שביעי של פסח

שביעי של פסח הוא יו אחד ועשרים בניסן הוא יו טוב כדכתיב 1384 "ביום השביעי מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו", יו זה נקרא בתורה בשם "עצרת" כדכתיב 1385 "וביו השביעי עצרת לה' אלהים לא תעשה מלאכה".

גדר היו"ט: שביעי של פסח אינו נחשב כרגל בפני עצמו.

הדלקת נרות

ברכה: מדליקים נרות ככל יו"ט ואין מברכים "שהחיינו" [כשאר ימי טובים ], הטעם : לפי שאינו חג בפני עצמו כמו שמיני עצרת ושמחת התורה אלא חלק מחג הפסח [וזהו היו"ט היחידי שאין מברכים בו שהחיינו[ .1386

נר נשמה

מי שאין לו אב או א נוהגים להדליק נר נשמה בערב יו"ט לצורך הזכרת נשמות ,1387 הטעם : כיון שבשביעי של פסח [לפני תפילת מוסף ] מזכירים נשמות [תפילת יזכור].

תפילות היו :מעריב שחרית ומנחה מתפללים ככל יו "ט.

מעריב "ואמונה כל זאת"

יאמר ברכת "ואמונה כל זאת" בהודאה גדולה ועצומה במחשבתו שעיקר הנס בלילה הזה היה שנבקעו מימות שבכל העולם ע מי הי , ועברו בני ישראל בתוך הי ביבשה והמצרים נטבעו בין והתעוררות ניסים ונפלאות אלו בעולמות העליונים בכל שנה ושנה בלילה הזה ובהזכיר אדם למטה ניסים ונפלאות אלו בלילה הזה בכוונה ושמח שמחה עצומה בליבו.. מתעורר בזה גדלותו ורוממותו של הבורא יתב"ש ויתעלה בכל העולמות ובמיוחד כשאומר "המעביר בניו ב גזרי י סו " וכן בסוף "וראו בניו גבורתו" יאמר בהתלהבות ובהודאה עצומה .1388

קידוש

מקדש קידוש של יו"ט על היין ואינו אומר זמן [שהחיינו] ,1389 הטעם : מפני שאינו רגל בפני עצמו .1390

כשחל יו"ט בשבת מתחיל "ויכולו" ומזכיר של שבת ושל יו"ט באמצע .1391

מקורות

ויקרא כג ח. דברים טז ח. עיין משנ"ב תצ ז. גשר החיים פרק לא אות ב ס"ק ה. יסוד ושורש העבודה שער הצאן סוף פרק ט. שו"ע תצ ז. מג "א שם ו, משנ "ב שם ס"ק יג. טושו"ע תעג א.

שירת הי בלילה

יש הנוהגים : להתאסף בחצות ליל שביעי של פסח ולומר שירת הי .1392

הטעם : לפי שאז נקרע י סו , ואמרו חכמים 1393 "כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם , שנאמר 1394 "ודבר בעתו מה טוב'" .1395

שפיכת מי

יש הנוהגים : לשפוך מי על האר , ויש ששפכו לרגלי הרוקדים כאילו ה עוברי את הי בחרבה, הטעם : כדי לקיים מאמר חז"ל 1396 "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים " .1397

שחרית הלל

בשביעי של פסח אומרים הלל בדילוג, שלא כבסוכות שאומרים הלל השל .1398

הטעם : לפי שימי הפסח אינם חלוקי בקרבנותיה , שכך בכל ימי החג היו מקריבים אותו קרבן "פרי בני בקר שני ואילך אחד ושבעה כבשים ... כאלה תעשו שבעת ימי " 1399, מה שאין כ בחג הסוכות שכל יו מספר הפרי שהקריבו היה שונה מקודמו .1400 טעם אחר: משום שבשביעי של פסח טבעו המצרים , ונאמר 1401 "בנפול אויב אל תשמח", לכן אין אומרים הלל השל .1402

טעם אחר: לפי שבשעת קריעת י סו בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר לה הקב"ה מעשה ידי טובעים בין ואת אומרים שירה 1403, משום כ אין גומרים את ההלל בשביעי של פסח .1404

טעם אחר: לפי שבפסח חובת אכילת מצה היא רק בלילה הראשון , לפיכך אומרים הלל של רק בלילה הראשון , מה שאין כ בסוכות חובת ישיבה בסוכה היא בכל יו משבעת ימי החג, לפיכך אומרים הלל של בכל ימי חג הסוכות .1405

אב הרחמים

בשבת במוסף אין אומרים "אב הרחמים " מלבד שביעי של פסח שמזכירים בו נשמות [יזכור] שכך אומרים "אב הרחמים ", ושבת מברכים של חודש אייר.

