ביאור סדר המילה

ברית מילה ביאור סדר המילה עג

ביאור סדר המילה

קוואטר

המוהל מכריז קוואטר בקול ר , הטעם שמכריז קואטר ולא מכריז בשאר מצות כמו סנדק מפני שידעו שאליהו בא לכאן ויכינו את עצמם לכבודו ולקבלו בספר פני יפות לומר לו ברוך הבא ולכוי אל הברכות ולענות אמן .

"ברוך הבא"

כשמביאי את התינוק אומר המוהל "ברוך הבא"

הטעם : יש בזה רמז לאליהו הנביא שנמצא בברית כי הבא ר "ת ה נה א ליהו ב א כדאיתא במדרש שהבטיחו הקב"ה שיהיה בכל ברית וברית, לכן לכבודו אומרים "ברוך הבא" ולכן עומדים הציבור כשניכנס התינוק . [ובכורת הברית כתב שאין לומר שברו הבא הולך על אליהו הנביא דהא אמרו בזוהר דאין אליהו בא עד שיאמר "זה הכיסא של אליהו"[. טעם אחר : שאומרים "ברוך הבא" לפי ש"הבא" בגימטרייא שמונה והכוונה ברוך הנימול לשמונה .

האב אומר פסוקי אלו והקהל חוזר אחריו

שמע ישראל יין אלהינו יין אחד . יין מלך יין מלך יין ימלוך לעולם ועד. אנא יין הושיעה נא. אנא יין הצליחה נא.

הטעם באמירת פסוקי אלו

מפאת עוצ חשיבות קריאת שמע הנהיגו חכמים בא"י שיאמר אבי הב פסוקי אלו בעת הכנסת בנו לברית מילה .

מקורות

טעם אחר: לפי שגם הישמעאלים מלים עצמם , לכן מקדים האב לומר שהוא מלך לשם ישראל .

טעם אחר: על פי הגמרא למה קדמה פרשת "שמע " ל "והיה ע שמוע " כדי שיקבל עליו עולם מלכות שמי תחילה ואחר כ עולם מצות, ומילה היא מצוה ראשונה של הר הנולד .

הטעם באמירת אנא ה': לפי שאנו צריכים להתפלל בעת שמחתנו בעד הנימול, שבונתיחד הש ברוך הוא , על כ נאמר "אנא ה' הושיעה נא" לנימול , שיזכה לתורה ולחופה ולמצוות ולמעשים טובים , "אנא ה' הצליחה נא" לנימול בטובות גשמיות, שיזכה לעושר וכבוד וחיי ארוכים .

חייקה

מכבדי כמה אנשי להוליך התינוק עד כיסא של אליהו, הטעם : כדי שכל אוהביו יזכו במצווה זו, להכניסו בברית של אברהם אבינו .

וכתב הגרשז"א שאם אינו מקרבו אל הכיסא אין בזה שו כיבוד אלא עיכוב המן ילה .

מניח את התינוק על כיסא של אליהו ואומר

"זה הכיסא של אליהו הנביא זכור לטוב".

המוהל אומר פסוקי "לישועת " , "שברתי" , "אליהו מלא הברית", "שברתי לישועת ", "שש אנכי" "שלו רב" , "אשרי תבחר" .

ביאור הפסוקים

המוהל אומר את הפסוקים הללו, ואע"פ שכל פסוק ופסוק שייך לאיש אחר המוטל עליו לאומרו [כמו שיתבאר בהמשך ] ברוב הימים נשכח ונסדר כל

מקורות

ברית מילה ביאור סדר המילה עה

הפסוקים ביחד בסידור ושכחו לציין קודם כל פסוק למי שייך מחמת שהיה שגור בפי כל וידעו למי שייך , א ברוב הימים נשתכח ואומרים כל הפסוקים יחד אשר אין לה פירוש וטעם שייכות הפסוקים הללו אל המילה.

"זה הכיסא של אליהו"

נוטל השמש את הכיסא ומעמיד אותו במקום המיוחד לו ואומר "זה הכיסא של אליהו זכור לטוב" כדאיתא בזוהר שצריך להזמין את הכיסא בפה עבור אליהו.

