בניית הסוכה

זמ בניית הסוכה

בנייה לפני יו"כ

יש אומרים: דאין לבנות את הסוכה לפני יו"כ, והטעם:דאסמכהו על המדרש "אמר ר' אלעזר לכך אנו עושים סוכה אחר יו"כ לפי שבר"ה הקב"ה דן את כל העולם, וביו"כ הוא חותם דינם, ושמא יצא דינם של ישראל לגלות, ולכן עושים סוכה וגולין מבתיהם לסוכה והקב"ה מעלה עליהם כאילו גלו לבבל, שנאמר "ובאת עד בבל שם תעלי עד יגאלך " .

ויש אומרים: שיש לבנות קודם יו"כ, והטעם: כדי שמצווה זו תתוסף להכריע את כף זכות .

ויש שנהגו: לעשות את דפנות ועצי הסכך קודם יו"כ ובמוצאי יו"כ מניחים את הסכך, אם לא כולו מקצתו , והטעם: לקיים שניהם עיקר הסוכה דהיינו הסכך שעל שמו נקרא הסוכה אין לעשות קודם יו"כ כשיטת האליה רבה לעיל והדפנות ועצי הסוכה קודם יו"כ כדי להיות זריזים מקדימים וגם לצרף עוד מצווה קודם יו "כ .

המדקדקי מתחילי מיד במוצאי יו"כ בעשיית דבר מועט מה בסוכה .

הטעם: משום דמצווה הבאה לידך אל תחמיצנה .

מצווה לתק הסוכה מיד לאחר יו כיפור

והטעם: משום שמצווה הבאה לידך על תחמיצנה ואע "פ שמובא בסימן תרכד שמצווה לבנות הסוכה במוצאי יו"כ, שם מדבר להתחיל הסוכה אבל לגמור הסוכה לגמרי אחר יום כיפור , ועוד דהתם מירי במדקדק במעשיו וכאן במי שאינו מדקדק .

בניית הסוכה ביו שישי

אף כשחל יו"כ ביום ה' ולמחרתו הוא ערב שבת, יש אומרים: שמותר להתעסק בבנית הסוכה בערב שבת, אחר חצות היום , אע "ג דקי"ל דהעושה מלאכה בע"ש משעת המנחה ומעלה אינו רואה סימן ברכה זהו רק במלאכת הרשות אבל במלאכת מצווה שרי כל היום .

מי שקשה לו הבניה במוצאי יו"כ

מי שקשה לו להתחיל בבניית הסוכה במוצאי יו"כ מחמת חולשת הצום, ידבר עם בני ביתו במוצאי יו"כ על עניני הסוכה , ובערוה"ש כתב שילמד קצת מסכת סוכה או מדיני הסוכה.

מצווה בגופו

מצווה על האדם שיעסוק בעצמו בעשיית הסוכה ובהנחת הסכך ואע"פ שהוא אדם נכבד זהו כבוד שעוסק בעצמו במצווה , והטעם: מפני שסוכה קצת קדושה יש בה .

ועוד מצווה לעשות סוכתו בידו על דרך האמור מצווה בו יותר מבשלוחו וכל שכן מצווה זו שיש בה זכר ליציאת מצרים ועיקר עשייה היא הסכך שזה עיקר המצווה ואף אם אינו יכול לעשות יעשה מעט בידו והשאר יעשה על ידי שליח .

סוכה על ידי ישראל

מן הראוי שהסוכה תעשה על ידי איש ישראל, והטעם: מלבד שהסוכה בנויה מדברי ם שאינם מקבלים טומאהנוסף עודדבר שיהיה בגוףטהור ונקי כדי להשרות שכינה במעשה ידיכם .

לא בנה במש החג או נפלה, יבנה במועד

הטעם שמותר לבנות: לפי שלומדים זאת מהפסוק "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים" פירוש עשה את הסוכה בשבעת ימים באיזה ימים שתרצה .

א יש מצווה בעשיית הסוכה

בתורה מוזכר סוכה ב' פעמים א. "בסכת תשבו שבעת ימים" , ב. "וחג הסוכות תעשה לך"

ולכן יש אומרים: שיש מצווה בעשיית הסוכה .

והראייה מדברי הרמ"א דכתב "והמדקדקים מתחילים מיד במוצאי יו"כ בעשיית הסוכה כדי לצאת ממצוה למצוה".

