תשעה באב שחל במוצאי שבת

"כל הצומות הללו עתידין ליבטל לימות המשיח, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה שנאמר (זכריה ח יט) "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו" (רמב"ם תענית פ"ה י"ט). זמירות שבת

שרים זמירות שבת ככל שבת אפילו אינו נוהג כן בכל שבת, והטעם: דהוי לכבוד שבת וכשם שמותר לאכול בשר בסעודה שלישית של ערב ת"ב אף למי שאינו נוהג כן בכל השנה כיון שהוא לכבוד שבת הוא הדין זמירות שבת (אגרות משה ח"ד קיב א).

ובקונטרס קיצור הלכות בין המצרים הביא בשם ספר יוסף אומץ (סימן תכא) שכתב שיש לזמר זמירות שבת בשבת חזון בקול נמוך.

טיול בשבת זו: יש שכתבו שראוי שלא לטייל כל אותו היום, ויש אוסרים: רק מחצות (שערי תשובה תקנג ה).

"אב הרחמים": אף אם ת"ב חל בשבת אומרים "אב הרחמים" בתפילת מוסף [אף דת"ב נקרא מועד] (משנ"ב תקנב ס"ק ל בשם א"ר תקנד), הטעם: לפי שתוכנו דומה לקינות הנאמרות בתשעה באב (אליה רבא תקנד יח).

"צדקתך": אין אומרים "צדקתך" במנחה (שו"ע תקנב יב בשם מהרי"ל,) והטעם: לפי שאם חל ת"ב בחול אין אומרים בו תחנון, משום דאקרי מועד שנאמר (איכה א טו) "קרא עלי מועד", וכן (איכה ב כב) "תקרא כיום מועד" וכלל הוא שבימים שאין אומרים בהם תחנון בחול, אין אומרים בשבת "צדקתך" ולפי שצדקתך הוא צידוק הדין על משה רבינו והוי כתחינה.

לימוד אחר חצות

"ונהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות ואילך כ"א בדברים המותרים בת"ב, ולכן אם חל בשבת אין אומרים פרקי אבות" (שו"ע תקנג ב,) הט"ז מפקפק בענין מניעת הלימוד בשבת, ומסיים דהלומד בשבת אחר חצות לא הפסיד אפילו כשחל ת"ב בשבת וכל שכן שחל ערב ת"ב בשבת. ולדינא, נראה שהרוצה להקל בזה אין מוחים בידו, והטעם: לפי שהוא מביא לידי ביטול תורה ללומדים שמתרשלים ללמוד דברים המותרים בט"ב דאין אדם לומד אלא מה שלבו חפץ, ועוד שבחיי אדם (כלל קלד י) כתב שהוא חומרא בעלמא, ועוד דאפילו כשחל בחול כמה אחרונים מקילים ללמוד אחר חצות (משנ"ב תקנג ס"ק ט י).

בשם החזו"א מובא שהיה מחמיר שלא ללמוד בשבת אחר חצות אלא דברים המותרים בתשעה באב (אורחות רבינו ח"ב לו).

סעודה שלישית

"אוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו" (שו"ע תקנב י), והטעם: כדי שלא לזלזל בכבוד שבת (לבוש תקנב יט).

אכילת בשר

אסור להימנע מאכילת בשר ואע"ג דאין חיוב לאכול בשר, והטעם: כיון שנמנע משום אבל עבירה היא (משנ"ב תקנב ס"ק כג).

צורת אכילה

"ישב בדאבון נפש שלא ינהג בשמחה" (משנ"ב תקנב ס"ק כג), ולמעשה לא נהגו כן אלא כדעת הבכור שור שהובא שם במשנ"ב וכן הורה הגרשז"א (הליכות שלמה טו א"ה הערה 35) לשיר את הזמירות הרגילים.

דיבוק חברים

"לא ישב בדיבוק חברים", ומי שרגיל בכל שבת לסעוד סעודת שלישית עם חבריו שרי, והטעם שמותר: לפי שהרגיל בכך ונמנע כעת הוי אבילות בפרהסיא ואסור (משנ"ב תקנב ס"ק כג).

