ערעורי על מכירת החמץ

טעם אחר: דלכאורה צריך ביאור אין אנו ממני שליח את הרב כדי שימכור לנו את החמץ ואחר כ אנחנו קונים עוד חמץ , ואין חלה המכירה הלא בשעה שעשינו אותו שליח החמץ לא היה ברשותנו, א א יש לרב דין של פועל וקימ"ל 1013 שיכול לשעבד גופו לצורך דבר שלא בא לעולם , ומשם"ה יכול הרב להיות שליח ג לחמם שיהיה לו אחר כ .1014

טעם אחר: התשלו עבור הוצאות והטירחא .1015

הטעם לאלו שאין נותנים

יש אומרים : שיותר טוב שלא לקבל שכר, הטעם : דבזה ידעו כולם כי אין כוונת המכירה עבור בצע כסף , כדי שלא יפסידו ממון רב ולהציל נפשותיהם מאיסור חמור .1016

קניה אחר הפסח החמץ מהגוים

הרב קונה את החמץ מהגוים אחר פסח, הרב דורש ממנו לשל עבור הקניה וא משיב לו שאין לו מה לשל הרב מבקש ממנו לקנות את החמץ חזרה הרב נותן את המעות בתורת קנין כסף ובזה קונה את החמץ והגוי מחזיר את השטרות .1017

ערעורי על מכירת החמץ 1018

נראה כהערמה

יש אומרים : דמכירת חמץ שלנו נראה כהערמה שאין המוכר מתכוון למכור את החמץ באמת ואין הקונה מתכוון לקנות החמץ .

חסרון בסמכא דעתיה

כיון שהגוי קונהאת החמץ של כל בני העיר בלי לשער מה הוא קונה , לא סוג החמץ ולא כמות החמץ , וא שכל אחד כתב בשטר, וכי יכול הגוים לעיין בכל השטרות, וא"כ לא סמכא דעתו של הגוים והמקח לא חל.

ועוד, רוב החמץ שהוא קונה מפוזר בבתי , וא הגוים רוצה איזה דבר חמץ הרי הוא יאל לחפש בכל הבתים עד שימצא את מבוקשו, וא"כ הטירחא עולה על שוים המכירה.

מקורות

בחו"מ סימן רט. שו"ת אחיעזר סימן עג, מנחת חן עמוד כג אות ו. הגריש "א הליכות והנהגות פסח עמוד 14. שדי חמד מערכת חו"מ סימן ט אות ו ד"ה ואם כי. בית לוי פרק סא. שדי חמד חט ס"ק ו, בשם שו"ת שואל ומשיב ח"ב ע"ז, ובא"ר תמח, וספר אורי וישעי סי' תרא.

חסרון שאינו מתכון לקנות

אנ סהדי שאין כונתו לקנות: וכמו שמצאנו 1019 "הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופוס", אע"פ שעשה קנין המועיל לא קנה, מאי טעמא דאנ סהדי שכוונתו לעשותה רק אפוטרופוס, וגם כא פשיטא שאין כונתו לקנות את החמץ של כל בני העיר .1020 בקנין זה הוא מתחייב באחריות על החמץ א יפסד החמץ , אע"פ שמעולם לא הגיע לידו, ובדרך כלל אדם אינו מתחייב באחריות כאשר החפץ נמצא אצל אדם אחר, אלא ודאי מה שקונה אינו אלא הערמה, ובאמת אינו מתכוין לקנות. השווי של הקניה מסתכ באלפי שקלים , ולרוב אין לגוי שו אפשרות לקנות את החמץ , וא"כ ודאי שאינו מתכון לקנותו, ובודאי שאין רצו הישראל לתת לו בחנ .

