חיוב סוכה

"בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם" .

אנשי

כל איש ישראל הזכרים מגיל י"ג שנים ומעלה חייב מהתורה בישיבה בסוכה בכל ימי החג [אלא א"כ יש לו פטור יבואר בהמשך].

נשי

נשים פטורות מישיבה בסוכה

הטעם: לפי שהוי מצות עשה שהזמן גרמא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות .

טעם אחר: משום שכתבה תורה ה' יתירה, דכתיב "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" ודרשינן מדכתיב "האזרח" ולא אזרח למעוטי נשים דהאזרח משמע המיומן שבאזרחים שהם אנשים ולא נשים .

טעם אחר:לדעות שענין הסוכות הוא זכר לענני הכבוד שפלט הענן את החוטאים בעגל וכשמחל להם הקב"ה ביוה"כ חזר וקלטם הענן, על כן עושים אז סוכות והנשים שלא חטאו בעגל לא פלטן הענן מעולם .

הטע שאי אומרי שנשי יהיו חייבות מדי שא ה היו באותו הנס כדאמרינ בחנוכה ובפורי ובד' כוסות

כתבו התוס ' "כי בסוכות הושבתי" קאי בעשה דאורייתא אבל בארבעה כוסות דרבנן תיקנו גם לנשים כיון שהיו באותו הנס עכ"ל ומבואר מדברי התוס' דבמצוה דאורייתא אין נשים חייבות מטעם שהיו באותו הנס .

טעם אחר:א אמרינן הכי אלא דווקא כשהנס נעשה על ידם, כחנוכה שהנסדל נעשה על ידי יהודית , ובפורים הנס נעשה על ידי אסתר, ולא מספיק מה שהיו בעצם הנס .

הטע למ"ד סוכות ממש עשו לה מדוע נשי פטורות מסוכה

יש מבארים: שסוכות ממש הכוונה לסוכות שבנו בשעת מלחמת סיחון ועוג ולכן נשים פטורות משום דנשים לאו בני כיבוש נינהו דהיינו אינן בני מלחמה .

הטע דבעי ג לטע של "האזרח" ולא משו שהוי מצוות עשה שהזמ גרמא

שלא נאמר שנלמד ט"ו ט"ו מפסח מה פסח נשים חייבות במצות, גם חייבות בסוכה ת"ל "האזרח" .

עבד

דינו כאשה שפטור ממצות עשה שהזמן גרמא ,מקור הדין בגמרא בחגיגה "כל מצווה שהאשה חייבת בהם עבד חייב וכל מצווה שאין האשה חייבת אין העבד חייב דגמר לה לה מאשה ".

קטני

קטנים פטורים מהתורה מסוכה , קטן שאין צריך לאימו חייב מדין חינוך וגילו בגיל חמש שש, והטעם:כדי לחנכו במצוות .

שמחות בסוכה

שלו זכור

אם מחלקים בה רק מיני מתיקה ומגדים קטניות מותר לעשות בבית אך אם נותנים שם גם מיני מזונות אין לעשותה אלא בסוכה וכן המנהג .

סעודת "וואך נאכט" יש לעשות בסוכה.

ברית מילה

יש אומרים: שיש לעשות את הברית [והסעודה] בסוכה.

ויש אומרים: שאין לעשות את הברית בסוכה, והטעם: לפי שחוששים לרך הנימול שמא יפול לכלוך מהסכך על המילה ויסתכן .

שתיית היין: מותר לשתות כוס של ברית מילה חוץ לסוכה , אבל רשאי להחמיר על עצמו ולטעום רק מעט וליתן השאר לקטן .

סעודת מצווה של ברית יש לעשות בסוכה.

סעודת בר מצווה ופדיון הבן: יש לעשות בסוכה.

דיני אכילה בסוכה

"כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע ודירתו ארעי ומנין שנאמר "בסוכות תשבו שבעת ימים" ותשבו פירושו תדורו כלומר שיהיה עיקר ישיבתו בסוכה וידור בה כדרך שאדם דר בה כל השנה, שיהיה אוכל ושותה וכן מטייל ודר בסוכה כל ז' ימים בין ביום ובין בלילה כללא דמילתא לעולם ידמה עליו סוכתו כאילו הוא בית" .

מצות ישיבה בסוכה תשמישי בסוכה

אכילה בסוכה - אכילת קבע

אוכלים [ושותים] בסוכה כל שבעה בין ביום ובין בלילה .

אכילת ארעי

מותר לאכול אכילת ארעי מחוץ לסוכה , וכמה היא אכילת ארעי כביצה מפת .

והטעם שפטור מסוכה באכילת ארעי: לפי שגם בביתו מצוי שאוכל חוץ לביתו אכילת ארעי .

טעימה: טעימה מותר מחוץ לסוכה ואף לבלוע מהמאכל מהטעם דלעיל .

שתייה מחו לסוכה

שתיית מים: מותר לשתות מים מחוץ לסוכה , והטעם: משום שאין בזה קביעת סעודה .

שתיית קפה

אפשר להקל לשתות מחוץ לסוכה דדי להחמיר במה שמוסכם להחמיר בו .

שתיית יין

שתיית יין מותרת מחוץ לסוכה .

שתיית יין בקביעות

יש אומרים: גם שקבע סעודה אין חייב בסוכה, והטעם: משום דיין נחשב כאכילת פרי וכל שכן שאר משקים ולא נחשב קביעות סעודה .

ויש אומרים: דבשתיית בקביעות ובפרט עם בני החבורה הוי קבע.

לענין ברכה: אע"פ דבעי סוכה אין לברך לישב מהטעם שלא קבעו ברכה אלא על דבר הוא מחמשת מיני דגן או תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן אם קבע סעודה.

למעשה: נכון לשתותם באמצע הסעודה או יאכל פת או שאר תבשיל ויברך לישב ויוצא ידי חובה לכו"ע .

במעלת המקפיד לשתות בסוכה

"ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח" , וכל שכן פת דרך ארעי .

סמך לדבר להחמיר במים: לפי שבחג נידונים על המים וכל חיי האדם תלויים במים לכן טוב להחמיר בחג שלא לשתות מים מחוץ לסוכה ובזכות זה יתן הקב"ה מטר וירבו גשמי ברכה .

אכילת פירות

מותר לאכול פירות חוץ לסוכה אפילו קבע עליהם סעודה , והטעם: משום שאכילת פירות אפילו הרבה בקביעות נחשבת כאכילת ארעי דפת .

אכילת בשר דגים וגבינות

במשנ"ב מובא דאכילת דברים אלו מותר מחוץ לסוכה ולא החמירו אלא בתבשיל מחמשת מיני דגן אך נכון להחמיר כשאוכל דרך קביעות לאכול בסוכה בלא ברכה .