"לישועת קיויתי ה'"

אחר כ ניגשים המוהל והפורע אל הכיסא ואומרים "לישועת קיויתי ה' שיברתי לישועת ה' ומצותי עשיתי" ביאור לפי שכל אחד מה הפורע והמוהל לב נוקפם לעשות פעולה מסוכנת כמו לחתום או לפרוע בשר הערלה של הולד הר שעלול ר"ל להשחתה, וע"כ ה מתפללים שלא יארע תקלה על יד וישמרך מכל מכשול בהיות עושים ומקיימי מצוותיו.

"אליהו מלא הברית הנה של לפני "

קודם שיושב הסנדק על המושב מצד אחד על הכיסא מראה הסנדק באצבע על המושב הפנוי שבצדו ואומר אל אליהו "אליהו מלא הברית הנה של לפני " פירוש מפני שלא יראה כעזות והפרת חוקי דר ארץ שיהי איש לשבת על הכיסא שהוכ לפני אליהו מלא הברית, וע"כ כשנוטל רשות מראה לסנדק על המקום הפנוי ואומר "הנה של לפני " כלומר לא על מקומן אני יושב ומושב פנוי לשבת על המקום שהוכ לפני .

"עמוד על ימיני וסמכיני"

אחר כ קורא המוהל לאבי הב ואומר לו "עמוד על ימיני וסמכיני" כמו שכתב בעל העיטור מנהג שאבי הב עומד אצל המוהל להודיעו שהוא שלוחו

מקורות

ומכיון שעל פי רוב אבי הב אינו יודע האי להתנהג עומד אצל המוהל להודיעו לאבי הב מה חובתו ויעשנה, ואומר לו "עמוד על ימיני וסמכיני" מלשון נתינת רשות ועשית שליח, והביאור השני ועשה אותי שליח לקיים את המצווה המוטלת עלי ורק מפני שאינם אומץ אתה עושה את המצווה על ידי שליח.

"שברתי לישועת ה'"

אחר כ מתקרב האב ואומר "שברתי לישועת ה"', "שש אנכי על אמרת ", ביאור האב שליבו נוקפו והומה וחרד על בנו מאמ לבו שברו על ה' אלוקיו שלא יאונה לבנו הר כל שט ופגע רע מהפעולות המסוכנות האלה וכיון שהאב לא עושה את הפעולה הזאת בעצמו לא יכול לומר את סיום הפסוק "ומצותי עשיתי" ולכן אומר רק חצי פסוק ואומר "שש אנכי על אמרת " ובזה מראה האב את שמחתו בקיום המצווה הזאת.

"שלו רב לאוהבי תורת "

עוני הקהל אחריו "שלו רב לאוהבי תורת ואין למו מכשול" ומאמצי את ליבו להשקיטו מסערת רוחו וחרדתו על שלו בנו אהובו ולהבטיחו שיצא בשלום וינצל מכל נזק.

"אשרי תבחר ותקרב"

ואדרבה אשריו שבו בחר אלוהים ישראל להיות נולד לע סגולה ולהיות בר ישראל ע קרובו, ויגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים "וישכו בחצרות ה' ולשבוע בקדוש היכל " .

"ברית קודש "

קודם שמברך אוחז המוהל בערלה ואומר "ברית קודש" .

מקורות

ברית מילה ביאור סדר המילה עז

הטעם שנקראת המילה בשם ברית קודש

עלש מה שאמר הנביא "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה" דהיינו לפי שמצות מילה היא ראשית לכל המצוות ועל ידה נעשו ישראל קדוש לה' וזהו ברית קודש .

טעם אחר: לפי שהמילה היא במקום קרבן וכמו שכל הקרבנות נקראו בשר קודש כ המילה נקראת ברית קודש .

ברכה – "ברוך אתה אמן"ה אקב"ו על המילה"

חייבו חז"ללבר על כל מצווה ולתת שבח והודאה לקב"ה ולכן המוהל מברך ברכת "על המילה", ומברך קודם המילה כדקיימא ל כל המצוות מברך עליה עובר לעשיית .

"על המילה"

המוהל מברך "על המילה " בעל ולא ב ל ', הטעם : לפי דקיימא ל כל מצוה שאפשר לעשותה על ידי אחר מברך "על" ושאינה יכולה להעשות על ידי אחר מברך בלמד , וברית יכולה להעשות על ידי אחר .

