שמיטה

ששנה זו היא שנת השמיטה ואם יש בו שארית השארית מספר השנה במחזור השמיטה

אלפים תשע"ד 5774 נחלק מספר זה ב- 7 נקבל ואומר ששנה ה' תשע"ה היא שנת השמיטה יוצא 825 חישוב זה אינו אלא סימן ואינו קובע למנין שהרי התחילו במצווה זו רק אחרי שנכנסו לא"י.

טעם מצות שמיטה

עדות האדם שהאדמה של הקב"ה

שש שנים אדם עובד את האדמה והיא מניבה לו פירות יכול לחשוב האדם שמעשיו הם הגורמים לפירות משובחים, לכן ה לנטוש את האדמה בשנה השביעית ומי יכול לצוות על האיכר לנטוש את אדמתו בעל הקרקע עצמו שהוא

ה גם להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו מלבד השביתה בה שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה פירות בכל שנה ושנה לא בכוחה וסגולתה אלא כי יש אדון עליה ועל אדוניה וכשהוא חפץ הוא מצווה להפקירה (ספר החינוך מצווה

דה מחזקת את הבטחון בה''' יתברך

שנים אדם דואג לפרנסתו ולמזונו חורש קוצר וכו' ובשנה נוטש את הקרקע ואינו מתעסק כלל ובמה יאכל בשנה השביעית והאם לא יתקלקלו הפירות והוא בוטח ה שלא ינזק ולא תחזק בו לעולם מדת הכילות הרבה ולא

ספר החינוך שם.(

השמיטה"

שי דברו לשמוע בקול דברו" (תהילים קג,,,, כ) ר''' נפחא אומר אלו שומרי שביעית בנוהג שבעולם אדם עושה מצווה ליום אחד לשבת אחת לחודש אחד שמא לכל ימות השנה וזה רואה שדהו מופקרת אילנותיו מופקרים והסייגים פרוצים ורואה פירותיו נאכלים וכובש את יצרו ואינו

מדרש רבה ויקרא רבה א,,,, א.(

שש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך" (שמות כג, י), "כי תבאו בתה הארץ שבת לה'" (ויקרא

שמות שנת השמיטה בתורה

ארבעה שמות יש לשנת השמיטה בתורה.

תשמטנה ונטשתה" (שמות כא,

ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ" (ויקרא כה, ד, כ.) קרבה שנת השבע" (דברים טו, ט).

" (שם א, ב).

ושבתה הארץ שבת לה'.. ובשנה

השביעית שבת שבתון יהיה לארץ והיתה שבת הארץ לכם"

סימן לידע מתי הוא שנת השמיטה

הרוצה לידע איזה שנה היא שנת השמיטה יחלק מספר השנים שמבריאת העולם לשבע אם המספר יתחלק ללא שארית הרי

ששנה זו היא שנת השמיטה ואם יש בו שארית השארית מראה את מספר השנה במחזור השמיטה

לדוגמא ה' אלפים

824.6 ואומר ששנה ה

ללא שארית, חישוב זה אינו

השמיטה שהרי התחילו במצווה זו רק אחרי שנכנסו לא

עדות האדם שהאדמה של הקב

שש שנים אדם עוב

לחשוב האדם שמ

צווה הקב"ה לנטוש את האדמה בשנה השביעית ומי יכול לצוות על האיכר לנטוש את אדמתו בעל הקרקע עצמו שהוא הקב"ה

לכן צווה הקב"ה גם להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו מלבד השביתה בה שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה פירות בכל שנה ושנה לא בכוחה וסגולתה אלא כי יש אדון עליה ועל אדוניה וכשהוא חפץ הוא מצווה

פד.(

הפסקת העבודה מחזקת את הבטחון בה

שש שנים אדם דואג לפרנסתו ולמזונו חורש קוצר וכו השביעית נוטש את הקרקע ואינו מתעסק כלל ו בשנה השביעית והאם לא יתקלקלו הפירות והוא בוטח בקב"ה שלא ינזק ולא תחזק בו לעולם מדת הכילות הרבה ולא מיעוט הבטחון (ספר החינוך שם

