חג הסוכות

"בסוכות תשבו שבעת ימים... כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" .

חג סוכות

מצוות חג סוכות הוא מצוות "ושמחת", דכתיב "ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים" וכמו שאומרים בתפילה "חג הסוכות הזה זמן שמחתנו".

הטע שנאמר שמחה יתירה בחג הסוכות מה שלא מצאנו בשאר המועדי

בחג הפסח לא נאמר שמחה כלל, לפי שלא נלקטו התבואה ולא פירות האילן, ובחג השבועות נאמר "שמחה" פעם אחת לפי שכבר נלקטו הפירות ויש שמחה אחת ולא יותר כי עדיין לא הכניסו את פירות האילן וגם התבואות לתוך הבית, אבל בחג הסוכות שלקטו התבואות ופירות האילן וגם הכל נאסף אל הבית אז השמחה היא שלמה לכן כתבה התורה ג' פעמים ענין שמחה ואלו הן "ושמחת בחגך... והיית אךשמח", וכתיב "ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים" .

במעלת השמחה

"מי שיהא שמח וטוב לב ולא יצטער כלל בחג הקדוש הזה, מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה לעולם שמח" ויש שכתבו "שיהיה שמח כל השנה" .

שמות החג

"חג הסוכות"

מנין דכתיב "חג הסוכות שבעת ימים לה'" .

הטעם בשם זה: על שם הסוכות שישבו בהם אבותינו ועל שם החובה לשבת בסוכה בזמן הזה .

הטע שחג הסוכות נקרא על ש הסוכה ולא על ש הלולב

לפי שבחג יש ב' מצות סוכה ולולב, מצות סוכה היא לזכרון העבר "כי בסוכות הושבתי", והלולב הוא מפני ההווה בכל שנה דהינו לתת שבח והודאה על אסיפת התבואות שבזמן הזה הוא זמן האסיף, ולפי שהיה הענין הסוכות ראשון נקרא חג הסוכות ולא חג הלולב .

"חג האסי "

מקור מדכתיב "וחג האסיף תקופת השנה".

הטעם בשם זה: על שם האסיף שחל בתקופה זו.

טעם אחר: לפי שכל ימות השנה התבואה מתייבשת בשדות ובחג אוספים אותה אל הבית מפני הגשמים וא"כ החג הוא חג של שמחה והודאה לה' על שפע יבול האסיף , וציונו הקב"ה לעשות לפניו חג באותו העת לזכותם להיות עיקר השמחה עמו .

טעם אחר: לפי שבשעת האסיף אשר מלא הגרנות בר והיקבים תירוש ויצהר, ציווה הקב"ה לישב בסוכה כי במדבר ישבו באוהלים ולא היה להם קרקע ולא דגן ותירוש ויצהר, לבלתי רום לבבם על בתים מלאים כל טוב, פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה .

טעם אחר: אסיף מלשון אסיפה דהיינו שמורה על אסיפת האדם אל עמיו, לזכור שיש על האדם חג האסיף והוא יום מותו אשר בו יאסף אל עמיו ושימי שנותיו הטובים ימי המעשה הם ז' עשיריות מהשנים כימי החג .

טעם אחר: ללמדנו שכמו שהזמן הזה הוא זמן האסיף של היבולים החקלאים, כך הוא גם זמן האיסוף של אותם ההשגים הרוחנים מהימים הנוראים, ועוד שהחג משלים את החגים .

"חג ה'"

מקור דכתיב "ובחמשה עשר יום לחודש השביעי וכו' וחגתם חג לה'' וכו' "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים" .

הטעם: לפישהוא החג הראשון שבו כביכול אנו חוגגים עם הקב "ה יחד והוא חוגג עימנו, כביכול לא היתה שמחתו שלימה בשאר המועדים, לפי שבחג המצות

עדיין המרו על הים בים סוף , וגם לא היו טהורים עד מלאת ימי טהרת שבע שבועות , וחג השבועות ההוא לא שמח כי נגלה לפניו חאט העגל, אך אחר שהתפייס ביו"כ בלוחות שניות וצוה על המשכן אז בחג הסוכות היתה לו לה' יתבר ך שמחהוכן במשך השנים אין השמחה שלימהעדבאיו"כועם ישראל נטהרים ועוסקים בד' ימים בצרכי מצווה אז יש לקב"ה שמחה ולכן היו עושים שמחת בית השאבה שהיו שואבים רוח הקב"ה כי אז היתה השראת השכינה ביותר ונמצא שהוא חג לה' כביכול הוא יתברך חוגג ואנו חוגגים ושמחים בשמחתו שבעת ימים .