אכילה עם בני ביתו

לפי כל הדעות מותר לאכול עם בני ביתו, והוא הדין שמותר לזמן כשאוכלים ג' בני אדם יחד (משנ"ב שם), והטעם: כיון שהוא שבת (אליה רבא תקנב יד(.

מים אחרונים

ראוי ליטול מים אחרונים לפני השקיעה ואם לא נטל ניתן ליטול גם אחרי השקיעה, והטעם: דהוי נטילה של מצווה (הגר"ש דבילצקי עמוד מא).

זמירות שבת

הגרשז"א הורה לתלמידי הישיבה שאת הזמירות הקבועות בסעודה ורגילים לזמרם בשאר השבתות השנה יזמרו גם בשבת זו בלי שינוי אף בסעודת שלישית, אבל שירים אחרים לא (ה"ש פרק טו הערה 33.)

באגר"מ כתב שמותר לזמר זמירות בשבת אף שאין רגיל לזמר, והטעם: דהוי לכבוד שבת, וכמו שמותר לאכול בשר בסעודה שלישית של ערב תשעה באב אף למי שאינו נוהג כן כל השנה כיון שהוא לכבוד שבת הכא נמי שרי (ח"ד סימן קיב.)

הפסק מבעוד יום

"צריך להפסיק מבעוד יום" (שו"ע תקנב י) היינו קודם השקיעה (בשונה מכל

שבת שממשיכים לאכול אף אחר השקיעה(, והטעם: כי אחר השקיעה אסור לאכול ולשתות (משנ"ב תקנב ס"ק כד).

זהירות מאיסור הכנה

לא יאכל בשבת ויאמר שאוכל כדי שיהיה לו כוח לצום, והטעם: משום איסור הכנה (הגריש"א לקנות חכמה עמוד יב).

לקיחת תרופות בשבת להקלת הצום

אין לקחת תרופות בשבת להקלת הצום, והטעם: כיון שאין זה מאכל הראוי לאכילה נחשב לקיחתו כהכנה מחול לשבת (הגריש"א לקנות חכמה בין המצרים עמוד 12(.

תרופה שמוכנה מערב שבת

תרופות מותר לקחת תרופות כשהם מעורבים עם מים בערב שבת וראוים לשתייה אבל לערבב עם מים וסוכר בשבת אסור, והטעם: לפי שעצם הערבוב נחשב הכנה משבת לחול (הגריש"א לקנות חכמה בין המצרים עמוד יב(.

חליצת מנעלים ושאר עינויי היום

מיד אחרי השקיעה נאסר בכל העינויים חוץ מנעילת הסנדל שמותר עד הלילה, הטעם שכל העינויים אסורים גם בשבת בין השמשות, ונעילת הסנדל מותר עד חשכה: דאלו שאיסורם הוא משום עינוי מותר להפסיק גם בשבת, משא"כ נעילת הסנדל הוי משום אבילות, ואבילות בפרהסיא אסור בשבת (הגר"א תקנג ז עמק ברכה ת"ב אות א).

חליצת המנעלים אחר צאת השבת: אחר צאת השבת אומר תחילה המבדיל בין קודש לחול בלא שם ומלכות (שע"ת תקנג ד"ה רק) וחולץ מנעליו, והטעם: כדי שלא יראה עינוי בשבת (משנ"ב תקנג ס"ק ז).

חליצה אחרי "ברכו": הרמ"א (תקנג ב) כתב שחולצים הנעלים אחר "ברכו" ונועלים נעלי תשעה באב" וכך נהג החזו"א ובעל הקה"י (אורחות רבינו ח"ב עמוד קלז(.

הטעם שלא נוהגים כרמ"א לחלוץ אחר "ברכו": כיון שיצטרכו לרחוץ ידיהם אחר חליצת הנעל וזה יגרום הפסק מחמת רוב הציבור שרוצים לרחוץ ידיהם לכן חולצים מקודם (עיין הגרמ"פ מסורת משה או"ח שעה).