"גיבורי כוח עושי דברו לשמוע בקול דברו

יצחק נפחא אומר אלו שומרי שביעית

עושה מצווה ליום אחד לשבת אחת לחודש אחד שמא ל ימות השנה וזה רואה שדהו מופקרת אילנותיו מופקרים והסייגים פרוצים ורואה פירותיו נאכלים וכובש את יצרו ואינו מדבר היש לך גיבור גדול מזה (מדרש

"שש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך

אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת לה

כה, ב.(

שמות שנת השמיטה בתורה

ארבעה שמות יש לשנת השמיטה בתורה

א. שביעית, דכתיב "והשביעית תשמטנה ונטשתה יא( "ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ ב.... שנת השבע, דכתיב "קרבה שנת השבע

ג.... שמיטה, דכתיב "שנת השמיטה"

ד. שבת הארץ, דכתיב "ושבתה הארץ שבת לה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ והיתה שבת הארץ לכם

(ויקרא כה ב, ז.)

סימן לידע מתי הוא שנת השמיטה

הרוצה לידע איזה שנה היא שנת השמיטה יחלק מספר השנים שמבריאת העולם לשבע אם המספר יתחלק ללא שארית הרי

גליון מב

הטעם שאין מברכים על קיום מצות שמיטה

כיון שאין מברכים על מצווה שאין בה מעשה ומצוות שמיטת קרקעות הוי מצווה שאין בה מעשה (שו"ת רבבות אפרים ג פה.)

ברכת שהחיינו על קיום מצוות השמיטה

כוון בברכת שהחינו בלילה הראשון של ראש של השנה השביעית על קיום מצוות עשה של שנת

דיני השביעי פרק א, ו, וכן כתב הגרשז"א.(

אימתי התחילו ישראל לקיים מצות השמיטה

כשנכנסו עם ישראל לארץ ישראל לא התחילו למנות את השמיטה עד אחרי שכבשו את הארץ וחלקוה בין השבטים שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור" שיהא אדם מכיר את שדהו וכרמו ורק לאחר י"ד שנים לכניסתם לארץ ישראל אחר שכבשו וחילקו את הארץ החלו למנות את השמיטה

שמיטה בא"י וסמוך לא"י

שמיטת קרקע אינה נוהגת מהתורה אלא בא"י שנאמר (ויקרא כי תבוא אל הארץ ושבתה הארץ שבת לה'" ומדברי סופרים נוהגת שמיטה במקומות הסמוכים לא"י.

שמיטה בזמן הזה דאורייתא או דרבנן

נחלקו רבותינו בדבר זה חכמים אומרים שגם בזמן הזה ולדעת רבי (מועד קטן ב, ב) שביעית בזמן הזה דרבנן וטעמו הואיל ושמיטה תלויה ביובל ובזמן שאין היובל נוהג אין שמיטה נוהגת מן התורה אלא מדרבנן (מתקנת עזרא והטעם שרבנן תקנו שמיטה זכר לשביעית ופירש י שלא תשתכח תורת שביעית (גיטין לו,א.)

סוברים כרבי שבזמן הזה שביעית מדרבנן

ם הלכות שמיטה ויובל פרק י הלכה ט כך מדייק החזו"א ס' ג ס"ק "א מגיד משנה(.

ויש קצת מן הראשונים דס"ל שנוהג בזמן הזה מהתורה (רמב"ן

בעל העיטור.(

שכתבו שבזמן הזה אין נוהג כלל שביעית (דעת "א ס' כג ס"ק ד(, ואין מקום להקל ולסמוך על

כל השנה מוקפים השדות גדרות ושמירה ואין כל אדם יכול יכנס ולקחת ללא רשות והנה בשנה השביעית היהודי מסיר ל וכל הרוצה יבוא ויטול והוא רואה את

כולם לוקחים מפרי עמלו ושותק ושתיקה זו מקנה ליהודי מידות טובות ובזה מתרגל לעזור לכולם בלי לצפות לקבלת

יטה טובה לקרקע לפי שהיא מתחזקת שמשאירים ג פרק לט(.