ומכיון שרוב הפעמים אין האב מלך אלא אחר, ג כשאב מלך מברך "בעל" משום דלא פלוג .

המוהל מברך בקול ר

הטעם :על פי דברי המדרש שנשבע הקב"ה שברכות המילה יציל את בני ישראל מגיהנם .

ברוך אתה... להכניסו בבריתו של אברהם אבינו

אבי הב מברך ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו".

מקורות

הטעם שמברך להכניסו שמשמע לעתיד והרי כבר נחתכה העורלה כיון שלא פרע עדיין , וקי"למלך ולא פרע כאילו לא מלך וא כ שפיר הוי עובר לעשיית .

הטעם שמברכים שתי ברכות במצווה אחת

הטעם שאבי הב מברך ברכה זו אע"פ שהמוהל הוא שלוחו והוא הוציאו בברכת הברית דזהו להכניסו בברית של אברהם אבינו.

כיון שגם בלא ציווי האב שייך המוהל במצות המילה ככל ישראל לכן תקנו ברכה מיוחדת לאב .

טעם אחר: לפי שברכה זו נתקנה לאבי הב כיון שחיוב המצווה על האב למול את בנו יתירה מעל לכל ישראל שמצווי למול כל ערל שביניהם , ולכן תיקנו לאב עוד ברכה להכניסו בברית .

טעם אחר: לפי שברכת להכניסו אינה על המילה של עכשיו שהרי יצא ידי חובה בברכת המוהל , אלא הברכה היא שהוא מודה ומשבח לקב"ה על שצווה לעשות מצווה זו וכשתבוא עוד לידו יקימנה .

טעם אחר: ברכה זו נתקנה לאב כיון שהאב מצווה על בנו למולו ולפדותו [א הוא בכור] וללמדו תורה ולהשיאו אשה ורומזים לו שמהיו ואילך מוטלות עליו מצוות אלו .

טעם אחר:ברכה אחת היא בתחילת המצווה , והשניה בגמר המצווה , וכמו שמצאנו בתפילין שבני אשכנז מברכים ב' ברכות על התפלי "להניח" בתחילתה ו"על מצות תפילין " בגמר המצווה .

הטעם שתקנו ברכה זו דווקא בברית

להודיע שאת מצווה זו של הברית עושה לשם הקב"ה ולא לשם הר גריזי כמו שהיו עושים מקצת עובדי אלילים .

מקורות

ברית מילה ביאור סדר המילה עט

זמן הברכה

מברך אחר שחת הערלה בין המילה לפריעה, הטעם : אע"ג דקיימא ל כל מצוות מברך עליה עובר לעשיית מברך בין המילה לפריעה, כיון שיש אומרים שיש לברך קודם המילה ככל המצוות שמברך אות עובר לעשיית .

ויש אומרים : שיברך אחר המילה, הטעם : חוששים שמא ימל המוהל ולא ימול ותהא ברכה לבטלה , לכן מברך אחר המילה קודם הפריעה ונחשב עובר לעשיית לפי דמלך ולא פרע כאילו לא מלך ולשמא ימל לא חוששים שהרי כבר מלך .

טעם אחר: דחישינ שמא תתקלקל המילה ויוציא ש שמי לבטלה, וא"ת והא מילה עצמה מברך קודם ולא חישינן , הטעם : לפי שאינו יכול לחתום קודם שיברך דבמצווה קא עסיק .

טעם אחר: משום דכל מצוה שתלויה ביד אחרי אינו מברך אלא אחר עשייתה .

ברכת שהחיינו

אבי הב מברך "שהחיינו" בכל מילה ומילה .

הטעם : משום דמצוה זו אינה מצוה בכל עת ודומה למצווה שבאה מזמן לזמן כלולב שמברך שהחיינו , [ומנהג בני אשכנז לברך שהחיינו רק באר ישראל[.

יש אומרים : שאין לאבי הב לברך שהחיינו, וא אבי הב מלך בעצמו מברך שהחיינו .

והראיה: מדלא הוזכרה ברכת שהחיינו ע ברכות המילה בגמרא בשבת .

מקורות

הטעם : לפי דסוברי שהוי מצוה ג על בית הדין ואינה כפדיו הב שמוטלת רק על האב .

טעם אחר: דאיכא צער דינוקא ובמקום צער לא תיקנו שהחיינו .