ויש הנוהגים: להסיר המנעלים בביתם בין השמשות באופן שלא ניכר שעושים מעשה אבילות כגון ששוכבים על גבי המיטה (הליכות שלמה פרק טו הערה 44,( וכשמגיע זמן התפילה הולכים לבית הכנסת )שש"כ ס' כח אות קלט(.

הטעם שלא נחשב אבילות בפרהסיא: מפני שהסיבה שנחשב אבילות בפרהסיא הוא בגלל האנשים שיבואו לביתו ויראו שחלצן, בין השמשות אינו זמן שיבואו אנשים לביתו ולא נחשב כאבילות בפרהסיא (ע"פ מרדכי פ"ג דמ"ק(.

טעם אחר: לפי שהרבה אנשים הולכים בבית ללא מנעלים ושוב לא נקרא אבילות בפרהסיא (הגריש"א לקנות חכמה).

מנהגו של הגרשז"א לשבת בבגדי שבת עד חצי שעה אחרי השקיעה ואז החליף לבגדי חול ומנעלי ת"ב (הליכות שלמה פרק טו יב).

החלפת הבגדים

יחליף בגדיו עם צאת השבת, והטעם: לפי שבשעת אמירת איכה והקינות אין ראוי ללבוש בגדי שבת (זה השולחן ח"ב הערה תקנט).

אמירת "ברוך המבדיל"

לא יעשה אדם כל מלאכה ואף לא יחליף מנעליו ולא יחליף בגדיו כל עוד לא אמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" (עיין שו"א תקנג ב).

ישיבה ע"ג קרקע

ישיבה ע"ג קרקע אינו נוהגת רק משתחשך, והטעם: משום שישיבה על גבי קרקע אינו אלא מנהג ולא מדינא וק"ו מנעילת הסנדל שלא נוהג בשבת (הלכות ומנהגים בין המצרים פרק ח ה הערה 8).

אמירת שלום

אמירת שלום מותרת משום אבילות שבפרהסיא, וביותר לתרומת הדשן שהתיר לומר לילה טוב, ואם נחמיר בזה מיחזי כעינוי בשבת (הלכות ומנהגים בין המצרים פרק ח ה הערה 8(.

לנוהגים כר"ת

הנוהגים בכל השנה להחמיר להוציא את השבת בזמן ר"ת בשבת זו יתחילו מנהגי אבילות בזמנה כפי הזמן המופיע בלוח, והטעם: כיון שזו חומרא ראויה וטובה אך לא מעיקר הדין וכדי שלא יבואו עקב כך לעבור איסור (הגרשז"א ה"ש טו ד"ה טו, הגריש"א קובץ הליכות והנהגות).

עשיית מלאכה – ניקוי כלים

נהגו שלא לעשות מלאכה שיש בה שיהוי בתשעה באב עד חצות היום (שו"ע רמ"א תקנד כב, משנ"ב שם ס"ק מג). ולכן יש אומרים שאין להדיח ולשפשף הכלים במוצאי שבת ליל תשעה באב (שו"ת שלמת בנימין ב.) ויש אומרים: שמותר, והטעם: משום דס"ל שעיקר החשש בשטיפת כלים הוא משום איסור רחיצה ולא משום איסור מלאכה, ולכן כתבו שישטפו עם כפפת גומי (שו"ת מחזה אליהו סימן פו).

כלים שצריך ליום: כלים שצריך ליום כגון לסעודה בלילה או להאכיל את ילדיו מותר ויותר מזה אסור (שו"ת מחזה אליהו סימן פז).

קיפול הטלית

מותר לקפל את הטלית במוצאי שבת ליל תענית תשעה באב, אף שאין עושים מלאכה בתשעה באב (נטעי גבריאל בין המצרים כג ה). הטעם: לפי שמובא בספרים שמי שאינו מקפל את טליתו מיד במוצאי שבת הוא נמצא בסכנה גדולה (שם).

