הנחת תפילין

בעמידה או בישיבה

בני ספרד: נוהגים להניח תפילין של יד בישיבה, ותפילין של ראש בעמידה [וטעמם על פי המקובלים ].

וסימנך "כי יד על כסף" דהיינו תפילין של יד על כסא בישיבה . בני אשכנז: נוהגים להניח תפילין של יד ושל ראש בעמידה , הטעם :על פי הקבלה, וכן נהגו לחלוץ בעמידה כהנחת .

ברכת התפילין

הטעם שמברכים קודם עשית מצווה

כדי שיתקדש תחילה בברכה ויתגלה ויודיע שהוא עושה אותה מפני ציוי ה' יתברך ,ועוד כי הברכות ה מעבודתם הנפש וראוי להקדים עבודת הנפש לעבודת הגוף .

מנהג בני ספרד

מברכים ברכה אחת "להניח תפילין " דהיינו כשמניח תפילין של יד מברך "להניח תפילין " ואח"כ מניח תפילין של ראש ואינו מברך .

מנהג הרבה מבני אשכנז

שמברכים ב' ברכות, הטעם : משום שסוברים שבהנחת תפילין יש ב' מצוות, להניח תפילין של יד ולהניח תפילין של ראש , טעם אחר: כיון שהם ב' מצוות

מקורות

תפילין הנחת תפילין מז

שאינם מעכבות זה את זה [דהיינו שאם יש לו רק תפילה אחת מניח תפילה אחת[ לכן תקנו ב' ברכות .

על תפילין של יד מברכים "להניח תפילין " ועל תפילין של ראש מברכים "על מצות תפילין ". [ראה להלן שנהגו לומר בשכמל"ו מספק שמא היא ברכה שאינה צריכה[.

הטעם שמברך ב' ברכות על מצווה אחת

לפי שברכת "על מצוות תפילין " הוי ברכת ההודאה, לפי שמצווה זו היא בקשר הגדול שמקשר את ישראל לאביהם שבשמים ולזה אנו מודים , וברכת להניח היא על ההנחה .

טעם אחר: משום דס"ל [לבני אשכנז] דהוי ב' מצוות דכתיב "וקשרתם לאות על ידי " מצווה אחת, "והיו לטוטפות בין עינ " מצווה שניה .

ויש שנהגו: לברך ברכה אחת .

עצה לצאת ידי כל השיטות

שיכוי בברכה של יד שאם הלכה כשיטת רש"י אני מכוין שלא לצאת בברכת "להניח" על תפילין של ראש והוי כסח ויכול לברך ברכת "על מצות" על של ראש לב' הדעות .

הפרי מגדים מביא ג את עצה הזאת, וסיים ואין לנהוג כ , וכתב עליו בביאור הלכה ואולי טעמו כדי שלא ירגיל אדם לפקפק אחר מנהג של ישראל שנתיסד על פי שיטות הרבה מהראשונים .

הטעם שאינו נחשב כברכה שאינה צריכה או ברכה לבטלה

כיון שעושה כ לצורך , וברכה לבטלה אינה רק בברכה שנתקנה מפני כבוד הציבור .

מקורות

הגרשז"א כתב שגם לסוברים שאין צריך לברך לא נחשב ברכה לבטלה לפי שאין בזה ביזוי כבוד שמי אלא ריבוי .

הטעם שתיקנו ברכת "להניח" על תפילין של יד, וברכת "על מצוות תפילין " על תפילין של ראש [אע"פ ששתיה אותה מצווה]

לפי שמעיקר הדין היה צריך לברך "להניח" ג על תפילין של ראש, אמנם חכמים לא רצו לתקן שתי ברכות זו אחר זו במצווה אחת , לכן תיקנו על תפילין של יד שהוא תחילת המצווה לברך "להניח", ועל תפילין של ראש שהוא גמר המצווה "על מצוות תפילין " .

טעם אחר : משום שבשל יד מתחיל להניח, ועל של ראש מברך "על מצוות תפילין " לפי שבשל ראש גומר את המצווה .

טעם אחר:שמתחיל להניח על הזרוע יש לברך להניח , ובשל ראש מברך על מצוות ולא להניח שהרי כבר התחיל להניח .

טעם אחר: לפי שבתפילין של יד נאמר "וקשרתם אות לאות על ידכם " וקשירה והנחה היינו א , לכן מברך "להניח", בשונה מתפילי של ראש שבה נאמר "והיו לטוטפות" ולא מוזכר בה אלא לשון הויה לפיכך מברכים עליה "על מצוות תפילין " .

כוונה בהנחה

יכוון בהנחת שצוונו הקב"ה להניח ארבע פרשיות אלו שיש בה יחוד שמו ויציאת מצרים , על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור ניסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורי על יחודו, ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתוני לעשות בה כרצונו, וישעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח, וגם הלב שהוא עיקר התאווה והמחשבות, ובזה יזכור הבורא וימעט הנאותיו .

