זוהי גרסת טקסט של הפרק, נוחה לקריאה בטלפון ולקוראי מסך. היא הומרה אוטומטית מקובץ ה־PDF, וייתכנו בה שגיאות המרה. הנוסח המחייב הוא הקובץ המקורי.
הא "ר כתב שעיקר סעודת בר מצווה לפי "שגדול המצווה ועושה מי שאינו מצווה ועושה", עכ"ד ולכאורה ה"ה בבת מצווה.
ביאור הדבר: גדול שכרו של מי שמצווה על עשיית המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה את המצווה.
הטעם : לפי שמי שמצווה ועושה דואג ומצטער יותר פ יעבור ולא יעשה כמו שנצטווה, ממי שאינו מצווה דא על פי שגם הוא עושה מכל מקום אינו דואג ומצטער שמא יעבור והוא כמי שיש לו פת בסלו שאם ירצה להניח יניח מלעשות המצווה .
טעם אחר: לפי שהשטן מפריע למי שמצווה ועושה את המצווה ואינו מפריע למי שאינו מצווה ועושה ומכיון שמצטער בעשיית מצווה מקבל שכר גדול כמו שאמרו "לפום צערא אגרא" .
טעם אחר: לפי שמצוות אינם להנאת הקב"ה כלל ואינם אלא כדי לזכות אותנו בקיום רצו הבורא, לכן המצווה ועושה הרי הוא עושה רצו הקב"ה, ומי שאינו מצווה ועושה אינו עושה רצו קונו שהרי לא צוה אותו, אלא כיון שעשה את המצווה מצד עצמו ראוי לקבל שכר .
טעם אחר: לפי שהמצווה ועושה יש לו ב' סגולות אחד מצד המצווה ואחד מצד המצווה, משאין כ מי שאינו מצווה ועושה יש לו רק סגולה המצווה עצמה .
מקורות
בר מצווה בת מצווה קג
טעם אחר: לפי שיש מ המצוות דבקות במיני ומיוחדות, כגון מצוות התלויות באר ומצווה שנצטוו הכהנים ולא ישראלים ולכן מי שאינו מצווה ועושה לא יגדל שכרו כי אפשר שאין רצו השי"ת בו ובמינו אחר שלא צווה ה' .
מקורות