ויש אומרים: לשיטת השו"ע שמותר לאכול מחוץ לסוכה ולרמ"א אף קובע סעודה למעשה כיון שקובעים סעודה על מינים אלו כבשר ודגים אסור לאכול מחוץ לסוכה כשיעור קביעת סעודה .

תבשיל שעשוי מחמשת מיני דגן: אם קובע עליו סעודה חייב בסוכה .

מי שאי לפניו סוכה א רשאי להצטער ולהימנע משתיית מי

יש אומרים: דיתכן שיש איסור מצטער ביו"ט וגם כאילו אינו מאמין בדרשת חז"ל "תשבו כעין תדורו" .

מנורה בסוכה

סוכה קטנה יניח הנר מחוץ לסוכה, והטעם: משום חשש שישרף הסוכה .

במקום שאפשר ידליקו הנרות בסוכה .

ואם הסוכה קטנה יניח את הנרות מחוץ לסוכה .

והטעם: מפני שיש לחוש שמא יתקרב הנר לדופני הסוכה ותאחוז בהם האור ויצטרך לצאת ממנה ולא יהיה לו אחרת ויתבטל ממנו מצוות סוכה .

טעם אחר: כיון שהנר קבוע שם ממעט משיעור הכשר סוכה [ומירי בסוכה ז' על ז'[ .

דיבור בסוכה

אם רוצה לספר עם חברו יספר בסוכה, והטעם: דסוכה צריכה להיות כביתו בכל השנה , ולפי שקדושת הסוכה גדולה מאוד ראוי למעט בה בדברי חול ולדבר בה כי אם דברי קדושה ותורה, וכל שכן שיהיה זהיר מלדבר שום לשון הרע ורכילות ושאר דיבורים אוסרים , וכן כתב המהרי"ל המספר עם חבריו יספר בסוכה.

דיבור חול: ואין צריך לצאת כשהוא מדבר בעניני עסקים אף שראוי למעט בדיבור, והטעם: משום שישיבתו שם אף בשעת דיבורו הוא מקיים מצות ישיבה בסוכה .

לדבר רק דברי תורה

יש הנוהגים: לדבר רק דברי תורה בסוכה , והטעם: משום שקדושת הסוכה גדולה והראייה שעצי סוכה חל עליהם קדושה ואסורים כל שבעה. במעלת הנזהר לדבר בסוכה דברי חולין

הנזהר לדבר בסוכה כי אם דברי תורה השי"ת ישפיע עליו שפע קדושה וטהרה משבעה אושפיזין עילאין קדישא דגדולה קדושתה מאוד . מנוחה – טיול

"שיהא אדם אוכל ושותה ומטייל", "ומטייל" הכוונה מנוחה ולא יטול בעלמא, והראייה דאם כן בסוכה ז' על ז' תהיה פסולה שאי אפשר לטייל בה . לשחק בסוכה

הרוצה לשחק בקוביות וכדומה ישחק בסוכה .

לכעוס בסוכה הזהיר מאוד שלא יכעס בסוכה.

כיסוי השולח

יש הנוהגים: שמניחים מפה על השולחן בכל ימי חול המועד, והטעם: דחול המועד גם נקרא מועד .

לימוד בסוכה

"ת"ר תשבו כעין תדורו מכאן אמרו כל הימים עושה סוכתו קבע וביתו ארעי כיצד... אוכל ושותה ומטייל בסוכה "ומשנן" בסוכה וכן פסק השו"ע כל ז' ימים קורא ולומד בתוך הסוכה".

טורח לו ללמוד בסוכה

אם טורח לו ללמוד בסוכה כגון להביא ספרים ילמד בבית כנסת .

לומד דבר שאין צריך עיון ואין חושש שמא יטרידהו בני הבית: ילמד בסוכה.

דבר שצריך עיון יכול ללמוד מחוצה לה , והטעם: לפי שצריך אויר והרחבת הדעת בלימוד כזה ומצטר הוא בסוכה .

רגיל ללמוד כל השנה בבית המדרש

יש אומרים: שאף הרגיל ללמוד בכל השנה אין לו פטור מללמוד בסוכה.

ויש אומרים:שאדם כזה יכול למוד בבית המדרש ולא בסוכה , והטעם: דומיא דתפילה שהרגיל להתפלל בבית הכנסת מתפלל שם וזהו כעין תדורו שלו.

הטע שאי מברכי על הלימוד "לישב בסוכה"

לפי שנפטרים בברכה שנברך כשנבוא לאכול .

ללמוד מסכת סוכה

"טוב ללמוד מסכת סוכה בכל לילות החג בסוכה" .

והטעם:על פי הגמרא כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר "דבר בעתו מה טוב" , ובמסכת סופרים כתב "כל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח חדש ומקריב קרבן ".

תפילה בסוכה

רצה מתפלל בסוכה רצה אינו מתפלל בסוכה , והטעם:לפי שהתפילה כל השנה אינה אלא בבית הכנסת ואין חסרון תשבו כעין תדורו .

הבדלה בסוכה

מבדיל בסוכה, והטעם: לפי שכל ימות השנה מבדיל בבית גם בסוכות צריך להבדיל בסוכה .

כלי בסוכה

אמר רבא מאני משכא [כלי שתיה] במטללתא [מכניסים לסוכה[, מארי מיכלא ]כלי אכילה[ בר ממטללתא ]מחוץ מסוכה[ .

כלי שתיה

כלי שתיה אין צריך להוציאם מהסוכה , אפילו אחר שתיתן א"צ להוציאם, והטעם: שא"צ להוציאם אפילו לאחר השתיה לפי שאין נמאסים כמו כלי אכילה ואין זה בזיון הסוכה, ועוד דאין בזה בזיון לסוכה שהרי עשוי לישתמש בהם שוב .

כלי אכילה:צריך להוציא מחוץ לסוכה .

כלים מלוכלכים

אין להניח כלי אכילה לאחר אכילה כגון קדרות וקערות בסוכה , והטעם: משום דמאיס דהיינו שלא תהא מצוות סוכה בזויה עליו .

בדיניו: הכניס כלים מלוכלכים אינו פוסל את הסוכה .

סעודה שלישית

מותר להוריד את כלי האכילה מיד לאחר סעודה שלישית, והטעם: כיון שאין כוונתו לצורך הלילה רק שלא יהא בזוי לסוכה .

כללא דמילתא

כל שאין דרכו להחזיק בדירה שגר בה, אין לו להחזיק בסוכה .

קדרות

מדברי השו "ע משמע שבשעת אכילה שרי , מדאמר אבל כלי אכילה כגון קדרות וקערות .