שאם הטעם כדי שלא תחלש הקרקע מדוע

עונשם שלא תוסיף הארץ תת

' כי אם לצורך הארץ (כלי יקר

פנוי ללמוד תורה בשנה

האדמה תשבות כנגד כל שבתות השנים שבהם לא

וציותי את ברכתי" בשמירת

מיטה מוכח שהתורה משמים (כתב סופר בשם אביו בחתם

שאף העשיר ידע ויזכור צער העני שכל ימיו ושנותיו

לפי שכל שנה מתבטלים שני חודשים ניסן ותשרי ר הפרנסה כדי שיהיה שאר

עיין ברכות לה, ב( נמצא שבשש שנים

ב חודשים לכן באה שנת השמיטה כדי

רבינו אפרים הביא דבריו החיד"א

ת השמיטה

לחודש תשרי שהוא ראש השנה

שהוא ערב ראש השנה .

הטעם שאין מברכים על קיום מצות שמיטה

כיון שאין מברכים על מצווה שאין בה מעשה ומצוות שמיטת קרקעות הוי מצווה שאין בה מעשה

ברכת שהחיינו על קיום מצוות השמיטה

יש שכתבו לכוון בברכת שהחינו בליל

השנה של השנה

השמיטה (דיני השביעי פרק א

אימתי התחילו ישראל לק

כשנכנסו עם ישראל

השמיטה עד אחרי שכבשו את הארץ וחלק שנאמר "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור

את שדהו וכרמו ורק לאחר י

אחר שכבשו וחילקו

(קידושין מ, ב).

שמיטת קרקע אינה נ

כה ב( "כי תבוא אל

סופרים נוהגת שמיטה במקומות הסמוכים לא

שמיטה בזמן הזה דאוריית

נחלקו רבותינו בדבר זה חכמים אומרים

מדאורייתא, ולדעת רבי

דרבנן וטעמו הואיל ושמיטה תלויה ביובל ובזמן שאין הי נוהג אין שמיטה

ובית דינו(, והטעם שרבנן תקנו שמיטה

רש"י שלא תשתכח תורת שביעית

רוב הפוסקים סוברים כרבי שבזמן הזה

(רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק י הלכה ט

ח, וכן סבר הרשב"

ויש קצת מן הראשונים

מובא בחזו"א שם, בעל העיטור

ויש ראשונים שכתבו שבזמן הזה אין נוהג כלל שביעית

הרז"ה מבוא בחזו"

מרגילה את האדם לעזור לעני

בכל השנה מוקפים השדות גדרות ושמירה ואין כל אדם יכול ליכנס ולקחת ללא רשות והנה בשנה השביעית היהודי מסיר את השמירה מן היבול וכל הרוצה יבוא ויטול והוא רואה את כולם לוקחים מפרי עמלו ושותק ושתיקה זו מקנה ליהודי מידות טובות ובזה מתרגל לעזור לכולם בלי לצפות לקבלת תגמול כלשהו מהם (ספר חינוך שם).

טובת הקרקע

שנת השמיטה טובה לקרקע לפי שהיא מתחזקת אותה לא זרועה (רמב"ם מו"נ ח"ג פרק לט

יש שדחו טעם זה::: שאם הטעם כדי שלא ת

יתחייבו גלות על השמיטה יהיה ע

כוחה להם, ועוד דאין זה שבת לה'

ויקרא כה ב(.

טעם אחר::: כדי שיהיה האדם

השביעית (כתב סופר ויקרא כו.)

טעם אחר::: האדמה תשבות כנגד כל שבתות השנים שבהם לא נחה (מטה משה סימן תעג.)