מקורות

ילקוט מנהגים עמוד 63. סנהדרין קא, א. משלי טו, כג. כה"ח תכט אות ו, וסימן תצ אות סב. פסחים קטז, ב. זכרון רוהאטין עמוד 106. שו"ע תצ ד. במדבר כח, יט כד. ערכין י, ב. משלי כד, יז. ב"י תצ דבשם שבלי הלקט ס ' קעד . מגילה י, ב. ט"ז תצ ג. מטה משה אות תרעה.

ברכת המזון

ברכת המזון אומר "יעלה ויבוא" וא לא אמר אין מחזירים אותו .1406

קריאת התורה

מוציאים ב' ס"ת, בראשו קוראים חמשה קרואים [וא חל בשבת עולים ז' קרואים ] מתחילת פרשת בשלח "ויהי בשלח" 1407 המדבר בענין קריאת י סו , הטעם :כיון שהוא מענינו של יו שבו ביום נקרע הי .1408

הטעם שלא מפסיקים בסוף השירה וקוראים א את פרשת מרה א שאין לה שייכות לקריעת י סו :

לפי שבפסוק הראשון יש רמז לביזת הי כדכתיב 1409 "ויסע את ישראל מי סו " ופירש רש"י 1410 שהסיע בעל כרחך שעטרו המצרים את סוסיה בכסף וזהב ואבני טובות ומרגליות והיו ישראל מוצאי אות בין ולכן הוצרך משה להסיע בעל כורח ולפי שאין בפרשה זו כי א חמשה פסוקי לכן מסיימים את כל הפרשה .1411

צורת כתיבת שירת הי

"ר' ירמיה בשם רב אמר שירת הי ושירת דבורה נכתבים אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח" .1412

פרשת שירה נכתבת בצורה ובסדר שונה מכל התורה אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח.

ביאור אריח על גבי לבינה:אריח זה הכתב ולבינה זה החלק , החלק הוא כפליי מ הכתב והאריח חצי לבינה 1413 דהיינו שכך נכתבת השורה בס"ת שורה רחבה על שורה צרה.

צורת הכתיבה: שירת הי שלושים שיטין [שלושים שורות] 1414 שורה ראשונה כשאר שורות של הס"ת, שאר שורות אחריה, מניחים רווח בשני מקומות באמצע עד שתמצא השורה חלוקה לג', וובשורה אחריה מניחים רווח אחד ונמצאת השורה חלוקה לשני , וכותבים בצורה שיהיה רווח כנגד הכתב וכתב כנגד רווח והכתב האמצעי בשורה של החלוקה לג' עושים אותו ארון קצת מהרווח שתחתיו.

מקורות

שו"ע קפח ד. שמות יג יז . מגילה לא, א רש"י שם ד"ה ויהי, שו"ע הרב תצ ט. בשלח טו כב. שם ד"ה ויסע. ש''ח . מסכת סופרים פרק יב י, מגילה טז, ב. רש"י מגילה שם ד"ה לבינה. מסכת סופרים פרק יב יא.

ברמב" 1415 כתב השירה יכתבו בה הפסק במקומות הנעימה, ובספר ליקוטי שושנים כתב לפי שהציפורים עפות באוויר ושירת וזימרתן באות על ידי האויר, משום כ שירת הי נכתבה אריח ע"ג לבינה דהאויר בין שורה לשורה ובין קטע לקטע רומז לשיר . ויש שכתבו שזה רומז לבני ותקומה לבני ישראל היפך מה שכתוב בגמרא 1416 על עשרת בני המן שכותבים אריח על גבי אריח ולבינה ע"ג לבינה שלא תהא תקומה למפלתן שלא יהא רווח מתחת השורות.

