מכירת חמץ

בערב פסח מצווה לבער את החמץ מרשותו שנאמר 949 "תשביתו שאור מבתיכ ", וא השאיר את החמץ בביתו עובר בשני לאווי 950 "לא יראה ל שאור" 951 "שאור לא ימצא בביתכ ".

מי שיש לו ברשותו כמות גדולה של חמץ והפסד גדול בשבילו לבער את החמץ רשאי למכור את החמץ לגוי ולא יעבור משום "בל יראה "ובל ימצא", וכן דרשו חז"ל 952של הא אתה רואה אבל מותר ל לראות בבית חמץ של אחרי .

הגמרא אומרת: חמץ של גוי שעבר עליו הפסח אינו אסור אחר הפסח, ואפילו מותר באכילה במקומות שלא הקפידו על פת עכו" .

איסור הנאה בחמץ שעבר עליו הפסח

חמץ [של יהודי] שעבר עליו הפסח אסור בהנאה בין הניחו שוגג בין הניחו באונס

הטעם : שחכמים קנסו את האדם כיון שעבר משום "בל יראה ובל ימצא", וגם כשהיה אנוס נאסר אע"פ שאינו עובר משום בל יראה ובל ימצא משום שגוזרי התירא אטו איסורא .953

הטעם שנאסר ג לכל ישראלא שרק בעל החמץ עבר משום "בל יראה ובל ימצא " [כמו אדם שבישל בשבת בשוגג הדין שאסור לו לעולם ולאחרים מותר בכדי שיעשה] הסיבה כיון שחמץ הוא דבר הנחוץ לכל אדם בכל השנה חששו חכמים שאם לא נאסור אותו לכל ישראל יבואו בני אדם להערי ולא ימכרו כדי שיהיה לה חמץ אחר הפסח.

מכירת חמץ

כפי שהתבאר חמץ אצל יהודי בפסחנאסר אחר הפסח, וחמץ אצל גוי אינו נאסראחר הפסח, תקנו שמי שיש ברשותו חמץ ואינו יכול לבערו מהעולם מחמת הפסד ממון או שאר סיבות, וא ישהנוברשותו בפסח אפילו א יבטלנו או יפקירנו יאסר החמץ בהנאה עולם .

העצה: שימכור לגוי את החמץ או ית לו במתנה על ידי קנין , למרות שהוא יודע שהגוי יחזיר לו את זה מיד אחר פסח הוי מכירה.

מקורות

שמות יד טו . שמות יג ז . שם יב יט . פסחים ה, ב. שו "ע תמח ג, משנ "ב שם ס "ק ט.

מנהג העולם

נהגו העולם למכור את החמץ שבעים , או את החמץ שלא מצאו בזמן הבדיקה, הטעם : בכדי להינצל מאיסור "בל יראה".

מקור התקנה

בתוספתא במסכת פסחים 954 ישראל ונכרי שהיו באים בספינה וחמץ ביד ישראל הרי זה מוכרו לנכרי או נותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתן לו הישראל את החמץ במתנה גמורה מוכח שמותר ליהודי ליתן לנכרי את החמץ ג בתנאי שיחזיר לו לאחר הפסח.

מי שיודע בבירור שאין לו חמץ

מי שביטל וביער כל חמצו כדי , וגם יודע שאין ברשותו שו חמץ , מעיקר הדין אין צריך לעשות מכירה,ונהגו להדר לעשות מכירה משום החשש שמא ישנו חמץ שאינו ידוע לו כגון פירורי חמץ שעלולים להמצא בשאריות אוכל שאינו חמץ כגון סוכר שמשתמשים בו ביום חול או תערובת חמץ ושאר דברי וכו', ואין צריך לטרוח בדבר .955

זמן המכירה

מכירת חמץ לא יאוחר מסוף שעה חמישית מתחילת היו לפי שעות זמניות .956

מכירה בין"ג ניסן : יש מחמירים להקדים את מכירת חמץ והשכרת המקומות בין"ג ניסן לפני שקיעת החמה קודם זמן חלות בדיקת חמץ , הטעם : בכדי שלא יחול עליו חיוב בדיקה מאות המקומות שהוא עתיד למכור .957

