דיני ארבעת המינים

דיני ארבעת המיני

לולב

"ענין הלולב ליחד שם שמים בכל ליבו ובכל נפשו, וכן לולב לו לב שיהיה לבו עם אביו שבשמים וכמו שהלולב מקשר כל העלין שבו ונעשה אגודה אחת כך צריך האדם שישקר כל דעותיו ומחשבותיו ויפנה הכל אל מקום אחד ואל יפנה במחשבתו אנא ואנא" .

לולב נקרא בתורה "כפת תמרי " .

כפת תמרים: ענפי הדקל [עץ התמר] מתחילת צמיחתם לפני שנפרדים העלים שלהם לכל צד וצד הענף נראה כשרביט והוא הנקרא לולב . לולב - תיומת דרך עלי הלולב שגדלים באופן שכל עלה כפול ומחובר מגבו, העלה העליון היוצא מן השדרה נקרא "תיומת" וצריך שהעלה הזה יהיה סגור לגמרי.

שדרה: עמוד האמצעי שמשם יוצאים העלים הוא הגב אמצעי של הלולב.

והטע שנקרא בש זה

לפי שהוא דומה לשדרה של בהמה שהחוליות והצלעות מחוברות מכאן ומכאן ואמצע חלק ועולה כמקל .

עלים: עלי הלולב היוצאים מן השדרה.

גב הלולב:הצד שבו נראה הגב האמצעי של הלולב [השדרה]. שיעור הלולב: שיעור הלולב שיהיה השדרה חוץ מן העלים העליונים ארבעה טפחים [לשיטת החזו"א 38.4 ס"מ, לשיטת הגר"ח נאה 32 ס"מ] . השיעור מתחיל בשדרה ממקום שמתחיל לצמוח העלים למטה עד ראש השדרה שבו מתחיל לצמוח העלה האמצעי [התיומת] ולא מתחשבים בעלים העליונים אלא בשדרה .

לולב היבש פסול

הטעם: דבעינן מצווה מהודרת כדכתיב "זה אלי ואנוהו" .

טעם אחר: דאיתקש לולב לאתרוג שבאתרוג נאמר בו דין "הדר" וגם לולב צריך הדר .

טעם אחר: לולב בגימטרייא חיים, ולכן היבש פסול שהוא מת .

טעם אחר: מדכתיב "לא המתים יהללו יה" ולולב יבש הוא בבחינת מת .

גדר יבש

הראב "ד מגדיר יבש משכלה הירקות שלו וילבינו פניהם ואז פניהם רפוי ועל זה נאמר לא המתים יהללו יה ומוסיף אע"פ שבגמרא מבואר שהפסול מדין הדר סימן גדול שאינו נקרא יבש עד שילבינו פניו.

סוגי הלולבי

לולב ע קאר "ע

קאר"ע ביאור קליפה בצבע חום המכסה את עלי הלולב ונראית כאילו הוא עץ אחד בלי שום פירוד.

יש הנוהגים:לקחת לולב בלי קאר"ע .

הטעם: לפי שראשו עטוף בקאר"ע ובדרך כלל אי אפשר לראות בבירור את העלה האמצעי ואין אפשרות לדעת אם ראשו מתקפל ככפתור דלשיטת הר"ן הוא פסול או שעלה אחד גבוה מהשני או שהוא כהמניק הוא פסול .

טעם אחר: לפי שיש יש שיטות שצריך לנענע על ידי כסכוס ובלולב כזה אין העלים מתנענעים מחמת הקרא"ע.

יש הנוהגים:לקחת לולב עם קאר"ע .

הטע שלא חוששי לחששות שלעיל

לפי שסוברים כשיטות הגאונים שאין צריך לכסכס בזמן הנענועים אלא צריך לעשות הולכה והבאה בלבד .

ולחשש שמא התיומת נחלקה או נסדקה כהמינק אין חוששים, והטעם: דמן הסתםאינה נחלקת ואפילו אם נסדקת מן הסתם אינו אלא מעט שלא נפסלה בכך .

