש בתורה: "החודש השמיני" (מלכים א לח) דהיינו מניסן שהוא ראש החדשים, והשני מתשרי שהוא ראש לפי מנין חודשי השנה.
לשון חשוון מלשון חשרת מים דהיינו כמו שמתפללים על הגשם כך אנו מתפללים שלא יהיו גשמים יותר מדאי.
ביאור אחר: מלשון בו אתרחיש מקדשא לפי שבנה שלמה (עיין מלאכים א ו) את בית המקדש בחודש זה (מדרש השמות מבנה לוח השנה פרק יב).
יש אומרים בשונה: על שם המקרא (תהילים מה ב) "רחש ליבי דבר טוב" שבו נגמרה מלאכת המקדש כמו שכתוב בנביא (מלכים א ו) "בירח בול הוא החודש השמיני כלה הבית לכל דבריו ולכל משפטיו" (ספר קושיות אות פח).
שם החודש בנביאים: חודש זה נקרא גם בשם בול כנאמר (מלכים א ו, לח) "ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא חודש השמיני", הטעם שנקרא בשם זה: בול מלשון "מבול" שבחודש זה התחיל המבול (פסיקתא זוטרא לקח טוב בראשית פרק ז פסוק יא), הטעם שנחסר האות מ' מהמילה מבול: לפי שהוא כנגד מ' יום שחסרו מן העולם (פסיקתא שם ועיין מדרש תנחומא פרשת נח סימן יא, ילקוט שמעוני רמז קפד). טעם אחר: בול מלשון מבול לפי שבחודש זה יורדים גשמים הרבה
(רד"ק מלכים א ו לח ד"ה בירח , ובירמיהו ג ג).
טעם אחר: רש"י כתב בול הוא מר חשון שהעשב בלה בשדה ובוללין לבהמה מן הבית מלשון (שופטים יט כא) "ויבל לחמורים" (רש"י מלכים א ו לח ד"ה בירה בול, תנחומא
פרשת נח יא(.
טעם אחר: בול מלשון יבול לפי שבחודש זה היבול הישן נאסף כבר ועתה החלה עת החרישה והזריעה לשנה החדשה (תרגום יונתן מלכים א ו לח.) טעם אחר: בול מלשון גוש דהינו חתיכות של אדמה כי בחודש זה החורף מתחיל ומטר יורד על תלמי השדה ומחבר אותם ונעשית כבולין של מלח בשונה מתקופת תמוז שהעולם חם והאדמה מתבקעת ומתפרכת פרורין פרורין (פירוש עץ
חיים בשם רש"י בתנחומא(.
טעם אחר: בול מלשון נובל שבו העלים נובלים והארץ עשויה בולות בולות שבו בוללין לבהמה מהבית דהיינו שנותנים להם יבול מהבית לפי שאין להם עשב בשדה (ירושלמי פ"א דר"ה ה"ב קרבן העדה שם ד"ה שדי, מצודות ציון מלכים א ו לח.)
מר חשון, הטעם שהוסיפו לחודש הזה תואר "מר"
על שם המים [שמתחילים לרדת בחודש זה] שהעולם מצפה למים כי מר פירושו טיפת מים כנאמר (ישעיה מ, טו) "הן גוים כמר מדלי" (יעב"ץ בסידורו חודש מר חשון,
ספר קמח סולת(.
טעם אחר: "מר" מלשון "אדנות", דהיינו מר חשון הוא ראש לכל החדשים שממנו יודעים קביעות כל החדשים, כיון שחודש תשרי לעולם מלא [ל' יום] ורק חודש חשון [וכסלו] יכולים להיות חסרים או מלאים נמצא שחודש חשון הוא הראשון שבגללו מחליטים איזו קביעות תהיה לשנה זו ולכן מצמידים לו תואר מר (עיין
ספר נחלת שבעה סימן נד, עיין משנ"ב תכז ס"ק ג(.
טעם אחר: מר מלשון מרירות לפי שאין בו יו"ט (הרב יהודה עלי קמח סולת
דף קנד, א(.
ותמוה הדבר שהרי גם בחודש תמוז אב ואלול אין יו"ט וגם אם נאמר דט' באב נקרא מועד (תענית כט, א) ומטעם זה לא אומרים תחנון (שו"ע או"ח תקנט ד) דמ"מ אכתי תמוז ואלול קשיא (שדי חמד אסיפ"ד מערכת חתן וכלה אות כב).
טעם אחר: מר מלשון "מרירות" על שם שבו בחודש (עיין מדרש אסתר פרשה ז פיסקא יא( מתה שרה )שדי חמד שם(, ויש מוסיפים לפי שבחודש הזה מתה בו רחל אמנו
(כמבואר בילקוט שמעוני שמות קסב).
תמוה הדבר שמבואר במדרשים (בפרקי דר"א פרק ב) ששרה אמנו נפטרה בא' תשרי גם לסוברים שעקידת יצחק היה ביו"כ ע"כ נפטרה בין יו"כ לסוכות לפי המדרש שע"י בשורת העקדה פרחה נשמתה (עיין ספר מליצי אש חלק תשרי אות א).
