ענייני השופר והתקיעות

מצוות שופר

כתב הרמב"ם 723 "מצוות עשה מן התורה לשמוע תרועת שופר בראש השנה שנאמר 724 "יום תרועה יהיה לכם", ואע"פ שלא נתפרש תרועה בשופר לעניין ראש השנה לומדים מיובל דכתיב "והעברתם שופר תרועה בחודש השביעי" 725 ולמדו חכמים מה תרועה ביובל בשופר אף בראש השנה תקיעה בשופר".

שם "שופר"

שופר מלשון שפופרת, כלומר דבר חלול, ולא כל דבר נחשב כחלול אלא דוקא קרן של בהמה וחיה החלוטין שכך הם בטבעם שיוצא עצם אחת מראשו ועליו תקוע עצם חלול והעצם החלול נקרא שופר .726

שיעור השופר

כדי שיאחזנו ביד אחד ויראה לכאן ולכאן 727, ושיעורו יד אדם בינוני, ומבואר במסכת נדה 728 שהשיעור טפח שחוק, ושיעור טפח: להגר"ח נאה 8 ס"מ, ולחזו "א 9.6.

הטעם שציווה הקב"ה לתקוע בשופר

א . לפי שהיום היתה תחילת הבריאה שבו ברא הקב"ה את עולמו, ומלך עליו, וכן נוהגים לעשות המלכים בתחילת מלכותם שתוקעים לפניהם בחצוצרות ובקרנות להודיע ולהשמיע בכל מקום תחילת מלכותם, וכן אנו ממלכים עלינו את הבורא ביום זה.

ב. כי יום ראש השנה הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה ותוקעים בו בשופר כדי להכריז על ראשינו וכמי שמכריז כל הרוצה לשוב ישוב ואם לאו אל יקרא תגר [אל יתלונן] על עצמו וכן עושים המלכים מזהירים את העולם תחילה בגזרותם וכל העובר אחר האזרה אין שומעים לו טענה.

ג . להזכיר לנו את קבלת התורה בהר סיני שנאמר 729 "וקול השופר חזק מאוד" ונקבל על עצמינו מה שקבלו אבותינו על עצמם "נעשה ונשמע".

מקורות

.723 הלכות שופר א, א. .724 במדבר כט, א. .725ויקרא כה , ט . .726 חיי אדם כלל קמ א. .727 הרמב"ם פרק א ה"ה. .728 כו . .729 שמות יט, טז.

ד . להזכיר את דברי הנביאים אשר נמשלו כתקיעת שופר שנאמר 730 "ישמע השומע את קול השופר ולא נזהר תבא חרב ותקחהו דמו בראשו והיה והוא נזהר נפשו מילט".

ה . להזכיר חורבן בית המקדש וקול תרועת מלחמות האויבים, וכשאנו שומעים קול שופר נבקש מה' על בנין בית המקדש.

ו . להזכיר עקדת יצחק שמסר נפשו לשמים וכן אנו נמסור נפשנו על קדושת שמו ויעלה זכרוננו לפניו לטובה.

ז. כשנשמע קול השופר נירא ונחרד ונשבר עצמינו לפני הבורא כי כך הוא טבע השופר מריע ומחריד כדכתיב 731 "אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו". ח.להזכיר יום הדין הגדול 732 ולירא ממנו שנאמר 733 "קרב יום ה' הגדול" קרב ומהר מאוד קול יום ה'.. יום שופר ותרועה.

ט. להזכיר ענין קיבוץ נדחי ישראל ולחזור אליו כדכתיב 734 "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים מארץ אשור".

י . להזכיר את תחיית המתים לעתיד לבוא ולהאמין בה שנאמר 735 "כל יושבי תבל ויושבי הארץ כנשא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו" .736

חיוב שופר

"הכל חייבים לשמוע שופר כהנים לוים ישראלים ועבדים משוחררים", אמנם נשים עבדים וקטנים פטורים משום דהוי מצוות עשה שהזמן גרמא, ומיהו כתב הרי"ף מ"מ רגילים לתקוע תקיעות גם בשביל הנשים ומברכים עליהם ולא הוי ברכה לבטלה מפני שמכניסות עצמן לידי חיוב מידי דהוי אלולב" .737

מספר התקיעות

חייב אדם לשמוע לפחות תשע תקיעות 738

והטעם: לפי שנאמר תרועה בר"ה וביובל ג' פעמים, ב' בר"ה ואחד ביובל, ביובל דכתיב 739 "והעברתם שופר תרועה" ובר"ה כתיב 740 "שבתון זכרון תרועה" וכתיב 741 "יום תרועה יהיה לכם"

. וכל אחד פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, לפניה מדכתיב "והעברתם שופר תרועה" והעברתם משמע העברת קול אחת לפני התרועה ופשוטה לאחריה

מקורות

.730יחזקאל לג , ד. .731 עמוס יא, ז . .732 לעתיד לבוא. .733 צפניה א, טז. .734 ישעיה כז, יג. .735 ישעיה יח, ג. .736 כל בו ראש השנה. .737 ר"ה כט, א, רמב"ם שם. .738 שו"ע תקצ, א. .739 ויקרא כה, ט. .740 ויקרא כג, כד. .741 במדבר כט, א.