הטע שנית ש זה לחג הסוכות יותר משאר בחגי

לפי שחג מלשון ריקוד וטיפוח לשמחה, וכיון שבסוכות היה שמחה יתירה של שמחת בית השואבה לכן ראוי להיקרא יותר משאר החגים בלשון חג .

"זמ שמחתינו"

כמו שאומרים בתפילה "את יום חג הסוכות הזה זמן שמחתינו" הטעם בשם זה:לפי שהוא זמן האסיף שחל באותו הזמן , וזמן האסיף הוא זמן שמחה כמו שכתוב "הזורעים בדמעה ברינה יקצרו הלוך ילך וכו' בא יבוא ברינה נושא אלמותיו".

טעם אחר: לפי שהיתה בו שמחה יתירה בבית המקדש שהיו מדליקים ד ' מנורות שהיו מאירות בכל ירושלים .

טעם אחר: לפי שישראל יצאו נקיים מהעונות והפשעים ובזה הזמן נמחל עון העגל ונצטווינו בהקמת המשכן, מצורף לזה שהוא זמן האסיף ואדם שמח בתבואתו .

טעם אחר: לפי שנאמר בו פעמים ושמחת, א. "ושמחת בחגך" , ב. "והיית אך שמח" .

טעם אחר:לפי שענני הכבוד שהיו במדבר הורו על חיבה ואהבת הקב "ה לישראל, שכן המן והבאר שנתן להם היו מוכרחים לחיי האדם,שהרי הלכו במדבר והיה הקב"ה צריך ליתן להם מזונות ומים, אבל במה שהוליכם והקיפם בענני הכבוד זה מורה שהקב"ה מחבבם חיבה יתירה .

הטע שחג הסוכות נקרא בלשו רבי

לפי שדיני הסוכה נלמדים מלשונות סוכה רבים שנאמרו בתורה . טעם אחר: לפי שלומדים מנין הדפנות והסכך מג' פעמים שכתוב בסוכות בפרשת אמור לכן קראה התורה סוכות לשון רבים לומר לנו שנלמד הלכות הדפנות והסכך מלשונות סוכה הנאמרים הרבה פעמים שם בתורה . טעם אחר: לפי שהמקיים מצוות סוכה יזכה לעתיד לבוא לסוכה של לויתן ולחופה שעתיד הקב "ה לעשות לצדיקים, ואמרו חז"ל אפילו הצדיקים לא יהיו כל אנפין שוין וכל צדיק נכוה מחופתו של חברו הגדול ממנו, ע "כ נקרא חג הסוכות בלשון רבים לומר שאין סוכה אחת דומה לחברתה .

חג הסוכות שבעת ימי

הטעם בשבעת ימים: כנגד שבעה רקיעים, וחג שמיני עצרת כנגד הארץ . טעם אחר: זכר לשבעת ענני הכבוד שהקיפו את ישראל בצאתם ממצרים [ארבעה עננים לארבע רוחות השמים, אחד למעלה ואחת למטה ואחד הולך לפניהם[ ולכן עושים ז' ימים כל יום כנגד ענן אחר .

טעם אחר: כדי שיתפרסם הנס .

טעם אחר: לפי שהסיבה לישיבה בסוכה הם זכר לענני הכבוד שהקיפן במדבר, ולכן יושבים שבעה ימים שהם כוללים כל ימות השבוע, ורומזים כל הזמנים לזכור נוראותיו ונפלאתיו בכל הזמנים .

טעם אחר: שבעת ימים באה כנגד ימות האדם שהם שבעים שנה וכן שיעור הסוכה ז' טפחים כשיעור ימי האדם, ולכן ביום האחרון עושים יום שמחה לרמוז שלאחר צאתו מן העולם יזכה לעולם הבאה, ועושים הקפה עם ס"ת לומר שהתורה תעטרהו כמו הספר שהוא מועט ומפואר .

הטע שהציוויי במצות סוכה כתובי בלשו רבי "ולקחת לכ "... "ושמחת לפני", "בסוכות תשבו" ואילו בפסח כתוב בלשו יחיד "שבעת ימי לא תאכל מצות" "לא יראה ל "

לפי שבמצוות סוכה מוזכר הציווי של שמחה ג' פעמים, ובחג השבועות פעם אחת ובפסח כלל אינו מוזכר, לפי שבפסח עדיין לא נלקטו הפירות מהשדה ולא

התבואה ואין מה שיגרום שמחה לאדם, ובשבועות שכבר נלקטו לבית נאמר בו פעם אחת שמחה, אבל בסוכות שבר נלקטו גם התבואה וגם הפירות יש שמחה לבעלים בשלמות .

