ברכות התפילין

ברכות התפילין [לבני אשכנז]

"כי מנחם תפילין אדרעיה לימא [כשמניח תפילין על היד אומר] "ברוך .... אשר קדשנו במצותיו וצוונו להניח תפילין ", ארישיה לימא [שמניח על הראש אומר] "ברוך ... אשר קדשנו במצותיו וצוונו על מצות תפילין " .

בדקדוקי הברכות

"להניח"

יברך להניח בקמ" תחת הה' ולא בפתח ובדגש , הטעם : לפי שלהניח בקמ הוא מלשון הנחה כדכתיב "להניח ברכה אל בית " ובפתח מלשון עזיבה כדכתיב "אחיכ האחד הניחו אתי" לכן מברכים הה"א בקמ" והכוונה להניח את התפילין על הזרוע שיהיו מונחים ש .

"תפילין "

צריך לומר את הלמ"ד בדגש , הטעם : על פי הרא"ש שביאר שתפילין מלשון פלילה שהוא אות והוכחה לכל רואינו ששכינה שרוייה עלינו כמו שכתוב "וראו כל עמי האר כי ש ה' נקרא עלי ויראו ממ " אלו תפילין שבראש וכיון ששורשו פלל צריך דגש בלמ"ד להורות על הכפל .

על מצות הוי"ו בפתח

יש אומרים : שיש לברך על מצות הוי"ו בפתח ולא בחול , הטעם : לפי שברכה זו נתקנה על תפילין של ראש בלבד לכן יאמר בלשון יחיד .

מקורות

תפילין ברכות התפילין [לבני אשכנז] נג

הטעם שנוסח הברכה היא "להניח תפילין " ולא "על קשירת תפילין "

הטעם שנוסח הברכה היא "להניח תפילין " ולא "על קשירת תפילין " כלשון הפסוק "וקשרתם אות " כמו שמצאנו בסוכה שמברכים לישב בסוכה כלשון הפסוק "בסוכות תשבו שבעת ימי "

לפי שעיקר מצוות תפילין היא הנחה בכל יו , וא היו מברכים על קשירת תפילין היה צד לומר שאם קושר התפילין רגע אחד ומיד חול יצא ידי חובת מצוות תפילין כמו לולב וסוכה שמקיימים ברגע, לכן תקנו ברכת להניח שידע האדם שיש עניים בלהניח בהנחה, שהנחה לפחות שעה אחת ואח"כ יכול להוריד .

טעם אחר: לפי שאין צריך להקפיד לברך כלשון הפסוק כל שאינו משנה את העני אלא מברכים לפי העני שבתורה ולא כלשון הכתוב בתורה כמו שמצאנו בלולב שאין מברכים על לקיחת לולב כלשון הפסוק "ולקחת לכן " .

טעם אחר : לפי שאם היו מברכים לקשור א"כ היו צריכים לברך לקשור תפילין על היד שהלשון לקשור לבד מורה שקושר הדבר אל עצמו ולא אל דבר אחר וא יברך לקשור על היד אינו נכון דלרוב הפוסקים ברכת להניח הולכת ג על של ראש .

טעם אחר לבני ספרד:כיון שברכת להניח עולה ג על תפילין של ראש ובשל ראש אין קשירה אלא הנחה והידוק, לכן תיקנו לשון כזה כדי שיפטור ג את תפילין של ראש .

הטעם שמברכים בלשון להניח ולא "על הנחת תפילין "

ישנו כלל כל מצווה שנעשית מיד מברכים בלשון על כגון "על נטילת ידי " "על אכילת מצה", אבל במצווה שיש בה שיהוי אין מברכים על, כגון הנחת תפילין לבישת ציצית, לישב בסוכה, והלשון מורה כ להיות לבוש בתפילין [שיהוי

מקורות

בתפילין לפי שצריך לקרוא ק"ש ע תפילין וכל הקורא ק"ש בלי תפילין כאילו העיד עדות שקר בעצמו [ להיות עטוף בציצית כמו כ לשהות בסוכה ולכן מברכים בלמד להניח .

טעם אחר:שקי"ל כל מצווה שאפשר לעשותה על ידי שליח מברך בעל ומצווה שאין אפשר לעשותה על ידי שליח אלא הוא עצמו מחויב בה מברך בלמד ומצוות תפילין אין אפשר לקיימה על ידי שליח לכן מברכים "להניח" .

[ומה שמברכים על תפילין של ראש בלשון על מצוות אע"פ שאין אפשר על ידי אחר , כתב הרא "ש שלדברי הריב"א הנ"ל מברכים על של ראש אקב"ו במצוות תפילין ולא על מצות אלא דלא קימא הכי[.

הטעם שמברכים על תפילין של יד בלשון להניח בל' ועל תפילין של ראש מברכים על מצוות בעל [לבני אשכנז שמברכים ב' ברכות]

לפי שברכה ראשונה היא כמו התחלת המצווה וגם עובר לעשית כדי כל הברכות לכן אומרים להניח בל' כמו נוסח כל הברכות שמשמע לשון עתיד, ועל תפילין של ראש שהיא כמו גמר המצוות, ואמירת הברכה היא בשעה שעוסקים בעשייתה, אומרים על מצות, שכך לשון על נופל בשעת המצווה .

מקורות