ומנהג העולם: להחמיר בקערות, והטעם: משום שחוששים לדעות שמחמירים אף בקדרות .

צלחות

מנהג הגרשז"א: שלא להוציא את הצלחות מיד בסיום המנה . יש אומרים: שאין צריך לסלק כלי האכילה עד לאחר שכל בני הסעודה גומרים לאכול , והטעם: לפי שבזיון הסוכה הולך לפי מנהג וכל שכך המנהג אין בזה בזיון .

הטע שאי להקל בזמננו שהמנהג להביא את הסיר לשולח ולחלק

לפי שבחתונות או במלונות אין נוהגים כן ק"ו לסוכה .

ומ"מ מי שאין לו כלי ונצטרך לאכול מהקדרה מותר להכניס משום שנחשב כלי אכילה וגם כך דרכו לעשות בביתו ואין זה דרך בזיון .

תשמיש בזוי

שטיפת קערות: ואל יעשה שום תשמיש בזוי כגון שטיפת קדרות וקערות, והטעם: כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו , ועוד משום שאין אדם עושה תשמיש בזוי בביתו והוי פגם בתשבו כעין תדורו .

שטיפת כוסות

לשטוף כוסות בסוכה מותר .

נטילת ידים בקומו בבוקר

יש אומרים: כיון שאין רגילות ליטול ידים בסוכה נחשב תשמיש בזוי בסוכה ויטול מחוץ לסוכה .

ויש אומרים: שמותר ליטול ידיו בסוכה לאוכל וכן לאחר שינה . נטילת ידים לסעודה

יש אומרים: שטוב שיטול מחוץ לסוכה , והטעם: כשם שאין נוטלים ידים בסלון בבית.

ויש אומרים: שמותר ליטול ידיו לאכול ולאחר שינה .

נטילת ידים שחרית

בנטילת ידים שחרית מותר .

פח בסוכה

פח גדול: עם דברים שעושים ריח רע אסור, ופח קטן: העשוי בשביל כל מיני ניירות מפוזרים שמצוי שיש אפילו בחדר ובסלון מותר גם בסוכה . פח בשעת הנקיון

מותר להכניס פח אשפה לסוכה בשעה שמנקה את הסוכה, ולהוציא כשמסיים את הנקיון, והטעם: משום שגם בביתו נוהג כן .

כיור בסוכה

מותר לעשות כיור בסוכה, והטעם: לפי שאינו תשמיש בזוי .

כלי נאי

עושה אדם את ביתו ארעי ואת סוכתו קבע, כיצד כלים הנאים ומצעות הנאות בסוכה, וכלי שתיה כגון אשישות וכוסות בסוכה .

שולח בעת השינה

יש אומרים: שיש להקפיד להשאיר את השולחן בסוכה אף בשעת השינה, והטעם:לפי שברמ"א כתוב שאם מצטער בסוכה משינה אינו יוצא גם ידי אכילה משום שבעינן סוכה הראויה לכל מילי ואם לא לא יצא, וא"כ כיון שהשולחן מחוץ לסוכה אינו יכול לקיים בה מצות אכילה וא"כ אינו יוצא גם בשינה ולכן צריך שיהיה שולחן בלילה , ואפשר להכניס שולחן קטן .

ויש אומרים:שאין צריך שיהיה השולחן בתוך הסוכה בזמן השינה ומה שכתב במשנ"ב "ואע"ג דצריך לכפוף ידיו ורגליו וכו' חייב לישון שם ואף שצריך ליזהר שיהיה השולחן גם כן בתוך הסוכה דאל"ה חיישינן שמא ימשך אחר שולחנו" שמוכח שצריך שולחן טעות סופר הוא, ובפמג"ד שהא מקור של המשנ"ב מירי שם באכילה וע"ז אמר שאם שולחנו בתוך הבית לא יצא ידי חובה .

ברכת לישב בסוכה

נכנס לישב בה אומר "אקב"ו לישב בסוכה"

זמ הברכה

יש אומרים: שמברך כל פעם שנכנס מחדש לסוכה אע"פ שאינו אוכל שהרי עצם הישיבה בסוכה היא מצווה, וכן דעת החזו"א כדעת הגר"א לברך בכל פעם שנכנס לסוכה.

ומנהג העולם: לברך כשנכנס לאכול בסוכה ולא בכל כניסה וכניסה .

הטע שמבר בכל פע שנכנס לאכול [ולא מספיק פע ביו ]

כיון שהוא חפץ לאכול בחג הסוכות חייב לאכול דווקא בסוכה ולא נפטר בכך שאכל פעם אחת באותו יום, כמו שלענין תפילין מברך כל פעם שמניח ביום . כתבו הפוסקים שלא ישב בסוכה בלא ברכה ולכן אם אינו רוצה לסעוד בבואו מבית הכנסת יברך מזונות על מאכל מחמשת מיני דגן ויאכל מעט יותר מכביצה ויברך לישב ולא יברך אח"כ בשעת האכילה .

לנוהגי לבר ג בלא אכילה הטע שאי מברכי לפני שנכנס בה

אע "פ שכל המצוות חייב לברך עליהם עובר לעשיתן וא"כ גם בסוכה היה ראוי לברך קודם שנכנס בה שהרי מיד שנכנס בה מקיים המצווה, כיון שהמצווה נמשכת כל זמן האכילה וכל זמן ששוהה בה וכיון שיש לו לישב בסוכה כל זמן האכילה דילפינן תשבו כעין תדורו, כל זמן אכילתה מיקרי קודם לעשיתה .

סדר ברכת "לישב"

בחול מברך ברכת "לישב" אחר ברכת המוציא [או מזונות] קודם שטועם , והטעם: כדי שיתחיל בסעודה שעל ידה היא עיקר חיוב הברכה. הטעם דלא הוי הפסק:לפי ש הוא צורך הסעודה והוי כמו קידוש . טעם אחר: ברכת המוציא קודמת משום שהיא תדירה.

בשבת או ביו"ט שיש קידוש מברך "לישב" אחר הקידוש, והטעם:לפי שאז הוא זמן תחילת הסעודה .

מנגינת ברכת "לישב"

ראוי לומר ברכת לישב בסוכה בקול במשיכה בניגון כשאר ברכות הקידוש וה"ה בכל שאר הברכות ירגיל לומר בקול כי הקול מעורר את הכוונה .

הטעם שאין מברך ברכת לישב קודם ברכת "המוציא"

כיון שאין מברכים כשנכנס לסוכה לטייל ולשינה, וכל זמן שלא בירך ברכת המוציא לא נחשב ישיבה קבועה לברך עליה עד שיקבע לעצמו סעודה דהיינו בין הברכה לבציעה .

