זאת חנוכה

רמז לשמש

רמז לשמשים שעומדים ממעל הנרות

דכתיב 609 "שרפים עומדין ממעללו " לו כמנין נרות חנוכה .610 נחשת ר "ת - נר חנוכה שמש תדליק .611

רמז בקריאת התורה של חנוכה

בקריאת התורה של חנוכה רמוז כל הלכות חנוכה

כף - ר"ת פ חות כ', דהיינו שמצוה למטה מעשרים.

אחת " ר -ת א -ח תמנה, היינו שיתחיל מאחד עד שמונה כב"ה. עשרהר "ת -עד שתכלה רגל ה שוק.

זהב - ר"ת ז מנוב יןה שמשות.

מלאה - ר"ת מצות להדליק אצל ה פתח.

קטרת - ר"ת ק רובטפח רוחב תדליק .612

זאת חנוכה

"זאת חנוכה" בגמטרייא - "זאת היה בימי חשמונאים" .613

"זאת חנוכה" בגמטרייא- "אז שמונת ימי חנוכה " 614

"ביום המשח אותו מאת" בגמטרייא- חנוכה ביום עשרים וחמשה בכסלו .615 "זאת חנוכה המזבח ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל" - ר"ת זרע אמונים תיקנו ,ח נ ' רות כהלכה תיכף הפתח משמאל זמנה ב שקיעת חמה ב שיעור י דוע, ו לגמור מהלל ה מדליק מברך שתים חוזה אחת, תדליק ו תוסיף מאורם איסור תשמיש, נשים שכניםידליקו או ישתתפו ,י מים שמונה ראוי אותו לזכור .616

בסגולת ימי החנוכה

סגולה לשמירהסגולה שמירה מעולה לכל השנה שיאמר בחנוכה כל יום אחר הדלקה- הנרות שבע פעמים "ויהי נועם" .617

מקורות

.609 ישעיה ו ב. .610 מהרי"ל חנוכה ג. .611 הגהות מרדכי החדשות. .612בשם הרה "ג רבי צבי הירש מזידיטשוב. .613 רוקח . .614 רוקח . .615 רוקח . .616 מדבר קדמות, עטרת צבי. .617 מועד לכל חי הלכות חנוכה בשם ספר הזכירה דף סט.

לעולם יוצא חנוכה בפרשת מקץ

והטעם: לפי שידוע שהנס של חנוכה היה ע"י החשמונאים בני מתיתיהו בן יוחנן כהן גדול ולא ממלכי בית דוד מזרע יהודה, ולפי שבפרשה הזאת כתוב מכירת יוסף שהיה על ידי יהודה שהוא ציוה למכרו וע"כ לא נעשה הנס על ידו כי היכי דלא להוי בוצע ברך .618

כיון שברוב השנים נופלים ימי החנוכה בפרשת מקץ מצאו דורשי רשימות רמזים בפרשה זו להלכות ומנהגי חנוכה

רמז ראשון מצאו במספר התיבות של הפרשה במה שנרשם בסוף הפרשה מספר התיבות שבפרשה שהם אלפים וכ"ה תיבות, מה שאין בכל הפרשיות שלא נרשם רק המספר של הפסוקים ולא של התיבות, לכן מפרשים זאת על נר חנוכה לפי ש"נר" בגמטרייא מאתים וחמישים, שמונה פעמים נר אלפיים - שהם שמונה הנרות של חנוכה, וכ"ה מרמז על כ"ה בכסלו - יום ראשון של חנוכה.

רמזים משלושת הפסוקים הראשונים של הפרשה שרמוז בהם כמעט כל הלכות חנוכה .619

ויהי- וכל ישראל ה נרותי דליקו.

מקץ - מצוותםק ודםצ את - קודם צאת הכוכבים 620

שנתיים - שמאל נרות תעמוד,י מין מזוזה .621

ימים -י ש מחלוקתי ש מוסיפים - לבית הלל מוסיף והולך עד יום השמיני. ופרעה - ו יש פ וחתים, ראשונה ע יקר ה לכה - לבית שמאי פוחתים והולכים משמונה לאחד והלכה כב"ה.