[יש שדחו טעם זה שלא אמרו טעם זה בגמרא רק לעני ברכת שהשמחה במעונו אבל ברכת שהחיינו אינה תלויה בשמחה אלא בדבר שמגיעה בו תועלת וא שיש עמה צער .[

טעם אחר: שיערו חכמים שאין מברכים שהחיינו פחות מלך' יו וברית איתא לשמונה ימי .

טעם אחר: לפי שהמילה תדירה וגם אין לה עת קבוע משנה לשנה לפיכך אין מברכים עליה שהחיינו .

טעם אחר:יו שעדיף לא מלאו לו ל ' יו לא יצא עדיין מכלל נפל ולכן אין כ מברכים שהחיינו. , והחולקי סוברים שהולכים אחר הרוב שאינם נפלי .ועוד שנפסקה הלכה שמחללים את השבת על המילה מכאן שאין חוששים לנפל .

טעם אחר : רבינו שמחה פירש משום שיש שותפות בדבר וכמבואר בפרק הרואה "שעל שלו מברך שהחיינו על שלו ושל חבריו מברך הטוב והמטיב" ובברית יש ג את אשתו.

טעם אחר: דעת ראבי"ה שאין לברך שהחיינו אלא במי שעושה המצווה בעצמו ולא על ידי שלוחו ולכן כתב שאם אבי הב מוהל יברך שהחיינו

"כשם שנכנס לברית כ יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים "

הציבור אומרים ברכה זו

הטעם : לפי שהכל ששים ושמחים בקיום הברית, והעת עת רצו היא לומר

מקורות

ברית מילה ביאור סדר המילה פא

עליו תחינה, לפי שנשפך דמו על קדושת הש , לפיכך הכל מבקשי רחמים עליו .

וביאור הברכה: שיזכה לשאר מצוות שחייב האב לעשות לבנו .

הטעם שאומרים בסדר הזה

כדאמרינן במסכת קידושין "לעולם ילמד אדם תורה ואחר כ ישא אשה", הטעם שהקדים חופה למעשי טובים אע"פ שחייב במצות מגיל י"ג, מ"מ כיון שאינו נענש בבית דין של מעלה עד ב עשרים א "כ החופה קודמת דהרי ב י"ח לחופה .

הטעם שרק במצות מילה מברכים כשם שקיים מצוה זו כ יקיים שאר מצוות

כיון שמקיימים מצות מילה והיא להכניסו תחת כנפי השכינה עיקרה היא תורה ומעשים טובים , לכן מברכים אותו דווקא בברית שיגיע לכלל זה ואגב אומרים לחופה ג כ וגם זו מצוה .

טעם אחר: לפי ששאר מצוות אין הדבר מוחלט שימשיך האדם לקיימה בנאמנות, משא"כ מצות מילה אפשר להיות סמוך ובטוח שהנימול ישמור מצוה זו כל ימי חייו שכך היא חתומה בבשרו, ולכן אנו מברכים אותו כשם שנכנס לברית ולא יפרד ממנה לעולם כ יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים שיזכה לה וגם ה יהיו חתומי בבבשרו .

טעם אחר: כיון שהתינוק בסכנה לאחר הברית לכן צריך לברך אותו ומברכים אותו "כשם שנכנס לברית כ יכנס לתורה ולחופה וכו'" .

ברוך אתה בורא פרי הגפן

מברך על הכוס הגפן : ברכת הגפן היא מתקנת הגאונים , הטעם שתקנהוכדר ז' ברכות לכוס של חת וכלה .

מקורות

טעם אחר : לפי שצריך לברך ברכת "אשר קדש ידיד מבט " והוא שבח והודיה לקב"ה ואין אומרים שירה אלא על היין .

טעם אחר: כיון שמילה נעשית בשמחה כדכתיב "שש אנכי על אימרת

השמחה .

ברוך אתה ... אשר קדש ידיד מבט

ביאור הברכה: "אשר קדש ידיד מבט " זה אברהם כדאיתא "מה לידידי בביתי" וזה נאמר על אברהם , "וחק בשארו ש " זה יצחק, "וצאצאיו חת באות ברית קודש" זה יעקב .