טעם אחר: ע"פ הגמרא בברכות 1417 שמבואר שאין אנו יכולים לומר כל שבחו של הקב"ה, וכשאנו מביעים את שבחינו והתרגשותנו על ידי שירה אנו מניחים רווח כפלים מהכתב, ובזה אנו מבליטים שיש לנו לומר יותר ממה שאמרנו כדכתיב 1418 "מי ימלל גבורות ה'" .1419

הרב עולה לתורה בקריאת "שירת הי "

נוהגים לכבד את הרב, מרא דאתרא, לעלות לתורה בקריאת "שירת הי " .1420 הטעם : לפי שבירושלמי 1421 מובא "אין ל טעו ברכה לפניו ולאחריו אלא שירת הי ועשרת הדברות וקללות שבתורת כהנים וקללות שבמשנה תורה", ומכאן שקטעים אלו ה חשובי במיוחד, ולכן נוהגים לכבד בה את הרב .1422

ובאמת ליעקב כתב שאין ראוי שיאמר לקב"ה שירת הי כי א הגדול שבציבור .1423

עמידת הציבור

יש הנוהגים : שהציבור עומד בקריאת פרשת שירה אע"פ שאין נוהגים כ בכל קריאת התורה, הטעם : לפי שבאמירת שירות ותשבחות עומדים .1424

טעם אחר:ע "פ המשנה בסוטה 1425 שכתבו שבשעה שאמר משה את שירת הי היו ישראל עוני שירה כקוראים את ההלל והלל מצותו במעומד 1426. [ולכן יש נוהגים לעמוד ב"אז ישיר" שבתפילה[.

זמן העמידה: יש לעמוד משמתחיל הבעל קורא לומר 1427 "ויושע ה'" עד סו השירה .1428 הטעם שאין חוששים לדברי הרמב" 1429 שכתב שאסור לעשות כ מטעם שבזה יפסיד ח"ו לאמונתו לחשוב ולהאמין שיש יתרו לפרשת שירה על שאר התורה. לפי שבזמנינו הכל יודעים שאין זה אלא לזכר המעמד הנבחר.

מקורות

עה"ת פרשת האזינו דברים לא יא. מגילה טז, ב. לג, ב. תהילים קו א. מובא בספר להודות ולהלל בשם רבי אבא רקובסקי. מג"א תכח ח בשם כנה"ג, עיין מעשה רב קסה. מגילה פרק ג' ה"ז. כנסת יחזקאל. משפט סדר קריאת הפרשיות בשנים פשוטות ומעוברות אות ה. סידור צילתוא דאברהם עמוד קח. כז , ב. קצות השולחן פד בבדה"ש ס"ק כב. שמות יד ל. קצות השולחן שם. תשובה מו.

טעם אחר: לפי שעומדים בעוד קריאות כגון "עשרת הדיברות", וקריאת "פרשת זכור", אין בזה חשש .1430

טעם אחר: דרק בעשרת הדברות שעומדים משום חשיבות שנאמרו בסיני יש לחוש שיאמרו שרק זה התורה משא"כ כא שעומדים מטעמים אחרי .1431

עצה לצאת ידי שיטת הרמב" : שיעמדו כמה פסוקי קודם , שלא יהא מוכח שעומד בשביל שירת הי .1432

ויש הנוהגים לשבת בשעת הקריאה [וכן המנהג ברוב קהילות בני ספרד], הטעם :כי הוי ישוב הדעת יותר כשיושב מאשר העומד שיוכל להבין הקריאה 1433, ובאורחות רבינו 1434 מובא שהגרי"י קניבסקי היה יושב בקריאת פרשת שירה.

יש לקרוא את כל "שירת הי " בבת אחת

נהגו שלא להפסיק באמצע קריאת "שירת הי ", אלא קוראים את כולה כאחת .1435

הטעם : לפי שבירושלמי 1436 מובא "אין ל טעו ברכה לפניו ולאחריו אלא שירת הי ועשרת הדברות וקללות שבתורת כהנים וקללות שבמשנה תורה", ומכאן שיש לקרוא ענייני אלה בבת אחת .1437

ניגון הקריאה

יש הנוהגים : לקרוא פסוקי מהשירה בניגון מיוחד, הטעם : כדי לפרסם הנס של קריעת י סו שאמרו ישראל שירה .1438

וכן"כ בסידור יעב" 1439 שנהג אביו לקרוא השירות בקול משובח ובזימרה.עיין משנ "ב 1440 שצריך לומר שירת הי בתפילה, בשמחה והאומר בשמחה מוחלין לו על עונותיו.