דכתיב 742 "תעבירו שופר".

נמצא מר"ה למדנו שש תקיעות מב' פסוקים של תרועה ועוד תרועה לפניה ולאחריה, וביובל למדנו ג' תקיעות.

ומפי השמועה למדנו שכל התקיעות של חודש השביעי דהינו ר"ה ויובל ליתן אחד בשני דהינו ג' תקיעות של יובל לר"ה ושש תקיעות של ר"ה ביובל. ומנין דגמרינן שביעי שביעי לגזירה שווה נאמר בר"ה 743 "בחודש השביעי" ונאמר ביובל 744 "והעברתם שופר תרועה בחודש השביעי" .745

הטעם שתוקעים תשר"ת תש"ת ותר"ת ג"פ

לפי שנסתפקו תרועה שאמרה תורה מה היא, אם זה יללה דהיינו השמעת קולות קצרים תכופים זה לזה. או דתרועה זה מה שאנו קוראים שברים, דהיינו השמעת קולות אנחה כדרך שאדם גונח מליבו שמשמיע קולות ארוכים קצת זה אחר זה. או דשניהם ביחד דהיינו שברים תרועה, דהיינו תחילה שברים ואחר כך תקיעה שכך דרך האדם לגנוח תחילה ואחר כך לילל ובכדי לצאת ידי כל השיטות תוקעים ג"פ .746

והטעם שתקנו בסדר קודם שברים ואח"כ תרועהשכך הוא דרך הבוכה תחילה גונח ואח"כ מילל .747

ענין היללה של תרועה

משום שאנו צריכים לתקוע תרועה הדומה לבכייה שבכתה שרה על בשורת העקידה ואיתא בר"ה שבר"ה היתה העקידה, טעם אחר: לפי שצריך אדם שילל לפני השי"ת על עונותיו .748

חיוב נשים בתקיעת שופר:

מעיקר הדין סגי להם בשלושים תקיעות דהיינו ג"פ תשר"ת, ג"פ תש"ת, ג"פ תר"ת .749

מקורות

.742 ויקרא כה, ט . .743 במדבר שם. .744 ויקרא שם. .745 ר"ה לג, ב, חיי אדם כלל קמב א, משנ"ב תקצ ס"ק א. .746 ר"ה לג, ב, משנ"ב תקצ ס"ק ב. .747 אלף המגן תקצ ג. .748 אבודרהם, א"ר הובא באלף המגן תקצ ב. .749 הגריש"א באר ישראל עמוד מז.

סוגי התקיעות

תקיעה

תקיעה כשיעור תרועה, ושיעור תרועה ג' יבבות.

צריך להאריך בתקיעה של תשר"ת יותר מתקיעה של תר"ת מפני שתרועה עושים שברים תרועה, כמו כן צריך להאריך בתקיעה של תש"ת יותר מהתקיעה של תר"ת לפי שהתרועה קצרה יותר מהשברים.

שברים, שברים תרועה

שברים: ג' שברים צריך לעשות בנשימה אחת 750 והביא במשנ"ב 751 דלרוב הפוסקים הוי לעיכובא.

שברים תרועה בנשימה אחת

יש אומרים שאין צריך לעשות בנשימה אחת, והטעם: דגניחה וילולי לא עושים אנשים בנשימה אחת.

ויש אומרים דצריך לעשותם בנשימה אחת, והטעם: משום שהטעם שעושים תרועה יחד משום שחוששים שכוונת התורה בתרועה כשניהם יחד דבכך יוצא ידי חובה ומשום הכי אין להפסיק בנשימה דהוי כתרועה שנחלקה לשנים.

ומ"מ יפסיק במקצת רק שלא יהא בכדי נשימה ביניהם, והטעם: דכיון דתרועה ושברים ב' סוגי קולות בע"כ יש לו להפסיק במעט .752

ולמעשה: ירא שמים יעשה ידי כולם, דהיינו בתקיעות דמיושב יעשה בנשימה אחת, ובתקיעות דמעומד יעשה בשתי נשימות .753

תקיעה גדולה

בסוף התקיעות המקרא אומר תקיעה גדולה והתוקע מאריך בה יותר משאר התקיעות

הטעם בתקיעה זו, אחר תקיעות דמיושב: בכדי שידעו הציבור שהסתיימו התקיעות ויאמרו "אשרי העם" .754

מקורות

.750 שו"ע תקצ, ד. .751 שם ס"ק טז. .752 משנ"ב תקצ ס"ק ד. .753 שו "ע שם. .754 מהרי"ל.