עוד צ"ב גם לשיטת המדרש שמתה בחודש חשון למה דווקא חשון נקרא מר לפי שמתה שרה והרי בחודש ניסן ותשרי מתו אבות העולם יצחק ויעקב (עיין ראש
השנה יא, א, עיין שו"ת בצל החכמה ח"ב ס' ס(
טעם אחר: מר מלשון מרירות לפי שבחודש הזה יורדת הרביעה הראשונה של הגשמים ואותם גשמים הם מרים שהרי תחילת הגשם אינו אלא לנקות ולהעביר את האבק והעיפוש המצטבר (ספר נזר יוסף חודש מר חשון).
טעם אחר: מר מלשון מרירות לפי שהיה חודש רע ומר שבו נפרע הקב"ה מדור המבול, בלשון אחר: מר מלשון מרירות מפני מי המבול שירדו בחודש הזה (בראשית ז יא) והם היו מרים (הרב משה בכר בארקי תלמיד של הגר"ח פלאג'י.)
טעם אחר: מר חשון מלשון "מרחשין שפוותייהו" (חגיגה ג, א) דהיינו שהשפתיים מרחשים מהשירות והתשבחות של שני החדשים אלול תשרי ונשאר רושם לטובה, משל למה הדבר דומה לאדם היוצא מבית הכנסת אחר התפילה ועדיין ממלל בזמירות ובפיוטים שפיו נגרר ממה שהתחיל כבר בהיותו בבית הכנסת כמו כן אחרי חדשים גדושים כאלו בתורה ותפילה שפתו של האדם מרחשין כאילו מעצמן אחרי שהתרגלו בזה (רבי מנדל מויזניץ בספרו צמח צדיק מדברי מחותנו
הרבי ר' ישראל מרוזין זי"ע(.
מזל החודש עקרב (ספר יצירה פרק חמישי משנה ט).
והטעם: לפי שאז העולם צמא למים כעקרב (ספר התודעה חודש מר חשוון). טעם אחר: לפי שבחודש הזה יקרו רוב חלאים לאדם ולשאר בעלי חיים כעקרב שקשה בנשיכתו (שפתי חכמים הקדמה לר"ה פרק ו המזלות ב).
חודש כסלו
שם החודש בתורה: חודש התשיעי למנין החדשים. בנביאים כסלו (זכריה ז א ,
נחמיה א א(.
ביאור שם כסלו: מלשון כסיל והוא המזל שנקרא כסיל שבו יורד הגשם והוא עת רביעה שניה בארץ ישראל (מדרש שמות מבנה הלוח פרק יב).
ביאור אחר: כסלו מלשון כיס, לפי שהכיס מלא מפני הגשמים, וכפי שאמרו בגמרא (תענית ח, ב) "גדול יום הגשמים שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת" (ספר
קושיות אות פח(.
ביאור אחר: מלשון כסלה, משמעות תקווה בטחון כי בחודש הזה מחכים ומקוים למטר (ספר עולת החודש פרנקל שמות החדשים שעלו מבבל עמוד 92.) ביאור אחר: מלשון כסלו, רפש וטיט לפי שהגשמים מביאים עמם רפש וטיט ואיתא (ברכות ו, א) "כי כסלו לאוגרא" ביאור על שם הטיט הצבור בימי גשמים
(אורות ישמח ישראל).
מזל החודש נראה כקשת - כלי מלחמה לירות בו חיצים (ספר יצירה פרק חמישי
משנה ט(.
והטעם: על פי הפסוק (יחזקאל א כח) "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם" כיון שמרובין בו הימים שהגשמים והשמש משמשים בהם בערבוביה ועל ידי כך נראית הקשת (ספר תודעה חודש כסלו.)
טעם אחר: לפי שאז מתחיל זמן של צידת החיות בקשת (שפתי חכמים פתיחה
למסכת ר"ה פרק ו המזלות ב(.
טעם אחר: לפי שחודש כסלו (בראשית ט יב יג) נראתה הקשת הראשונה בעולם
(מבנה לוח השנה).
חודש טבת
שם החודש בתורה: חודש העשירי מניסן, והחודש הרביעי מתשרי.
ביאור שם החודש: טבת מלשון טוב (ספר קרנים מאמר ו), לפי שנעשה לישראל טובה בחודש הזה שבו נהרגו סיחון ועוג שנתיירא משה מהם (מדרש שמות מבנה
לוח השנה פרק יב(.
ביאור אחר: אמר ר' יהודה (תענית ו, ב) "טבא לשתא דטבת ארמלתא" פירוש טובה לשנת ברכה אם בחודש טבת לא ירד גשם (רש"י שם ד"ה טבא).
מזל חודש טבת גדי, מין הצאן צעיר ורך ממשפחת העזים (ספר יצירה פרק חמישי משנה ט(. והטעם: לפי שירדו גשמים בחשון ובכסלו ולא ירדו בטבת סימן ברכה הוא זה כלל השנה וכשאין גשמים בטבת שדות המרעה מתחילים להוריק והמרעה כבר מספיק לגדיים (ספר התודעה חודש טבת.)