ביאור אחר:"אשר קדש ידיד מבט " זה יצחק שנתקדש למצות מילה עוד בבטן אימו וראייה מדכתיב בראשית "ואת בריתי אקי את יצחק", אקי ר"ת "א שר קדש י דידן מ בט ", "וחק בשארו" זה יעקב, "וצאצאיו חת באות ברית קדש" אלו השבטים .

רש"י בשבת פירש"יצחק " קרוי ידיד ע "ש "אשר אהבת " מבט משום שקודם שנולד נתקדש למצוה זו דכתיב "אבל שרה אשת ... והקמותי את בריתי אתו" היינו המילה, "בשארו" בשרו, "ש חק" על המילה, "וצאצאיו"אחריו , "חת באות " זו של ברית "קודש", "צוה להציל ידידות שארנו משחת" מגיהינו דכתיב "ג את בד ברית ".

צווה בפתח או בחיריק

צוה בפתח:ֵַ הש" כתב שיש לומר צווה בפתח תחת הצף', הטעם : משום שהיא תפילה על העתיד.

צוה בחיריק:ִָ יש אומרים שיש לומר צווה בחיריק , ביאור הברכה: שבשכר

מקורות

ברית מילה ביאור סדר המילה פג

זה שקיבלנו עלינו מצות מילה לכן כבר צווה לשעבר ופקד הקב"ה לאברהם [כדאמרינן בעירובין שאברהם יושב על פתחו של גיהינום ומוציא כל מי שמהול[ או למלאכיו להציל ידידות שארינו מהגיהינו . ויש נוהגים :לומר שניה , וכתב הגרשז"א שאין טעם לומר שניה כאחת אלא הרוצה יחזור כל העני שנית כמו שנהוג בקריאת המגילה באמירת "בפניה " או "לפניה " שחוזרים כל הפסוק .

פותחת בברוך וחותמת בברוך , הטעם : לפי שיש בה שני ענייני שבח והודיה ותפילה כמו שאומרים בה "על כ בשכר זה" והוי כברכה ארוכה ולכן פותחים בה בברוך .

הטעם שאין מזכירים בברכה זו את אברהם אבינו: לפי שהזכירו את אברהם בברכה בפני עצמה [להכניסו בבריתו של אברהם אבינו] . טועמים מהיין : בסיום הברכה קודם אמירת אלהינו וכו' טועמים מהיין , הטעם : כיון שהוא אינו מטבע ברכה רק בקשת רחמים טועמים קודם כדי שלא יהיה הפסק .

כורת הברית

אע"פ שבירך על המילה חוזר ומברך "כורת הברית" מפני שמצווה זו ניתנה לאבות מה שאין כ שאר המצוות .

לגימה מהיין : מעיקר הדין צריך לשתות הכוס אחר הברכה ואז לומר "קיים

את הילד" שהרי הברכה נגמרה, ומ"מ אין המנהג כ ושותים אחר התפילה ואחרי קריאת ש לפי שבקשת רחמים על התינוק אינו חשוב הפסק .

תפלה לשלום הילד

"אלהינו ואלהי אבותינו קיים את הילד"

קריאת ש : אומרים תפילת "קיים את הילד" ונותנים לו ש .

מקורות

ביאור ברכה זו לפי שהרבה ניסים ונפלאות נעשו לו כשנולד, וגם היו אין לו כי א שמונה ימי שנולד ושופכי את דמו במילה, לפיכך תיקנו להתפלל עליו לקב"ה, שיקיימהו לאביו ולאמו וירפאהו .

ויקרא שמו בישראל ביאור: שמברכים את התינוק שיהיה צדיק ויקרא שמו בשמו של ה', כמו

שאמרו חז"ל שעתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה שנאמר "כל הנקרא בשמים ולכבודי בראתיו ... ויעזרהו ה' .

הטעם שקוראים ש דווקא בברית

מפני שהוא עסוק בברכת הקטן [קיים את הילד הזה] וצריך לקרוא בשמו . טעם אחר: כאשר נימול הילד ומגיע לתכלית השלמות, שלימות ישראל, אז ראוי שיקרא שמו .