והטעם בתקיעה גדולה שבסיום התפילה: כדי לערבב את השטן שלא יקטרג עליהם לאחר התפילה שהולכים לביתם ואוכלים ושותים ושמחים לומר שאינם יראים מאימת הדין .755

טעם אחר: כדי לעורר הלבבות מבני האדם שרוצים לצאת מבית הכנסת אחר התפילה לבתים שלא ישכחו ענין השופר ותמיד יהיה השופר לזכרון להם להיות חרדים ויראים אל משפטו יתברך שמו ויתעוררו לשוב מהעבירות שבידם .756 סדר התקיעות שלש של שלוש, 757 והטעם: לפי שהשטן בג' עניינים הוא, יורד מחטיא עולה ומקטרג ויורד וממית, כנגדו תקנו תקיעות של ג' .758

דיני השופר וצורת התקיעות

מין השופר

שופר של ראש השנה מצוותו מקרן של איל 759

"אמר רבי אבוה למה תוקעים בשופר של איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקדת יצחק בן אברהם ומעלה עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני" .760

צריך שיהיה השופר כפוף 761

והטעם: אמר ר' לוי מצות שופר של ר"ה ויו"כ בכפוף ואיתא בירושלמי 762 כדי שיכפפו לבם בתפילה, ודווקא לכתחילה .763

אופן התקיעה

טוב לתקוע בשופר בצד ימין של הפה 764, ואם אי אפשר אין להקפיד בכך .765 הטעם בימין: לפי שתוקעים בשופר בכדי לערבב את השטן וכתיב 766 "והשטן עומד על ימינו להשטינו" וכנגדו אנו מעמידים את השופר .767 טעם אחר: לפי שבגמ' ר"ה 768 ילפינן לה תקיעת שופר מחצוצרות וכתיב 769 לגבי מלחמת גדעון "ויחזיקו ביד שמאלם בלפידים וביד ימינם השופרות לתקוע" .770 טעם אחר: לפי שבשמאל, תפילין של אדם מגינים עליו .771

מקורות

.755 אלף המגן תקצו א. .756 שם. .757 ר"ה לג, ב. .758 מטה משה תתג. .759 טושו"ע תקפו א. .760 ראש השנה טז, א. .761טור תקפו א. .762 ר"ה פ"ג ה"ד. .763 טור שם. .764 טושו"ע תקפה, ב. .765 משנ"ב תקפה ח. .766 זכריה ג , א. .767 מג"א תקפה ד משנ"ב שם ס"ק ז, כה"ח שם כט. .768 לד, א. .769 שופטים ז, כ. .770 ביאור הלכה ד"ה וטוב לתקוע. .771 מטה אפרים תקפה ס"ק ד.

טוב לתקוע עם השופר כלפי מעלה 772

והטעם: דכתיב 773 "עלה אלוקים בתרועה" .774

התוקע בצד הרחב של שופר של השופר לא יצא ידי חובה והטעם: שלא יוצא ידי חובה דכתיב 775 "והעברתם שופר" ולומדים "והעברתם" כדרך העברתו וגידולו.

הבעל תוקע אינו יכול לשמש גם כבעל תפילה 776

והטעם: שמא יתבלבל בתפילתו, ואף אם מובטח לו שחוזר ואינו מתבלבל מנהג ראשונים שיהיו ישראל זריזים במצוות וכל אחד נוטל את חלקו כדי לקבל שכר [כשאין בעל תוקע טוב אלא החזן מותר ולא חוששים שמא יטעה] 777. ומיהו תקיעות דמיושב שלפני תפילת מוסף יכול החזן לתקוע .778

התוקע בתקיעות דמיושב תוקע בתקיעות של מעומד

והטעם: לפי שהמתחיל במצווה אומרים לו גמור .779

זמן תקיעת השופר

זמן תקיעת שופר ביום ולא בלילה .780

והטעם: שזמנו ביום דכתיב 781 "יום תרועה" ולמדו מדכתיב יום תרועה יום ולא לילה .782

הטעם שתקנו תקיעות ב"מוסף" אע"פ שקי"ל זריזים מקדימים למצוות לפי שגזרו הגויים על ישראל שלא לתקוע בשופר והיו אורבים להם כל שש שעות לראות אם תוקעים או לא, ולכן היו תוקעים אחר שש שעות במוסף וכן התקבל בחוצות כל ישראל לתקוע במוסף .783