טעם אחר: משום שאסור להשכיר לנכרי בערב פסח מקום להניח ש חמץ משום שבכ הוא נהנה מ האיסור .958

מנהג רוב העולם : שמוכרים לכתחילה בערב פסח וא על פי כ לא יתחייב לבדוק את אות המקומות שעומדים למכירה .959

וכן אין איסור לכן מדין נהנה, הטעם : לפי שאין מזכיר בשעת השכירות שמשכירה לצורך הנחת חמץ אלא להשתמש כרצונו, טעם אחר: משום שיש הסוברים שאין איסור זה אלא א משכיר לאחר זמן האיסור מחצות היו ואילך .960

מקורות

פ"ב ה"ו. הגרשז"א שלמי מועד פרק ע מכירת חמץ. שו"ע תמג א, משנ"ב שם ס"ק ט. מקור חיים תלו ד. הגדש"פ מראה יחזקאל. עיין משנ"ב תלו ס"ק לב. מכירת חמץ כהלכתן פרק ד הערה ה.

צורת מכירת החמץ

הוצאת החמץ מרשות היהודי לרשות הגוים

מעיקר התקנה היא להוציא את החמץ מרשות היהודי לרשות הגוים. הטעם : כדי שיקנה בקנין משיכה וא הוציא לסימטא שוב אין צריך להוציא לביתו כיון שקנה במשיכה. טעם אחר: כיון שהחמץ של ישראל ונמצא בבית ישראל, אע"פ שנמכר לגוי מחזי כחמצו של ישראל, והביאור 961 שאינו נראה כמכירת חמץ אלא ערמה, ובחיי אדם 962 כתב שהחסרו בזה הוא שנראה שישראל קבל את החמץ מהגוים בפיקדו באחריות, וא"כ הוא עובר משום בל יראה ובל ימצא.

מכירת מקום החמץ

המנהג היו שאין מוציאים את החמץ אלא מוכרים את מקום החמץ .

הטעם : מכיון שקשה להוציא את החמץ מביתו לבית הגוים, תקנו חכמים שימכרו את החמץ ביחד ע המקום , או שישכיר לגוי את המקום שנמצא בו החמץ ואחר הפסח יקנה בחזרה את מקום החמץ .

מכירה או השכרה

שיטת הב"ח 963 שלא מהני שכירות אלא מכירה, הטעם : לפי שקי"ל שכירות לא קניא, וגם משום שאסור להשכיר ביתו כדי להניח בו חמץ .

מכירה בא"י: החזו"א כתב שבא"י כיון שאסור למכור קרקע בא"י לעכו" שנאמר 964 "לא תחנ " ודרשו חז"ללא תת לה חניה בקרקע אפילו לזמן , לכן משכירים את מקום 965 החמץ ולא מוכרים , ואין החדר נחשב כביתו של הגוים ויתנה עימו שיוכל להניח בו כל חפציו ולא רק את חמצו.

מה שמורגל בפי העם לומר שמכרו את הבית לגוי אינו נכון , משום שאין מוכרים אלא רק משכירים את הבית לגוי.

מכירה על ידי רב

מכירה כל אחד לגוי שלו

מקדמת דנא היה כל אחד ואחד מוכר בעצמו לגוי או למשרתו הגוים הקרוב אליו אבל למי שקנוי לו קנין כספו כגון עבד אפילו לא התגייר א"א למכור, הטעם :לפי שקי "ל מה שקנה עבד קנה רבו וא"כ החמץ לא יצא מרשותו כלל.

מקורות

עולת שבת ס"ק ב. כלל קכד ס"ק ב. תמח. דברים ז, א. ע"ז כ, א.