טעם אחר: לא אסרו בתשעה באב אלא מלאכה שיש בה שיהוי (עיין רמ"א תקנד כב(, וקיפול הטלית לא נקרא מלאכה שיש בה שיהוי )שם(.

איסור הכנה

הבאת קינות לבית הכנסת

יש להיזהר שלא להביא את הקינות לבית הכנסת קודם צאת הכוכבים [אף במקום שיש עירוב[, והטעם: משום איסור הכנה, אלא א"כ מעיין בהם קצת בבית הכנסת מבעוד יום (שש"כ פרק סב מא).

הבאת נעלי תשעה באב לבית הכנסת

אין להביא נעלי תשעה באב לבית הכנסת בשבת אף במקום שיש עירוב, והטעם: משום איסור מכין משבת לחול (חיי אדם כלל קנה י).

סידור הספסלים: אין להפוך ולסדר הספסלים בבית הכנסת עד צאת השבת, והטעם: כדי שלא יהיה מכין משבת לחול.

הסרת הפרוכת

מסירים הפרוכת מארון הקודש אחר צאת השבת (לוח א"י) ואין להסירה קודם, והטעם: משום איסור הכנה, ועוד שלא להראות סימני אבילות בשבת (לקט הקמח ח"ג בקונטרס תומר דבורה אות עד.)

הבדלה במוצאי שבת

מבדיל בלילה בתפילה (שו"ע תקנט א) בברכת "אתה חוננתנו" ככל מוצאי שבת. ואין מבדילים על הכוס אפילו בביתו (לבוש תקנט ב), והטעם: משום שאינו יכול לטועמו (חיי אדם הלכות תשעה באב כלל קלו ה).

והטעם שאין אומרים לתת לתינוק כמו גבי מילה (שו"ע תקנט ז) בתשעה באב, לפי שמילה אינו דבר קבוע, משא"כ הבדלה הוי דבר קבוע שהרבה פעמים יוצא תשעה באב בשבת או באחד בשבת, וגזרינן שמא יבוא התינוק לשתות בת"ב כשיגדל (לבוש תקנו א, משנ"ב תקנט ל)

נשים בעשיית מלאכה

נשים שלא מתפללות יזהרו מעשיית מלאכה עד שיאמרו "ברוך המבדיל בין קדש לחול" (משנ"ב תקנט ס"ק ב). ואומרות "ברוך המבדיל בלא שם ומלכות" (משנ"ב תקנו ב"ק ב).

ברכת האש

"כשרואה הנר אומר בורא מאורי האש" (שו"ע תקנו א). הטעם: לפי שאין טעון כוס, ואין בזה משום תענוג כמו שיש בבשמים (משנ"ב תקנו ס"ק א). יש שנהגו לברך ברכת האש בבית הכנסת (הגרשז"א ה"ש טו כא).

זמן הברכה

קודם קריאת מגילת איכה, והטעם: דכתיב (איכה ג ו) "במחשכים הושבני" וע"כ יברך קודם על האור, וגם שיהנה אח"כ מאור כשקוראים איכה (משנ"ב תקנו ס"ק א(.

טעם אחר: ע"פ מה שכתב המאירי (שילהי תענית) שיש אומרים שאין מברכים כלל על הנר במוצאי שבת זו, והביא ראיה מהפייטן שאמר "ואיך אברך על לבת ובהיכל עברה לבת" דהיינו שאין לברך כלל על האש בליל זה הואיל ועל ידי זה נשרף ההיכל, ולפי זה יש לומר לדידן דמברכים על האש מברכים קודם שקוראים מגילת איכה, כדי שלא להזכיר ברכתו לאחר מכן מכיון שע"י נשרף ההיכל (הלכות ומנהגים בין המצרים פ' ח' הערה 12.)

בשמים

אין מברכים על בשמים (שו"ע תקנו א), והטעם: מפני שעונג הוא לו ודבר של תענוג אסור בט' באב (לבוש שם א). ואע"פ שמותר להריח בתענית, מ"מ כיון שבשמים באים במוצ"ש להתענג להשיב הנשמה יתירה (תוס' ביצה לג, ב ד"ה בי( אין נכון לעשות כן בתשעה באב )מג"א תקנו א(.