טעם אחר: על ידי הבטחת "וציותי את ברכתי השמיטה מוכח שהתורה משמים

סופר ויקרא כה.(

טעם אחר::: שאף העשיר ידע ויזכור צער העני שכל ימיו ושנותיו בצער ובדאגה (רבינו בחיי ויקרא כה)

טעם אחר::: לפי שכל שנה מתבטלים שני חודשים ניסן ותשרי של הזריעה והקצירה עבור הפרנסה

החודשים פנוים ללמוד (עיין ברכות לה

בטלו מלימודם י"ב חודשים לכן באה שנת השמיטה כדי להשלים את י"ב החודשים (רבינו אפרים הביא

בספרו נחל קדומים.(

תחילת שנת השמיטה

השמיטה מתחילה בא' לחודש

ומסתימת בכ"ט לחודש אלול שהוא ערב ראש השנ

מצות עשה מהתורה להשמיט כל הפירות הקדושים בקדושת שנאמר (שמות כג, יא) "והשביעית תשמטנה ונטשתה" ור וינעל שדהו ופרדסו אלא יניחם הפקר לכל ל מהם לצרכם וכל הנועל שדהו גודרה או אוסף רות לתוך ביתו ביטל מצוות עשה.

צורת ההפקר

אמירה בפה בפני ג'''::: יש אומרים שהבעלים צריכים להפקיע שדותיהם ע"י אמירה בפה בפני ג' שהשדה הפקר וכל הרוצה יכול לבוא ולקחתו (שו"ת אגר"מ יור"ד סימן צ, הגרשז"א ספר

דיני שביעית פרק יד ה"א(,

שהפקר חל מאליו (אפקעתא דמלכא) וסגי בינו "א (פרק ד ס"ק קסט) כתב מ"מ יש גם מצווה על הבעלים להפקיר (ב"מ לט, א, חזו"א שביעית יט ס"ק כד)

יובל

מצוות עשה לספור שבע שבע שנים ולקדש את שנת החמישים שנאמר "שבע שבתות השנים וקידשתם את שנת מצות אלו מסורים לב"ד הגדול בלבד (רמב"ם

הלכות שמיטה ויובל פרק י א.(

שנת היובל אינה עולה ממנין שני השבוע אלא שנה מ"ט ' יובל שנה נ"א תחילת שש שנים (רמב"ם שם.)

מצוות היובל נוהגת מהתורה רק בזמן שכל ישראל יושבים שנאמר (ויקרא כה י) "וקראתם דרור בארץ לכל ולמדו חז"ל בזמן שכל ישראל יושבים עליה לפיכך משהחלו גלות השבטים בטלו היובלות (ערכין לב, ב, רמב"ם

הלכות שמיטה ויובל פרק י הלכה ח ט.(

וכשחזרו ישראל לארצם מגלות בבל לא שבו כל השבטים ולכן לא נהגו דיני שנת היובל ולא מנו יובלות אלא מנו שש

תוס' ע"ז לט ע,ב ד"ה האי.(

הטעם שלא תקנו חכמים שיהא יובל נוהג בזמן הזה מדרבנן לפי שגם ביובל אסורים בעבודה ואין רוב הציבור יכולים לאסור בעבודת הקרקע ב' שנים רצופות שמיטה

ב ד"ה ותקין, וברש"י ותוס' שם שו"ע חו"מ סימן סז סא.(

שיטה זאת כיון שכל הפוסקים חולקים עליהם (דרך אמונה שם

הברכה המובטחת לשומרי השמיטה

וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף י את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את

ויקרא כה כ כא.(

שהברכה אינה בריבוי כמות התבואה השישית ה שישבעו באכילה מועטת (אור החיים.)