ישוב למנהג העולם

שאע"פ שהגוי אינו מתכון לקנות, מ"מ כיון שהיהודים רוצה למכור את חמצו ולהינצל מאיסור חמץ ומתכון למכור ולהוציא מרשותו בלב של .1021

ביאור אחר: שאע"פ שאין הגוים מתכון לקנות מהני, משום שלא בעינך להקנות לגוי אלא כדי להוציא מרשותו של ישראל, וישראל גמר בלבו להוציא מרשותו כדי שלא להיכשל באיסור חמץ .1022

ביאור אחר:דכיון דקנה העכו " בקנין המועיל , לא איכפת ל מה היא כוונתו ומחשבתו שאינם אלא דברי שבלב, וקיימא ל דברי שבלב אינם דברי .1023

ביאור אחר: הגוים קונהמצד דעת אחרת מקנה , ביאור: כיון דדעת אחרת מקנה לו, וכמו שכתבו הראשונים דהיכא דאיכא דעת אחרת מקנה אין צריך כוונת הקונה, ולכן הגוים קונה את החמץ אע"פ שאין דעתו לקנות לגמרי .1024

[ומיהו בדעת הקצות 1025 משמע שדעת אחרת מקנה מהני דין שליחות, וא"כ לא שייך שליחות בגוים, וא"כ לא מהני דעת אחרת מקנה.

ובשו"ת האל ל שלמה 1026 כתב דנראה שבמכירה מהני דעת אחרת מקנה ג בגוים, משום דאיכה הנאה א למוכרם, ויש שחולקי וסוברים שלא מהני דעת אחרת מקנה א בגוים דלא כקצו "ח[.

ביאור אחר: כיון שכל המכירה היא מדרבנן , שמדאוריתא מספיק ביטול וכל אחד בודאי מבטל, ורק מדרבנן צריך לבער את החמץ מ העולם , א"כ ה אמרו וה אמרו להתיר

מקורות

ב"ב קלא, ב. שו"ת חת"ס יור"ד סימן שי. שדי חמד ח"ח ס"ט ס"ק ו. שו "ת חת"ס. חת"ס ח"ד סימן רעו. שו"ת עונג יו"ט סימן לב. ערה. אות רכט .

מכירה כזאת, אבל בחמץ מדאורייתא לא הותרה מכירה לגוי משום הערמה דלא מהני הערמה בדאורייתא אולם הרבה מאחרוני כתבו דמעיקר הדין מהני המכירה ג בדאורייתא דס"ל שמועיל הערמה בדאורייתא .1027

טענה נוספת דאיכא חסרון של מסירת מפתח

בישוב הדבר:מובא במשנ "ב 1028 שצריך להביא לו את המפתח או שירשו לו היכן ניתן להשיג את המפתח כדי שיכול להכנס לקחת את החמץ , ובאמת א עושה איזה שהוא דבר שימנע ממנו הכניסה לקחת את החמץ לא מהני המכירה.

טענה נוספת: שדמי המכירה שנות הגוים אינו מגיע לסכו שווה פרוטה עבור כל אחד מבני העיר, והרי זה ספק בגמרא 1029 באומר שתי בנותי לשני בני בפרוטה הא בתר נותן אזלינ והאיכא או בתר מקבל וליכא, והגמרא נשארת בתיקון.

בישוב הדבר: לכן מ הראוי לקבל מהגוים סכום כסף גדול שיגיע לכדי פרוטה לכל אחד ואחד, או שמתחייב הגוים בפני עדיף והוי זקיפת מלווה ומהני מדין כסף .

ביאור אחר: יש אומרים שבממו אין צריך פרוטה לכל אחד ואחד, ודווקא בקידושין צריך פרוטה לכל אחד ואחד .1030

רוצה בקיום החמץ

טענה נוספת שהישראל רוצה בקיום החמץ בפסח שהרי א יאבד החמץ הגוים חייב לשל לו א לא בטוח שיש לו, ורוצה בקיום הדבר אסור ג בחמץ .

בישוב הטענה: כיון שישנם הסוברים שאין איסור רוצה בקיומו אלא ביין נס , ועבודה זרה, ולא בשאר איסורי .1031

ביאור אחר: יש שסוברים שכל איסור רוצה בקיומו אלא בא מרויח איזה רווח אבל בחינם או כדי להציל עצמו מהיזק אין כל איסור של רוצה בקיומו .1032

ביאור אחר: ישנם הסבורי שאין איסור רוצה בקיומו אלא בעושה מעשה אבל ביושב בטל ואינו עושה כלום אין כא איסור ורצה בקיומו .1033

מקורות

תבואות שור פסחים כא, ב. תמח ס"ק יב. קידושין ז, ב. ספר פסקי הלכות פ"ג דאישות ה"ז. מועדים לשמחה. מועדים לשמחה שם. מועדים לשמחה שם.