טעם אחר: לפי מעשה שהיה שתקעו בבוקר וחשבו השונאים של ישראל שקמו עליהם למלחמה וקמו והרגום לכן תקנו לתקוע במוסף ולפי שרואים שמתפללים, וקוראים קריאת שמע, וקוראים בתורה, אומרים בחוקיהם ומצוותם עסוקים, ומצווה להם לתקוע ומניחים לנפשם .784

מקורות

.772 שו"ע תקפה, ב. .773 תהילים מז, ו. .774 שו"ע שם. .775 ויקרא כח, ט . .776 טושו"ע תקפה, ד. .777 טור תקפה ו . .778שו "ע שם ד. .779 שו"ע תקפה ס"ק ד. .780 שו"ע תקפח, א. .781 במדבר כט, א. .782 מגילה כ , ב. .783 גמ' ר"ה לב, ב משנ"ב תקפח ס"ק ב. .784 ירושלמי ראש השנה פ"ד ה"ה מובא בטעמי המנהגים.

טעם אחר: מפני שאז מצויין ישראל במצוות שכבר נתעטפו בציציותם וקראו ק"ש, וקראו בס"ת עכשיו שהשופר יוצא ומצוה למדות סנגוריא עליהם מיד נרתע השטן ונאלם קטיגור .785

הטעם שתוקעים בשופר לפני "אשרי"

כדי לסמוך "אשרי העם יודעי תרועה" שאומרים מיד אחר התקיעות ל"אשרי יושבי ביתך" 786

תקיעות דמיושב ותקיעות דמעומד

תקיעות דמיושב

סדר התקיעות שלפני תפילת מוסף, תקיעות אלו נקראות תקיעות דמיושב, לפי שמותר לשומעם בישיבה.

תקיעות דמעומד

תקיעות שתוקעים על סדר תפילת העמידה, לבני ספרד תוקעים בתוך שמו"ע על סדר התפילה אחרי זכרונות, שופרות, ומלכויות, וקובעים זמן שכולם יסיימו עד סוף כל סדר ותוקעים, ומיהו כתב המשנ"ב אבל אין לנהוג כן לכתחילה שלא לבלבל המתפללים 787 ולכןבני אשכנזנוהגים לתקועבחזרת הש"ץ אחרי מלכויות, ואחרי זכרונות, ואחרי שופרות,

סדר מאה תקיעות:

בשל"ה 788 כתב שיש לתקוע מאה קולות כנגד מאה פעיות שבכתה אם סיסרא.

סדר התקיעות: תקיעות דמיושב שלושים תקיעות תוקעים לפני תפילת מוסף, תקיעות דמעומד בשעת התפילה על סדר מלכויות, זכרונות, שופרות, עוד שלושים תקיעות, ובסוף התפילה עוד ל' תקיעות מקום התקיעות: יש תוקעים לפני קדיש תתקבל 789 ויש שתוקעים אחרי קדיש לפני "קווה אל ה'" ויש תוקעים אחר "קווה אל ה'", ועוד עשר תקיעות באחרונה, מקום התקיעה יש שתוקעים אחרי קווה אל ה' ויש שתוקעים אחרי שיר של יום, ויש שתוקעים אחר עלינו לשבח 790 בסך הכול מאה תקיעות.

מקורות

.785 פסיקתא רבתי פיסקא מ. .786 לבוש תקצא, א. .787 תקצב ס"ק ב. .788 מסכת ר"ה נר מצווה אות טו, הובא במשנ"ב תקצו ס"ק ב. .789 מטה אפרים תקצב טו . .790 מטה אפרים שם.

הטעם שתוקעים כשהם יושבים וחוזרים ותוקעים כשהם עומדים כדי לערבב את השטן, ביאור: שיתערבב מיד בתקיעה ראשונה בתחילת התפילה ולא יוכל לקטרג .791 הר"ן 792 מבאר לבלבל השטן שהכוונה על היצר הרע ועל ידי התקיעות יכניע את היצר הרע.

הטעם שהקדימו תקיעות דמיושב לתקיעות של עמידה שהם עיקר לפי שאם היו מקדימים תקיעות של מעומד לתקיעות דמיושב אנשים לא היו חוששים לתקיעות של מיושב שאינם אלא כדי לערבב השטן, לכן הקדימו תקיעות של מיושב ובידוע שעל תקיעות של מעומד לא יזלזלו בני אדם .793

הטעם שאין איסור משום "בל תוסיף" על תקיעות דמיושב לפי שאין איסור בל תוסיף כשעושה המצווה ב' פעמים .794