הסרת הקאר"ע

יש אומרים: שאין להסיר את הקאר"ע כדי שלא להפריד העלין הדבוקים ורק מן הצדדים יסיר קצת , כדי לקיים בו מצות נענועים .

ערבה

"ענין הערבה רומז לעולם הזה שנראה לכאורה שאין לו לא טעם ולא ריח ומה צורך יש בו ועד שבין לילה היה ובין לילה אבד שמתייבשת מלחותה תכף ומיד מכל ירק ומכל אילן, והוא רמז לעולם הזה שאין לו קיום והויה אלא כליון והפסד, אלא שהקב"ה הנחיל לנו תורתו שבסיבתה יש לנו חיים כמו שיש לערבה מנחלי המים שאצלה ואחר שחותכים אותה אין לה שום מחיה כלל, כך ישראל אם פורשים עצמן מהתורה פורשים מחייהם ואין להם שום חיות כלל" .

מקור לקיחת הערבה

"ולקחתם לכם ערבי נחל" , הטעם שנקראים ערבי נחל:כיון שרוב מין זה גדל על הנחל .

סימני הערבה

קנה: העץ הגבעול שממנו יוצאים העלים ואדום הוא וכשר גם בעודו ירוק .

הטעם שכשר בעודו ירוק:דכל שאינו לבן ממש נקרא אדום שאף על פי שהוא ירוק מאחר כשהשמש מכה בו נעשה אדום בכלל אדום הוא . עלה: העלים יוצאים מן הקנה, עלה שלה משוך כנחל מאורך ולא עגול , ומנין מדכתיב "ערבי נחל" ולומדים מזה חז"ל שעלה שלה משוך כנחל . פי העלה חלק: דהיינו סיום העלה חלק ללא פגימות .

לבלוב: העלה האמצעי שעדיין גליל בטרם נפרש הנמצא בראש ענף הערבה. הפמג"ד כותב שצריך ג' סימנים אלו, ובכורי יעקב כתב שאין מצוי זה בלי זה .

מקו גידלו

רוב מין זה גדל על הנחלים .

יש אומרים: שלכתחילה צריך שיהיה גדל בנחל, ומנין מדכתיב "ערבי נחל" הגדלים על הנחל, של הבעל ושל הרים כשרה ומנין מדכתיב "ערבי נחל מכל מקום" וכתב רש "י שלומדים זאת ממה שכתוב ערבי לשון רבים.

ויש אומרים: שאין צריך דווקא גדל על הנחל .

בדיני הערבה

ערבה שאין פי העלה שלה חלק,אלא יש בה תלמים כמו פי מגל קטן כשר , והטעם:דהיא גדלה במים והוי בכלל ערבי נחל .

ערבה שיבשה פסולה .

והטעם: משום הדר ובכמה נפסלה, ברוב העלים .

ומהו יבש: משכלה מראה הירקות לגמרי .

ערבה ע לבלוב

מעיקר הדין אין צריך לקחת ערבה עם לבלוב, אלא כל שניכר להדיא שהעץ שבראש הערבה לא ניקטם כשר לכתחילה.

יש הנוהגי לקחת ערבה ע לבלוב

הטעם: כי בכך יודעים בבירור שהערבה אינה קטומה ואע"פ שאם נקטם העלה העליון הרי זה כשר מכל מקום חוששים שמא יש מקצת קנה ירוק בקצהו התחתון ודינו כעץ .

ויש הנוהגים: לקחת ערבה בלא לבלוב.

והטעם: משום שבערבות עם לבלוב מצוי מאוד שהעלים נדלדלים ולדעת השל"ה ומרן החזו"א יש להחמיר בזה .

מנהגי של כמה מגדולי ישראל בערבה ע לבלוב

מרן בעל הקהילות יעקב לא הקפיד בכך מרן הגרשז"א היה מהדר אחר ערבה עם לבלוב , וכך נהג הגריש "א , הגרי"י פישר בספרו שו"ת אבן ישראל כתב שקהל ישראל עד דור אחרון לא חפשו ערבה עם לבלוב.

לקחת ערבות חדשות בכל ימי החג

יש הנוהגים: לקחת ערבה חדשה בכל יום מימי חול המועד , והטעם: משום הידור מצווה לפי שמצוי שבכל יום נושרים העלים .