טעם אחר: כיון שנהגו שאין מברכים אלא א"כ נכנס לסוכה כדי לאכול בה לכן ראוי להקדים את ברכת האכילה לברכת הסוכה .

הטעם שברכת לישב לא הוי הפסק ביו הברכה לטעימה

לפי שברכת הסוכה היא צורך האכילה, שהרי האוכל בסוכה חייב לברך על המצווה, וכל דבר שהוא צורך הסעודה אינו נחשב להפסק .

אכילת פת הבאה בכיסני

מנהג בני אשכנז:לברך אף אם אכל פת הבאה בכיסנין יותר מכביצה , וכתב המשנ"ב שבכדי להינצל מחשש ברכה לבטלה יראה להישאר בסוכה זמן מה אחר אכילתו ויכוון בברכתו על האכילה ועל הישיבה שאחריה.

אכילת פירות

אין מברכים אפילו אכל הרבה דרך קבע , והטעם: דאכילת פירות אפילו הרבה נקרא ארעי .

שתיית יי ושאר משקאות

שאר משקאות: אפי' קבע עצמו לשתות אין מברכים עליהם לישב, שתיית יין: שקובע על יין יש אומרים שחייב בסוכה ולענין ברכה הסכימו האחורנים שלא יברך "לישב", ולמעשה משקאות כמו מי דבש ושכר לא ישתה אלא תוך הסעודה או על כל פנים יאכל מתחילת פת או פת הבאה בכיסנין ויקבע סעודה ויברך לישב בסוכה ויוצא ידי כל השיטות , ובהבדלה ובקידוש נוהגים לברך ליישב על הכוס .

מנהג בני ספרד: לברך רק על אכילת פת .

ברכה בישיבה או בעמידה

כלל הוא כל ברכה יש לעשותה עובר לעשיתן כלומר לפני זמן עשיית המצווה .

כמו כן יש להסמיך את הברכה לעשיית המצווה ולא להפסיק בין הברכה לעשייה .

נחלקו הפוסקים מתי יש לברך ברכת לישב האם לפני הישיבה ואז הוי עובר לעשיתן או שיש להסמיך המצווה לברכה.

יש אומרים: [וכן הוא מנהג בני ספרד] כיון שנוסח הברכה לישב צריך לברך בעודו עומד ולהתישב אחר הברכה כיון שסוברים שהישיבה היא תחילת העשייה ויש לברך עובר לעשיתן דהיינו קודם תחילת עשיית המצווה .

[ולכן בקידוש בלילה הראשון כיון שמברך לישב אחר הקידוש יש לעמוד בשעת הקידוש .[

ויש אומרים: שיברך אחר הישיבה כיון שיש להסמיך הברכה על עיקר המצווה שהיא האכילה וכמו שנתבאר בסימן תרלט שנוהגים שאין מברכים לישב אלא על האכילה.

לדינא

מנהג בני אשכנז: לברך לישב אחר הישיבה כשיטת הרא"ש , והטעם שאין חסרון עובר לעשיתן: לפי שברכת לישב אינה דווקא על הישיבה כי אם על כל זמן האכילה ולכן אם ישב קודם הברכה אין חסרון עובר לעשיתן . ומנהג בני ספרד: לברך לישב בעמידה ואחר כך להתישב כשיטת הרמב"ם .

ברכת לישב בקידוש ביו

בשבת בבוקר שהקידוש הוא רק ברכה בעלמא, וקידש על דעת ליטול ידיו ולאכול סעודת שבת.

יש אומרים: דאין להפסיק בברכת לישב בין הברכה לשתייה דעל שתיה אין חיוב סוכה ויברך לישב רק לאחר ברכת המוציא.

ויש אומרים: כיון שמכין עצמו בקידוש זה לאכילה יברך קודם שיטעם מהכוס.

ולמעשה: דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד [דהיינו איך שיעשה יש לו על מי לסמוך[ .

נשי בברכת לישב

בנות אשכנז: נהגו הנשים לאכול ולברך על אכילתם , והטעם: ככל מצות עשה שהזמן גרמא.

מנהג בנות ספרד: שלא לברך ככל מצות עשה שהזמן גרמא שאינן מברכות .

שכח לבר ברכת לישב

אדם ששכח לברך ברכת לישב ונזכר בתוך הסעודה יכול לברך באמצע הסעודה.

ואם סיים את סעודתו יברך ברכת לישב ויאכל עוד קצת פת .

שכח לבר ונזכר אחר ברכת המזו

מנהג בני אשכנז לברך מתי שנזכר, והטעם: לפי שגם הישיבה היא מן המצוה , ומנהג בני ספרד שלא מברך אלא בשעת אכילה

הבדלה

מבדיל בסוכה, והטעם: שכן כל השנה מבדיל בביתו .

ברכת לישב בהבדלה

יש אומרים: שאין מברכים לישב בהבדלה לפי שאין אוכלים לאחר מכן .

טעם אחר: לפי שהסיבה שמברכים על היין בקידוש משום שקידוש במקום סעודה והבדלה אינה צריכה להיות במקום סעודה ולכן נהגו שלא לברך .

ויש הנוהגים: שמברכים לישב בהבדלה ואע"פ שבשתיית יין סתם אין לברך כמבואר במשנ"ב , שאני הבדלה שנקראת קביעות לפי שאין אדם מבדיל ברחוב אלא מקומה בבית ולכן חייבים בסוכה .

ויש הנוהגים: לאכול מיד אחר הבדלה פת או מזונות ומברכים לישב אחר ברכת הפת או המזונות .

מתי מבר לישב לאוכלי מזונות אחר הבדלה

יש הנוהגים: לברך לישב אחר ברכת "המבדיל" לפני "ברכת הגפן", והטעם: דאז אין הפסק בין ברכת הגפן לקידוש .

ויש הנוהגים: לברך לישב בגמר הבדלה לפני שתיית היין , ויש להביאם אחר הבדלה או לכסותם בשעת הבדלה .

ברכת לישב

נוסח הברכה "ברו אתה אמ"ה אשקב"ו לישב בסוכה"

הטעם שנקטו הברכה בלשון "לישב"

אע"פ שמצות סוכה מקיימים לא רק בישיבה אלא גם בשאר פעולות שדרכו של אדם לעשות כגון אכילה שתיה טיול ושינה, מ"מ תקנו לשון לישב כלשון הפסוק "בסכת תשבו שבעת ימים" .

הטע שלא מברכי על ישיבה בסוכה כש שמברכי על אכילת מצה

לפי שבמצה יוצא ידי חובה באכילה אחת של כזית ולכן מברכים על אכילת מצה משא"כ בסוכה אילו יברך על ישיבה בסוכה יהיה משמע שבאותו ישיבה יצא ידי חובה וזה אינו שהרי המצוה נמשכת כל שבעה, לכן מברכים לישב, שמשמע ישיבת קבע ופעמים הרבה .