שהברכה היא רק בזמן שחיוב שמירת שביעית הוא מן התורה ולא בזמן הזה ששביעית מדרבנן (סמ"ע חו"מ

שמסתבר שהברכה היתה גם בבית שני

היתה מדרבנן אולם אפשר שיגרום החטא לקפחה ישראל אבל היחיד יוכל ללקות

ד דרך אמונה פא צז.(

המלאכות האסורות מדאורייתא ומדרבנן

, זמירה: דכתיב "כרמך לא

את ספיח קצירך לא תקצור", בצירה

את ענבי נזירך לא תבצור" (ויקרא כה ב,ה)

סיקול אבנים בשדה, השקיה,

עישון להדברת המזיקים, תמיכה לאילן,

ההבדל בין מלאכות דאורייתא לדרבנן::: מלאכות דאורייתא אין הבדל אם קיום האיסור גורם להפסד או לא, תמיד אסור

תנאים שמותר לעשותם כגון לאוקמי –

י דהיינו לגרום הבראה השבחה, וכן

למטרה שונה אם ניכר שאין עושה רצונו

למלאכה שאסורה בשמיטה כגון סיקול אבנים לבניה וכו'.

מצוות הפקרת קרקע

מצות עשה מהתורה להשמיט כל הפירות הקדושים בקדושת שביעית, שנאמר

והוא שלא ישמו

ישראל ליטול מהם לצרכם

הפירות לתוך ביתו ב

אמירה בפה בפני ג

את שדותיהם ע

הרוצה יכול לבוא ולקחתו

דיני שביעית פרק יד ה

ויש אומרים::: שהפקר חל מאליו

לבין עצמו, ובד"

הבעלים להפקיר

מצוות עשה לספור שבע שבע שנים ולקדש את שנת החמישים שנאמר

החמישים" ב' מצות אלו מסורים לב

הלכות שמיטה ויובל פרק י א

שנת היובל אינה עולה ממנין שני השבוע אלא שנ שמיטה שנה הנ'

מצוות היובל נוהגת מהתורה רק בזמן שכל ישראל יושבים בארץ ישראל שנאמר

יושביה" ולמדו חז

משהחלו גלות השבטים בטלו היובלות

הלכות שמיטה ויובל פרק י הלכה ח ט

וכשחזרו ישראל לארצם מגלות בבל לא שבו כל השבטים ולכן לא נהגו דיני שנת היובל ולא מנו יובלות אלא שנים לשמיטה (תוס

הטעם שלא תקנו חכמים שיהא יובל נוהג בזמן הזה מדרבנן לפי שגם ביובל אסורים בעבודה ואין רוב הציבור יכולים לעמוד בה ולאס

ויובל (גיטין לו, ב ד

שיטה זאת כיון שכל הפוסקים חולקים עליהם

ס"ק נה.(

הברכה המובטחת לשומרי השמיטה

"וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו וציותי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת התבואה לשלוש השנים" (ויקרא כה כ כא

יש אומרים: שהברכה אינה בריבוי כמות התבואה השישית אלא הברכה שישבעו באכילה מועטת

יש אומרים::: שהברכה היא רק בזמן ש

הוא מן התורה ולא בזמן הזה ששביעית מדרבנן

סימן סז ס"ק ב(.

החזון איש כתב: שמסתבר שהברכה היתה גם בבית שני שהשביעית היתה מדרבנן אולם אפשר שיגרום החטא לקפחה וגם הברכה אינה לכלל ישראל אבל היחיד יוכל ללקות בשביל חבריו (חזו"א שביעית יח ג,ד דרך אמונה פא צז

המלאכות האסורות מדאורייתא ומדרבנן

זריעה: דכתיב "שדך לא תזרע",

תזמור", קצירה: דכתיב "את ספיח קצירך לא תקצור דכתיב "את ענבי נזירך לא תבצור

מלאכות האסורות מדרבנן::: סיקול אבנים

עידור, זיבול, ניכוש, עישון להדברת המזיקים גיזום להשבחת האילן,

ההבדל בין מלאכות דאורייתא לדרבנן

הבדל אם קיום האיסור גורם להפסד או לא לעשותן.

ומלאכות מדרבנן יש תנאים שמותר לעשותם כגון לאוקמי שבאות לקיים ולא לאברויי דהיינו לגר

במקום הפסד, וכן למטרה שונה אם ניכר שאין עושה רצונו למלאכה שאסורה בשמיטה כגון סיקול אבנים לבניה וכו

מצוות הפקרת קרקע

קריאת שמע על המיטה - תעניות - ברכות הנהנין –

קריאת התורה של שבת.