טעם אחר: לא יקרא אדם רק על ידי מצות מילה שהיא התחלה לקיום המצות ולכן קוראים ש לילד רק אחר הברית שכבר נסתלקה הערלה והטומאה ואז יחול עליו סוד הנשמה ובזה יקרא אדם הישראלי . טעם אחר: לפי שלא נקרא אבר אבינו אברהם כי א בשעת מילתו . טעם אחר: נתינת הש בזמן תפילת קיים את הילד היא בקשה שהש של הילד יהיה בהסכמתו של הקב"ה .

הטעם בסמיכות קריאת ש הילד לתפילת קיים את הילד

לפי מנא ש ל שהילד יחיה ויתקרא כ , לכן מקדים לבקש קיים וכו ' ואז "ויקרא שמו" .

טעם אחר: לפי שהתפילה היא שיסכי הקב"ה על הש שנותנים לילד כדי שלא יצטרך לשנוי הש , וכמו שאמרו חז"ל מפני מה נשתנה שמות של

מקורות

ברית מילה ביאור סדר המילה פה

אברהם ויעקב ושמו של יצחק לא נשתנה, משום שאברהם ויעקב אביה קרא לה ש זה, אבל ביצחק הקב"ה בעצמו קרא את שמו שנאמר "וקראת את שמו יצחק" ולכן מתפללים שיסכי ה' על הש שנותנים לר הנימול כדי שלא יזדקק לשנוי הש .

"ואמר ל בדמים חיים"

טעם אמירתו: כדאמרינן במדרש סיני רבה "שימו איש חרבו על יריכו " משה מלך ואהרון פורע ויהושע משקה, פירוש לפי שכל ארבעים שנה לא היו מוליך במדבר מפני טורח הדר ומפני שלא נשבה רוח צפונית ועכשיו שהיועומדי ליהרג לא רצו משה ואהרון שיהרגו בלא מילה ובלא קבלת מצוה, ולכן משה היה מלך ואהרון פורע ויהושע היה משקה אות עפר העגל שעשו, כמו שנאמר "ויקח את העגל אשר עשו וישרו באש ויטח עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל" ואמרו חז"ל מלמד שבדק כסוטות, ואותה השקאה היתה לה בשעת מילה ופריעה למוות ולא לחיי ואנו אומרים השקאה זו של שעת המילה והפריעה יהיו לחיי ולא כאותה של יהושע .

הטעם שכופלים פסוק זה

כדי לרמז שעל ידי המילה זוכה לשני עולמי העולם הזה והעולם הבא . טעם אחר: אמר הקב"ה בזכות ד המילה וד פסח גאלתי אתכם ממצרים ובזכות עתידים ליגאל בסוף לכן אומרים ב' פעמים .

נתינת יין בפי התינוק

כשאומרים "בדמים חיים" נותנים יין בפי התינוק כמבואר בב"י , הטעם :לשם מצווה וחינוכו , דאמר מר המברך צריך שיטעו וכן"ש מי שמברכים עליו שצריך ליהנות מהכוס וכשם שנותנים לחתן ולכלה בעת החופה לשתות כ נותנים לקט בברית .

מקורות

נתינת יין באצבעו בפי התינוק

נותנים יין בפה של התינוק, הטעם : משום שאמרינן משה מלך ואהרון פורע ויהושע משקה אות עפר העגל שעשו .

טעם אחר: לפי שהברכות ה בשבילו לכן נותנים לו לטעום מהיין .

צורת שד"י

ונוהגים לעשות צורה של שד"י כשנותני לתינוק .

"זכר לעולם בריתו וגו' אשר כרת את אברהם וכו'"

טעם אמירתו: כדי להזכיר זכות אבות ביום הברית ובזכות יתרפא התינוק מ חוליו ויזכה לתורה ולחופה ולמעשים טובים .

"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"

טעם אמירתו:על ש שהמילה נקראת טוב כדאמרינן על הפסוק "ותרא אותו כי טוב הוא" וביארו שנולד מהול, וזהו הודו לה' כי בעבור המילה אנו ניצולים מדינה של גיהינום כמבואר שאברהם אבינו יושב בפתח של גיהינום ואינו מניח למי שמהול להיכנס לשם .

טעם אחר: מאחר שיצא הילד מבית האסורים [מעין אימו] ראוי לאביו להודות על כ בפני עשרה וזה שאומרים הודו לה' שהוא כעין ברכת הגומל .

