הלל

הטעם שהלל קודם למוסף::: אע"פ שמצוות הלל מצותה כל היום, מ אומרים אותו אחרי שחרית, משום שזריזים מקדימים למצוות

אמירת הלל בעמידה - מצוות הלל מעומד (שו"ע תכב ז) לפי שהלל הוי שבחו של מקום ונפלאותיו וניסיו שעשה לנו ומצוות עדות

שבלי הלקט, משנ"ב תכב ס"ק כה(.

דכתיב "הללו עבדי ה' העומדים" (ט"ז תכב ס"ק ד, משנ"ב

יש אומרים שאסור לסמוך עצמו לעמוד או לכותל דסמיכה מג"א תכב יא, חיי אדם כלל קיח ט(. וגדר הסמיכה,,,, שאם ינטל הדבר הנסמך עליו יפול (משנ"ב קמא ס"ק ד.) בדיעבד עם קרא מיושב, אפילו בימים שגומרים את ק כח.(

ברכה על הלל

הטעם שמברכים על מנהג - אע"פ שאמירת הלל בר"ח אינו אלא מנהג ואין מברכים על מנהג כמו שמצאנו בנענוע ערבה, מ"מ לחלק לפי שערבה אינה אלא נענוע בעלמא משא"כ ועל אמירה אפשר לברך (תוס' תענית כח בד"ה אמר, .( ויש אומרים: שאין מברכים רק בציבור ולא ביחיד וכן אין חותמים.

ם אין מברכים על הלל בר"ח [וכך נוהגים ספרדים] דסבירא ליה לפי שאין מברכים על מנהג (הלכות חנוכה פרק ג

ב תכב ס"ק יד.(

- הטעם שמברך "לקרוא את הלל" ולא לגמור את הלל אף בימים שגומרים את הלל,,,, לפי שחוששים שמא יחסיר תיבה אחת והוי ברכה לבטלה (ט"ז תכב ב)....

אמירת הלל"

זמנים שבהם אומרים הלל

שנים באו אל נח אל התיבה" אלו

, ביאור הימים שבהם גומרים

ימים ראשונים של פסח (בחו"ל) ב' ימים של ל( ובימי חנוכה, ודבר זה נרמז

(שבועות) "באו" בגימטרייא ט'

אל נח" בגימטרייא חנוכה, שבהם

ח תכב כה, חיד"א בדבש לפי(.

אמירת הלל בראש חודש

ח אינו מן הדין אל מנהג לפי שקריאת הלל השיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

המקודש לחג דהיינו רק כשיש

הלל, וראש חודש שאין בו איסור

ומכל מקום נהגו לקרוא את הלל.

משום שמחת היום שהוא יו"ט ללבנה שנתחדש אורה וצריכים אנו לשמוח בשמחתה שישראל מונים

בהגהות ספר המנהגים.(

לפי שבקידוש לבנה נראה רמז למצבינו לכן מחשיבים לקצת ישועה ולכן הנהיגו לומר הלל (ערהו"ש תכב ו.) לפי שהטעם שאומרים במועדים כיון שדוד המלך אמרו ברוח הקודש על יציאת מצרים והמועדים הם זכר ליציאת מצרים ח תקנו לאומרו כיון שעל ידי קביעת ר"ח יודעים מתי ח יש בו מענין יציאת מצרים (של"ה.)

שבמזמור (תהילים קנ) "הללויה הללו"

ב פעמים הללו וי"ב אלו כנגד י"ב ראשי

כנגד חודש העיבור (ב"י תכב.)

הטעם שהלל קודם למוסף

מ"מ אומרים אותו אחרי שחרית

(שו"ע הרב קלא ס"ה.)

אמירת הלל בעמידה

הוי שבחו של מקום ונפלאותיו וניסיו שעשה לנו ומצוות עדות בעמידה (שבלי הלקט

רמז לדבר::: דכתיב

שם ס"ק כח(.

סמיכה::: יש אומרים ש

אינה כעמידה (מג

ינטל הדבר הנסמך עליו יפול

ובמשנ"ב כתב בדיעבד

הלל יצא (תכב ס"ק כח

הטעם שמברכים על מנהג

מנהג ואין מברכים על מנהג כמו שמצאנו בנענוע ערבה כתבו התוס' לחלק לפי שערבה אינה אלא נענוע בעלמא משא הלל יש אמירה, ועל אמירה אפשר לברך

