מנהגי התפילה

תפילה בקול

מתפללים בקול אע"פ שכל ימות השנה מתפללים בלחש 533

והטעם: בשביל לעורר הכוונה, [ודאי שאסור להרים את הקול יותר מידי], ולפי שהטעם שאסור כל השנה להרים את קולו בתפילה היא בכדי שלא להטעות את חברו בתפילתו, ובראש השנה שכולם עם מחזורים אין חשש שמא יטעה .534

טעם אחר: לפי שהטעם שכל השנה מתפללים בשקט כדי שלא ישמע אחד את וידוי של חברו ויתבייש בזה, ולפי שבראש השנה ויו"כ כולם מתוודים, גם אם חברו ישמע אינו בוש בזה .535

לבכות בשעת התפילה

בבאר היטב 536 הביא שהאר"י ז"ל נהג לבכות ואמר שמי שאינו בוכה בימים אלו אין נשמתו טובה ושלמה, גם מי שבוכה מעצמו ומתעורר בבכיה מאליו אותה שעה דנים אותו בב"ד של מעלה ולזה בא לו הבכיה,

טעם אחר: כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה שלא ננעלו .537

יש הנוהגים להתפלל בר"ה ויו"כ בכריעה .538

ביאור כריעה: כריעת ראשו עם גופו בלבד ולא כריעה על הברך .539

והטעם: לפי שאנו תלויים בדין לפיכך יכוון להיות באימה ויראה .540

ומנהג העולם: מנהג העולם להקל בזה ואינם מתפללים כפופים, והטעם: כיון שהיום כולם חלשים עדיף להתפלל רגיל ובכוונה .541

בדיניו: וצריך לזקוף בתחילת כל ברכה ובסוף כל ברכה שאומר בא"י .542 והטעם: כדי שלא להוסיף על תקנת חכמים שלא תקנו כריעות אלא בתחילת אבות והודאה ובסופן .543

מקורות

.533 שו"ע תקפב ט. .534 שו"ע תקפב ט, משנ"ב שם ס"ק כד. .535 טעמי המנהגים. .536 תקפד, ג. .537 ספר שערי טעמי המצות ענין ר"ה. .538 שו"ע תקפב, ד. .539 משנ"ב שם ס"ק יג. .540 לבוש תקפב ד. .541 אלף המגן תקפב, כז. .542 שו"ע תקפב, ד. .543 משנ"ב תקפב, יד.

בראש השנה מותר לחזור למקומו מיד כשמתחיל הש"ץ החזרה ולא צריך להמתין עד קדושה כמו ימות השנה

והטעם: מפני הפיוטים שאומרים בימים אלו .544

קדיש

בקדיש מוסיפים "לעילא ולעילא"

והטעם: לפי שבעשרת ימי תשובה הקב"ה יושב על כסא דין והכל צריכין לשבחו ולפארו ולבקש רחמים על דינו .545

מכל ברכתא: בימים אלו אין אומרים מן כל ברכתא ככל ימות השנה אלא מכל, והטעם: כדי שיהיה בסך הכל כ"ח תיבות בקדיש .546

בקדיש אומר "עושה השלום", והטעם: לפי שעושה השלום בגימטריא "ספריאל" לומר שביום זה סופר וכותב הש"י זכותיהם של ישראל ומזכירים אותו עכשיו שיכתוב אותנו לחיים טובים ולשלום .547

בקדיש תתקבל בסוף מוסף נוהגים שהחזן מנגן הקדיש

והטעם: להראות שסמוכים ובטוחים אנו שיעשה לנו נס ונזכה בדין .548

חזרת הש"ץ

נוהגים כשמגיע הש"ץ ל"וכתוב לחיים", וכן "בספר חיים" שהציבור אומר והש"ץ חוזר אחריהם.

הטעם שאומרים רק בשתים אחרונות ולא "בזכרנו לחיים", "ומי כמוך" לפי שג' ברכות ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו, ובג' אחרונות דומה לעבד הנוטל פרס מרבו והולך לו, והש"ץ הוא הנוטל פרס בעד הציבור, על כן כשנוטל הפרס כל אחד אומר עימו ונוטל חלקו לחיים טובים .549 טעם אחר: על פי דברי הטור דבקשת "וכתוב, ובספר חיים" גדולה מבקשת "זכרנו ו "מי כמוך" ולכן מתחילים בתחילת התפילה בבקשה המועטת "זכרנו", וא"כ לא יתכן שאחרי שאמרו בלחש "וכתוב ובספר" שהם הדבר היותר גדול יאמר שוב עם החזן "זכרנו ומי כמוך" שהוא פחות חשוב .550

מקורות

.544 משנ"ב קכג, י. .545 לבוש תפב, ח. .546משנ "ב נו ס"ק ב . .547 לבוש תקפב ה, א"ר שם ס"ק יג. .548 מטה אפרים. .549 בני יששכר מאמר יום הכסא אות כג. .550 ילקוט אברהם תרב.

טעם אחר: מפני שבהם נאמר "חיים טובים" .551

ויש שנהגו לומר גם "זכרנו ומי כמוך" ונהרא נהרא ופשטא.

יש שנהגו: שאין הציבור אומר "וכתוב" ו"בספר" כי אם החזן לבדו .552

"המלך"

יש שנהגו שבכל מקום שמוזכר המלך אומר הש"ץ בקול רם .553

מקורות

.551 טעמי המנהגים. .552 מעשה רב רד. .553 מנהגי פרנקפורט.