ן של שביעית אסור לכבות את נר הבדלה בשירי דעל ידי כן מקלקל את היין.

המקפידים רוחצים את העינים ביין אחר הבדלה, של חביבות המצווה (שו"ע או"ח רצו, א.) אין לתת מן היין על גבי עיניו ולא לתוך הכיסים כנהוג במוצ"ש (ד"א פ"ה צה"ל ס"ק ט,

הערה 4.(

(שביעית פרק ב אות ו) כתב שמותר להבדיל על יין ולמזוג הכוס על גדותיה, וכן לכבות בשארית היין וכן לשים על גבי עיניו כנהוג כדרך שעושים כל השנים ואין צריך לשמור את הנשפך כמו שאין צריך לשמור שאריות מזון שבצלחת או בסיר

בשמים

שביעית פרק ז ה"א( הסתפקו במיני בשמים שאינם ראוים לאכילה אלא רק לריח האם נוהג בהם דיני שביעית, ונהגו להחמיר בהם דהוי ספק דאורייתא וגם בשביעית דרבנן יש להחמיר כיון ששורש הספק הוא דאורייתא וספק המתחיל מדין דאורייתא מחמירים אפילו שנוגע לדין דרבנן (ד"א פרק ז ס"ק קכז,

ק א ד"ה ועיקר, שבט הלוי ח"ב ס' רב.(

חנוכה

אין להדליק נר חנוכה בשמן של שביעית (רידב"ז

ש סימן ה' סעיף ט, ספר השמיטה עמוד לב סעיף ב, א אורחות רבינו שביעית נב, שו"ת שבט הלוי ח"א סימן קפד(,

משום שנר חנוכה לא ניתן להנאה ופירות שביעית לאכילה ניתנה ולא להפסדה- שריפה.

והטעם: לפי שלצורך קיום מצוות פרוסמי ניסא נחשב

מנחת שלמה סימן מב.(

טעם אחר להתיר::: לפי שלא נאסר שימוש בנר חנוכה רק להשתמש לאור נרות חנוכה, אבל לשבת במקום שנהנה שהוא יושב במקום אורם של נרות חנוכה ואינו יושב בחושך שרי ת פני אריה סימן מז( וכיון שנהנה בהיתר מנר חנוכה משמן שביעית לנר חנוכה (שו"ת שבט הלוי ח"א סימן

קידוש החודש - ברכת החודש ור"ח - ברכת המזון - קריאת שמע על המיטה

קבלת שבת - מעריב ליל שבת - שחרית של שבת – קריאת התורה של שבת

שמיטה במעגל השנה

ס של ברכה

ירושלמי פרק ח ה"א(: מותר לקדש וכן

ט על יין של שביעית ואין בזה משום

שאין עושים מצוות חבילות חבילות (שש"כ חלק ב פרק נג ס"ק ב, ספר

בכל כוס של ברכה מצוה לקדש

ע רעא י(, מיהו יש שכתבו שאסור

למלאות כוס של קידוש או שאר כוס של ברכה על גדותיהם מיין משום דבשפיכה מפסיד את היין, (שו"ת ציץ

ספר השמיטה פרק ז סימן ג הערה 4.(

יכול למלאות על גדותיו והיין

שנשפך לצלחת ישתה או יחזיר לבקבוק (חוט השני עמוד ריח, עמוד

הדלקת נר שבת

של שבת בשמן של שביעית ולא הוי לאכלה

כיון שנרות שבת נעשו להאיר ומותר

מנחת שלמה ח"א מ"ב.(

הבדלה

לדברי הרמ"א כשמוזג הכוס

שפך קצת משום סימן ברכה דאמרינן

כל בית שלא נשפך בו יין כמים אין בו סימן ברכה (שו"ע רצו,א, כשמבדיל ביין שיש בו קדושת שביעית יש

יל על יין של שביעית לפי מנהגו

הליכות שלמה מועדים ח"ב פרק ט אורחות הלכה

המקפידים לדברי השו"ע ששופכים מהיין

שו"ע רצו, א( מהטעם: כדי שהיה

אלא לשם מצות נר הבדלה לברך

משום חיבוב מצווה (ערוה"ש רצו, ו.)