טעם אחר: כשם שאין מביאים בשמים לבית אבל, לפי שאבל אסור בהרחת בשמים כך גם בתשעה באב אנו אבלים ואסורים בבשמים (אורחות חיים בשם ר' גרשום(.

דיני המבדיל במוצאי שבת

חולה שאוכל בתשעה באב חייב להבדיל לפני שאוכל (שערי תשובה תקנו, הגריש"א ברכי יוסף(.

אמירת פסוקי "הנה אל ישועתי": המבדיל בתשעה באב אינו מתחיל "הנה אל ישועתי" ככל מוצ"ש אלא יתחיל מברכת הגפן, והטעם: כאבל שאין

אומר פסוקים אלו בהבדלה בימי אבלו, טעם אחר: כיון שפסוקים אלו נתקנו לאומרם להרבות שמחה ובתשעה באב יש להימנע כך (דברי מלכיאל חלק י ס"ט.(

ברכת האש: מברך ברכת האש בהבדלה (ספר ט"ב שחל בשבת ז יט).

על מה יבדיל

חמר מדינה – מיץ טבעי בירה [קפה]

יש אומרים: שלכתחילה יבדיל על חמר מדינא (שבות יצחק פסח פרק יא בסוף בשם הגריש"א, הגרמ"פ מסורת משה או"ח שעח, שו"ת שבט הלוי ח"ז עז א ה(.

מהו חמר מדינה: כל משקה חשוב שאין עיקר שתייתו כדי להרוות הצמאון אלא לשתיה חשובה והדרך לכבד בו אורחים כשאינם חפצים ביין אע"פ שאינו משכר כלל, (הגרשז"א הליכות שלמה פרק ששה עשר דבר הלכה טז) כגון מיץ תפוזים או אשכליות טבעי (הגרשז"א שם, שבות יצחק שם עמוד קל, עיין שש"כ פרק ס ג ד.( וכן בירה ]ועדיף לבנה משום שמשכר[, ויש אומרים: שאף קפה (שש"כ פרק ס הערה יח, הגרשז"א בהליכות שלמה שם הלכה למעשה בקפה) אבל מיצים שעיקרם מים עם תמצית טעם, דינם שאין מקדשים ומבדילים עליהם.

יין או מיץ ענבים

יש אומרים: שיבדיל על יין ככל מוצאי שבת.

יש אומרים: כיון שהיום אין חמר מדינא, לכן יבדיל על מיץ ענבים (הגרח"ק בשם החזו"א מכתבי הגר"ח(.

יש אומרים: שעדיף לסחוט ענבים ולהבדיל עליהם, והטעם: כיון שלא עבר עליו ג' ימים והוא יותר טוב מיין (ארחות רבינו ח"ב עמוד קמה, קרא עלי מועד פרק ז יז בשם הגרנ"ק(.

שתית הכוס: יש אומרים: שיתן את כוס לקטן לשתות.

ויש אומרים: שהמבדיל שותה את כוס ולא יתן לקטן, והטעם שלא ליתן לקטן: לפי שחוששים שמא יבוא לסרך שיהיה גדול (ברכי יוסף תקנו ג).

שיעור השתיה

כששותה המבדיל, יש אומרים: שישתה רביעית (הגרנ"ק), והטעם: לפי שזה השיעור הנצרך לברכה אחרונה (הובא בקרא עלי מועד), אחרי הבדלה יברך ברכה אחרונה ואח"כ יטול ידיו לסעודה (משנ"ב קעד ס"ק טו). ויש אומרים: שישתה רק מלא לוגמיו שהוא רוב רביעית ואינו מברכת ברכה אחרונה (קרא עלי מועד שם).

הבדלה לאשה שאינה צמה

תבדיל לעצמה או תשמע מאחר

אשה שלא צמה או שצמה רק עד הבוקר או הצהריים, לפני האכילה צריכה להבדיל.