הכנה לתקיעות

נהגו רבים לעשות סדר הכנה לתקיעות, והציבור מעיין בפירוש מצות התקיעות, וי"א תהילים, ויש מקומות שהרב אומר לפני הציבור דברים כיבושים, והטעם: לפי שתקיעות הם מעוררים הרחמים ומעלים זכרונם של ישראל לפני אביהם שבשמים ויש להתכונן לדבר .795

"מזמור למנצח"

אומרים תחילה ז' פעמים 796 "למנצח לבני קורח מזמור" .797

והטעם: שאומרים מזמור זה ז' פעמים לפי שמזמור זה ביחד עם הפסוקים "מן המיצר עד וממשפטיך למדני" יש תקסז מילים והוא בגימטריא שופר, וכן יש בו ז' פעמים שם השם .798

טעם אחר: בכדי ללמדנו מהו כוחו של הרהור תשובה שבני קורח ניצלו לפי שחזרו בתשובה ברגע שפערה האדמה פיה רואים מה כוחו של הרהור תשובה להפוך את כל הדין לזכות וחסד .799

מקורות

.791 תוס' ר"ה טז, א ד"ה כדי לערבב. .792 ר"ה. .793 ר"ן ר"ה טז, א דף ג'. בדפי הרי"ף בד"ה למה. .794 תוס' ר"ה טז, א ד"ה ותוקעים. .795 מטה אפרים תקפה ס"ק א. .796 תהילים מז. .797 ערוך השולחן תקפה, ד, מטה אפרים שם ס"ק ג. .798 אלף המגן תקפה ה. .799 עייןאלף המגןתקפה ה עוד טעמים.

ומוסיפים עוד ו' פסוקים והציבור חוזר אחריהם ואלו הם, "ק ולי שמעת", "ראש דברך אמת", "ערב עבדך לטוב ","ש ש אנכי", "טוב דעת","נ דבות פי". והטעם בו' פסוקים אלו לפי שר"ת של פסוקים אלו יוצא "קרע שטן" .800

ברכות השופר ותקיעות

צריך לתקוע במעומד [תקיעות דמעומד] 801

והטעם: דכתיב לגבי שופר 802 "יום תרועה יהיה לכם" וכן בעומר כתיב 803 "לכם" ובעומר כתיב "חרמש בקמה" ואמרינן אל תאמר בקמה אלא בקומה, ומה עומר בעמידה אף שופר בעמידה" .804

טעם אחר: לומדים זאת מחצוצרות דכתיב 805 "ותקעתם בחצוצרות" והתקיעה בחצוצרות היתה בעמידה .806

טעם אחר: מפני כבוד הציבור צריך התוקע לעמוד .807

טעם אחר:כיון שהיום יום דין ותקיעת השופר מלמדת סנגוריא עלינו לזכר עקדת יצחק לכן ראוי שהמליץ יעמוד לפני בעל הדין דהא קיי"ל בעל הדין בעמידה .808 טעם אחר: כדין כל מצוה שהיא מעומד .809

ומה נחשב עמידה ולא סמיכה: שאם יטול הדבר שסומך עליו לא יפול 810. במחצית השקל כתוב שאדם בריא אפי' לישען אסור .811

תקיעות דמיושב: ונהגו הציבור השומעים לעמוד גם בתקיעות דמיושב ומ"ט נקראים תקיעות דמיושב מאחר שהרשות לישב .812

עמידה בשעת הברכות

גם הברכה של תקיעות דמיושב נאמרת בעמידה, והטעם: ככל ברכות המצווה שדינם בעמידה .813 והטעם דברכות המצוות בעמידה: כיון שאומר "וציונו" צריך לברך לקב"ה במעומד על מה שציונו לעבודתו, דעבודה בעי עמידה .814 עמידת הציבור: גם הציבור צריך לעמוד והטעם: כיון שיוצאים מדין שומע כעונה .815

מקורות

.800 קיצור השל"ה מסכת ראש השנה. .801 שו"ע תקפה א. .802 במדבר כט, א. .803 ויקרא כג, טו. .804 משנ"ב תקפה ס"ק ב. .805 במדבר י, י. .806 מטה משה תתד בשם תשובת הגאונים. .807 לבוש תקפה א. .808 רבי בנימין בר אברהם הרופא. .809 אליה רבא תקפה ב. .810 מג"א תקפה א, משנ"ב שם ס "ק ב. .811 תקפה א. .812משנ"ב תקפד ס "ק ב. .813 משנ"ב תקפה ס"ק ט. .814 ב"ח ס' ח ס"ק ב. .815 שער הציון תרצ א בשם מחצית השקל.