כשהבדיל מיין של שביעית

היין, והטעם::: דעל ידי כן מקלקל את היין

לתת על עיניו: המקפידים

מהטעם: של חביבות המצווה

על גבי עיניו ולא לתוך הכיסים כנהוג במוצ

ספר השמיטה פ"ז ג' הערה

בספר אור לציון

של שביעית, ולמזוג הכוס על גדותיה

את נר הבדלה, וכן לשים על גבי עיניו כנהוג כדרך שעושים כל השנים ואין צריך לשמור את הנשפך כמו שאין צריך לשמור שאריות מזון שבצלחת או בסיר

בירושלמי (שביעית פרק ז ה

לאכילה אלא רק לריח האם נוהג בהם דיני שביעית להחמיר בהם דהוי ספק דאורייתא וגם בשביע להחמיר כיון ששורש הספק הוא דאורייתא וספ דאורייתא מחמיר

חזו"א שביעית כב ס"ק א ד

יש אומרים שאין להדליק נר חנוכה בשמן של שביעית

בהגהות לפאה"ש

חזו"א אורחות רבינו שביעית נב

והטעם::: משום שנר חנוכה לא ניתן להנאה לאכילה ניתנה ולא ל

ויש מתירים,,,, והטעם

כהנאת אכילה (מנחת שלמה

טעם אחר להתיר

להשתמש לאור נרות חנוכה

יושב במקום אורם של נרות חנוכה ואינו יושב בחושך שרי

(כמבואר בשו"ת פני אריה סימן מז

מותר להדליק משמן שביעית

קפד.(

בעניני המועדים - קידוש החודש

קבלת שבת

כוס של ברכה

קידוש ביין של שביעית (ירושלמי פרק ח ה

להבדיל במוצאי שבת ויו"ט על יין של שביעית ואין בזה משום שאין עושים מצוות חבילות חבילות

שבת הארץ על הלכות שמיטה קכב ס"ק כב(

מילוי הכוס על כל גדותיה::: בכל כוס של ברכה מצוה לקדש ולהבדיל על כוס מלאה (שו"ע רעא י

למלאות כוס של קידוש או שאר כוס של ברכה על גדותיהם מיין של שביעית, והטעם::: משום דבשפיכה מפסיד את היין

אליעזר ח"ו ס' לג, ד"א פרק ה' צה"ל יט, ספר השמיטה פרק ז סימן ג

אמנם אם מניח צלחת תחת הכוס יכול למלאות על גדותיו שנשפך לצלחת ישתה או יחזיר לבקבוק

רסו(.

הדלקת נר שבת

מותר להדליק נר של שבת בשמן של שביעית ולא להפסדה, והטעם::: כיון שנרות

להנות מהם כמבואר בשו"ע רסג (מנחת שלמה ח

הבדלה

לשפוך מיין של הבדלה::: המקפידים

מוזג עד שעולה על גדותיו ונשפך קצת משום סימן ברכה דאמרינן כל בית שלא נשפך בו יין כמים אין בו סימן ברכה משנ"ב רצו ס"ק ה.( כשמבדיל ביין שיש בו

להיזהר שלא לשפוך מהם לאיבוד.

ומיהו הגרשז"א לא חשש מלהבדיל על יין של שביעית לפי מנהגו ששפך רק דבר מועט (הליכות שלמה מועדים ח

ציון 242.(

לכבות את הנר ביין::: המקפידים לדברי השו

אחר הבדלה ומכבים בו את הנר (שו

ניכר לכל שלא הודלק נר זה אלא לשם מצות נר הבדלה לברך עליו (לבוש רצו, א), טעם אחר: משום חיבוב מצווה