זוהי גרסת טקסט של הפרק, נוחה לקריאה בטלפון ולקוראי מסך. היא הומרה אוטומטית מקובץ ה־PDF, וייתכנו בה שגיאות המרה. הנוסח המחייב הוא הקובץ המקורי.
ערב ר"ה הוא היום האחרון מן השנה, וקבלו חז"ל שכל העושה תשובה יום אחד בשנה חשוב כאילו שב כל השנה, וכל היום יעסוק בתורה ובמצוות ולא יסיח דעתו כל היום מהתשובה .288
תענית בערב ראש השנה
נוהגים לצוםבערב ר"ה 289
והטעם: לפי שערב ראש השנה הוא יום האחרון בשנה וקבלו חז"ל שכל העושה תשובה יום אחד בשנה חשוב כאילו שב כל השנה, ולכן נהגו שכולם מתענים ביום ומשכימים הרבה קודם היום ומרבים בסליחות ובוידוי .290 ואנו נוהגים לצוםרק חצי יום ,291 והטעם:בכדי שלא יבוא ליו "ט כשהוא רעב ,292 טעם אחר: לפי שצריך להוסיף מחול על הקודש .293
במעלת הצום
כל הצם בערב ר"ה מוחלים לו שליש מעונותיו, משל למדינה שחייבת מס למלך, בא אליה בחיל לגבותו וכשנתקרב אליה בעשר פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו לו אין לנו מה לתת לך והניח להם שליש, כיון שנתקרב יותר יצאו בינוני העיר לקראתו הניח להם שליש השני, וכשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר לקראתו והניח להם הכל, הנמשל המלך זה הקב"ה, בני המדינה אלו עם ישראל שמסגלין עבירות כל השנה, ערב ראש השנה הגדולים מתענים ומוותר להם שליש עונותיהם, בעשרה בינונים מתענים ומוותר להם שליש, ביום כיפור הכל מתענים ומוותר להם הכל .294
ויש נוהגים שלא לצום והטעם
משום דהוי כחוקות הגוים שצמים לפני חגיהם .295
טעם אחר:לפי שאסור לצום בערב יו "ט .296
טעם אחר: לפי שבזמנינו הדורות חלשים לא נהגו להתענות .297
מקורות
ראשון. .288 חיים כלל קלח ה. .289 טושו"ע תקפא ב. .290 חיי אדם קלט סח. .291 משנ"ב שם ס"ק טז. .292 מטה אפרים תקפא לה. .293שו "ת מהרי"ל סימן לב . .294 טור תקפא, א. .295 לבוש תקפא ב. .296לבוש שם . .297 עיין חיי אדם קלח.
תחנון: נפילת אפים
אין נופלים על פניהם [תחנון] בערב ר"ה, אע"פ שנופלים על פניהם בסליחות .298
והטעם: דהוא כמו שאר ערב יו"ט שלא אומרים תחנון ,299 והטעם שבסליחות נופלים על פניהם: לפי שאומרים סליחות באשמורת הבוקר ויכולים לסיים עד עלות השחר ולכן תיקנו נפילת אפים גם אם המשיכו הסליחות אחר עלות השחר .300
תקיעת שופר
אין תוקעים בשופר בערב ראש השנה .301
והטעם: בכדי לבלבל את השטן שיטעה בין תקיעות של חיוב [ראש השנה] לתקיעות שאינם של חיוב [התקיעות של חודש אלול] ויחשוב שר"ה עבר ולא יקטרג על ישראל .302
טעם אחר: כדי להבדיל בין תקיעות של חודש אלול שהם מדרבנן ובין תקיעות דר"ה שהם מצווה מדאורייתא .303
נפק"מ בין הטעמים: אם מותר לתקוע בשביל להתלמד, לטעם משום הפסקה מותר לתקוע כיון שמפסיק בבית כנסת, ולטעם משום לבלבל השטן אסור.
ולדינא: בחדר סגור מותר לתקוע להתלמד .304
טעם אחר: לפי שמברכים שהחיינו על תקיעות של ראש השנה ובשביל לברך שהחיינו צריך שיהיה דבר מחודש, ואע"פ שתקיעות של אתמול הם תקיעות של רשות והיום הם תקיעות של חובה, מ"מ הוא דבר שאין בו התחדשות וכל החידוש שלו הוא רק בכוונה לא שייך לברך על זה שהחיינו, וכיון שהפסיק יום אחד דומה לדבר שיש בו התחדשות, דומיא לפרי המתחדש פעמים בשנה שכיון שיש הפסקת זמן ביניהם שייך לברך שהחיינו .305
מקורות
.298 שו"ע תקפא ג. .299 משנ"ב תקפא ס"ק כב. .300משנ"ב שם ס "ק כג . .301 שו"ע תקפא, ג. .302מג "א שם ס"ק יד . .303 ט"ז שם . .304משנ "ב תקפא ס"ק כד . .305 רבי שלמה קלוגר חכמת
שלמה.