מכירה על ידי רב

כשראו הגדולים שבאו לידי מכשול, לפי שאין כל אחד ואחד בקי בדיני כתיבת השטר תקנו למכור על ידי רב, כדי למנוע מכשולות כפי שמובא בראשונים . שהיו מתני ע הגוים שאם לא ישל לו יבטל את המכירה למפרע, וכן יש כאלה שלא כתבו או שלא מסרו מפתח עד חצות .966

יש ששכחו להשכיר את החדרים , כמו כ יש ששכחו לחתום על השטר או שלא לקחו ממון מהגוים וכן לא ציינו מקום החמץ , לכן התקינו שימכרו על ידי הרשאה שנותנים לרב למכור את החמץ .

קנין שליחות

כשממני את הרב למכור את חמצו נהגו לעשות קנין המועיל על השליחות 967, וקני זה אינו מעיקר הדין , אלא סיבת עשייתו לשם חיזוק המינוי .968

אופן המכירה

שטר מכירה

תקנו לעשותאת המכירה ע שטר מכירה החתומי ממני את הב"ד או את הרב שיהיה שליח שלה למכור את חמצ ואת מקומות שנמצאים בה החמץ , ולאחר הפסח שיקנו בחזרה מהגוים.

חתימה

לכתחילה יש לחתום את שמו על שטר המכירה, וא שכח יצווה לאחר שיחתו עבורו, 969, בדיעבד א א לא חת אין קפידא .970

תאריך

לכתחילה ראוי לכתוב את התאריך בשטר ככל שטר מכירה, יש אומרים : שאם כתב זמן מוקדם הוי פסול דהוי שטר מוקדם .971

כתובת מקום הנמכר

בשטר המכירה יש לכתוב את הכתובת המדויקת רחוב ומספר הבית והדירה, הטעם : דא לא כ אין הדבר מבורר .972

מקורות

הגרש"ק. תכלת מרדכי אות צו. מבית לוי פרק ס מכירת חמץ ח. שו"ת דבר משה תנינא צח אות יט. שו"ת אמרי יושר ח"ב ב קכד. שו"ת דברי מלכיאל ח"ד סימן כב אות כג. שו"ת דברי מלכיאל ח"ד סימן כד אות לט.

פירוט מקום החמץ

ראוי לפרט בכתב מכירה את כל סוגי החמץ שנמכר ואת מקום המצאות , הטעם :שאם לא מפרט הוי כדבר שאינו מסוים דקי"ל 973 דלא קנה .974

ויש אומרים : שאפשר לכתוב בסת כל חמצי שיש לי בעולם מכור ל ,975 הטעם :לפי שאין זה דומה למכירת דבר שאינו מסוים כיון שאומר כל חמצי .976

בתנאי המכירה

המוכר את חמצו צריך שיגמור בלבו ובדעתו להקנות את כל חמצו לגוי בלב של ובכוונה גמורה והמכירה מכירה אמיתית ולא יהיה כמצות אנשי מלומדה ללא שו תנאי .977

יחוד מקום של החמץ

יש ליחד מקום מיוחד לחמם הנמכר, הטעם : כדי להפריד בין של לשלום, מפני החשש שישתמש ג בכלי שנמכרו לנכרי.

סגירה במפתח

המקומות שמונחי ש החמץ או הכלי הנמכרי יסגר במפתח ויצניע המפתח 978 וא רוצה להשתמש בחדר שהחמץ מונח ש יעשה מחיצה עשרה טפחים ,979 הטעם :כדי שלא ישכח ויבוא לאכלו .980

נמכר לגוי:ונותן שאין מפתח ידביק ניר ויכתוב נמכר לגוי או חמץ בפסח ,ארץ הטעם : כלעיל שיזכור איסור החמץ ולא יכשל באכילה או בשימושה. וכן במקומות שאין ש רק חשש חמץ כדברי שאינם ראוי לאכילה בעי .981

מסירת מפתח

מעיקר הדין צריך למסור לגוי את מפתח החדר שבו נמצא החמץ .982

המנהג להקל ואין מוסרי מפתח 983, ומגלה דעתו שיש לו רשות ליטול את החמץ מתי שירצה 984, ולכן כותבים היו היכן נמצא המפתח.