יש אומרים: שתבדיל לעצמה ותשתה לעצמה (שו"ת שבט הלוי ח"ז תשובה עז ד ו(, והטעם: כיום שיש הסוברים שאשה אינה חייבת בהבדלה )שו"ע רצו ח( וא"כ אין דין ערבות בזה ולא יכולה לצאת על ידי אחר (שלמי תודה בין המצרים עמוד נז(.

יש אומרים: שלכתחילה תשמע הבדלה מאחר ככל מוצ"ש (עיין משנ"ב רצו ס"ק לה,שו"ת משנה הלכות ח"ז לט, הגר"ש דבילצקי שליט"א,( ואם אין לה ממי לשמוע תבדיל לעצמה.

על מה תבדיל כלעיל, ואם שותה רק מים אינה צריכה להבדיל.

ובשעת הצורך יש להקל לאכול בלא הבדלה, והטעם: משום ספק ספיקא, שמא נשים אינן חייבות בהבדלה כלל, ושמא הלכה כרמב"ן שסובר שתשעה באב שחל במוצ"ש אין חיוב הבדלה כלל (מבית לוי ח' יג עמוד נג).

ברכת האש כשאשה מבדילה לעצמה

יש אומרים: שאשה לא תברך ברכת האש בתוך סדר הבדלה כשמבדילה לעצמה, והטעם: כיון שנסתפק המשנ"ב (רצו ביאור הלכה) האם אשה חייבת בברכת האש ועל הצד שאינה חייבת אם תברך יש חשש הפסק בין הברכה לטעימה, לכן תברך אחר שתשתה הכוס (הגרשז"א שש"כ פ' סא כד).

קטן בהבדלה

קטן האוכל בתשעה באב המנהג הוא שאין צריך להבדיל לפני האוכל וישמע ההבדלה מאביו במוצאי תשעה באב, והטעם: משום שיש לסמוך על הסוברים שקטן תמיד יכול לאכול לפני קידוש וה"ה לפני הבדלה (הגריי"ק אורחות רבינו ח"ב קמה, הגריש"א שו"ת רבבות אפרים ח"ג שעא, מבית לוי נח' יג(. טעם אחר: שסומכים על הראשונים שאומרים שאין חיוב הבדלה ביום זה (הלכות ומנהגים בין המצרים פרק ח יג הערה 21.)

הטעם שאין צריך הקטן להבדיל לעצמו מדין חינוך: לפי שאין שייך לחנך אותו בזה שהרי כשיגדל יצום ולא יבדיל בתשעה באב (שו"ת רבבות אפרים ח"ג שעא(.

ויש אומרים: שקטן שהגיע לחינוך יבדיל לפני שאוכל (מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון אות עב, שו"ת דברי יציב או"ח ח"ב רמג(, והטעם שאין חוששים שמא ינהג כן כשיגדל: כיון שאם כשיהיה גדול יצטרך לאכול בתשעה באב כגון שהוא חולה חייב בהבדלה.

תפילת ערבית

נהגו לאחר תפילת מעריב כדי שיוכלו האנשים להחליף הבגדים והמנעלים קודם מעריב

"והוא רחום:" המנהג הוא לומר בכל מוצאי שבת והוא רחום וברכו בנועם

ובאריכות כמבואר בשו"ע סימן רצג ג, כשחל תשעה באב במוצאי שבת אין להאריך (תיקון תפילה), והטעם: ע"פ מה שכתוב במסכת סופרים (סוף פרק יח( דאין אומרים ברכו כלל, אם כן אף אנו שאין נהגים כן מ"מ להאריך בזה בודאי אין ראוי מפני האבל (ר' שריה דבילצקי דיני ת"ב שחל בשבת).

נשים בתפילת ערבית: יש אומרים שראוי לנשים לכתחילה להתפלל ערבית

בתשעה באב שחל במוצאי שבת, והטעם: מכיון שעיקר תקנת הבדלה

היתה בתפילה (עיין ברכות לג, א) ואחר כך תקנו על הכוס ובמוצאי שבת זו שאין הבדלה על הכוס ראוי לכתחילה שיבדילו בתפילה (הגרשז"א שלמי מועד פרק צא(.