משנ"ב תכב ס"ק טו.(

ביחיד וכן אין חותמים

ולפי הרמב"ם אין מברכים על הלל בר

והטעם::: דסבירא ליה

הלכה כ , משנ"ב תכב ס

לקרוא את הלל -

הלל אף בימים שגומרים את הלל

תיבה אחת והוי ברכה לבטלה

רמז לזמנים שבהם אומרים הלל

מדרש פליאה (נח ז ט) "שנים שנים באו אל הימים שבהם משלימים את ההלל,

את ההלל ב' ימים ראשונים של פסח

שבועות, ותשעה ימי סוכות (בחו"ל

בפסוק הזה "שנים" (פסח) "שנים" (

(ט' ימים של חג הסוכות" )אל נח

גומרים את ההלל (שכנה"ג או"ח, כה"ח תכב כה

אמירת הלל בראש חודש

אמירת הלל בר"ח אינו מן הדין אל מנהג לומדים מהפסוק (ישעיה ל כט) "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג והגמ' בערכין (דף י, ב) דורשת המקודש לחג דהיינו איסור מלאכה אומרים שירה - הלל

מלאכה אין חיוב לקרוא הלל, ומכל מקום נהגו לקרוא את הלל

הטעם לקריאת הלל: משום שמחת היום שהוא יו שנתחדש אורה וצריכים אנו לשמוח בשמחתה שישראל מונים ללבנה ובשלומה יהיה לנו שלום (בהגהות ספר המנהגים טעם אחר::: לפי שבקידוש לבנה נראה רמז למצבינו לכן מחשיבים לקצת ישועה ולכן הנהיגו לומר הלל

טעם אחר: לפי שהטעם שאומרים במועדים כיון שדוד המלך אמרו ברוח הקודש על יציאת מצרים והמועדים הם זכר ליציאת מצרים ולכן גם בר"ח תקנו לאומרו כיון שעל ידי קביעת ר יחול יו"ט וא"כ גם ר"ח יש בו מענין יציאת מצרים

רמז לאמירת הלל בר"ח - לפי שבמזמור

[הללו מלשון הלל] ישנו י"ב פעמים הללו וי חדשים, וכופלים "כל הנשמה" כנגד חודש העיבור

גליון מ

כפילת הפסוקים

הפסוקים מ"אודך" עד "יהללוך" (משנ"ב תכב ס"ק יט) לפי שאלו הפסוקים אמרו ישי, דוד, אחיו, ושמואל, (פסחים ומפני כבודם כופלים פסוקים אלו (רשב"ם פסחים קיט, א טעם אחר: כדי ליפות הקריאה ולהגדיל שבח השי"ת ולהודות בשירו על רוב חסדו אשר עשה ועושה עימנו (לבוש תכב ג.)

אנא ה''' הושיעה נא אנא ה''' הצליחה נא"

לחלק הפסוק לשנים והרי קי"ל כל פסוק שלא פסק משה אנן לא פסקינן,,,, לפי שאמרהו ב' אנשים חציו אמר דוד, וחציו אמרו אחיו (גמרא פסחים קיט, א.) טעם אחר: דבכתובים מותר "ק ח בשם השל"ה( ועוד דדרך תפילה ובקשה מותר

ב בנשמת אדם שם.(

ברכת יהללוך

אינה פותחת "בברוך:" לפי שהיא ברכה הסמוכה ברכת ההלל וברכה הסמוכה לחברת אינה פותחת והלל לא הוי הפסק, טעם אחר::: מפני שהיא ברכת הודאה שאינה פותחת בברוך (אבודרהם תפלת ר"ח.)

ואברהם זקן (בראשית כד א)

יש נוהגים לומר פסוק "ואברהם זקן", "זבדי"ה ישמרנו ויחייני" ג"פ, והוא סגולה לאריכות ימים (ספר מחברת הקודש דף מג ע"ב בדברי מצאתי כתוב בספר ישן עיין כה"ח תכב נז.( ויש שכתבו שלא לפי שאין אנו נוהגים לבקש בקשות ממלאכים, שם המלאך רק מכנים שם זבדי"ה ואומרים "ה' וכו'.

בעז"ה אחרי פסח

יצא הספר

הטעם שאין מברכים שהחיינו על קריאת ההלל,,,, משום דלפעמים החודשים חסרים (אבודרהם שער השלישי ברכת

א בתחילת ספרו שער ג, כנה"ג תכב בהג"ה ט.(

מ יזהר אדם לקרוא בציבור כדי לברך עליו שנ"ב כדי לצאת ידי השיטות

רים שביחיד אין מברכים על הלל (תכב ס"ק טז)....