ראייה נוספתמרש "י דכתב שאין החטיבה מצווה אלא עשיית הסוכה.

יש לומדים שזה מצווה מהפסוק שכתבו "חג הסוכות תעשה לך " .

ראייה נוספת דהוי מצוה, מהמשנה בשבועות "נשבע לבטל את המצווה שלא לעשות סוכה" .

ראייה נוספת מהירושלמי שכתב שיש לברך על עשיית הסוכה .

הנצי"ב כתב שמאחר ועשיית הסוכה כתובה בתורה על כן מצווה בו יותר מבשלוחו נאמר גם על עשיית הסוכה.

ויש אומרים: שאין מצווה בעשיית הסוכה, וגדרו כמכשירי מצווה .

והלימוד "מחג הסוכות תעשה לך" הכוונה שזה הולך על החג ולא על הסוכה .

ראייה מהבבלי שכתב "אי מברכי על עשיית סוכה משו שכשרה בעכו" או משו דאינה גמר מצווה".

דחית הראייה מסוכת גנב"ך דכשרה משמע שאין מצווה בעשיית הסוכה. דודאי יש מצווה לעשות את הסוכה אלא שמכל מקום אם עשאהו על ידי גנב"ך אף שחיסר ממצות עשיית הסוכה מ"מ הסוכה כשרה אלא שלא קיים מצווה בעשיתה .

ולכו"ע ראוי לעשות את הסוכה בעצמו כיון שהיא מצווה חשובה ולכן ראוי לעסוק בו האדם עצמו.

ברכה על עשיית סוכה וברכת "שהחיינו"

הטע שאי מברכי על בניית הסוכה כדר שמברכי על אכילת מצה

אע "פ שמצוות עשה לבנות סוכה, אין מברכים בשעת עשייה "אשקב"ו על עשיית סוכה " כדרך שמברכים על ברית מילה ופדיון הבן .

כלל הוא כל מצוה שעשיתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשייתה, וכל מצווה שיש אחר עשייתה ציווי אחר אינו מברך אלא כשעושה הציווי האחרון, ובעשיית סוכה יש ציווי אחר שציותה התורה והיא מצות ישיבה בסוכה שיהיה אוכל בה ושותה בה הילכך אינו מברך בשעת עשייתה .

טעם אחר: כיון שיכול לעשותה על ידי גוי דקי"ל סוכת גנב"ך כשרה "וכל מצווה שעשייתה כשרה על ידי גוי אין ישראל מברך עליה", דהאיך יאמר "אשקב"ו לעשות סוכה" והרי העכו"ם יכול לעשות בשבילו .

טעם אחר: לפי ששתי ברכות לא תקנו על מצווה אחת גם ברכת "לישב" וגם ברכה על עשייתה .

הטע שאי מברכי שהחיינו על עשיית סוכה ככל דבר מצווה שעושי אותו משנה לשנה שמברכי "ברכת שהחיינו"

משום שסומכים על ברכת שהחיינו [הזמן] שמברכים על הכוס שהולך על מצוות סוכה וחג .

הטע שדוחי ברכת "שהחיינו" עד הקידוש ולא מברכי בשעת עשייה והא קי"ל "זריזי מקדימי למצוות"

לפי שאין חייבים לברך אלא העושה לעצמו ולא העושה לאחרים ולפי שמצוי שאחד עושה לחברו ואין סברא שהעושה לחברו יברך שהחיינו שהרי ברכת שהחיינו אינו אלא בדבר שהוא שמח בזה והעושה לאחרים אינו שמח, ולפי שאין הכל בקיאים בברכה זו לכך נהגו לסמוך כולם על כוס של קידוש .

טעם אחר: לפי שרצו לקבוע זמן קבוע לברכה, ולא זמן לכל יחיד ויחיד .

האוכל בלילה ראשו אצל חבריו ויצא ש ידי ברכת "שהחיינו"

יש אומרים: שאין צריך לחזור ולברך שהחיינו שוב כשאוכל בסוכה שלו .

ויש אומרים: שיש לשוב ולברך בביתו ברכת "שהחיינו", והטעם: כיון שלא בירך על הסוכה שלו ברכת "שהחיינו" .