חלם - חייב לברך מעומד - ככל המצות.

והנה -ויתחיל המדליק נר ה נוסף .622

עמד -עליו מברךד ווקא, כמ"ש שצריך לברך על הנר הנוסף.

על -עובר לעשייתן, הברכה צריכה להיות קודם התחלת המצווה. היאר -ה נרותיאמר אחר ה ראשון - אחר שהדליק נר ראשון יאמר "הנרות הללו" .623 והנה מן היאור -ויהא ה שמש נר הגבוה מן ה נרות האחרותידליק אותו ראשון. עלת -עמו לכל תדליק - בראשונה מדליק השמש ואח"כ מדליק עימו כל הנרות.

מקורות

.618 של"ה. .619 הובא בקובץ המועדים בשם ר' ישראל זידמון זצ"ל. .620 שו"ע תרעב עם שקיעתה של חמה. .621 וכ"ה בשו"ע תרעא ס"ז שתהא מזוזה מימין ונר לחנוכה משמאל. .622 כ"ה בסימן תרעו ה. .623 וכ"ה בסימן תרעו.

שבע - שתשלוט ב הןע ין - שלא יהיו גבוהים מעשרים אמה שלא שלטא ביה עינא .624 פרות -פ רסום רבו גדול תעשה - רב היינו בכמות, שכל אחד מבני הבית ידליק, וגדול באיכות על פתח לרשות הרבים.

יפות -יתר פתח ו שער תהיינה - אם יש עוד פתח או שער הפתוח לרשות הרבים. מראה - מרוח אחת ה ם.

ובריאות - וברשותי חיד אחד תדליק אם שני הפתחים פתוחים לר"ה או שני השערים הם מרוח אחת ושל בעה"ב אחד אינו חייב להדליק רק בפתח אחד. בשר - אם הפתחים הם בשני רוחות.

ותרענה באחו - ותחת ראות עיןה דליק ב שתיהם אין חשד וד בה. פה צריך לצרף ג' אותיות עינ שבתיבת "ותרענה" ולקרות עין והכונה היא שאם שתי הפתחים שהם משני רוחות הם במקום שיש רואים צריכם להדליק בשניהם כדי שלא יחשדהו אותו ויוציאו דבה שאין מדליק נר חנוכה.

ומ"ש במקום שאין רואים הוא ע"פ רש"י 625 דמירי שהפתחים הם אחד בצפון ואחד בדרום לאפוקי אחד במזרח והשני במערב שנמצא פתח אחד באחורי הבית שאינו פתוח לר"ה, שאין שם רואים וגם חשד אין כי הלוא ידוע שצריך להדליק בפתח הסמוך לר"ה .626 והנה שבע -ו גם הנשיםה קטנים שהגיעו 627ב אותוע ת .

פרות - פ רסום רב וגדול תעשינה, היינו ע"י שגם הם ידליקו יהא הפרסום יותר גדול ומ"ש תעשינה בלשון נקבה היינו לפי שהנשים חייבות להדליק משא"כ הקטנים מדליקים רק מטעם חינוך.

אחרות - אורח חוץ רואהו מברךכף , כלומר אורח שנמצא בחוץ ואין לו בית להדליקת וגם לא בעל אכסניא להשתתף עמו בפרוטה חייב להשתדל לראות הנר ולברך ברכות - על הניסים ושהחיינו - תכף בשעה שרואה הנרות .628

עולת -עני לווהו מכר תותביה, ביאור עני מחויב ללות או למכור כסותו לקייים מצוות נר חנוכה 629 .630

אחריהן - מה יאמר אחרי הדלקה, יאמר אלה המזמורים כמו שנדפס בסידור בית יעקב, אנא בכח, חנוכת ,631 רננו צדיקים,יהי נועםהנה מה טוב, ניצוח .632 מן היאר - מיד נכבו ה נרות י דליקם אם רוצה ביאור אף שכבו מיד ולא דלקו כשיעור מ"מ אינו חייב להדליק ורק אם רוצה לעשות מצווה מן המובחר ידליקם .633

מקורות

.624 כמבואר בסימן תרעא סו. .625 בשבת כג, א. .626 כ"ה מבואר בסימן תרעא א. .627 לחינוך. .628 תרעא ג. .629 התרגום של כסותו תותביה. .630 סימן תרעא א. .631 מזמור שיר חנוכת הבית. .632 למנצח בנגינות. .633 תרעג ב.