מקורות

חו"מ רט. מקום"ח תמח ט, ביאור הלכה שם, סידור פסח כהלכתו פרק יא הערה 22. הגהות רע"א על שו"ע תמח. שו"ת בית שלמה או"ח סימן סה. מעשה רב קפ. שו"ע תנא א. שו"ע תמ ב. שו"ע תמ ב, משנ"ב שם ס"ק שם יב יג. ביאור הלכה תמ ב ד"ה כדי. ב"ח ט"ז תמח ד. שו"ת נוב"י או"ח יח. משנ"ב תמח ס"ק יב.

צורת פירוט המכירה

מי שקשה לו לפרט יכול לסמן בדבק או סימן אחר את כל המקומות שרוצה להשכיר לגוי, וכותב בשטר הרשאה את כל המקומות המסומני .985

תרופות

בתרופות אין צריך לפרט כל תרופה ותרופה אלא סגי בכללות [תרופות] .986

דברי הנמכרי

תערובת חמץ :מי שיש לו חמץ או תערובת חמץ , וכן דברי שאין ידוע בה שהם חמץ , או כלי שדבוק בה חמץ , נהגו העולם למכור שאר מאכלי , הטעם :לפי שרוב המאכלים מורכבים בהרבה חומרי שקשה לדעת לבד ממה ה מורכבים והוי בכלל ספק א יש בה חמץ , ולכן צריך לברר אצל מומחה בנושא, ולכן מ הראוי למכור במכירת חמץ כל המוצרי שאין ידוע בבירור ממה ה מורכבים .

מכירת חמץ בעי

מעיקר הדין אפשר למכור ג חמץ שבעים כיון שהמכירה נעשת כדת וכדי .987 יש הנוהגים להחמיר ולא למכור חמץ שבעים , הטעם : לפי שיש המערערים על מכירת חמץ 988 ולמה להיכנס לספק דאורייתא של בל יראה ובל ימצא .989

ומי שיש לו הרבה חמץ כגון מפעלי או בעלי חניות שיש בזה הפסד מרובה בביעור החמץ מוכרים ג חמץ בעי .990

מכירת פירורי חמץ לגוי

נשאל הגרשז"א הא מועיל מכירת פירורי כגון אלו הנמצאים בתוך הספרים וכל בליעת החמץ שבכלי והא הגוים מתכון לקנות הפירורים .

וענה אע"פ שהגוי לא היה קונה הפירורים כשלעצמ , אבל אגב שקונה החמץ מהמוכרי האחרים כגון מהמפעלי ובעלי עסק וחניות שמוכרים כמויות גדולות של חמץ הוא מסכי לקנות הפירורים ובליעת החמץ .991

מכירת ספרי שנזהר בה כל השנה: ספרי שנזהר בה שלא יכנס חמץ בספרי מיו שקנו אות , יכול לסמוך על זה ואין צריך לסוגר ולמכור .992

מקורות

הגריש"א קונטרס לקנות חכמה. הגרח"ק בספר שאלת רב פרק ל ג. שו"ת זכר שמחה סימן נד שכך נהגו בעירו. יבואר להלן. הגרשז"א שלמימועד פרק ע מכירת חמץ, שו"ת פרי השדה ח"ג ד"א. זר זהב אות כז, אורחות חיים תמח יב. שלמי מועד פרק ע מכירת חמץ. הגרח "ק דולה ומשקה.

להיכנס למקום שנמכר לגוי

יש אומרים : שיש להחמיר מלהיכנס למקום שיש ש חמץ ונמכר או הושכר לגוי אלא א"כ לצורך גדול ,993 הטעם : אע"פ שמדינא אין איסור כיון שעשה מחיצה ויש סימון כדי להפרישו שלא יקח חמץ בטעות מתוך הרגל, מ"מ א יכנס ויצא הוי המחיצה כחוכא ואיטלולא ולכן יש להיזהר בדבר .