מנהגי גדולי ישראל בהחלפת ערבות

מרן החזו"א ומרן בעל הקהילות יעקב החליפו מידי יומים או שלושה . מנהגו של הגרשז"א באם היה צורך היה מחליף בכל יום אך אם נשארו טריים לא היה מחליף .

ויש אומרי שאי להחלי ערבה בכל יו .

והטעם: משום חשש פסול בערבה, דהיינו כאשר תוחבים אותה באגודה כדי שתהיהלמטה מהדס נושרים רוב עלי הערבה ולפעמים מגיע למצב שערבה שנשרו רוב עליו ולכן יותר טוב לאגוד קודם יו"ט ערבה שלימה עם הלולב במים ולא לקחת בכל יום חדשה אלא אם יעשנהו בענין שלא ינשרו עליה, ועוד הא קי"ל "ערבה כמושה כשרה" .

הטע לנוהגי להחלי בכל יו ולא חוששי שמא ינשרו רוב עליו

לפי שלא מצוי שינשרו רוב העלים על ידי תחיבה הערבה ואף שמקצת העלים ינשרו כתב המג"א שזה כשר בדיעבד ואם לא יחליף כל שבעת הימים הרי יכמוש בסוף ימי החג וכמושה כשרה רק בדיעבד ולכן עדיף להחליף בכל יום שלא תהא כמושה כיון שכמושה אינה הדר משא"כ בנשרו מקצת עליו שזה אינו ניכר וביותר שנושרים למטה ובפרט שלפעמים יש חשש יבש ולכן מן הראוי להחליף בכל יום כדברי הרמ"א .

טעם אחר: משום חשש שלא נחשב אגד כהלכתו לפי שאין זה קשר של ממש כיון שמוציא ומכניס בכל יום .

עצה לצאת ידי חשש זה

שיתיר קודם את הקשר, ויכניס את הערבה החדשה, ואחר כך יחזור ויקשור האגד בקשר מהודק .

נשרו רוב עליו

פסולה , הטעם: לריטב "א משום שעל ידי כן אין שמו עליו ופסול כל שבעה, ומדברי רבינו מנוח משמע שהפסול מדין הדר . נקטם ראשה פסולה , והטעם: משום הדר .

הדס

"ענין בדי הדס להורות יחוד גמור בלבו של אדם, כי כן ההדס הכשר למצווה עולה קיני קיני ובכל קן וקן יש בו ג' או ד' עלין מסבבים את עצמם מסודרים נאה ומיושר... והוא ענין חיבור ואחדות שווה שכולם פונים אל מקום אחד כן צריכים ישראל שיהיו כולם קשר א' ואגודה אחת ואחדות שווה שלב כל אחד ואחד יפנה אל מקום אחד..." .

ג' הדסי

יש ליקח למצות ארבעת המינים שלושה הדסים לפחות .

ומני מדכתיב "ענף עץ עבות " ומנין שעבות הוא שלושה מצאנו בדברי

הנביא שמציין ג' עבירות ומסיים בפסוק שם "ויעבתוה", דהיינו ששלשה עניינים נקראים עבות .

הדס משולש

ההדס צריך להיות משולש, דהיינו שיוצא מכל קן וקן שלושה עלים בשורה אחת שווה דהיינו שלא יהיה אחד גבוה או נמוך מחבריו .

יש אומרים: שאם יש קו [דמיוני] שנפגש בכל שלושת השורשים של שלושת העלים שבקן גם קן זה נחשב כמשולש אע"פ שאחד מהשורשים הוא נפגש מעליו ובאחד מתחתיו .

ויש אומרים: שכל אורך עוקצו של העלה היוצא מן הענף עד תחילת העלה עצמו נחשב כשרשו ולכן כל שעוקצי העלים מכונים זה כנגד זה או שחלק מעוקצו של עלה זה נמצא בשיטחם של שני העוקצים האחרים גם הוא נחשב כמשולש .

שיעור המשולש

לכתחילה צריך שיהיה משולש בכל שיעור אורכו .