מקום התקיעה

נוהגים שהבעל תוקע עומד על הבימה בשעת התקיעות 816

הטעם שאין תוקע במקומו מפני כבוד הציבור .817

והטעם שעומד על הבימה: להזכיר זכות קריאת התורה שזכות זאת תגן עלינו ביום דין זה 818. יש שכתבו בנוסח שונה לפי שהתורה ניתנה בשופר .819

טעם אחר: כיון שנתקן לתקוע אחרי קריאת התורה .820

טעם אחר: מפני שהשכינה נמצאת אצל התורה .821

טעם אחר: שיזכור לנו הקב"ה מעמד הר סיני שקבלנו את התורה ולא קבלוהו שום עם אחר ובזה יצדקו ויתהללו כל בית ישראל .822

המעלה לתקוע במקום שקראו בו בתורה אינו משום ששם מונח הס"ת [שהרי יש נוהגים להחזיר הספרים לפני ההפסקה כמבואר לעיל[ אלא הטעם הוא משום המעלה בזכות שהוא מקום קבוע שקוראים בו בתורה וקיימו בו את המצוות .823

כיסוי השופר

נהגו לכסות השופר בשעת הברכה 824ואוחז בו מתחת למפה, וכן בין סדר לסדר .825

והטעם: לפי שהמצווה לשמוע קול שופר וזה מה שאנו מברכים "לשמוע קול שופר" ולכן מכסים השופר בכדי להראות שהברכה על קול השופר ולא על השופר עצמו 826

טעם אחר: ע"ש אמרו במדרש 827 שאברהם אבינו הצניע את יצחק בשעה שבנה את המזבח שעליו עקד אותו כדי שהשטן לא יזרוק בו אבן ויפסלנו לקרבן, וכיון שתקיעת השופר היא זכר לעקידה לכן אנו מצניעים את השופר בשעת הברכה .828

יש שכתבו בלשון אחר, דכיון דשופר של איל הוא על שם אילו של יצחק, ואילו של יצחק היה מכוסה מעיני אברהם ורק אחר כך מצאהו כדכתיב 829"וישא אברהם

מקורות

.816 שו"ע תקפה, א. .817 לבוש תקפה א. .818 מנהגי ר"א טירנא עמ' צו, משנ"ב תקפה ס"ק ג. .819 מנהגי בית יעקב שכא. .820 ערוך השולחן תקפה, ד. .821 כה"ח תקפה ח . .822 כה"ח שם. .823 חוט השני פרק ה כג. .824 מטה אפרים תקפה ס"ק ג. .825 קיצור השל"ה כ"ח שם יד. .826שו "ת אפרסקתא דעניא ס' קטז. .827 ב"ר פרשה נו אות ה. .828 הרד"ל בקדמות ספר הזוהר ענף ב הערה ב, הובא באלף למגן תקפה ז. .829 בראשית כב, כג.

את עיניו וירא והנה האיל נאחז בסבך בקרנו" זכר לזה אנו מצניעים את השופר .830

טעם אחר: כשם שכשמקדשים על היין מכסים הפת כדי שלא יראה בושתו בשעת הברכה על היין , כך מכסים את השופר כדי שלא יראה בושתו שאין מברכים עליו אלא על השמיעה וטעם זה שייך רק לשעת הברכה ולא בין סדר לסדר .831 טעם אחר: כיון שמצוות תקיעת שופר היא בשמיעת קול השופר ולא עצם התקיעה, לכך מכסים השופר בשעת הברכה להורות לנו שהברכה היא על הקול היוצא מן השופר דהיינו השמיעה של קול שופר ולא על גוף השופר, דהיינו שהמצווה היא התקיעה 832

טעם אחר: כדי שלא ישלוט השטן בשופר ויערבב את התקיעות .833 הטעם שאוחז בו: ככל דבר שמברך עליו צריך לאחוז אותו ביד .834

נהגו להניח אצל השופר כל השופרות שנמצאים בבית הכנסת ולכוון בברכתו על כל השופרות המונחים שם,

והטעם: שחוששים שמא יתקלקל אחד השופרות מבלי יכולת לתקוע ויצטרכו לתקוע בשופר אחר וכשנמצא לפניו בשעת הברכה, הברכה נעשית גם עליו, ומנהג העולם גם אם לא הניח שופר אחר לפניו והוצרכו לתקוע בו שאין מברכים .835

ברכת השופר

יברך "ברוך אתה... לשמוע קול שופר" 836, ביאור: שישמע קול הברתו והוא השמעת קולו.