טעם אחר: כללא הוא מצוה שקיומה מתמשך כגון ציצית ותפילין שגם אחר מעשה ההתעטפות בציצית ולבישת התפילין נמשך קיום המצוה בהיותו עטוף בציצית ועטור בתפילין מברך בלשון לישב, אבל על מצוה שקיומה מסתיים במעשה אחד כגון מילה, ביעור חמץ, שחיטה מברך בעל, וכיון שמצות סוכה היא מצוה מתמשכת בכל זמן הישיבה מברכים בלשון לישב . טעם אחר: על פי הכלל כל מצוה שאדם צריך לקיימה בעצמו ואי אפשר לו לקיימה על ידי אחר כגון ציצית ותפילין מברכים עליה בל', אבל מצוה שאפשר

לקיימה על ידי אחר, כגון מילה, שחיטה מברכים בעל וכיון שמצות ישיבה בסוכה א"א לקיימה על ידי אחר לכן ברכתה בלשון ל'ישב .

הטע שבסוכה מבר כל פע שיושב בה בשונה ממצה שמבר רק בלילה הראשו

לפי שבסוכה יש חיוב שינה כל שבעה וא"א לו לאדם להיות ז' ימים ללא שינה , נמצא חיוב סוכה נמשך כל שבעה, יותר ממצה שאין חיוב אכילה כל שבעה לפי שאפשר לאוכל פירות וירקות .

טעם אח ר: אכילת מצה כל שבעה אינה משום מצות מצה, אלא אוכל בשביל להשביע רעבונו, לפי שאינו רשאי לאכול חמץ אוכל מצה, ודומה למי שאוכל בהמה טהורה לפי שאינו יכול לאכול בהמה טמאה שאינו מברך אקב "ו לאכול בהמה טהורה, משא "כ ישיבה בסוכה שאינה בשביל להשביע רעבונו אלא לקיים המצוה לכן תקנו ברכה כל שבעה .

בדיני לישב

ברך בשעת אכילה ויצא מהסוכה לעשיית צרכיו, ואף אם יצא מסוכתו על דעת לחזור מיד אין צריך לברך שוב שנית .

ויש אומרים: שאם יצא אפילו על דעת לחזור מיד צריך לברך בשעת אכילה השניה ואם יצא לעשיית עסקיו או לבית הכנסת להתפלל לכו"ע צריך לברך בשעת האכילה השניה.

נשי בברכת לישב

מנהג בני ספרד שנשים אינן מברכות ברכת לישב בסוכה

והטעם: לפי שהם סוברים כשיטת הרמב"ם שאין לנשים לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא.

ומנהג בני אשכנז שנשים מברכות לישב .

והטעם:דקי "ל דנשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא .

אך יש מבני אשכנז שנוהגים שהנשים אינן מברכות

הטעם: לפי שבמצות סוכה כתוב במפורש "האזרח" להוציא הנשים ולא שייך

לומר "וציונו" .

טעם אחר: לפי שאין לנשים לברך אלא במצוות שקיבלו על עצמן ואינן בטלות לעולם, כמו שופר ולולב, אבל במצות שלא קיבלו עליהן ואין מקיימים אלא כשיש להן זמן פנוי, כגון ישיבת סוכה שהרבה פעמים אוכלות מחוץ לסוכה, גם כשיושבות בסוכה אין להם לברך .

אשה בעניית אמ על ברכת לישב שיושבת מחו לסוכה

אשה היושבת מחוץ לסוכה או בחלק של הסוכה שאינו כשר מותר לה לענות אמן על ברכת לישב של בעה"ב ולא הוי הפסק, והטעם: כיון שזה סדר הקידוש שהמקדש מברך ברכה זו .

אשה המקדשת לעצמה

אשההמקדשת לעצמה בליל יו"ט של סוכות יכולה לברך לישב ולא נחשב כהפסק, כיון שרוצה לשבת בסוכה ולקיים מצות הבורא . וכן בשאר הימים כשאוכלת דבר שברכתו המוציא מותר לברך לישב ואין זה הפסק בין הברכה לאכילה .

ובמיני מזונות שמעיקר הדין כולם פטורים מלברך לישב ומה שרבים נוהגים לברך זה בצירוף דעת הרמב"ם והגר"א ומסתבר שיש להקדים תחילה ברכת לישב בסוכה לברכת מזונות .

שינה בסוכה

"אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה בין ביום ובין בלילה" .

שינת ארעי

אין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת ארעי .

והטעם:דלפעמים מספיק לו לאדם שינת ארעי והוי ליה שינת קבע . טעם אחר: שחוששים שמא תיפול עליו שינה וישן שינת קבע .

נפק"מ כשמעמיד שומר להעירו, לטעם שחוששים שמא תכבד עליו השינה מותר לישון מחוץ לסוכה, ולטעם משום שדי לו לאדם בשינת ארעי אסור גם בכה "ג .

הטע שאי מברכי על שינה בסוכה אע"פ שהשינה חמורה מאכילה שהרי אכילת ארעי מותר מחו לסוכה ושינת ארעי אסורה

לפי שעיקר חובת הסוכה היא אכילה וברכה על אכילה פוטרת כל מה שיעשה אחריה בין סעודה לסעודה כגון שינה לימוד ואכילה . טעם אחר: לפי שחוששים שמא לא ירדם והוי ברכתו לבטלה שהרי אין בידו לישון כל שעה .

הטע לפ"ז שהנכנס לישו מבר בלילה ברכת "המפיל חבלי שינה" בש המלכות ולא חוששי שמא לא ירד ותהא ברכה לבטלה, ובסוכה חוששי שמא לא ירד

לפי שיש לחלק בין ברכת המצוות על שינה בסוכה שאם לא ישן הוי ברכה לבטלה, לברכת המפיל שהיא ברכת השבח והודאה על מנהגו של עולם, וברכת הודאה יכול לברך בכל אופן ואף אם לא ישן לא הוי ברכה לבטלה . טעם אחר: דשאני ברכת המפיל דסוף סוף יפול בתרדמה וישן שהרי א"א לו לאדם בלא שינה אע"פ שאינו ישן עכשיו, משא"כ בסוכה אם יצטער ולא יוכל לישון בסוכה ויוצא ממנה נמצאת ברכתו לבטלה .

טעם אחר שאין מברכים על שינה: לפי שברכת לישב שבירך על הסעודה פוטרתו מלברך על השינה .

טעם אחר:דשאני שינה מאכילה דשינה אינה מצוה רק שאסור לישון מחוץ לסוכה .