משולש ברובו: ואם משולש ברובו כשר [לשיטת החזו"א רובו הוא 16 ס"מ משולשים, ולשיטת ר"ח נאה יותר מ- 12 ס"מ הוי רוב[ ואפשר לברך עליו . שיטת הגאונים שכולו משולש הוא לעיכובא.

גודלו

שיעור הדס: לא פחות משלשה טפחים [לשיטת החזו"א 29 סנטימטר, ולשיטת ר' חיים נאה 24 סנטימטר לפחות[ .

מעלה לקחת הדסי יותר משיעור

יש אומרים: שיש מעלה לקחת הדסים גדולים יותר משיעור ג' טפחים ובלבד שיצא הלולב טפח, והטעם: לפי שאם ינשרו עלים ישאר עדיין רוב שיעור עבות וגם זה הידור מצווה .

שיעור ההדס נמדד בענ עצמו ולא בעלי

שיעור ג' טפחים של ההדס נמדד לפי הענף של עץ ההדס ולא לפי העלים, ולכן העלים העליונים הבולטים יותר מהעץ אינם נמדדים ואינם נכללים בשיעור אורך ההדס .

מדידה בחלק הענ של מטה

שיעור הדס נמדד מהקן הראשון המשולש ולא מהעץ שלפני העלים המשולשים .

גודל העלי

לכתחילה יהיו העלים קטנים רק כציפורן אגודל .

הדס שעליו שוכבי זה על זה

יש המהדרים: ליקח הדס שעליו חופין דהיינו שעלי ההדס שוכבים זה על זה , אבל גם בלאו הכי כשר לכתחילה .

יש המהדרים: שלוקחים הדס שעלה האמצעי מתפשט קצת לרוחב ורוכב על שני העלים .

ענפי בי העלי

יש אומרים: שמשום הידור מצווה אין ליקח הדסים שיש בהם ענפים בין העלים .

אתרוג

"וענין האתרוג הוא שיש בו טעם וריח נחמד וכו' והוא דומה ללב האדם וצריך שיהיה יפה וטוב ונקי מכל חזזית ומכל פגם, רמז בזה שהאדם צריך שיהיה נקי מכל סייג, ופנוי מכל מחשבה רעה, ובזה יזכה לחיי העולם הבא, לגן עדן שכולו טעם וכולו ריח וכולו ממתקים" .

אתרוג: מנין כתיב "ולקחתם לכם וכו' פרי עץ הדר" זהו אתרוג .

קבלה למשה רבינו מהו אתרוג

הרמב"ם כתב שמעולם לא הסתפקו מהו הדר שכך מקובלים היו מפי השמועה ממשה רבינו שזהו אתרוג, אלא שרצו למצוא רמז בפסוקים לפירוש המקובל .

שמו אתרוג או הדר

עיקר שמו הדר, ואתרוג מלשון ערגה בארמית ולכן נקרא אתרוג אך למעשה שמו הדר .

ביאור הלימוד

"פרי עץ הדר" שטעם עצו ופריו שווה .

ביאור: עץ שפריו הדר ועצו הדר, שיש טעם לעץ כטעם הפרי .

ביאור אחר: אל תיקרי הדר מלשון נוי אלא דיר, דהיינו שהוא כמו דיר של בהמות שעד שבאים קטנים עדיין גדולים קיימים אף האתרוג גדל שתים ושלוש שנים וכשחונטים הפירות של עכשיו עדיין הגדולים של אשתקד קיימים.

ביאור אחר: "הדר" מלשון דירה שהוא דר באילנו משנה לשנה ואין עוד אילן שעושה כן מלבד אתרוג .

ביאור אחר: "הדר" מלשון אידור ויש גרסים הידור , לפי שבלשון יונית קוראים למים הידור, כלומר שצריך ליטול פרי הגדל על כל מים וזה אתרוג שגדל על כל מים, שמלבד מי גשמים משקים אותו אף במים שאובים .

שיעור האתרוג

ר' יהודה אומר שיעור האתרוג בקוטנו בכביצה , ולהידור מצווה יש ליטול אתרוג גדול יותר כשיעור ב' ביצים ואין שיעור לגודלו ואף אתרוג גדול שנושא על כתפיו מחמת גודלו כשר .