טעם אחר: משום שההלכה אומרת כשאמרו לו [לבעל] ילדה אשת זכר מברך הטוב והמטיב ופסוק זה הוא כעין ברכת הטוב והמטיב .

מקורות

ברית מילה ביאור סדר המילה פז

הטעם שכופלים פסוק זה

לטעם שהוי כברכת הודאה אומרים ב' פעמים אחד כנגד ברכת הודאה של התינוק והשני כנגד מה שאנו צריכים להשיב לו "מי שגמל כל טוב" . טעם אחר: אחד כנגד המילה והשני כנגד הפריעה .

מי שבר

אחר הברכות עושים "מי שבירך " לתינוק .

עלינו לשבח

בגמר הברית אומרים "עלינו לשבח".

הטעם : לפי שנאמר בו "שלא עשנו כגויי הארצות" ואומרים זאת כדי לכלול ג את התינוק הנכנס לברית "שלא עשנו כגויי הארצות" שאנו מהולי וה בעלי ערלה .

יש כתבו בדומה משום ש"בעלינו" יש שבח שהבדלנו מכל אומות העולם בזה שלא עשנו כגויי הארצות והיינו על ידי מילה .

טעם אחר: לפי שיהושע תיקנה בשעה שמל את בני ישראל . טעם אחר: כיון שיש בברית קבלת פני השכינה , וכשם שנוהגים לומר תפילת עלינו לשבח בשעת קידוש לבנה, כיון שבקידוש לבנה מקבלים אנו פני שכינה כדאמרינן "אלמלי לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביה שבשמים פעם אחת בחודש דין ", מטעם זה ג בברית אומרים "עלינו לשבח".

טעם אחר: לפי שאומרים בעלינו לשבח "וידעת היו ... כי ה' הוא האלהים אין עוד " והמילה היא ג כ לגלות אלהות שהוא חד .

מקורות

טעם אחר: לפי שנאמר בו "לתקן עולם במלכותך שד"י" שיש בו שייכות אל המילה .

יש אומרים :שתחילתו של מנהג זה התחיל כשהיו מלים בסוף תפילת שחרית לפני עלינו לשבח וממילא אחר הברית היו מסיימים התפילה בעלינו לשבח .

הטעם שאומרים עלינו לשבח רק לאחר שמל התינוק

כדי לכלול ג את התינוק הנכנס לברית במה שאומרים "שלא עשנו כגויי הארצות" .

נוהגים ליתן הערלה בחול ועפר

הטעם : לסימן ברכה, סמך לנתינה בחול דכתיב "ושמתי את זרע כחול הי " ובעפר דכתיב ."ושמתי זרע כעפר האר " .

טעם אחר: כיון שבאו בני ישראל לארץ ישראל אמר הקב"ה ליהושע אין אתה יודע שאין ישראל נימולי כתיקונם [לפי שלא מלון ישראל מפני הדר ואין הכוונהשלא מלון כלל וכי ישראל שלא מלון שמעון קולו של הקב"ה במעמד הר סיני אלא שלא עשו לה פריעה[ חזור ומול אות שנית שנאמר "ושוב מלך את בני ישראל שנית" וקיב הערלות עד שעשה אות כגבעה שנאמר "וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות", והיו ישראל לוקחים את הערלה ואת הדם ומכסים אות בעפר המדבר, וכשבא בלע הקוס ראה את כל המד ברמלא מערלת של ישראלאמר מייכול לעמודבזכות ד מילה שהוא מכוסה בעפר, שנאמר "מי מנה עפר יעקב" מכאן אמרו חז"ל מכסים את ערלת האדם בעפר האר .

טעם אחר:דכתיב "א רעב שונא האכילהו לח " וכתיב בנחש "ונחש פר לחמו " וחולע הוא ג"כ עפר וידוע בסוד הקבלה שערלה היא מכוח הנחש .

מקורות

ברית מילה ביאור סדר המילה פט

טעם אחר : על פי הזוהר שענין נתינת הערלה בעפר הוא כנתינה על גבי מזבח אדמה וזה לשונו והמקריב בנו לקרב זה כאילו בונה מזבח ומקריב עליו כל הקרבנות והוא אשר כתב "מזבח אדמה תעשה לי" ולזה נותנים הערלה בעפר .