רעות - רקע יןו לא תשמיש ביאור אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד. מראה - מצוה רשות אחת ה ן, היינו שבין תשמיש של מצוה בין תשמיש של רשות אסור להשתשמש בהם.

ודקות בשר -וד ווקאק בע ותשמישוב תוך שיעור רגל, דווקא שהוא תשמיש קבוע והוא בתוך שיעור חצ י שעה שהואשיעור חצי שעהשהואשיעור שלעד תכלה רגלמן השוק. ותעמדנה - ו גם תשמיש עראי מצוה ד ווקאנה נין, ביאור גם תשמיש ארעי ולא קבוע, דווקא אם הוא תשמיש של מצוה כגון לעיין בספר איזה דין מותר להנות של חנוכה .634 אצל הפר - אורחצ ריך להוסיף פרוטה, הוא צריך להשתתף עם בעל הבית בזה שמוסיף פרוטה על זה שהוציא על השמן .635

- ות על שפת היאר - ותלמיד על שולחן פ טרונו תומך הוא ידליק אם רוצה , ביאור היינו תלמיד שסומך על שלחן רבו הוא בכלל בני ביתו ואינו מחויב להדליק רק אם רוצה להיות מן המהדרין.

יש שכתבו בשונה במקצת

כתיב 636 "ויהי מקץ "שנתים" ר "ת - שמאל נר תדליק ,י מין מזוזה .637

כתיב 638 "וטבוח טבח והכן" - קח הח' מן הטבח ותצרף לתיבת והכן הרי תיבת חנוכה והוא סימן לסעודת חנוכה .639

כתיב "וטבוח טבח והכן" - בגימטריא מ"ד כמנין הנרות עם השמשים .640 כתיב "וחמש את הארץ" - חמשר "ת חודש, שבת, מילה, שעל ג' דברים אלו היה גזרה. כתיב "זאת עשו וחיו" - לפי שהגזרה היתה על ג' מצות הנ"ל, ועל ידי שמסרו נפשם עליהם וע"כ נעשה להם הנס, וזה הרמז "זאת עשו" השלוש מצות הללו שנרמזים בתיבת זאת, היינו שבת שהוא אות ז , וראש חודש שהוא ביום א, ומילה שהיא תו ואת לבני ישראל "וחיו". .641

דיני חנוכה מהפסוק הראשון של פרשת מקץ

ו בעתי וחנןהרחיק י ונים מבית ק דשנו,צונו שנדליק נרות תמניא י ומי מחנוכה , .642 ימין מזוזה יניחנו מבחוץ וחצר פתוחה רביםע ליהםהגדול חייב להדליק משחשכה.

מקורות

.634 כ"ש במשנה ברורה תרעג בביאור הלכה. .635 תרעז א. .636 בראשית מא א. .637 שלטי גיבורים, מטה משה תתקעט. .638 בראשת מג טז. .639 מטה משה תתקצג. .640 מטה משה תתקצג. .641 ספר מטעמים החדש. .642 הגהות מרדכי.

רמז מהמילה בראשית המילה הראשונה בתורה

ב ימי רשעתי ונים תדליקו שמונה אורות – הדלקת נר חנוכה.

ב ימי רשעתי ונים תהללו שם אדנות – קריאת הלל.

ב התחלה תדליקו אחד רננו שבחיו י תברך- להודות ולהלל בשעת הדלקה.

תוסיפו ב כל י ום אחד רבית שבחיו – כל יום הולך ומוסיף.