וברכת שהחיינו, והטעם: משום דקאתי מזמן לזמן .837

הטעם שאין מברך לתקוע בשופר

לפי שאין המצווה בתקיעה אלא בשמיעה .838

טעם אחר: מפני שיש בו שברים תרועה .839

טעם אחר: לפי שלא כתוב בתורה "ותקעתם" אלא נאמר יום תרועה ,840

מקורות

.830 שו"ת יצבור יוסף סימן מח. .831 אבני נזר או"ח ח"ב סי' תלא. .832 שו"ת אפרקסתא דעינא ח"א סימן קטז . .833 ליקוטי מהרי"ח ח"ג עמוד ע. .834 סידור יעב"ץ. .835 אלף המגן תקפה ו . .836 רבינו האי גאון, אבודרהם. .837 לבוש תקפה ב. .838 טור תקפה א. .839 אבודרהם מגילה. .840חיי אדם כלל קמא ז .

הטעם שאין מברכים להריע: מפני שיש תקיעה .841

הטעם שאין מברכים לשמוע בקול שופר .842

לפי שנשמע לשמוע בקולו של השופר מה שהשופר יצווה, ולא שייך לומר כן .843

כוונת הציבור

אין יוצאים אלא א"כ נתכוון הבעל תוקע להוציאם, וסגי שמכוון להוציא את כל השומעים ולא צריך לכוון על כל אחד בפני עצמו וכן השומעים יכוונו לצאת ידי חובה .844

אין עונים "ברוך הוא וברוך שמו" בברכת שופר .845

הטעם: משום שכבר פסק המג"א או"ח 846 שבמקום שאסור להפסיק אינו מפסיק ל"ברוך הוא וברוך שמו" .847

דיני המקריא

נוהגים שרב בית הכנסת מקריא לבעל התוקע את סדר התקיעות .848 מקור הדין: ממדרש טעמי חסרות ויתרות פרשת נשא 849 דילפינן מברכת כהנים דכתיב "אמור להם" מלמד ששליח ציבור אומר על כל דיבור ודיבור .850 והטעם: בכדי שלא יטעה הבעל תוקע .851

והטעם שלא נחשב הפסק למקריא: דהוי כטול ברוך שהביא השו"ע 852 דשרי .853

להקריא תקיעה ראשונה

וכן מקריא גם את התקיעה הראשונה .854

והטעם: לפי שהשל"ה לשיטתו שאם התוקע אינו יודע לכוון הסודות יהיה לכל הפחות המקריא יודע והמקריא יכוון הסודות, ולכן ראוי להקריא אף תקיעה ראשונה אף שאין חשש שיטעה אלא כדי שיכוון .855

שער הציון כתב שבמקום שאין מנהג טוב שלא להקריא: ואף שמצאנו בברכת כהנים להקריא תיבה ראשונה, י"ל דווקא שם משום דילפינן "אמור להם" אבל בתקיעת שופר לא יקריא תקיעה ראשונה משום הפסק בין ברכה לתקיעה .856

מקורות

.841 אבודרהם מגילה. .842 טז תקפה ס"ק ב. .843 שם. .844 חיי אדם כלל קמא ד. .845חיי אדם כלל כ ג. .846קכד ס"ק ט . .847 דגול מרבבה. .848 משנ"ב תקפה ס"ק יח. .849 המובא ברא"ש מגילה פ"א ס' כא. .850 הגר"א תקפה, א. .851 מג"א תקפה ס"ק יח בשם השל"ה. .852קסז ו . .853 אלף המגן תקפה, טו . .854 מג"א תקפה ס"ק יח בשם השל"ה, משנ"ב שם. .855 מחצית השקל תקפ, א. .856 שערי ציון תקפה, לא.

צורת ההקראה

יקריא תקיעה ראשונה של כל בבא בניגון של התחלה, ותקיעה אחרונה של כל בבא בניגון של סיום 857, וכן את התשר"ת יקריא בהתאם לפי צורת הנשימות דהיינו כשמקריא לשברים תרועה של נשימה אחת [תקיעות דמיושב] יקריא המילים שברים תרועה בנשימה אחת, וכשמקריא שברים תרועה של שתי נשימות [תקיעות דמעומד] יקריא בהפסק נשימה .858

כוונה באיזה תקיעה שומע

התוקע תקיעה וחשב ששייכת לתשר"ת לא מהני לו התקיעה להעלות לתקיעה של תש"ת 859 לכן ראוי לכל אחת לדעת באיזה סדר עומד הבעל תוקע, ומאחר שמצוי אצל השומעים שחושבים שהבעל תוקע אוחז בתקיעה של תשר"ת ובאמת אוחז בתש"ת ואם כיון השומע בכך יתכן של יצא כלל, לפיכך יכוון מתחילה שרוצה לצאת בכל הקולות כפי דעת הבעל תוקע .860

נהגו להשאיר את הס"ת על הבימה עד אחר התקיעות דמיושב והטעם: להזכיר את תקיעת החצוצרות בשעת הקרבת הקרבנות על המזבח בבית המקדש מאחר שהבימה שאנו קוראים עליה דומה למזבח והתורה שקוראים עליה נחשבת לקרבנות .861

טעם אחר: לפי שהטעם לתקוע בבימה שהוא מקום שקוראים בתורה לומר שזכות התורה תגן 862 ולכן משאירים הס"ת.

