קביעת ראש השנה

הטעם שראש השנה בחודש השביעי

לפי שכל השביעין חביבין .282

טעם אחר: חודש שהוא מׁשבע [לשון ׁשבע] במצוות, ר"ה בתוכו, יו"כ בתוכו, סוכה בתוכו, לולב בתוכו, הדס בתוכו, ערבה בתוכו, דהיינו ג' מועדים וד' מינים הרי זה שבע .283

טעם אחר: "בחודש השביעי" חודש שהוא מׂשּבע [מלשון ׂשבע] בכל, גתות בתוכו, גרנות בתוכו, כל מיני מגדים בתוכו .284

ימים שבהם לא יחול ראש השנה

ראש השנה לא יכול לחול בימים; ראשון, רביעי ושישי, וסימנך לא אד"ו ראש. הטעם שלא חל בימים ד' ו': כדי שיו"כ לא יחול לפני שבת ולא אחרי שבת. והטעם שלא רצו לקבוע את יו"כ לא ביום ו' ולא ביום א'

כדי שלא יהיה רצף של שני ימי שבתון האסורים בכל מלאכה לרבות מלאכת אוכל נפש.

טעם אחר: לפי שא"א לקבור בב' ימים את הנפטרים אפילו על ידי גוי ועלולים להסריח .

טעם אחר: שלא יתעפשו הירקות שנלקטו לצורך האכילה לפי שלא יוכלו לבשלם, שהרי אסור לבשלם ב' ימים .285

והטעם שלא חל ביום א'

כדי שהושענה רבא לא יחול בשבת, שאז יתבטל מנהג חיבוט ערבה שאינו נעשה בשבת, ולפעמים יקרה ב' שנים ברצף ועלולים לשכוח מנהג זה הלכך דחו חכמים מיום א ' ליום ב .

הטעם שראש השנה ב' ימים גם בא"י

כיצד היו מודיעים בימים ההם על זמן תחילת החודש, בראשונה היו משיאים משואות על ראשי ההרים כדי להודיע לגולה אימתי נקבע ראש חודש, ועל ידי כך

מקורות

.282 ויקרא רבה פרק כט, יא. .283 ויקרא רבה פרק כט, ח מכתב יד. .284שם. .285 לבוש תכח א .

היו יודעים כל בני הגלויות הקרובים והרחוקים את קביעות החודש ולא היו עושים אלא יום טוב אחד בכל מקום, כדין תורה. משקלקלו הכותים והדליקו אף הם משואות שלא בזמן החודש כדי להטעות את ישראל, ביטלו את המשואות והתקינו שיהיו שלוחים יוצאים לגולה להודיע שם את זמן קביעות החודש, ובני המקומות הרחוקים שלא הגיעו אליהם השלוחים עד יום טוב, היו עושים שני ימים טובים מפני הספק, לפי שלא היו יודעים באיזה יום קבעו בית דין את החודש, ונקראו שני ימים טובים של גלויות, לפי שאין עושים אותם אלא בני הגלויות הרחוקים מבית דין". .286

אולם בארץ ישראל, כיוון שאפשר היה להודיע במהירות על קידוש החודש, קיימו את החגים רק במשך יום אחד כפי שנאמר בתורה. הדבר נכון לגבי כל החגים החלים באמצע החודש, אולם שונה בראש השנה מפני שהוא חל ביום הראשון של החודש, ואין זמן להודיע מתי קידשו את החודש מפני שבית דין הגדול היו מקדשין את החודש על פי עדים שראו מולד הלבנה, וקבלו עליהם קדושת יום טוב מיד עם כניסת הערב שאחרי יום כ"ט אלול מספק שמא יבואו עדים למחר ויקדשו אותו היום. באו עדי החודש, היה אותו היום קֹודש ולמחר חול ואם לא באו באותו היום, נתקדש יום מחר ונתברר הדבר למפרע שיום אתמול היה חול, וכדי שלא יבואו העם לזלזל בקדושת יום ראשון שיש בה ספק עד שבאים עדי ראּית מולד הלבנה עמדו נביאים ראשונים ותקנו קדושת ראש השנה קבועה וקּימת שני ימים בכל שנה באיסור מלאכה בתקיעת שופר ובתפילות היום וכו'. ושני ימים אלה של ראש השנה נקראים יחד יומא אריכתא, כלומר, יום ארוך של שני מעת לעת [מעת לעת יממה] וקדושת שניהם קדושה של ודאי היא ולא קדושה מספק. .287

מקורות

.286 אנציקלופדיה תלמודית כרך כג. .287 מטה אפרים תכא ס"ק ו, אלף המגן שם יא, ספר התודעה פרק