באיזה פסוקי מנגנים

יש הנוהגים : לנגן בפסוקי הכפולים כגון 1441 "אשירה לה'" 1442 "כי גאה גאה" וכו' 1443 "ימינך ה'" וכהנה .1444

יש הנוהגים : לנגן בכל השירה מלבד הפסוקים המדברים במפלת מצרים , הטעם :על פי מה שאמר הקב"ה למלאכי 1445 "מעשה ידי טובעים בין ואת אומרים שירה".

מקורות

ע"פ הגרשז"א הליכות שלמה פרק י ח דבר הלכה שם. על פי השמועה. שערי אפרים שער ז ס' לז, תשובות והנהגות ח"א ס' קמד. כה"ח תצד אות ל. ח"א עמוד קכ אות פח. שער אפרים שער ז סימן כה, א"ר קמג ו. מגילה פרק ג ה"ז. א"ר שם ובסימן תכח ס"ק יב. שולחן הקריאה טז ילקוט דוד שם ט. בהוספות כת"י. נא ס"ק יז . שמות טו, א. שם. שם א, ו . ספר מטעמים פסח ל. מגילה י, ב.

יש הנוהגים : לנגן בכל השבחים שמזכירים את הקב"ה וכן בסוף "ויושע" כפתיחה לשירה ובסוף השירה וכן שירת מרי .

ויש הנוהגים : לנגן בכל השירה .1446

ניגון בפסוק "והמים לה חומה" 1447

נוהגים לנגן ג בפסוק "והמים לה חומה מימינם ומשמאל " 1448 [השני סמוך לשירה], הטעם :כדי לפרסם היפך המשוגעים האומרים שקריאת י סו היתה מחמת תנאי גאות ושפל לכן אנו מדגישי שהמים לא איבדו אפילו אמה אחת מגובה אלא עמדו כחומה מימינם ומשמאל .1449

טעם אחר: כיון שהוא סמוך לשירה .1450

יש הנוהגים : לנגן ג בפסוק "והמים לה חומה" הראשון ,1451 הטעם : לפי שבשני כתוב "חמה" 1452בלי ו' ודורשים אל תיקרי חומה אלא חימה שהיה קטרוג על בני ישראל שעבדו ע"ז .

ויש שכתבו: דאדרבה כיון שלמרות הקטרוג הצילם הקב"ה א"כ צריך לפרסם הנס.

מפטיר

בספר התורה השני קוראים מפטיר 1453 "והקרבת " .1454

הפטרה

מפטירים 1455 ב"וידבר דוד" ,1456 הטעם : כנגד שירת הי 1457לפי שנאמר בו 1458 "ויראו אפיקי י יגלו מוסדות תבל בגערת ה'" שנרמז בזה על קריעת י סו 1459, וכן הפטרה זו מדברת בענין יציאת מצרים כדכתיב 1460 "עלה עש באפו..." וכתיב 1461 "וישלח חציו ויפיצ " .1462

יש שכתבו בשונה: משום שקוראים בתורה בשירת "ויושע" שהוא ענינא דיומא על שניצלו ישראל, לכן קוראים ג כ שירת דוד ששר ביום שניצל מאויביו .1463

הזכרת נשמות אב הרחמים

מזכירים נשמות בשביעי של פסח ואומרים "אב הרחמים " .1464

מקורות

וזרח השמש. שמות יד, כב כט. שם יד כט . רבי זלמן סורצקין בשם מו"ח הגר"א גורדון מטלז. שערי ימי הפסח שער ח טו. שם יד כב. שם יד ח . במדבר כח כז. לבוש תצ ח. שמואל ב כב. משנ"ב תצ ח. מגילה לא, א רש"י שם. שם טז . מהרי"ל סדר התפילות של פסח עמוד קמט. שם ט . שם טו . רש"י מגילה לא, א ד"ה ומפטרין. לבוש תצ ח. ספר המנהגים לר"א טירנא, לבוש תצ ט.

מוסף

מתפללים תפילת מוסף ככל יו"ט.

סעודה שלישית

יש הנוהגים לאכול סעודה שלישית בשביעי של פסח א שלא נוהגים כ בכל יו"ט. הטעם : כדי להראות שקשה להיפרד ממצות מצה .1465

מקורות

מעשה רב סימן קפה.