לפי זה כיון שבפסח אין לבעלים לא תבואה ולא פירות ואין לו אפשרות להזמין אורחים לכבוד לכבדם באכילת החג לכן נאמר בלשון יחיד, אבל בסוכות שביתו מלא בברכת ה' וציווה ה' להזמין את הלוי הגר והיתום והוא יושב עם אורחיו ובני ביתו לכן נאמר בלשון רבים .

הטע שחג הסוכות [ופסח] שבעה ימי וחג השבועות יו אחד

לפי שהתורה חסה על ממונם של ישראל וכיון שפסח וסוכות חלים בזמן שאינו עונת מלאכה, בפסח עדיין לא נגמרה התבואה, ובסוכות שכבר נאספו הפירות קבעה תורה שבעה ימים, אבל עצרת שאהוא זמן מלאכה קבעה תורה רק יום אחד .

הטע שלוקחי ד' מיני רק בסוכות ולא בפסח ושבועות

לפי שבפס ח מצהומרור וגופושל פסח בין ידיו ועוד שאינו זמן של שמחהכמו חג האסיף

והטעם שאין ד' מינים בחג השבועות: כיון שהוא חג מתן תורה והוא זכרון הגדול ליישר אורחותינו .

מצוות סוכה

"מצוות עשה מן התורה לישב בסוכה שבעת ימים מט"ו לחודש תשרי עד אחר יום כ"א בתשרי שנאמר בחמשה עשר יום לחד השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה'... בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל" .

הטע במצוות סוכה

"כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" , ענני כבוד דברי ר"א, רבי עקיבא אמר סוכות ממש .

הטור כתב כר"א זכר לענני הכבוד שעשה הקב"ה לישראל ביציאתם ממצרים.

הטע במצות סוכה אליבא דר"ע שישבו בסוכות ממש

בשלמא לר"א עשיית סוכה זכרון לדבר הגדול שהקיפם בענני הכבוד, אלא לטעם של ר"ע דאמר סוכות ממש מה הרבותא, ויש לומר שיתגלה על ידי מצוות סוכה גודל מעלתן של ישראל במדבר שהיו הולכים אנשים נשים וטף במדבר במקום שאין טבע האדם להיות בו במקום שאין בו זרע וכן לא היה להם בתים קבועים אלא סוכות זכר לזה אנו עושים סוכות לזכור גודל מעלתנו מהשגחת ה' עלינו מאחרי יציאת מצרים .

טעם אחר: ההודאה שאף בארץ שממה סיפק כל צרכינו ונתן לנו הגנה מהקור על ידי הסוכות .

טעם אחר: שהיום אנו נמצאים בבתים מרווחים וטובים, אנו מודים לקב"ה על שהביא אותנו ממצב גרוע של ישיבה בסוכות מעץ לבית קבוע .

קדושת הסוכה

"אמר רבי יהודה כשם שחל שם שמים על החגיגהכךחל שם שמים על הסוכה שנאמר "חג הסוכות שבעת ימים לה'" מה חג לה' אף סוכה לה'" . בשל"ה כתב "מצות סוכה היא קדושתה גדולה כידוע לכל חכמי לב והעד על זה דאפילו על עצי הסוכה חלה קדושה כל שבעה " .

במועד לכל חי "וישער דהוא כקדושת בית הכנסת דהסוכה היא צילא דמהימנותא כמו שאמרו בזוהר והראיה דעצי סוכה אסורין כל שבעה".

הטע שצרי ילפותא מחגיגה

הטעם שצריך ללמוד מחגיגה למה לא יחול שם שמים על הסוכה שהיא עצמה מצווה

ונראה דשלמי חגיגה כולו לבעלים ורק האימורין לגבוה, ואפילו הכי הקדושה חלה על כל החגיגה עד שכולה נקרא חגיגה , והטעם לפי שכל הבשר נתקדש על ידי שהאמורים נקרבין לגבוה, כמו כן מצות סוכה אף האכילה ושתייה ושינה בסוכה נתקדש ונטהר עד שכולו מקרי לה' ואין חילוק בין לומד לאוכל ושותה בסוכה שכולו נקרא לה' .