טעם אחר: לפי שאז השמש הולכת בקו המשווה למעלה כגדי שדרכו לעלות על ראשי ההרים (שפתי חכמים הקדמה לר"ה פרק ו המזלות ב).
שבט
שם החודש בתורה: חודש האחד עשר מניסן (דברים א ג, זכריה א ז) והחמישי מתשרי.
ביאור שם שבט: לפי שבו נשמטו המצריים, ביאור: שמחודש שבט התחילו המצרים ללקות ולכן נקרא שבט שבו נשבטו המצרים (פסיקתא זוטרתא לקח טוב
פרשת ח י(.
טעם אחר: לפי שהיורה יורד בו כשבט: מלשון שבט המכה לפי שהיורה יורד באותה העת כשבט על האדמה (מדרש השמות מבנה לוח השנה פרק יב, מדרש החפץ
פרשת בא יב ב.(
טעם אחר: לפי שבו נפל שבט מישראל: לפי שבחודש שבט נפל שבט בנימין (עיין שופטים כ ל( חוץ משש מאות במעשה של פילגש בגבעה )ספר קושיות אות פח עיין שם
בהערה(.
יש אומרים: שבט מלשון שיבוטא שהוא מין דג (ספר עולת החודש שמות החדשים
שעלו מבבל שבט עמוד 94.(
מזל החודש: דלי (ספר יצירה פרק חמישי משנה ט).
והטעם: לפי שבחודש שבט יצאו רוב גשמים של השנה והבורות מלאים והדליים שואבים ממרומי הבור ולא ממעמקי הבור וכשהם יוצאים מן הבור מימיהם נוטפים מדפנותיהם שבחוץ, כלשון הכתוב (במדבר כד ז) "יזל מים מדליו וזרעו במים רבים" (שפתי חכמים הקדמה לר"ה פרק ו המזלות ב, ספר התודעה חודש שבט).
חודש אדר
שם החודש בתורה: אדר הוא החודש השנים עשרה מניסן, והחמישי מתשרי. לשון אדר: מלשון אדיר לפי שבחודש הזה נולד משה בן עמרם (מדרש השמות מבנה
לוח שנה פרק יב, ספר קושיות אות פח(.
ביאור אחר: מלשון הדר שהאילנות מתהדרים לפי שבו נעשה הדר לאילנות [שא' וה' מתחלפים כי שניהם ממוצא אחת] (ספר קושיות אות פח). ביאור אחר: אדר מלשון הדר כדרשת חז"ל הדר קבלו בימי אחשוורוש דהיינו שקבלו את התורה מרצון (ספר הזכות).
ביאור אחר: מלשון "אדיר במרום ה'" (תהילים צג ד) משום שבחודש הזה ראו ניסים ונפלאות (חידושי הרי"ם הובא בספר אקטואליה באותיות ובמילים אדר). טעם אחר: אדר דג בארמית אדרא (עיין שבת סז, א) ואדר מזלו דגים.
מזלו של החודש אדר נראה כדגים (ספר יצירה פרק חמישי משנה ט). הטעם: לפי שבחודש זה הדגים שבנהרות ובאגמים מתרבים אחרי ימות הגשמים
(פירוש המשניות לרמב"ם מגילה).
טעם נוסף: מזל דגים הוא משל של ברכה מפני שהדגים מכוסים מן העין ואין עין הרע שולט בהם ואין הקללה שורה בדגים לעולם ואז מזל של ישראל עולה בחודש הזה (ספר התודעה חודש אדר).
טעם אחר: לפי שחודש אדר הוא זמן צידת הדגים (שפתי חכמים הקדמה לר"ה פרק ו
המזלות ב בשם וילקט משה(.
שנה מעוברת מזל חודש אדר א' וב'
מזלו של חודש אדר א': יש אומרים: שאדר ראשון אין בו מזל (חזקוני סוף פרשת בשלח על הפסוק בחר לנו אנשים(, ויש אומרים: שאף אדר ראשון מזלו דגים )ספר מועדים לשמחה אדר עמוד צה בשם השפת אמת ליקוטים לר"ח(, ויש אומרים: דאדר שני הוא מזלו דגים ואדר ראשון עדיין החמה במזל גדי לפי שאדר ראשון הם תשלומים לחדשים שעברו בג' השנים להשלים חודשי הלבנה לחודשי השנה (לבוש או"ח תרפה ד.)
הטעם שמזל החודש נקרא דגים בלשון רבים ולא בלשון יחיד כשאר המזלות [קשת גדי[ רמז לשתי אדרים שאדר שני גם כן מזלו כאדר ראשון ]לחלק מהשיטות[. ואף שמצאנו מזלות של חודש תשרי וסיון שנקראים בלשון רבים מאזניים תאומים: התשובה הם אינם לשון יחיד שאין מאוזנים אלא בשנים ואין תאומים אלא בשנים (ספר תודעה חודש אדר).
מזל חזק לישראל "אמר רב פפא בר ישראל שיש לו דין עם נכרי יעשה באדר ללא פחד לפי שהמזל חזק אצלו" (תענית כט, ב).