"ויהי נועם:" אין אומרים "ויהי נועם" (שו"ע תקנט ב) לפי שפסוק זה אמרו

משה כעין ברכה אחר גמר מלאכת המשכן (רש"י שמות לט יג) ואיך נאמר בליל תשעה באב ברכה זו אם אנו מתאבלים על החורבן (משנ"ב שם ס"ק ז).

טעם אחר: לפי שאין זה יום של נעימות אלא יום מר (לבוש מנהגים ד).

"לדוד ברוך ה' צורי": (תהילים קמג) אין אומרים מזמור "לדוד ברוך", והטעם: מפני שהטעם שאומרים זאת כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, ותשעה באב אסור בלימוד תורה (שו"ת התעוררות תשובה שנד).

"למנצח בנגינות:" אין אומרים "למנצח בנגינות" (שו"ע תקנט ב), והטעם:

לפי שאין זמן חנינה היום (לבוש תקנט ב, משנ"ב רצג א), טעם אחר: משום

שאינו מסדר היום (משנ"ב תקנט ח).

"ויתן לך": אין אומרים "ויתן לך" (שו"ע תקנט ב), והטעם: דאין זמנו

בתשעה באב, דלאו זמן ברכה ושמחה היא (לבוש תקנט ב משנ"ב שם ס"ק ט).

טעם אחר: לפי ש"ויתן לך" הוי ברכה על "מעשה ידינו", וקי"ל העושה

מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה (נועם מגדים אות יז דף לג).

תחנון: אין אומרים תחנון אף בתשעה באב נדחה, והטעם אע"פ שאותו

היום שנדחה (יום א) אינו מועד, ונהי דהתענית נדחה מ"מ המועד נחשב ביום הצום דכתיב (זכריה ח יט) "צום הרביעי וצום החמישי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה", ומדכתב צום הרביעי ולא כתב י"ז בתמוז ותשעה באב ש"מ אין היום גורם את המועד כט"ו בניסן, אלא הצום גורם (חת"ס תורת אמת דברים עמוד פו(.

הבדלה במוצאי תשעה באב

מבדיל על הכוס, ואין צריך להבדיל בתפילה, לפי שהבדיל אתמול (משנ"ב תקנו ס"ק ג(.

"הנה אל ישועתי:" אין אומרים "הנה אל ישועתי" ושאר פסוקים אלא

כשמבדילים במוצאי שבת ולא כשמבדילים ביום חול, ומתחילים מברכת הגפן (מט"א תרכד ס"ה, שש"כ פס"ב סעיף מד), והטעם: דכיון שפסוקים אלו נאמרים לסימן טוב בתחילת שבוע וכיון שעבר יום א' מימי השבוע אין לאומרו (שו"ת ברוך השם ס"ג).

שתית היין: במהרי"ל איתא כשהחשיך מברך בורא פרי הגפן והבדיל, א"כ

משמע שמותר להבדיל על היין, וכן משמע שמותר לשתות בעצמו ולא צריך לתת לקטן אע"פ שעדיין אסור אכילת בשר ושתיית יין (משנ"ב תקנו ס"ק ג בשם ד"מ(.

בשמים: אין מברך על בשמים (שו"ע תקנו ס"ק א) והטעם: משום שבשמים

נתקנו משום הנשמה היתירה שעוזבת במוצאי שבת וטעם זה שייך רק במוצ"ש (משנ"ב תקנו ס"ק ד).

אבלות בעשירי

נוהגים מנהגי אבלות עד לעשירי בחצות, והטעם: לפי שבט' הציתו אש

המקדש ונשרף עד שקיעת החמה ביום העשירי ואילו לא היה תש כוחנו היינו צריכים להתענות גם עשירי, ולפי שאין גוזרים גזרה על הציבור כשאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה לא גוזרים ומה שקבעו בט' ולא בי' לפי שתחילת הפורענות עדיפא (טור תקנה).