ויש אומרים: שיש לברך על השינה, והטעם: כיון שהשינה היא עיקר דירתו ורק כשיש אכילה תיקנו ברכה על האכילה וכשאין אכילה יש לברך על השינה, ואין לחשוש שמא לא ירדם, דמ"מ הרי קבע לכך והו "ל קביעות חשובה .

ולכתחילה: כיון שיש הסוברים שצריך לברך על השינה נכון שיאכל מזונות ויברך לישב בסוכה ויכוון על השינה ובכך יוצא ידי חובה.

הטע שיש מקילי שלא לישו בסוכה

טעם אחר: בהג"ה כתב משום הצינה שבמקומות הקרים יש צער לישון בסוכה [וצ"ב לבני א"י שאין צער צינה].

טעם אחר: משום שחייב אדם לשמח את אשתו ברגל וכיון שנשים פטורות מסוכה אם אינו רוצה לפרוש מאשתו נקרא דבר מצוה ופטור מן הסוכה [ואפילו אם אינה טהורה מ"מ שייך שמחה כשבעלה עימה עיין עירובין סג, א[ .

שינה ע אשתו

"וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו" , והטעם: כנאמר בפסוק "בסוכות תשבו" וילפינן מינה "תשבו כעין תדורו" מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו .

טע למקילי לישו ע אשתו בבית

מפני שחייב לשמח את אשתו ברגל ונשים פטורות מסוכה ואם אינו רוצה לפרוש מאשתו ולישון בסוכה נחשב כדבר מצווה .

טעם אחר: כשאין לו סוכה אחרת [לו ולאשתו] פטור ובמשנ"ב מביא שהגר"א חולק וסובר דלא נפטר מסוכה משום כך, וכן מביא בשם המג"א דאומר דאינו נפטר משום זה, וכותב טעם אחר למה יש מקילים, משום צער עיין שם.

הטע שמי שאי לו סוכה מיוחדת ואינו יכול לדור ע אשתו בסוכה פטור משו מצטער ולמה אי מחייבי אותו לבנות סוכה נוספת

ואפשר דכיון שציווי התורה הוא לבנות דירת ארעי לכן אומרים שדירה כזו אין דרך האדם לטרוח לבנות אלא אחת ולא שתים .

חת שנה ראשונה

יש אומרים: שחתן בשנה ראשונה לנישואיו יש להקל מלישון בסוכה, והטעם: לפי שבשנה ראשונה חייב אדם לשמח את אשתו וכדי שלא תתבטל המצוה צריך לישון עמה .

הגרשז"א כתב שלא מוזכר בשום מקום לפטור את החתן בשנה ראשונה לנישואיו, והוסיף ומ"מ אם האשה מפחדת לישון לבדה בבית אפשר להקל לו לישון מחוץ לסוכה .

א מקיי מצווה בשעת השינה

יש אומרים: שאין עושין מצווה של שינה בסוכה בשעת השינה, ולכן אם נרדם מותר להוציאו מהסוכה .

היש לאונסו חו לסוכה הא צרי להקיצו ולעוררו כדי שלא יש מחו לסוכה

יש אומרים: שצריך להעיר אותו . והטעם: דודאי ניחא ליה לישון בסוכה ואפילו את אביו ראוי להעיר .

ויש אומרים: שאין צריך להקיצו , והטעם: משום שהישן אינו בר חיובא כלל משום שבשעת השינה יש לו דין שוטה והחיוב לישון בסוכה מוטל רק על האדם שהוא ער שילך לשכב ולישון בסוכה ולא על הישן שאינו חייב במצוה באותו שעה .

היש מחו לסוכה והתעורר

חייב מיד לחזור לסוכה ולישון [בשונה מירדו גשמים שאם הפסיקו הגשמים אין חייב לחזור לסוכה עיין שם הטעם.[

לישו יחיד בסוכה

לישון יחידי בבית הגמרא בשבת אומרת "שאסור לישון יחידי בבית וכל הישן בבית יחידי אוחזתו לילית".

יש אומרים: שמותר לישון בסוכה יחידי ולא חוששים ללילית, והטעם: משום ששומר מצוה לא ידע דבר רע .

בדרך רמז "סכת" בגימטריא לילית, דהיינו שמצות סוכה דוחה את הלילית .

היש תחת המיטה

הישן תחת המיטה בסוכה שגבוה י' טפחים אינו יוצא ידי חובה, הטעם: לפי שצריך לישב תחת אויר הסכך ושלא יהיה אוהל מפסיק בינו לבין הסכך, וגובה עשרה טפחים .

טעם אחר: לפי שאינו נקרא אוהל אלא דבר שהוא גבוה י' טפחים .

היש וירדו גשמי מתי עולה לביתו

הישן בסוכה וירדו גשמים אין צריך לשער בכדי שיתקלקל התבשיל אלא יכול לצאת אף בגשמים מועטים, והטעם: שקי"ל מצטער פטור מן הסוכה ובגשמים מועטים יש צער לישון בסוכה ויכול לצאת .

הול לשיעור ויודע שירד

יש אומרים: שאסור לו ללכת לשיעור כזה , ויש אומרים: שמותר .

פטורי מהסוכה

ירדו גשמי

"גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה משלו משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו" .

ירדו גשמים בחג: פטור מהסוכה, והטעם: משום מצטער.

זמן היציאה בירדו גשמים

לענין שינה: בכדי לצאת מהסוכה אין צריך לשער בכדי שיתקלקל התבשיל [כמו שמצאנו לענין חום[, והטעם: דבגשמים מועטים הוי צער לישון .

גשמי בשעת אכילה

ירדו גשמים בשעת האכילה או לפני שהתחיל ירדו, אם ירדו בכמות שאם האוכל היה שם היה מתקלקל יכול לצאת מהסוכה .

ומי שאינו בקי בשיעור הזה ישער שאם היו יורדים כך גשמים לתוך הבית אם היה יוצא מהבית יוצא גם כן מהסוכה , ביאור דודאי אדם שיש לו ב' בתים ובאחד מצטער קצת ברור שיעבור לבית השני אלא הכוונה אם יש לו בית קטן אצל דירתו והגדול יותר נוחה ועל ידי צער היה הולך לבית הקטן .

ירידת גשמי על מקו מושבו

אם הגשמים אינם יורדים למקום שיושב שם צריך לישב בסוכה כל זמן שלא יורדים עליו, ואם הוא איסטניס יוכל לצאת בכה"ג .

צורת היציאה מהסוכה

שיוצא מהסוכה אל יבעט ויצא אלא יצא כנכנע כעבד שמוזג כוס לרבו ושופכו על פניו .