[שיעור האתרוג לשיטת חזו"א לפחות 100 גרם, ולשיטת הגר"ח נאה 57.6 גרם ורצוי להוסיף על משקל זה, והטעם: לפי שאתרוגי ערב סוכות הם אתרוגי מים שעל פי רוב מצטמקים בימי החג ומאבדים משיעורם .[

גוו האתרוג

צבע האתרוג הכשר והמהודר דומה לשעווה דהיינו צבע צהוב , כמו כן מראה זהב כשר ומוהדר .

מראה ירוק

ירוק החזק הדומה לעשבי השדה פסול , והטעם:שחוששים שמא לא נגמר פריו ולכן הן עדיין ירוקים והתורה אמרה "פרי עץ הדר" שיהא נעשה פרי גמור וזה עדיין לא פרי .

ירוק שחוזר למראה אתרוג כשר כשמשהי אותו כשר

המשנ"ב כתב שאם יודעים שטבע האתרוגים שבאתו מקום שדרכן לחזור אחר כך למראה אתרוג לאחר ששהו בכלי זמן מרובה אז אפילו בעודו ירוק כשר, והטעם: כיון שחוזר למראהו על כן נגמר פריו.

ולמעשה: האחרונים כתבו שאין לסמוך על זה למעשה ואין לקנות אתרוגים אלא אם כן התחיל במקצת לשוב למראה אתרוג דשמא היה נשאר ירוק .

עצה להציב אתרוג באופ מלאכותי

להכניס אתרוג הירוק בין תפוחים וטבע האתרוג שעל ידי פעולה זו מצהיב יותר, ויש להיזהר לעשות באופן שהעוקץ והפיטם לא יהיו סמוכים לתפוחים, והטעם: לפי שאז הטבע הוא שהם נופלים מכח שאיבת כוחם על ידי התפוחים.

פיט

הפיטם הוא עץ היוצא מחוטם האתרוג הנקרא בהלכה דד ועליו יש כתר הנקרא שושנתא.

אתרוג ע פיט

יש הנוהגים: ליקח דווקא אתרוג עם פיטם, והטעם:לפי שהמחבר כתב "ניטל דדו והוא הראש הקטן ששושנתו בו פסול", ולכן חוששים שמא היה לו פיטם בעודו על האילן ונפל בעצמו בעודו על האילן והוא אתרוג פסול . יש הנוהגים: ליקח אתרוג בלי פיטם, והטעם: לפי שחוששים שמא יפול מחמת המכה .

הטע למי שאינו חושש לכ

לפי שסוברים שאם נפל מעצמו הרי פיטם זה נחשב כפסולת של פרי ולא נקרא שהיה לו פרי מעולם .

חסר

האתרוג צריך להיות שלם, שלא יהיה חסר בו כלום, דהיינו שלא נחסר לא על ידי שריטה של קוץ או מרקבון או מתולעת וכדו' .

עוק

העוקץ הוא מקום שבו האתרוג מחובר לעץ, וצריך שיהיה מחובר לאתרוג, שאם לא כן האתרוג חסר .

סוגי אתרוגי

אתרוגי אר ישראל

יש הנוהגים: להדר וליקח למצות ד' מינים אתרוגי ארץ ישראל, והטעם: לפי שהם מקובלים ככשרים [שאינם מורכבים] מדור דור, וגם מפני קדושת ארץ ישראל .

אתרוג צרי הכשר לחזקה שאינו מורכב

מהו החזקה שאינו מורכב: על ידי המסורת מאבותינו ורבותינו מדור לדור על מקום גידולו שהאתרוגים המובאים משם אינם מורכבים .

אתרוג מורכב

אתרוגים המורכבים עם לימון או מינים אחרים פסולים לברכה . הטעם: משום שאתרוג המרוכב אינו נקרא כלל אתרוג ולא נקרא "פרי עץ הדר" .

טעם אחר:כיון שנעבדה בו עבירה של איסור הרכבת כלאים אע "פ שמותר באכילה אימאס לגבוה דומיה דבהמת כלאים .

