ארבעת המינים

ארבעת המיני

זמ קניית ארבעת המיני

יש אומרים: דאנשי מעשה מדקדקים לקנות להם אתרוגים ולולבים והדסים לצורך החג בין כסא לעשור, והטעם: כדי שזכות המצווה תכריע לכף זכות ביום הדין לזכות לחתימה טובה .

ויש אומרים:שיש לקנות אחר יו"כ , והטעם: על פי המדרש שמבאר שלקיחת הלולב הוא אות לניצוח מלחמה, כלומר שניצחנו בדין ביו"כ, ומשל למנצחי מלחמה שתופשים הכידון בחזרתם מהמלחמה כך גם הלולב, ואי אפשר להכין הכידון הלולב עד אחר גמר הניצוח דקודם הניצוח כתיב "אל יתהלל חוגר כמפתח" .

לקנות לעצמו

יש אומרים: שמן הראוי שכל אחד ישתדל ויהיה זריז לקנות לו אתרוג ולולב לבד, והטעם: כדי לקיים המצווה כתיקונה, משום שרוב העולם אינם יודעים להקנות לחבריהם .

נטילת ארבעת המיני

"אמר רבי אבהו אמר ר' אלעזר כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח" .

חיוב נטילת ד' מיני

מהתורה חיוב נטילת ד' מינים רק במקדש כדכתיב "ושמחתם לפני ה' אליהכם שבעת ימים" ודרשו חז"ל "לפני ה '" היינו במקדש , ומחוץ למקדש רק יום ראשון דכתיב "ולקחתם לכם ביום הראשון", וחכמים תקנו מדרבנן כל שבעה זכר למקדש .

ארבעת המיני

כתיב "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרי וענף עץ עבות וערבי נחל" .

כפות תמרים: הם חריות [ענפים] של דקל קודם שהתפרדו העלים לכאן ולכאן ונראה כשרביט.

פרי עץ הדר: זה אתרוג.

ענף עץ עבות: זה "הדס" שעליו חופים [מכסים] את עיצו, ביאור שעוטפים בגדילתם את הגבעול, עבות קלוע כמין קליעה ודומה לשרשרת . ערבי נחל: לא כל דבר הגדל על הנחל אלא מין ידוע שקרואי ערבי נחל .

מני ארבעת המיני

לולב אחד: ומנין, מדכתיב "כפת תמרים" כפת חסר ו ' משמע אחד. ערבה שתים: ומנין,מדכתיב "ערבי נחל" ערבי לשון רבים ומיעוט רבים שנים. הדס שלוש: ומנין, מדכתיב "ענף עץעבות" ענףא' עץב' עבות ג'. אתרוג אחד: ומנין, מדכתיב "פרי עץ הדר" פרי משמע אחד .

הטע שלוקחי דווקא ד' מיני והטע שבחרו בד' מיני אלו

לפי שהם כנגד ארבעה סוגים של בני אדם שישנם אצל ישראל ביאור

"פרי עץ הדר" אתרוג, מה אתרוג יש בו ריח ויש בו טעם, כך גם ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים.

"כפות תמרים" תמר, מה תמר יש בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים.

"ענף עץ עבות"הדס , מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה.

"וערבי נחל" ערבה, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים.

אמר הקב"ה לאבדם אי אפשר להחליפם באומה אחרת אי אפשר בני אתם אלא מה יעשו, יהיו כולם באגודה אחת ויכפרו אלו על אלו .

טעם אחר: לפי שהם באים לכפר על ארבע חושים שיש לבני אדם שבהם חוטאים, ואלו הם: "אתרוג" דומה ללב, ובא לכפר על הרהורי הלב.

"הדס"דומה לעין , ובא לכפר על ראייה אסורה בעיניים.

"ערבה" דומה לפה, ובא לכפר על דיבורים אסורים.

"לולב" לומר לך, מה לולב אין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים כך ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים .

