תקיעת שופר בר "ה שחל בשבת

יו"ט שחל להיות בשבת לא תוקעים בשופר 874

והטעם: לפי שחששו שמא ילך הבעל תוקע ללמוד אצל בקי ויעביר את השופר ד' אמות ברה"ר ויעבור על איסור טלטול ולפי שחלול שבת בעשה ולא תעשה ושופר רק עשה ואינו דוחה עשה ולא תעשה.

הטעם שחששו משום העברה ד' אמות ברה"ר ולא חששו לאיסור הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים

לפי שברוב המקומות אין חשש כל כך של הוצאה כגון שמונח בכרמלית או בקרקף או גינה שאין איסור הוצאה משם לרשות אחרת אבל איסור העברה יש בהם לכן תיקנו משום איסור העברה.

טעם אחר: משום שמרשות היחיד לרשות הרבים יש היכר ביניהם ואין לגזור משום חשש זה, משא"כ ברה"ר שלא שם ליבו ויש חשש שמא יעביר .875

הטעם שלא חוששים ביו"ט שמא ילך ללמוד אצל בקי שנמצא מעבר לנהר ויתקן חביות של שיטין כדי לעבור הנהר .876

לפי שהוי מילתא דלא שכיחא ובגלל חשש זה לא היו מבטלים תקיעת שופר כמו כן מינכר מילתא וזוכר שהיום יו"ט ולא יבוא לטעות בכזה דבר משא"כ העברה דשכיחא ולא מינכר מילתא אדם עשוי לטעות.

הטעם שלא אסרו חכמים לתקוע ביו"ט משום חשש מתקן כלי שיר ויתבטל בשב ואל תעשה

לפי שאומרים שיתבטל בשב ואל תעשה רק בהכשר מצווה כגון אם נפל על השופר גל של אבנים הדין הוא שלא יפקחו את הגל כיון שעוקר שבות דרבנן לא מקיים המצווה משא"כ בתקיעת שופר שבשעה שתוקע מקיים מצוות עשה של שופר אין אומרים שידחה משום שב ואל תעשה .877

טעם אחר: דפשיטא שלא יתבטל דין של התורה מחמת חשש דרבנן של מתקן כלי שיר לפי שחכמים עשו סיגים כדי לא לעבור על דברי התורה ולא עשו סיגים לעקור את דברי תורה .878

מקורות

.874 שו"ע תקפח, ה. .875 רש"י סוכה מג, א. .876 ביצה ל, ב. .877ב"ח תקפח . .878ב"ח תקפח .

טעם אחר: לפי שקול שופר לא נקרא קול שיר אלא תקיעה של מצווה לכן לא גזרו משום חשש זה .879

הטעם שגזרו משום חשש חילול שבת דווקא על שופר לולב ומגילה יותר מברית שהרי גם בברית יש חשש חילול שבת שהמוהל יוציא חפצים לצורך המילה ואע"פ כן ברית דוחה שבת, לפי שבברית החיוב על אדם פרטי על האבא או על הבית דין כשאין לו הורים ויש את שאר האנשים שיזהירו שלא יטלטל, משא"כ בשופר ולולב ומגילה שחיוב על כל הציבור יש חשש שיטעו בו עמי ארצות ולא יהיה מי שיזהירם.

מקורות

.879 ט"ז תקפח.