הטע שאי מברכי על ישיבת סוכה כמו על אכילת מצה

לפי שבאכילת מצה יכול לפטור עצמו באכילת כזית מצה בלבד לכן מברך על אכילת מצה משא"כ בסוכה שצריך תשבו כעין תדורו ואם יאמר על ישיבת סוכה משמע פעם אחת לכן מברכים לישב בסוכה שמשמע פעמים רבות .

הטע שעושי סוכה בחודש תשרי אע"פ שיצאנו ממצרי בחודש ניס

הקושיא רק למ"ד שענני הכבוד היו דלמ"ד סוכות ממש עשו, עשו את הסוכות בתשרי

כתב הטור וז"ל ואע"פ שיצאנו בחודש ניסן לא ציונו לעשות סוכה באותו הזמן לפי שהוא ימות הקיץ, ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשיתנו בהם שהם במצות ה' יתברך ולכן צווה אותנו לעשות בחודש השביעי שהוא זמן גשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בבית ואנחנו יוצאים מן הבית לישב בסוכה ובזה נראה לכל שמצות המלך היא שעלינו לעשותה.

טעמו של הגאון מוילנא: דאמנם אין עושים זכר לענני הכבוד הראשונים שהקיפום מיד בצאתם ממצרים, כיון שהעננים האלה הסתלקו מהם בחטא העגל, כדכתיב וירא משה את העם כי פרוע הוא " שנעשו פרועים [גלוים] מענני" הכבוד, אלא עושים זכר לענני הכבוד שחזרו להם אחר כך ולא הסתלקו מהם כל הארבעים שנה,

ומוסיף כשנבדוק נמצא כי חג הסוכות נקבע ביום בו זכו בני ישראל שוב לאותם ענני הכבוד והאיך כשחטאו בעגל נסתלק מהם ענני הכבוד ורק אחר שחזר הקב"ה ונתרצה להם ביום הכיפורים ואמר למשה "סלחתי כדברך" ונצטוו

להקים את המשכן וחזרו ענני הכבוד וכך היה הסדר, י"א בתשרי אמר משה

שנאמר "והם הביאו את אליו נדבה בבוקר בבוקר" לשני בקרים דהינו י"ב וי"ג תשרי, בי"ד לקחו חכמי לב את הנדבה מידי משה, בט"ו החלו עוסקים במלאכת המשכן ואז חזרו ענני הכבוד נמצא כי ט"ו בתשרי הוא היום המתאים לשבת בסוכה לזכרון הנס "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" כי מאז נשארו ענני הכבוד במשך הארבעים שנה בשהותם במדבר.

טעם אחר: רצה הקב"ה לעשות זכר לנפלאותיו גם בראשית הקיץ וגם בראשית החורף ולכן חג הפסח הוקבע בראשית ימי הקיץ, וחג הסוכות בראשית ימי החורף, להקדיש כל ראשית והתחלה לקב"ה .

טעם אחר: לפי שבימות הקיץ לא הוצרכו לעשות סוכה להינצל מחום השמש לפי שענן ה' היה על המחנה יומם והשמש לא היתה מכה ורק בימות החמה עשו הם סוכה מחמת הקור, לכן עושים בימים אלו .

טעם אחר: לפי שהיה להם סוכות כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג והכרכים שבארץ כנען ואז ישבו בסוכות ממש כמו שכתוב "וארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות" כי בשדה היה מסכך עליהן עד שכבשו את רבת בני עמון , כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען זהו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל כשצרים את האומות .

טעם אחר: משום שמצוות סוכה סמוכה ליו"כ שצריך להיות נע ונד מביתו לסוכה ודומה לגלות שהיא מכפרת על עוונות .

טעם אחר: משל לשנים שעמדו בדין ויצאו בדין המנצח שמח והמנוצח יוצא בפחי נפש כך ישראל עמדו בדין ואין ידוע מי ניצח צווה הקב"ה לישראל לשמוח במצות סוכה ולולב להראות לכל שהם ניצחו .

טעם אחר: לפי שהוא זמן אסיפת היבול מהשדות ולבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טובפן יאמרהו ידינו עשו לנו את החיל הזה לכן צווה הקב"ה לצאת לסוכה .

טעם אחר: בשעה שהיו יושבים במחנה היו באוהלים להגן מן השרב, אבל בשעה שהיו נוסעים מהמחנה היה הענן מגין, נמצא מה שנאמר "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" היה גם סוכות ממש וגם ענני הכבוד בשעת חניה היה סוכות ממש ובשעת נסיעה ענני הכבוד .