פסקו גשמי לעני אכילה בסוכה

היה אוכל בסוכה וירדו גשמים והלך לביתו ופסקו הגשמים, אין מחייבים אותו לחזור לסוכה עד שיגמור סעודתו , והטעם: מדין "תשבו כעין תדורו" דאין דרך בני אדם להפסיק באמצע הסעודה ולחזור לביתו .

כמו כן אם ירדו גשמים ואכל בביתו ופסקו הגשמים, אין צריך להפסיק בסעודתו וגומר בביתו .

אבל אם יושב בביתו ועדיין לא התחיל בסעודתו צריך לחזור לסוכה .

פסקו גשמי לעני שינה בסוכה

היה ישן בסוכה וירדו גשמים ונכנס לביתו ופסקו הגשמים הדין, אם שכב במיטה שבביתו, אינו צריך לחזור לסוכה כל אותו הלילה , והטעם: משום ששינת כל הלילה כסעודת אחת דמיא שכן דרך העולם .

טעם אחר: משום תשבו כעין תדורו דאין דרך בני אדם כשישן מחוץ לביתו להפסיק באמצע השינה לילך לביתו .

ואם עדיין לא שכב יחזור לסוכה .

היה יש בתחילת הלילה מחמת גשמי ופסקו הגשמי

שכב לישון:המשנ"ב מביא שהבגדי ישע ומאמר מרדכי מסתפקים בזה, מכיון שאחר שהיה לו כבר טירחא להכניס כרים וכסתות לתוך ביתו אפשר שלא הטריחו לחזור.

וכשאין טירחא: כגון מי שסוכתו במרפסת ואין טירחא להחזיר כרים וכסתות לסוכה משפסקו גשמים, יש אומרים: שצריך לחזור לסוכה .

סוכה תחת גגו

הישן בסוכה תחת גגון ויכול לפותח את הגגון בקלות על ידי חבלים, כשניעור ופסקו הגשמים חייב לפותחן מיד, והטעם:משום שאין זה כי אם מעט טירחא ולא נקרא מצטער .

היוש ביו ופסקו הגשמי

יש אומרים: שצריך לחזור מיד שיקיץ משנתו .

נשאר בסוכה למרות הגשמי

כל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא אינו מקבל עליו שכר ואינו אלא הדיוט , דכתיב "דרכיה דרכי נועם וכו'" .

הטע שהמחמיר על עצמו נקרא הדיוט והרי אנו עושי הרבה דברי שפטורי מעיקר הדי משו חומרא ופרישות ולא אמרינ שנקרא הדיוט .

לפי שמי שעושה מצווה שאחרים חייבים כגון נשים שמקיימות מצות שאינן חייבות מקבלים עליהם שכר, אבל שעושה מעשה שאינו חייב בכלל [כגון ישיבה בסוכה בשעת ירידת גשמים[ על זה נאמר אינו אלא הדיוט .

טעם אחר: שאני סוכה כיון שהתורה פטרה אותו שלא יצטער בגופו כי דרכיה דרכי נועם לכן אסור לו להחמיר ולצער עצמו משא"כ שאר הדברים אפשר

דמותר היכא שאין צד איסור .

טעם אחר: כיון שבסוכה התורה אמרה "תשבו כעין תדורו" ומימלא אם אינה כעין תדורו אינה סוכה כלל, שהרי האדם לא ישב בביתו כשיורד גשמים ואם כן אין זה הסוכה שציותה התורה ואין לך הדיוט גדול מזה ולא שייך לקבל על זה שכר וכל שכן שאין לו ליכנס בשעה שהוא פטור בה .

מנהג צדיקי ואנשי מעשה

לישאר בסוכה בכל שבעת ימי החג אף אם יורד גשמים .

הטע שלא חוששי לדברי הרמ"א שאינו אלא הדיוט

לפי שמה שנאמר שהוי הדיוט כשעושה את זה ליוהרא ולבטל דברי חבריו נקרא הדיוט, אבל כשעושה את זה לשם שמים אז יש לו שכר, ולפי זה מיושב מנהג גדולים שהחמירו לשבת בסוכה אף כשיורד גשם מאחר שכל כונתם לשם שמים .

טעם אחר: דקי"ל שמצטער אינו פטור מהסוכה אלא א"כ נפטר מהצער אם אוכל בחוץ , אבל מי שהוא בגדר הזה שלא נפטר מהצער באכילתו מחוץ לבית מחמת ששקול אצלו הצער של אכילת מחוץ לסוכה כמו הצער שהוא מצטער באכילתו בגשמים או מהקור הרי בין כך ובין כך הוא מצטער ולא נפטר באכילה בבית ובכה"ג לא אמרינן מצטער פטור מהסוכה .

גשמי בחג סימ קללה

מתי אינו סימן קללה, לא אמרו "משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו" כשלא ירדו גשמים קודם החג ולפתע התחילו לרדת בחג, וכל שירדו גשמים לפני החג ונמשכו בתוך החג אין בזה שום חסרון וגשמי ברכה הוי .

גשמי באר ישראל

דברים אלו נאמרו רק בא"י שאין דרך לירידת גשמים בזמן סוכות, אבל בחו"ל שהרגילות לירידת גשמים בחג הסוכות אין בזה משום סימן קללה .

יציאה מהסוכה בהכנעה

החת "ס כתב היוצא מהסוכה בהכנעה מפני הגשמים ואינו בועט, לאיש כזה אין סימן קללה כלל אלא עוד ברכה הוא למעלתו.

גש בלילה ראשו של סוכות

הטעם שלענין שינה לא מצאנו חילוק בימי החג בין לילה ראשון לשאר הימים, וההבדל רק לענין אכילה .

לפי שהתורה השוותה רק לענין אכילה "חמשה עשר" "חמשה עשר" מפסח רק לענין אכילה, ועוד מדוע לא פירט לנו התנא בין יום א' לשאר הימים מוכיח דלא שנא.

ירדו גשמים בלילה הראשון יש להמתין עד חצות, הטעם שממתינים עד חצות לפי שזמן אכילה סעודה ראשונה לכתחילה היא רק עד חצות .

ויש אומרים: שאין להמתין עד חצות, והטעם: לפי שאם ימתינו עם האכילת בניו ובנותיו הקטנים אין לך מניעת עונג יו"ט גדולה מזו .

ויש אומרים:שיש להמתין שעה או שעתיים, וכן כתב באליה רבה ובפמג"ד שעה או שעתיים.

עד עלות השחר

כשקם אחר עלות השחר, יש אומרים: שצריך לחזור לביתו לסוכה .

ויש אומרים: שיכול לקום בשעת הקימה הרגילה לפי שהדרך היום לקום אחר חצות .