יש אומרים : שאין להיכנס למקום שנמכר לגוי, הטעם : לפי שחוששים שמא יבוא לאכול מחמצו .994

ויש אומרים : שמן"מ אפשר להיכנס באקראי לחדר של הגוים, שכיון שהוא של נכרי לא אסרו חכמים להיכנס לבית של גוי.

למכור חמץ אצל כמה רבני

יש אומרים : שאפשר למכור חמץ אצל כמה רבני או בין"ד שונים א שכל שטר מוכר בנפרד .995

ויש אומרים : שאין למכור לכמה רבני , הטעם : דנראה בכ שהמכירה איננה רצינית, שאין דרכו של אדם למכור חפץ לכמה אנשי .996

טבילת כלי אחר המכירה

יש אומרים : שכיון שמוכר לנכרי את החמץ ואת הכלי מכירה גמורה, ובכלי יש כלי מתכות וזכוכית , א"כ צריך להטביל לאחר הפסח את הכלי כדי הקונה כלי מ הגוים.

ויש שדקדקו שכתבו שאין מוכרים לגוי אלא את החמץ הדבוק בדופני הכלי ולא את הכלי עצמם 997, ועל החמץ הבלוע אינו חושש כמבואר בשו"ע 998 שאין עוברי בבל יראה ובל ימצא על הבלוע בדפני הכלי , ומותר להשהות בבית בפסח במקום המוצנע.

ומיהו החזו איש היה כותב בשטר מכירה שמוכרים את החמץ הדבוק בדפני הכלי ואת החמץ הבלוע ולא את הכלי עצמו .999

ויש שכתבו שמוכרים את החמץ הדבוק בדפנות הכלי , ואת הכלי עצמם רק משאילי או משכירים לגוי אבל לא מוכרים לה .

מקורות

הגרשז"א הליכות שלמה פו ח. שו"ת שיבת ציון יא ד"ה ונענה. פרי השדה ח"ג צא, וכן נהג החזו"א למכור לכמה רבנים מפני כבודם הובא בנטעי גבריאל פרק מ הערה ה. שערי ימי הפסח שער ג פרק י יב. שו"ת חת"ס סימן קטן. תנא א ובמג"א שם. אורחות רבינו פסח טז בשם החזו"א פסח טז.

במקרה שלא הקפידו על כל הכללי ומכרו את כלי החמץ לגוי

יש אומרים : שצריך לטבול את כלי הזכוכית וכלים המתכות בלי ברכה .1000 ויש אומרים : שכלי מתכות שחייבים בטבילה מהתורה צריכים טבילה, אבל כלי זכוכית שטבילת היא מדרבנן אינם צריכים טבילה .1001

מנהג העולם : שלא לטבול הכלי , הטעם : מכיון שדעת הקונה והמוכר שלא יתקיים מקח זה לעולם ולא נקרא ש הנכרי על כלי האלו, ואין זה נחשב למכירה גמורה לנכרי המחייבת טבילה .1002

סו זמן מכירת החמץ

המכירה חלה לפני תחילת שעה השישית של יו י"ד, וא מכר לאחר השעה השישית אסור באכילה ואסור בהנאת הדמים , אפילו א יאכלנו הנכרי מיד משום שאסור להנות מהחמץ , והרי יש לו הנאה בנתינה לנכרי.

סדר המכירה לגוי

ביאור המכירה: הרב מבאר לנכרי הקונה את עני המכירה שע"י המכירה הוא נעשה הבעלי , והכל נמצא באחריותו ויכול לעשות בה כבתוך שלו, וכן המקומות מושכרי לו עד לאחר הפסח.