טעם אחר: לפי שנאמר בטעם מצות סוכה "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי אתבני ישראל" א "כ במצות סוכה צריך דעת, וכל ימות השנה שמרובים החטאים אצל האדם וקי"ל אין אדם עושה עבירה אלא א"כ נכנסה בו רוח שטות נמצא שבמשך השנה נחשב לחסר דעת ושוב אינו יוכל לקיים המצוה ומתי נהיה בר דעת לאחר שנטהר ונתכפר בר"ה ויו"כ ע"כ זה הזמן הראוי לקיים מצות סוכה .

הטע שעושי סוכה אחרי יו"כ

לפי שבר"ה הקב"ה דן את כל העולם, וביו"כ נחתם דינם, ושמא יצא דינם של ישראל לגלות, ועל ידי כך עושים סוכה וגולין מבתיהם לסוכה והקב"ה מעלה עליהם כאילו גלו לבבל, שנאמר "חולי ונחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשד ה ובאת עד בבל" .

טעם אחר: לומר שאע"פ שחטאנו כל השנה מכ מקום יו"כ מכפר על עוונות כשאנו שבים בתשובה שלמה, וסימן לדבר: שתיכף ציוה עלינו הקב"ה לעשות סוכה שנשב בצילו כדכתיב "בצילו חמדתי וישבתי", זה מצוות סוכה "ופריו מתוק לחכי" זה אתרוג .

טעם אחר: להראות אחר יו"כ שאין אנו מפחדים מהמקטרגים ולכן ציונו הקב"ה לצאת מהבית לסוכה בלי פחד .

הטע שעושי זכר לסוכות ולא עושי זכר למ ולבאר

המבי"ט כתב אע"פ שהמן והבאר הם מן הניסים המפורסמות מ"מ הם הכרחיים שא"א בלעדיהם, משא"כ ענני הכבוד שלא היה הכרחיים לכן תיקנו זכר לדבר להודיע שאף בדבר שאין בו הכרח עשה עימהם הקב "ה נס .

טעם אחר: לפי שרק ישיבה בסוכה יש בה רמז לענני הכבוד בעצם השינוי שיושבים בסוכה, משא"כ באכילה אין זכר למן כמו כן אם שותים מים אין הנס ניכר שכן גם בשאר ימות השנה אוכלים ושותים.

טעם אחר: שהמזון והבאר ניתנו להם לישראל על ידי תלונות ותרעומת לפיכך לא ניתן להם מצווה לדורות, משא"כ ענני הכבוד שניתן להם ללא תלונות וללא בקשות מיוחדות רק בטובו הגדול ובחסדו של הקב"ה לפיכך עושים זכר לדבר על ידי ישיבה בסוכה .

טעם אחר: כשם שהמןהיהבו כל טעמימאכלים כךהבאר היה בה כל טעמי המשקים, וכאשר אנו אוכלים בסעודת חג מיני מעדנות ושותים מיני ממתקים אנו עושים בזה גם זכר למן ולבאר .

טעם אחר: לפישנס ענני הכבוד היה מיוחד לישראל ולא לערב רב כיון שאת הערב רב פלט אותם הענן, ואילו נס הבאר והמן היה גם בשביל הערב רב .

טעם אחר: כיון שהמן הוא הלחם שיורד מהשמים והבאר הוא המים שניהם הם דברים שלא נפסקו וישנם עד היום שהרי יש לנו לחם ומים אמנם הם לא מהשמים מ"מ הלחם ישנו, ורק ענני הכבוד שכבר פסקו ואין לנו זכר לזה עושים את הסוכה .

טעם אחר:לפי שבשום נס מלבד מנס ענני הכבוד לא היה שייך לומר "וה' הולך לפניהם" בכבודו ובעצמו .

טעם אחר:יש שביארו על פי הגמרא דהבאר בזכות מרים, עמוד הענן בזכות אהרון, מן בזכות משה, וידוע דמידת אהרון אוהב שלום ורודף שלום ומקרבן לתורה ולכן עושים זכר לענני הכבוד להדגיש חשיבותו שלמידה נעלה זאת כי גדול השלום שהוא חותמו של הקב"ה .