טעם אחר: משום שהתורה כתבה לקחת אתרוג שיהיה כולו אתרוג וכאן חסר בפרי החלק המורכב ונחשב כחסר מהאתרוג .

טעם אחר: משום "בל תוסיף" כיון שמוסיף מין חמישי דהיינו הפרי המורכב והוא מאוגד פוסל המצווה לגמרי .

[ויש שדחועל פי שיטת הרא "ש שכל היכא שמוסיף לנוי ליכא בל תוסיף והרי ההרכבה נעשית לייפות התארוג .[

טעם אחר: לפי שאין טעם עצו ופריו שווה כיון דעיקר האילן הוא הלימון .

הבדלי פנימיי בי אתרוג מורכב ללא מורכב .

מורכב הגרעינים שוכבים לרוחב , יש הרבה מיץ בחדרי הזרע, יש קליפה לבנה דקה וצרה, אתרוג אינו חלק מבחוץ ויש בו שקיעות ובליטות, אתרוג העוקץ שקוע פנימה .

אתרוג שאינו מורכב

גרעינים עומדים לאורכו, יש בו מעט מיץ או שאין בו כלל, יש לו קליפה לבנה עבה , החלק מבחוץ חלק, העוקץ אינו שקוע.

אתרוג תימני

יש הנוהגים: לקחת לברכה אתרוג תימני, והטעם: משום שהם מוחזקים לודאי שאינם מורכבים .

על מסורת אתרוגי תימ

נמצא בספר אבן ספיר שבמסעותיו בארץ תימן בעיר עדן אשר על שפת ים סוף מזרחה, ראה שגדלים שם אתרוגים הרבה וכשרים הם לנטילה ולברכה אצל אחינו בני ישראל יושבי הארץ ההיא.

אתרוגי חזו"א

יש הנוהגים: לקחת רק אתרוגים הנקראים אתרוגי חזו"א.

מה ה אתרוגי חזו"א

מרן החזו"א היו לו שני זנים של אתרוגים שהיה מברך עליהם, לגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ נתן גרעינים מזן אחד ומוקבל לומר שמקורם מאיזור שכם, ולהרב חיים יעקב הלפרין נתן גרעינים מהאתרוג שעליו בירך ומקור האתרוג שמצא החזו"א מסביבות העיר צפת והם שתלו את הגרעינים אלו והם נקראים אתרוגי חזו"א ולאחר שנים נטלו אנשים אחרים ענפים מעצים אלו ונטעו הרבה עצים מזן זה .

אתרוגי מרוקו

יש הנוהגים: לקחת אתרוגי מרוקו, והטעם: משום שיש לאתרוגים האלו מסורת שאינם מורכבים, בשו"ת ישרי לב הביא עדות של ששה מחכמי המערב יושבי עה"ק ירושלים משנת תרכד על המסורת שאינם מורכבים .

מעלת האתרוג

האתרוג המורקאי ידוע ביפיו בגדילתו ובצבעו [בעיקר האתרוגים הגדלים במרוקו ולא הגדלים בא"י[ וכך מובא בתוספת בכורים שכתב ובשנה הזאת קבלתי אתרוג ממאראקא יפה ומהודר ובכל סימני הכשר אשר עדיין לא ראיתי כמוהו.

גדולי ישראל באתרוג זה

מובא הגר"ר אברהם בנימין קלוגר בנו של הגר"ש קלוגר העיד שאביו היה מברך על אתרוג זה, וכן מובא שהגרי"ז נהג לצאת גם באתרוג ממרוקו וכן הגריש"א היה מברך על אתרוג זה .

המערערי על אתרוגי מרוקו

יש המפקפקים בכשרותם לפי שהם בדרך כלל בלי גרעינים, המיץ רב בהם וניכר שהם מורכבים, ולכן יש שנהגו שלא לקחתם .

דיני נוספי

שלא יהיה יבש, שלא יעלה חזזית על רובו, שלא יהא כבוש תפוח או מבושל.

צריך שיהיה שלם, ניטלה פיטמתו פסול, ניטל עוקצו כשר וכן חסר פסול .