צורת הקידוש והסעודה

יקדש בסוכה ויברך זמן ושאר הסעודה יאכל בביתו.

והטעם בסדר הזה ולא מקדש ואוכל בביתו וגמר הסעודה אוכל בסוכה, לפי שבזה היה צריך לחזור ולברך זמן על הסוכה ואין נכון להרבות בברכות .

פסקו הגשמים

היה אוכל וירדו גשמים ונכנס לביתו ופסקו הגשמים, אינו צריך לשוב ולחזור לסוכה ויכול לאכול עד סוף הסעודה בביתו, ומיהו המחמיר לחזור לסוכה תבוא עליו הברכה .

אם רק התישב לאכול ועדיין לא התחיל לאכול ופסקו הגשמים יחזור לסוכה .

מצטער

מצטער פטור מ הסוכה

אדם המצטער בסוכה פטור מהסוכה , הטעם דפטור: משום דכתיב "בסוכות תשבו שבעת ימים" ודרשינן "תשבו כעין תדורו" , דהיינו שהישיבה בסוכה תהיה כמו הישיבה של כל השנה וגם בכל ימות השנה אין אדם דר במקום שהוא מצטער.

מהו מצטער

מחמת השרב, מחמת זבובים או יתושים וכיוצא בזה וכן מחמת רוח, או ריח רע, או גשמים.

מצטער מחמת קור: אף המצטער מחמת הקור נחשב מצטער ופטור מהסוכה, וגדרו כל שהמאכלים השמנים נקרשים .

מצטער מחמת נשירת הסכ

אם מנשב רוח לתוך הסוכה ועל ידי זה נושרים קיסמים מן הסכך למאכל, אם הוא איסטניס יכול לצאת חוץ לסוכה .

מצטער מחמת רעש

מצטער מחמת רעש [שמחת בית השואבה וכדומה] ואין יכול לישון.

יש אומרים: דנחשב כמצטער ויכול לישון בבית .

ויש אומרים: שצריך לנסות לעשות פעולה שקל לעשותה שלא יפריע לו הרעש, אבל אין חיוב להתאמץ הרבה לחפש פתרונות שהרעש לא יפריע ואם עשה מה שצריך לעשות ואע "פ כן מפריע לו הרעש פטור .

בגדרי המצטער

מצטער שהגיע בדרך מקרה

אין פטורמצטער אלא א"כ בא לו בדרך מקרה, דהיינו שסיבת הצער הגיע אחר בנית הסוכה, אבל אם בנה את הסוכה במקום שהיה בו את הסיבה המצערת כגון ריח רע לא יכול לומר מצטער אני ולפטור עצמו .

דבר שדר בני אד להצטער

מצטער גדרו בדבר שדרך בני אדם להצטער בו , ואף אם אומר מצטער אני, בטלה דעתו אצל כל אדם.

אניני הדעת [איסטניס]

אדם שהוא מאניני הדעת, כל שדרך אנני הדעת שמצטערים בזה חשיב מצטער .

מצטער רק א ינצל על ידי כ מהצער

מצטער פטור מןהסוכהרק אם ינצל על ידיכךמןהצער, וכל שהצער ממשיך אף מחוץ לסוכה חייב בסוכה .

מצטער בלילה ראשו

המצטער בלילה ראשון חייב באכילת כזית , הטעם: הרמ"א כשיטתו בירדו גשמים להחמיר לענין לילה ראשון וה"ה הכא, ולשיטות דפוטרות שם ה"ה הכא .

מצטער רק בשינה אינו נפטר מאכילה בסוכה .

פטור מצטער רק לעצמו ולא למשמשיו .

מצטער מחמת האורחי

מי שבאו אליו אורחים ורוצה ללכת לישון וקשה לו להיות ער עד שילכו.

יש אומרים: שנחשב כמצטער שפטור מהסוכה לא שנא מיתושים .

ויש אומרים: שבני הבית נקראים בכה"ג מצטערים, אבל בעה"ב שהזמנה וסילוק האורחים תלוי בו אינו נפטר ממצות סוכה בשעה זו .

מצטער מחמת בושה

אדם שמצטער מחמת הבושה כגון בעל תשובה שבני משפחתו לועגים לו.

יש אומרים: שאין לו דין של מצטער, והטעם: דדין מצטער דווקא הפרעה גופנית אך עגמת נפש לא .

עשיית סוכה במקומות הקרי שא"א לישו ש

העושה סוכה במקומות הקרים אף שאי אפשר לישון שם מחמת הקור, יוצא ידי חובה אכילת ולא נחשב לעושה סוכה במקום שהוא צער [שהדין שהסוכה פסולה], הטעם: כיון שא"א לעשות הסוכה בענין אחר א"כ חשיב תשבו כעין תדורו.

טעם אחר: משום שנחשב ראוי לשינה אם היה לו כרים וכסתות כראוי .

מצטער מחמת שסוכתו קטנה

גם מי שסוכתו קטנה ואינו יכול לפשוט בה ידיו ורגליו חייב לישון בסוכה ואין בזה פטור דמצטער , והטעם: לפי שדרך בני האדם לפעמים לישון כך, והראייה מהא דקיימא לן שיעור סוכה ז' על ז' ובודאי שאין אדם יכול לישון שם אם לא בכפיפת גופו ואבריו .

הא יש חיוב לקנות מזג לסוכה כדי שלא יהיה מצטער

ונראה כיון דבעי תשבו כעין תדורו ואם היה לו בית לשבעה ימים לא היה קונה מזגן הוא הדין בסוכות, ואם בקל יכול להכניס תנור או מזגן לסוכה יש לעשות כן .

שלוחי מצווה פטורים מן הסוכה אפילו בשעת החניה יש לפוטרם

מהסוכה .

חולי ומשמשיה

חולה

חולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה, וחולה אפילו שאין בו סכנה כל שחש בראשו או בעיניו [וקשה עליו ישיבה בסוכה ואם ישב מחוץ לסוכה ירווח לו] כיון שמצטער פטור מן הסוכה .

הטעם בפטור דחולה

לפי שלא חייבה תורה לדור בסוכה אלא כדרך שאדם דר בביתו דכתיב "תשבו" שפירושו תדורו דהיינו תשבו כעין תדורו ואם היה לו לזה החולה חולי במשך השנה היה הולך למקום שנקל, הוא הדין הכא .

הטעם שמשמשיהם פטורים

משום שהעוסק במצווה פטור מן המצווה , משמש בשכר בשערי תשובה כתב דה"ה משמש בשכר דפטור.

זמן הפטור במשמשיהם: כל זמן שהחולה צריך להם , והטעם: משום שסיבת הפטור משום עוסק במצווה פטור מן המצווה והוא רק בשעה שעוסק במצווה.