ישועה רבה תהיה ב זמן שימלך אנטיוכוס – נס הנצחון.

ישועה רבה תהיה ב זמן שינצחו בני אהרון – הנס על ידי הכהנים.

אנטיוכוס רשע יגזור תכתבו ב קרן השור- הגזרה שהיו ישראל צריכים לכתב על קרן השור אין לנו חלק ונחלה באלקי ישראל .643

מקורות

.643 אגרא דכלה צרופי בראשית.

מילואים

תוכן הענינים:

הטעם שהיה צורך בנס שמונה ימים.

הטעם שתקנו ימי חנוכה שמונה ימים, אע"פ שהיום הראשון לא היה נס שדלק. הטעם שלא הדליקו שמן טמא והרי טומאה הותרה בציבור.

איך נטמאו כל השמנים הרי אין טומאה בגוי.

הטעם שלא נחשוש לטומאה על ידי היסט .644

הטעם שהוצרכו לנס פך השמן, הרי טומאה הותרה בציבור 645

לפי שכל הדין ש הותרה טומאה כשכולם טמאים ואין עוד כהנים שיכולים להקריב בטהרה ואילו כאן היו עוד כהנים שלא נטמאו .646

טעם אחר: מעיקר הדין אם לא היה קורה הנס היו מדליקים בשמן טמא, אלא שהקב"ה רצה להראות לישראל חיבתו שיעשו המצווה בהידור ובטהרה ולכן נעשה הנס כדי שיכולו לקיים המצווה הטהרה ויראו שהקב"ה חפץ בעבודם בטהרה .647 טעם אחר: שכל הדין שהותרה טומאה בציבור הוא כשהכהן טמא , אבל שגוף הדבר טמא כגון השמן של המנורה שהוא ממכשירי המצווה לא הותרה טומאה בציבור .648 טעם אחר: דמה שאמרינן טומאה הותרה בציבור דווקא טומאת מת, ולא טמאת זיבה והרח העכו"ם דינם כזבים והם טימאו את המקדש טמאת זב .649 טעם אחר: לפי שחנכו את המזבח מחדש וחינוך הוא דבר של התחלה וראש לכל הבא אחריו, לפיכך הוצרך שיהיה בקדושה ובטהרה ולא בדחיה של טומאה .650

קושית ה"בית יוסף" שהנס היה רק שבעה ימים

ה"בית יוסף" הקשה מדוע תקנו שמונה ימי חנוכה, הרי השמן שהיה בפך הספיק ליום אחד, וא"כ היום הראשון אינו נס , ורק למחרת מתחיל הנס וא "כ מדוע תקנו שמונה ימים ולא שבעה.

מקורות

.644 מגע. .645 יומא ו, ב. .646 חכמת שלמה. .647 פני יהושע שבת כא, א. .648 הרא"ם הובא בב"ח ופר"ח תרע. .649 פר"ח תרע סו"ס ג. .650 גליוני הש"ס שבת כא, א.

הבית יוסף מביא בזה שלושה תירוצים

תירוץ א.לפי שחלקו את השמן לשמונה ימים וגם ביום הראשון שדלק הוא נס שאפילו שלא היה מספיק שמן אפילו ליום אחד הוא דלק.

והקשה המאירי בשבת על טעם זה

א. לאיתכן שחלקו את השמן לשמונה ימים שהרי אין סומכים על הנס שיספיק לדלוק כל היום. ב. שבשביל מצוות הדלקה צריך שיהיה שמן כדי צורך הדלקה מיום ועד לילה .651

תירוץ ב: שהנס היה שאחרי ששפכו את השמן מהפך נשאר הפך מלא. תירוץ ג: שהנס שנתנו את השמן בתוך המנורה ובבוקר היה מלא כאילו לא נשתמשו בזה.

הט"ז מקשה על כל שלושת התירוצים של הבית יוסף שאם כדבריו עיקר חסר מן הספר.