מקורות

תפילין הנחת תפילין מט

הטעם שצריך לכוון במצווה זו בשונה משאר המצוות שיוצאים ידי חובה אע "פ שלא מכוון בה דבר

לפי שכל מקום שכתבה התורה טעם המצוה צריך לכוון בשעת קיום המצוה אותו הטעם הכתוב בתורה ובתפילי כתיב "והיה ל לאות על יד וכו' למען תהיה תורת ה' בפי כי ביד חזקה הוציא ה' ממצרים " .

סדר הנחה

יניח תחילה תפילין של יד ולאחר מכן יניח של ראש הטעם בסדר זה: לפי שכתוב בפסוק "וקשרתם .. על ידכם " ורק לאחר מכן כתוב "והיו לטוטפות בין עיניכם " , ביאור "והיו" לשון רבי דהיינו כל זמן שיהיו בין עינ יהיו שתי .

טעם אחר: לפי ששלשה סרסורי עבירה ה , העין רואה, והלב חומד, וכלים המעשה גומרים , וכיון שבשל יד הרוב כי ש הלב והיד לכן המקום הזה צריך שמירה מ החטא יותר מבשל הראש, על כ יקדים לתקן המקום ההוא, וכן בהסרה יהיו על היד תמיד .

יד שמאל

מניח תפילין של ידבזרועשל ידשמאל , ומנין לומדים שמניח ביד שמאל: ממה שכתוב בפסוק "וקשרתם אות לאות על יד " וסת יד היא יד שמאל, ומנין לנו שסת יד היא יד שמאל, מהפסוק "א ידי יסדה ארץ וימיני טפחה ארץ " הרי שקורא סת יד לשמאל .

רב אשי אמר: מדכתיב בפרשת "והיה כי יביא " " והיה לאות על ידכה" ודרשו חז"ל יד כהה, מדכתיב ידכה בה"א משמע לשון נקבה, היינו שמאל שהיא תשושה וכהה ואין יכולה לעשות בה מלאכה כנקבה .

מקורות

ר' נתן אמר : וקשרתם וכתבתם , כתיב "וקשרתם לאות על יד " וכתיב "וכתבתם על מזוזות", מה כתיבה בימי פירש רש"י כשכותבים המזוזה כותבים ביד ימי שכך רוב בני אדם כותבים בימי , א קשירה דהיינו שמהדק את התפילין על הזרוע בימי , וכיון שקשירה בימי הנחה בשמאל שאם הנחה על ימי שוב אינו יכול לקשור בימי .

טעם אחר:דין שתהיה התפילה מכוונת כנגד הלב הנמצא בצד שמאל של הגוף כ לפי שנאמר "ושמת את דברי אלה על לבבכ וקשרתם ". איטר יד:איטר יד מניח על יד ימי .

הטעם שמניחים ביד שמאל א שכל המצוות ה בימי

להורות שלא בכח יגבר איש, כי א לה' המלחמה, לפי שיד האדם כהה וחלושה מלעשות גדולה או קטנה, א לא כי יד ה ' עשתה זאת, ולכן ציותה תורה להניח התפילין אשר ש ה' חקוק בה על יד כהה.. ולהרות נתן בלב שאין שו מעשה תלוי בפעולת האדם כי א בעזרת ה' .

נישוק התפילין

מנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחת ובשעת חליצת , הטעם : כדי לחבב המצווה , והוסיף בא"ר זהו לאו דווקא בחכמי אלא ראוי לכל איש ישראל לעשות כ כמו ששנינו "לעולם יעשה אדם עצמותלמידחכ ".

הטעם שהנישוק לא נחשב להפסק בין הנחת תפילין של יד לשל ראש

כיון שהבן"י הביא את המנהג לנשק בשם הגאונים וכל דבריהם דברי קבלה ונחשב כמצווה ושוב לא הוי הפסק .

טעם אחר: א שהנשיקה אינה חלק מהמצווה אינה הפסק לפי שאין בה שהיה כלל .

מקורות

תפילין הנחת תפילין נא

ויש הנוהגים : שלא לנשק התפילין משום הפסק .

קריאת ד' פרשיות

הב"ח כתב בשם החסיד מהר"ר ווייש ז"ל שהיה קורא בכל יו בבוקר כשהיו תפילין בראשו, פרשת "קדש" ופרשת "והיה כי יביא " , הטעם : כיון שד' פרשיות אלו כתובים בתפילין ראוי לקרות בכל יו כשתפילי בראשו ודווקא אלו הפרשיות מכיון שפרשת "שמע" "והיה ע שמוע " קוראים כל ישראל בשעת קריאת שמע ולכן קורא ב' פרשיות אלו .

וראוי לאמר קודם "ברוך שאמר", הטעם : כדי תהיה אמירת כסדר, דהיינו "קדש" ואח"כ "והיה כי יביא ", ואח"כ בתפילה "שמע" "והיה ע שמוע" .

ובתפילי של ר "ת יאמר כל הדם ' פרשיות , ומסיים המשנ"ב ומנהג יפה הוא .

מקורות