קל לפרשיות

תפילין קל לפרשיות פז

קל לפרשיות

יש לאדם להדר אחר תפילין נאים שנאמר "זה אלי ואנוהו" דהיינו שכתב לבלר [סופר] אומץ בכתב נאה ובדיו נאה ובקולמוס נאה וקל נאה .

כותבים על גבי עור בהמה חיה ועוף הטהורי ואפילו נבלות וטרפות שלה . ויש אומרים שעור נבילה עדיפא לפי שמת בידי שמי .

מנין שכותבים על גבי עור בהמה טהורה

מדכתיב "למען תהיה תורת ה' בפי " והגמרא בשבת לומדת "בפי " מ המותר בפי ולכן כותבים על גבי עור של בהמה או חיה כשרה שמותרים באכילה בפה ולא על גבי עור של בהמה או חיה טמאה.

הטעם שמותר לכתוב על גבי עור של נבילה של בהמה טהרה

כיון שהוא ממי המותר בפי רק שאירע מקרה שהוא אסור באכילה .

סוגי הקל

הלכה למשה מסיני שפרשיות של תפילין נכתבות על גבי קל [ולא על גבי דוכטוסטוס[ .

סוגי העור

מהו קל ומהו דוכטוסטוס: בשעת עיבוד העור חולקים אותו לשני החלק החיצון שהוא לצד השער נקרא קל , והחלק השני הדבוק לבשר נקרא דוכטוסטוס , ואת התפילין כותבים על גבי הקל דהיינו החלק החיצון שלצד

מקורות

השער כלומר החלק הפנימי שפונה לצד הבשר, הטעם שכותבים במקום הבשר: כדי שתהיה כתיבה נאה .

[מלבד זו יש עוד סוג של עור הנקרא גויל שהוא עור שעיבדו בשלמותו ולא חילקוהו לשני וצבעו אדון עקב עיבודו בסממ הנקרא ווג הבורסקאי , ובקהילות תימן נהגו כ [.

מנהגינו

בזמנינו אין נוהגים לחלוק את העור לשני אלא מגרדים הרבה מחלקו הפנימי שמצד הבשר עד שלא נשאר אלא הקל לבד בלא ה דוכטוסטוס, ומצד השער מגרדים את קליפתו העליונה כפי מה שצריך כדי לתקנו ולהחליקו, הטעם :משום גזרת העבדני [מעבדי העורות] שעברו מעיבוד במי עפצים או צואת כלבי לעיבוד בסיד וגזרו שרק ככה יעבדו ונשאר עד היו אע"פ שאפשר לחלק את העור לשני .

הכנת הקל : על ידי עיבוד בעפצי או בסיד והוי לעיכובא, הטעם : דבלא זה לא נקרא קל אלא דפתרא .

בסיד:צד , יניח העור בסיד עד שיפול השער מאליו ולא על ידי גרירהכי .

עיבוד לשמה

קל של תפילין צריך עיבוד לשמן .

ביאור: עיבוד הוא הכנסת העור לתוך הסיד [אחר מליחה של העור], והסיד מעבד את העור ומוריד את השערות, ובתחילת העיבוד שמעבדו צריך שיהיה לשם תפילין או לשם ס"ת [אבל לא לשם מזוזה שאז מועיל רק לכתיבת מזוזה ] .

מטרת העיבוד

לתקן את העור שיהיה ראוי לכתוב עליו כראוי על ידי הסרת השערות וריכוכו.

מקורות

תפילין קל לפרשיות פט

הטעם שצריך עיבוד לשמו

לפי שעצם התפילין ה המצווה, ולכן צריך לעשות לה חשיבות יתירה וצריך לעבד לשמן כדי שיזהרו בעיבוד ולמען יעמדו ימי רבי .

ולכתחילה: טוב שיוציא בפיו שהוא מעבד לשם תפילין ובדיעבד דין במחשבה לשמה .

תחילת העיבוד: תחילת העיבוד הוא הזמן שש את העורות בתוך הסיד ולא בתוך המים קודם הסיד, הטעם : משום שהנחת במי לא נקראת עיבוד .

עובי הקל

יש שלוקחים בפרשיות הקצרות [פרשת "שמע"] קל עבה יותר, ובפרשיות הארוכות קל דק יותר או שעושים את כל הקלפי שווים ובפרשיות הקצרות משאירים חלק מהדם ריק, הטעם : לפי שמנוי התפילין לעשות את כל ד' פרשיות של ראש באותו גודל משום שארבעת הבתים של ראש עושים בגודל שווה ולאחר שגוללי את הפרשיות שמי בכל בית פרשה אחרת ומשום נוי תפילין עושים שכל הפרשיות יהיו שוות בגודל . [בזמנינו אין נוהגים כ ].

[ונהגו כ בזמנם מאחר שהיה הדר לעשות בתי תפילין מעור בהמה דקה שעורה ר ובתי התפילין היו מתעוותי א בזמנינו שנעשים מבהמה גסה אין חשש זה קיים [.

קל לפרשיות של יד: לכתיבת פרשיות של יד לוקח רצועת קל אחת צרה וארוכה שעליה נכתבים כל ארבע פרשיות.

קל לפרשיות של ראש: לצורך כתיבת פרשיות של ראש לוקח ארבע רצועות קל נפרדות כל פרשה מארבעה פרשיות נכתבת על רצועת קל נפרדת.

מקורות

שרטוט

ביאור: שרטוט היינו קו ישר שיוצרי בעזרת מרצע לרוחב הקל שכותבים [מתחתיו] בצורה ישרה על פי הקו המשורטט, בתפילין של יד יש שבעה שורות ולכן משרטט שבעה חריצי ובתפילי של ראש יש ארבע שורות ומסרטט ארבעה חריצי .

שרטוט בתפילין : מעיקר הדין אין צריך שרטוט [בשונה ממזוזה שהלכה למשה מסיני שצריכה שרטוט עיין מנחות לב, ב[ כי א השיטה ]שורה[ העליונה , הטעם : מפני שהם מחופי ואין קוראים בה .

טעם אחר: מכיון שאין בתפילין הרבה שורות .

הטעם שצריך בשורה ראשונה שירטוט

משום שבתפילין לא נאמר הלכה למשה מסיני לשרטט כמו במזוזה רק משום שאסור לכתוב ג' תיבות מפסוק בלא שירטוט לכן מספיק שמשרטט שיטה העליונה כי סת בני אדם יודעים לאמן לכתב ביד שאר השיטות ישרות אחר שכתבו הראשונה בישרות .

ויש אומרים : שצריך תמיד לשרטט למעלה ומ הצד וכן נוהגים , הטעם :משום "זה אלי ואנוהו" .

שורות ישרות

יעשה השורות ישרות דהיינו שלא יכתוב שו אות חו לשיטה [השורה], הטעם : משום נוי מצווה ומדי "זה אלי ואנוהו" .

שירטוט לשמה

שירטוט פרשיות התפילין אפילו השורה העליונה אינו צריך להיעשות לשמה וכשר לעשותו א על ידי אשה [אבל בס"ת ומזוזה בעי לשמה].

מקורות