קנין לגוי

מכיון שיש דעות בין הפוסקים באיזה קנייני קונה הגוים מישראל, לכן עושים את כל הקנייני כדי לצאת ידי כל השיטות .1003

קנין כסף :הגוים נותן דמי קדימה לתחילת הפרעו של שווים החמץ ושכירות המקום ויש להקפיד שיתן סכום כסף שיהיה לכל אחד מהמוכרי לפחות שיעור פרוטה אחת .1004 ערב קבל : יש מצריכים להעמיד ערב קבל שיהא אחראי על יתרת החוב כלפי המוכרי , הטעם :לפי שיש הסוברים שאין קנין כסף מועיל כשהמוכר מחזר אחר המעות שנשאר הקונה חייב לו ולכן מעמידים ערב קבל שנכנס במקום הגוים להתחייב ביתרת התשלומי ומצד הקונה לא קיים שו חוב ממון כלפי המוכרי .1005

קנין אגב: הרב מפרש לגוי שמקנה לו את החמץ אגב הקרקע שהושכרה לו.

מקורות

פתחי תשובה שו"ע יו"ד קכ ס"ק יג. שו"ת פרי השדה חג כו. עיין הג"ה חכמת שלמה על השו"ע תמח ה. ביאור הלכה תמח ג ד"ה בדבר, בית לוי מכירת חמץ פרק סא. ערוה"ש תמח כא, שו"ת דברי מלכיאל ח"ד כא, שד"ח מערכת חו"מ סימן ט אות ו. עיין סדר מכירת חמץ סוף שו"ע הרב, ערוה"ש תמח כב.

קנין חצר: הנכרי קונה את החמץ על ידי שמונח בחצירו ששכר מהישראל.

קנין חליפי : הגוים נותן בגד ששייך לו לידי הרב המוכר ובחליפי הבגד נקנה החמץ לגוי המוכר.

תקיעת כ : הרב נותן את ידו ביד הגוים לשם גמר עיסקא וזה נקרא קנין "סיטומתא".

קנין אודיתא: המוכר מודה בפני העדיף שהחמץ שייך לגוי ובזה נקנה לגוי.

שטר: הרב כותב בשטר לנכרי את החמץ שמכר, וכן שהשכיר לו את המקומות שמונח בה החמץ ומזכיר את הקניני שעשה.

חתימת המוכר והקונה גוי

לאחר הקנין הרב המוכר וכן הגוים הקונה חותמים את שמן על השטר .1006

מסירת השטר

מוסרי את שטר המכירה ליד הנכרי במעמד עדיף .1007

נתינת כל שטרי הרשאה

אח"כ נותנים לגוי את כל שטרי ההרשאות והמכירה שנתנו לרב 1008. ואח"כ יכול להשאיר במשמרת אצל הרב את כל השטרות .1009

נתינת מפתח או רשות השתמשות בבתי

אח"כ מקבל הגוים לידיו את המפתח, או שאומרים לו שיש לו רשות ליל לכל הבתים של האנשים הנזכרים בשטרות וליקח מה החמץ בכל עת שרוצה .1010 וכן מבקשי ממנו שלא יקפיד על דריסת רגל של הישראל כשיש לו צורך להוציא איזה דבר מהמקומות המושכרי לו .1011

הטעם במנהג לתת כסף לרב עבור המכירה

לפי שיש דעות שאומרים שהחמץ שאדם מוכר לא נכלל בכלל הביטול, וא לא חל המכירה יש בשהייתו ברשותו איסור מהתורה , ובדאורייתא לא סמכינן חזקה שליח עושה שליחותו, וא"כ במכירה על ידי שליח היה צריך לברר א השליח מכר את חמצו, וזה דווקא בשליח ללא שכר אבל שליח בשכר דינו כפועל, ובפועל אמרינו שליח עושה שליחותו, לכן נהגו לתת לרב כסף וע"י התשלו יש לו דין פועל .1012

מקורות

שו"ת מהר"ם שיק סימן רלב. קונטרס מכירת חמץ. שו"ת האלף לך שלמה רנו. מבית לוי פרק סא. קשו "ע קיד ס. בית לוי פרק סא. מועדים וזמנים ח"ד רעה.