טעם אחר: למען ית האדם אל ליבו, ויזכור כי מעפר לקח ואל עפר ישוב, ועל ידי זה יחזור בתשובה .

שמירת היין

מנהג קדום שהיו משמרים יין מסעודת ברית המילה לסעודת הנשואים של התינוק והיה האב משקה את המסובים בנישואין הב מיין זה.

המקור למנהג שמירת יין

במדרש קהלת רבתי ש מסופר כי ר' שמעון בר חלפתא היה בברית מילה ואבי התינוק הגיש לה יין ואמר שתוך מהיין הטוב הזה ואני בוטח בהקדוש ברוך הוא שאשקה אתכם מיין זה ג בחתונת התינוק ענו לו החכמים כשם שהכנסתו לברית כ תכניסו לתורה ולחופה, אחר אותה סעודת ברית יצא רבי שמעון בר חלפתא לדרכו פגש אותו מלא המוות ואמר לו הרי נגזר שהתינוק הזה ימות תוך שלושים יו אין את בירכת אותו שייכנס לחופה, רבי שמעון בר חלפתא לא התייאש כששמע את דברי מלא המוות מיד הוא עמד בתפילה על אותו תינוק והעתיר להשם עד שנתקבלה תפילתו ונשאר בחיי מכאן ההוכחה שייך מהברית הוא סגולה לזכות להשיא את התינוק .

ברכת בשמים

בני עדות המזרח מברכים ברכת בשמים על הדס בין ברכת הגפן לברכת אשר קידש .

מקורות

הטעם להרחת הבשמים

יש אומרים : מפני עילו התינוק, או מפני האנשים המתעלפי מראיית הדם ומיישבי נפש על ידי ריח הבשמים .

יש שדחו[ טעם זה וכתבו שהוא טעם חלוש, מהטעם לפי שאין כל העם רואים את הדם אלא הסמוכים לכיסא של אליהו, ועוד דריח טוב שיריחו הקהל מה יעזור לעילו התינוק .[

טעם אחר: לפי שנהגו בשעת השמד להוליך הדס בכל בתי הכנסיות להודיע לע כי יש ש מילה וכיון שבמקום הברית היה הדס בירכו עליו .

טעם אחר:על פי המדרש אמר רבי איבו בשעה שמל אברהם ילידי ביתו העמיד בגבעת הערלות וזרחה עליה חמה והתליעו, ועלה ריח לפני הקב"ה כקטורת ועולה שכולה כליל לאישי , אמר הקב"ה בשעה שיהיו בני באים לידי עבירה אני נזכר לה הריח הזה ומתמלא עליה רחמים , ולכן מביאים בשמים בשעת המילה להזכיר ריח ניחוח של אבות ולעורר בזה רחמיו עלינו בזכות המילה .

טעם אחר: משום שמחה, משום שמצות מילה קיבלו עליה בשמחה כדכתיב "שש אנכי על אימרת " .

[יש שדחו טעם זה שאיזה שמחה יש בהנאת ריח בשמים , ועוד מה צריך לשמחת בשמים והרי אנו שמחים ע המילה ג בלעדי הבשמים .[

טעם אחר : על פי דברי המעבר יבוק שכל ההולכים לברית ה כמקבלים פני שכינה ויש לה תוספת נשמה וכמו שבמוצאי שבת מברכים על הבשמים כ ג בברית .

מקורות

ברית מילה ביאור סדר המילה צא

י"ג מידות

מנהג בני ספרדלומר ג "פ י"ג מידות של רחמים אחרי שהמוהל מלך את הילד.

מקור לאמירת י"ג מידות

הגר"ח פלאג'י כתב בשם השבט מוסר שכתב שמעתי ממוה"ר ניסים רוזיליו שיש מנהג בעיר חאליפ [חאלב] על איזה צרה , ביום שיש ברית מילה בעיר אומרים "ויעבור" בין מילה לפריעה ומיד נענין .

כיסוי ערות התינוק בשעת הברכה

א"צ לכסות ערות התינוק בשעת הברכה .

הטעם : משום שלתיקוני המילה קא אתי, ועוד שערוות קטן אינה נקראת ערווה כל זמן שאינו ראוי לביאה ואין כא ערות דבר ונקרא "והיה מחני קדוש" שאין קדושה כקדושת המילה המביאה לידי גילוי שכינה .

מקורות