את ההלל

ח ומדלגים מזמורים "לא לנו",,,,

והטעם שאין גומרים את הלל::: כדי שיהיה ניכר שאינו קריאה מצד הדין אלא מנהג בעלמא קוראים את הלל בדילוג

משום דראש חודש הוא יום סליחה וכפרה לכפר על ם אסכרה שהיה רגיל ליפול עליהם, שכן קרבן ראש וכיון שהוא יום כיפור וסליחה הוי כמו ראש השנה ויום כיפור שהם ימי דין ואין אומרים שירה גמורה (לבוש

מזמורים "לא לנו" ו"אהבתי",,,,

זכרנו" ברוב עניינם שווה, וכן פרק

שוות במקצת ענינים (א"ר תכב יב.)

משום שלא רצו לדלג פסוקים שיש בהם שבח ותהילה ולכן בחרו מכל מזמור מאלו חציו הראשון שאין בו שבח ותהילה והשאירו חציו האחרון שיש בו שבח ותהילה "ה זכרנו" שמסיים "... וכן ב"אהבתי" "מה אשיב עד

אלו פסוקים של שבח (שו"ת ישכיל עבדי ח"ה או"ח

ץ והציבור

והציבור חוזר אחריו, והטעם::: מפני

שהוא פסוק של שבח ביותר ואמר החזן לקהל שיודו לה' על כל

לבוש תכב ב.(

יאמרו נא" והציבור עונים על כל

ואומרים גם כן את הפסוק הבא,,,, הטעם::

לרמוז שמצווה לענות ראשי פרקים ולפי שהוא פסוק של הודאה

כופלים הפסוקים מ

והטעם::: לפי שאלו הפסוקים אמרו ישי

דף קיט, א( ומפני כבודם כופלים פסוקים אלו בד"ה אבן.( טעם אחר

ולהודות בשירו על רוב חסדו אשר עשה ועושה עימנו

"אנא ה

הטעם שמותר לחלק

משה אנן לא פסקינן

וחציו אמרו אחיו

לפסוק (מג"א תח ס"

(ח"א כלל ה' ס' ב בנשמת אדם שם

הטעם שאינה פותחת

לחברתה ברכת ההלל

בברוך והלל לא הוי הפסק

כברכת הגשמים שאינה פותחת בברוך

יש נוהגים לומר פסוק

והוא סגולה לאריכות ימים

המהרח"ו שכתב מצאתי כתוב בספר ישן

לאומרו,,,, והטעם: לפי שאין אנו נוהגים לבקש בקשות ממלאכים ויש שאין אומרים

ישמרני ויחינו" וכו

הגדה של פסח

רחוב בעלי התוספות

שהחיינו - הטעם שאין מברכים שהחיינו על קריאת ההלל דהוי תוך ל' דלפעמים החודשים חס

המצות מג"א תכב ג, הרד"א בתחילת ספרו שער ג

אמירה בציבור - ומ"מ יזהר אדם ל

עם הציבור (שו"ע תכב ד) מבאר המש

שסוברים שביחיד אין מברכים על הלל

אין גומרים את ההלל

אין אומרים הלל השלם בר"ח

"ואהבתי",,,, והטעם שאין גומרים את הלל

קריאה מצד הדין אלא מנהג בעלמא קוראים את הלל בדילוג

(משנ"ב תכב ס"ק יב).

טעם אחר: משום דראש חודש הוא יום סליחה וכפרה לכפר על התינוקת משום אסכרה שהיה רגיל ליפול עליהם חודש מכפר עליהם, וכיון שהוא יום כיפור וסליחה הוי כמו ראש השנה ויום כיפור שהם ימי דין ואין אומרים שירה גמורה

תכב ג.(

הטעם שבחרו לדלג מזמורים

לפי שפרק "לא לנו" ופרק "ה' זכרנו

"אהבתי" ופרק "מה אשיב" שוות במקצת ענינים טעם אחר: משום שלא רצו לדלג פסוקים שיש בהם שבח ותהילה ולכן בחרו מכל מזמור מאלו חציו הראשון שאין בו שבח ותהילה והשאירו חציו האחרון שיש בו שבח ותהילה "לא המתים יהללו.. ואנחנו נברך"...

בחצרות בית ה'" אלו פסוקים של שבח

מח.(

אמירת הש"ץ והציבור

נהגו שהחזן אומר הודו לה' והציבור חוזר אחריו שהוא פסוק של שבח ביותר ואמר החזן לקהל שיודו לה חסדיו שעשה עמנו ועונים הקהל. (לבוש תכב ב

נהגו שהחזן אומר "יאמר נא" ו"יאמרו נא אחד ואחד "הודו לה'''" ואומרים גם כן את הפסוק הבא לרמוז שמצווה לענות ראשי פרקים ולפי שהוא פסוק של הודאה ושבח נהגו כן (טור תכב).