טעם אחר: כנגד אברהם, יצחק, יעקב, ויוסף, "פרי עץ הדר" זה אברהם שהדרו הקב"ה בשיבה טובה, "כפת תמרים" זה יצחק שהיה כפות [קשור] ועקוד על גבי מזבח, "ענף עץ עבות" זה יעקב מה הדס זה מרובה בעלין, כך יעקב היה מרובה בבנים, "וערבי נחל" זה יוסף מה ערבה כמושה [מצטמקת] לפני שלושת מינים הללו כך יוסף מת לפני אחיו .

טעם אחר: שארבעת המינים האלו באים לרצות על המים, לומר מה ארבעת מינים אלו אי אפשר להם לגדול בלי מים, כך אי אפשר לו לעולם להתקיים בלי מים ועל ידי זה יתרצה הקב"ה ויוריד מים .

טעם אחר: לפי שכל אילן וירק יש לו שר ששולט עליו ואומר לו גדל , חוץ מד' מינים אלו שלא השליטם הקב"ה ביד מלאך אלא כביכול מכוחו ומהשגחתו הפרטית הם גדלים, ולכן צווה ליקח ד' מינים אלו להראות לכל שגם אנו אין אנחנו מושגחים אלא על ידי הקב"ה בעצמו שעם ה' אלא והנה הנם בידו שאין להם פחד אימה משום בריה בעולם .

טעם אחר: ד' מינים אלו מורים על שמחה על שיצאו מהמדבר שלא היה מקום של זרע ולא היה בו כל עץ ומים לשתות, והכניסם אל מקום שיש בו פירות ונהרות ולכן לוקחים את הפרי הנאה של פירות האדמה, והטוב שבריחו, והיפה שבעלין, והטוב שבעשבים – ערבות, וארבעת מינים אלו רוב מציאותם בא"י בעת ההיא וכל אדם היה יכול למוצאם .

טעם אחר: לפי שד' מינים אלו מתקיימים בלחותם יותר משאר פירות .

ברמזי ד' מיני

ד' מינים בס"ה שבעה [אתרוג אחד, לולב אחד, שתי ערבות, וג' הדסים] כנגד שבעה רקיעים .

"פרי עץ הדר"- כנגד הקב "ה שהוא אל אחד , "כף [לולב] אחד" - כנגד גוי אחד, "ענף עץ אבות" - ג', כנגד ג' אבות, "שתי ערבי נחל" - כנגד שני לוחות הברית .

לולב שקול כנגד כל התורה

התורה מתחילה בב ' "ב ראשית" ומסיימת בל' "ל עיני כל ישראל" , הנביאים מתחילים בו" "ו יהי אחרי מות" ומסיימים בל ' "עמו ויעל " ר"ת ,"לולב", הרי שלולב שקול כנגד כל התורה .

לולב רומז לחיי

לולב בגימטריא חיים לרמוז כי המקיים מצות לולב זוכה לחיי עולם הזה וחיי עולם הבא .

אתרוג בגימטרייא

"פרי עץ הדר" בגימטריא אתרוגים .

להוסי יותר מהחיוב

הדסים וערבות מותר להוסיף.

הטעם: משום נוי מצווה .

טעם אחר: כיון שדרכן להשיר עליהן ויש חשש שמא יפסלו, ולכן טוב להרבות שודאי יש בהן כמה כשרים .

טעם אחר: משום שלא נאמר בתורה מנין ג' הדסים ושתי ערבות מפורש אלא לשון ריבוי ולכן יכול להוסיף .

יש הנוהגים: שאין מוסיפים יותר מהציוי של התורה גם בהדסים , והטעם: משום חשש "בל תוסיף" .

לנוהגי להוסי הטע שלא הוי "בל תוסי "

לפי שבל תוסיף הוי רק שמוסיף ממין אחר .

טעם אחר: בל תוסיף לא שייך כשעושה לנוי, וכיון שעיקר הוספת הדסים אינה אלא לנוי, אין כאן בל תוסיף [וזה דווקא בהדס שהתוספת הוי נוי, משא"כ בשאר מינים שאין בתוספת שם נוי יש בהם משום בל תוסיף[ . טעם אחר: יש אומרים שכל איסור בל תוסיף הוא רק כשמוסיף חלק אחד מהמצווה דהיינו שהתורה נתנה שיעור בין למעלה בין למטה והוא מוסיף בשיעורה, אבל בד' מינים לא נתנה תורה שיעור למעלה אלא רק שלא לפחות מהם לכן הרשות בידו להוסיף במינו כמה שירצה ואין כאן משום בל תוסיף אלא א"כ מוסיף מין אחר [לדעה זו אין איסור בל תוסיף גם בשאר מינים] .