ולכן מיישב כיון שאין הקב"ה עושה נס אלא עם כן יש כבר קצת בעולם ועל כן אם היה הכל נגמרלא היה לנס על מה לחול אלא שבלילה הראשון נשתייר מקצת השמן ודלק מספיק זמן וזה הוא הנס.

תירוץ אחר: שהנס היה שנתנו מעט שמן במנורה והייתה מתמלאת המנורה. תירוץ אחר: שמילאו את כל השמן במנורה ובכל פעם דלק רק שמינית מהשמן יום שלם.

טעם אחר:שעצם זה שהשמן דולק זה גופא נס.

הכל בו מביא בשם בעל עיתים: הטעם שקבעו שמונה ימים לפי שהיונים רצו לבטל מילה שהיא לשמונה לפיכך קבעו שמונה ימים חנוכה .652

הטעם שהוצרכו שמונה ימים להשיג שמן טהור

לפי שבשביל לייצר שמן זית טהור צריך שמונה ימים, שבעה ימי טהרה ויום אחד בשביל לעשות את השמן .653

טעם אחר: לפי שהיו לוקחים את השמן מחלקו של אשר, כברכת יעקב אביו "מאשר שמנה לחמו" ומהלך לחלקו של אשר שבתקוע ארבע ימים הלוך וארבע ימים חזור ולכך היו צריכים שמונה ימים .654

טעם אחר: כיון שהיוונים טימאו את כל בית המקדש וחיללו את כל כלי השרת היו זקוקים לשבוע בשביל לטהר את המזבח וכליו .655

מקורות

.651 ראם. .652 כל בו מד. .653 בית יוסף תרע. .654 ר"ן שבת כא, ב. .655 אור זרוע ח"ב שרא.

בקושיא איך נטמאו השמנים הרי לא שייך טומאה בגויים

שבזמן חשמונאים כבר גזרו על עכו"ם טומאה של זב.

טעם אחר: אע"פ שלא גזרו על גופם טומאה מכיוון שהם טמאי מת ובגדיהם נגעו במקדש א"כ כל הטהרות בספק מגע עימהם ואסורים .656

טעם אחר: שהיו היונים מקריבים עבודה זרה שלהם על המזבח ותקרובת עבודה זרה מטמאה טומאת אוהל.

קושית התוס' שנחשוש שנטמא בהיסט

הבית יוסף מביא קושיית התוס' 657 שהקשה, אחר שמצאו את פך שהשמן חתום בחותמת של כהן גדול ואנו יודעים שלא פתחוהו וכלי חרס לא מטמא מבחוץ, עדיין יש לחשוש שמא נטמא על ידי היסט, שמא הזיזו אותו היונים ונטמא בהיסט.

התוספות מתרצים: שהיה מונח בקרקע ולא הייתה אפשרות להזיזו מהקרקע ולכן ודאי שלא נגעו בזה.

הר"ן מתרץ: שודאי שלא נגעו בזה שאם היו רואים זאת היו שוברים בשביל לראות אם יש בזה זהב או יהלומים או כל דבר אחר.

הב"ח מביא שלטי גיבורים: שמיישב שהיה להם שידה קבועה בתוך הכותל ובתוך זה היה פך השמן והתיבה הייתה סגורה בחותם של כהן הגדול וא"כ לא שייך שנגעו בזה והזיזו את זה שאם היו נוגעים בזה היו רואים זאת.

הב"ח מיישב: שהוי קודם התקנה שהגויים מטמאים כזבים ולא היו מטמאים גם בהיסט.

תירוץ נוסף: דמיירי בעניין שהפך היה פתחו צר מלמעלה וא"א להכניס אפי' את האצבעות של היד בתוכו ויש דין בטומאת היסט שאם אי אפשר לגעת עם האצבע בדבר לא מטמא על ידי הסט, וא"כ קשה מדוע היו צריכים את חותם של הכהן הגדול, הטעם שמא נחשוש שהוציאו מקצת השמן וטימאו אותו והחזירו חזרה ונטמא השמן החותם מגלה לנו שלא פתחו אותו.

מקורות

.656 ראם. .657 בשבת כא, ב.