דיני השייכים לאפיית מצות

דיני השייכים לאפיית מצות מי שלנו

ביאורמי שלנו בכלי לאחר שאיבת .815

הטעם : לפי שאסור ללוש במי חמים לפי שמחמי את הבצק, ומכיון שבימי ניסן המעיינות חמים הוי כעין מי חמים שאסור ללוש בה , וכדי שיהיו קרי בשעת הלישה, מליני את המים בלילה ויצטננו מחמימות .816

יש שמבארים : כיון שבלילה החמה הולכת למטה מהקרקע ומחממת את המעיינות כולם אסרו חכמים להשתמש בזה מיד שמוציא מ האר .817

מהיכן שואבים

ממי נהר וכן אפשר ממי באר.

זמן השאיבה

מבעוד יו סמוך לבין השמשות או בין השמשות .818

מ הדין היה צריך לשאוב בין השמשות ממש כדי שיצטננו המים במחובר י"ב שעות 819 וי"ב שעות בלילה ומכיון שאם"א לצמצם לבין השמשות ממש שואבים סמוך לבין השמשות .820

הטעם שבבי השמשות: מפני שהמעיינות חמים בלילה כשהחמה הולכת מתחת לארץ ומחממת את האר ומרתיחה את המעיינות כל הלילה, ובבוקר חוזרים ומצטננים ומ"מ צריך לשהות עד הבוקר כדי שיצטננו בין"ב שעות ביום .821

ומנהג לשאוב מיד אחרי השקיעה שאז מתחיל זמן בין השמשות לשיטת הגאונים וזמן בין השמשות הוא 13 וחצי דקות.

שימור המצות מצה שמורה

מצות עשה של אכילת מצה משומרת בליל פסח היא היחידה שנשארה לנו מכל מצוות אכילה שבתורה, אין לנו פסח ולא קדשים ולא תרומה ולא מעשר שני רק מצווה אחת משנה לשנה וא ג היא לא תעלה בידינו בשלימות וכו' הייטב בעיני ה' חלילה וחלילה .822

מקורות

טור תנה א. ביתיוסף שם א. משנ"ב תנה ס"ק ב. שו"ע תנה א. כלומר י"ב שעות של הבוקר. מגן אברהם תנה א, משנ"ב שם ס"ק ד. לבוש תנה א. שו "ת חת"ס סימן קצו.

ביאור מצה שמורה ומצה פשוטה

מצה פשוטה שנילושה ונאפתה בלא כוונה לשם מצות מצווה ורק ידוע שנאפתה באופן שלא החמיצה, מצה שמורה יש בה שלוש דרגות של שמירה שלא בא עליה מי , שמורה משעת קצירה, שמורה משעת טחינה, ושמורה משעת לישה .823 המהודר שמורה משעת קצירה דהיינו שלא בא במגע ע מי משעה שנקצרה עד אחר האפיה, דרגה שניה משעת טחינה הדבר היה מצוי בזמנם שהיו טוחני במטחנת מי , והיו שטוחני במטחנת רוח או ביד לא שייך כל כ , דרגה שלישית משעת לישה דהיינו בשעה שלשים את הקמח ע המים יש לשמור שלא יחמי , עיקר ההבדל מצוי במצות מכונה שרק חלק נעשים שמורה.

מעיקר הדין מצה שמורה בעינך רק במצות שאוכלים בליל פסח, ולבני חו"ל ב' ימי שבה מקימיים את דברי הפסוק 824 "בערב תאכלו מצות" צריכות שמירה יתירה לשם מצת מצווה דכתיב 825 "ושמרתם את המצות" ,826 הטעם : שהחיוב רק ביום הראשון לפי שאין חיוב לאכול מצה מלבד לילה ראשון של פסח.

ובשאר הימים יש רק איסור לאכול חמץ 827, אכן ישראל קדושים ה ונוהגים לעשות שימור בכל המצות משעת טחינה .828

הטעם שאין מברכים ברכת "על שמירת המצות"

צריך לשמור את החיטים משעת קצירה ומנין מדכתיב 829 "ושמרתם את המצות" ביאור שיזהרו שלא יבואו עליה מי ,830 הטעם שאין מברכים "על שמירת המצה": כיון שחוששים שמא יחמיצו המצוות וא"כ תהיה ברכתו לבטלה .831

טעם אחר: לפי שהיא מצווה בלא מעשה .832

הידור באכילת מצה שמורה

בלילה הראשון לכתחילה יש ליקח מצות שמורה לאכילת הכזיתים ,833 הטעם : משום שאכילה זו היא עיקר המצות אכילת מצה .834

כל ימי החג

יש אומרים : שלכתחילה יש להדר בכל ימי הפסח לאכול רק מצות שמורות משעת קצירה 835 וכן כתב בחק יעקב ישראל קדושים ה וכבר נהגו לעשות שימור בכל המצות.

מקורות

עיין שו"ע תנג ד. שמות יב יח. שמות יב ז . שו"ע תנג ד, משנ"ב שם ס"ק כא. לבוש תנג ד. ביאור הלכה שם ד"ה טוב, חק יעקב תנג טו. שמות יב יז. פסחים לח, ב, מ, א. שו"ת נודע ביהודה מהדרו"ת יור"ד קנג הג"ה מבן המחבר. הגרח"ק הובא באליבה דהילכתא פו שיח הלכה עמוד נב. טושו"ע תנג ד. משנ "ב שם ס "ק כא. ביאור הלכה שם ד"ה טוב.