איסור דיבור בין התקיעות, ואמירת יהי רצון

לא ישיח התוקע ולא הציבור בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד 863, והטעם התוקע: לפי שהברכה שברך קודם התקיעות עולה גם לתקיעות דמעומד 864 ולא הציבור הטעם: כיון שיצאו בברכת התוקע הוה ליה כאילו בירכו לעצמם, ואם שח אין צריך לחזור .865

מקורות

.857 לוח ארץ ישראל. .858 תפארת ישראל ר"ה בהלכתא גבירתא פ"ד מ"ז. .859 שעה"צ תקצ ס"ק כג. .860 הגרנ"ק חוט השני עמוד עג, הגריש"א באר ישראל ע' נב. .861 שו"ת משיב דבר ח"א סימן טו. .862 משנ "ב. .863 שו"ע תקצב. .864 משנ"ב תקצב ס"ק ח . .865 משנ"ב שם ט.

אמירת ה"יהי רצון" בין התקיעות דמיושב

מנהג הגאון: לא לומר ה"יהי רצון" משום דהוי חשש הפסק בין התקיעות, אלא יכוין בליבו .866

טעם אחר: לא לאומרו לפי שהנוסח ושמות המלאכים שאומרים אין להם מקור בכתבי האר"י .867

המנהג לאומרו: יש הנוהגים לומר כיון שיש ענין גדול להתוודות על חטאיו בפה בין התקיעות, ואין חשש להפסק דאין לך צורך גדול מזה וסומכים על דברי אליהו רבא 868 דכתב דמענין התפילה לא הוי הפסק.

ויש שנהגו לומר רק היהי רצון בסוף סדר התקיעות ומיהו יזהר שלא להוציא בפה שמות של מלאכים אלא רק יהרהר בליבו .869

פסוקים אחרי התקיעות

אחר התקיעות אומרים ג' פסוקים "אשרי העם", "בשמך יגילון" וכן "כי תפארת עוזמו" הטעם בג' פסוקים אלו: לפי שהם מרמזים כנגד ג' עיקרים א. מציאות השם, ב תורה משמים, ג. השגחת ה' יתברך.

"בשמך יגילון" מורה על מציאות כי שמו מורה על מציאות, "תפארת עוזמו" אין עוז אלא תורה, "וברצונו תרים קרננו" כלומר הרוממות הוא בהשגחתך .870

ברכת "אשר יצר"

בין התקיעות אפשר לאומרו, והטעם הוא דאסור להפסיק בדברים בטלים, וברכת אשר יצר אין זה דברים בטלים .871

אמירת תהילים

מותר לומר תהילים אחר שמו"ע ואע"פ שאינו מסדר התפילה לא הוי הפסק כיון שמ"מ מתפלל לקב"ה ולא נחשב להפסק .872

מקורות

.866 סידור דרך החיים. .867 מנחת אלעזר ח"א ס' עה. .868 סימן תקצב. .869 מטה אפרים תקצ ס"ק לו . .870 אלף המגן תקצ מח . .871 הגרשז"א הליכות שלמה פרק ב סעיף טז. .872 יסוד ושורש העבודה שער י ד, וכן נהג הגרי"י קניבסקי הובא באורחות רבינו ח"ב עמ' קצא אות א.

תקיעות דמעומד

ביאור תקיעות שעל סדר תפילת העמידה, לבני ספרד זה על סדר תפילה שמו"ע של לחש אחרי מלכויות זכרונות, שופרות, וקובעים זמן שכולם יסיימו עד מקום התקיעות.

בני אשכנז: המשנ"ב כתב אבל אין לנהוג כן לכתחילה שלא לבלבל המתפללים 873 ולכן בני אשכנז נוהגים לתקוע בחזרת הש"ץ אחרי מלכויות, ואחרי זכרונות, ואחרי שופרות.

כוונה בתקיעות

יש לכוון בשעת התקיעות לצאת ידי חובת מצוות שופר וכן יש להרהר בתשובה בזמן התקיעות שהוא זמן הדין.

וכן אסור לדבר עד סוף התקיעות שאחרי מוסף ואם דיבר לא צריך לחזור ולברך.

לאחר התקיעה אומרים "היום הרת עולם": וגם בשבת אומרים זאת אעפ"י שאין תוקעים בשופר, ואחרי זה אומרים "ארשת שפתינו יערב לפניך" וכו, ומסיימים ותקבל ברצון כל סדר שאוחזים בו מלכויות שופרות זכרונות.

מקורות

.873 תקצב ס"ק ב.