אתרוג ולולב

אין להוסיף לפי שהתורה נקטה מספר "כף אחת " "ופרי עץ הדר" והוי בל תוסיף.

ערבות: וכתב הלבוש שלא ליקח הרבה ערבות לפי שמסתירות את ההדס .

מני הדסי

יש שנהגו לקחת: ס"ח בדי הדסים כמנין "לולב" , ויש אומרים: כמנין "חיים" . יש שנהגו לקחת: ס"א בדי הדס כמנין "הדס" .

ויש שנהגו לקחת: ע' כמנין שבעים פרי החג .

אגודת הלולב

איגוד - מצווה לאגוד את הלולב מדין נוי מצווה .

נוהגי לקשור את הלולב בג' כריכות

והטעם: כנגד שלושת אבות .

ועוד לולב בגימטרייא ס"ח, ועוד ג' כריכות הרי זה ע "א כנגד ע "א סנהדרין .

רמז לדבר

כתוב בפסוק "כפת תמרים" כפת חסר ו' לומר דו' ימים קשור ודומה לכף אחד וביום השביעי מתירים הקשרים .

צורת הקשרי

יש אומרים: שהקשר למטה שאוגד הג' מינים הוי אחד ומוסיף עוד שתים .

ויש אומרים: שצריך ג' קשרים מלבד הקשר של מטה .

בדיניו: וצריך שיוכל לנענע העלים, ולכן צריך להיות טפח מלמעלה פתוח .

סוג הקשר

יש אומרים: שיעשה בקשר גמור ולא של עניבה לפי שאין זה קשר הנאסר בשבת ויו "ט ולא נקרא איגוד .

והטע דבעי קשר

כיון דקי"ל כל דתקון רבנו מעין דאורייתא תקון וכל היכי דאגד של פסח מצרים ופרה אדומה וטהרת מצורע הוי בשני קשרים זה על גב זה הכי נמי תקנו בקשר ד' מינים .

מנהג העול

שלא עושים קשר אלא עושים מין כלי לולב כמין בית יד ותוחבים בתוכו וגם זה בכלל קשר .

צורת האיגוד

ערבה בשמאל, הדס בימין, והלולב באמצע כששדרתו לעבר האדם המאגד .

הטע שאוגדי את ההדס מימי הלולב והערבה לשמאלו

משום שהדס חשוב יותר שכן הוא קודם לערבה בפסוק דכתיב "ולקחתם לכם וכו' ענף עץ אבות וערבי נחל", ועוד משום שהוא "נותן ריח טוב" .

לולב גבוה מהערבה והדסים טפח .

נוהגי לאגוד את ההדסי מעל הערבה

והטעם: על פי הקבלה , טעם אחר: משום דהדס חשוב יותר מהערבה מפני שיש בו ריח .

טעם אחר: משום שהדס קודם לערבה בפסוק דכתיב "ולקחתם לכם וכו' וענף עץ עבות וערבי נחל" .

טעם אחר: כדי שיראו שמברך עליו תחילה ולא יאמרו שהוא מברך ללא הדס .

טעם אחר: על פי דרשת חז"ל על הפסוק "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך " פסוק זה נאמר על ד' מינים השדרה של הלולב דומה לשדרה של אדם, הדס דומה לעין, וערבה לפה וכו'" וכיון שההדס דומה לעינים וערבה לשפתיים והעינים הם למעלה מהפה לכן יש לקשור ההדס גבוה יותר מהערבה .

וישפיל הדס וערבה בתו האגד .

והטעם: כדי שכשנוטל יטול כולם יחד .

זמ האיגוד

יש אומרים: שיש לאגוד את הלולב בערב יו"ט .

והטעם: לשיטות שצריך לאגוד את הלולב בקשר גמור ראוי לעשות האיגוד בערב יו"ט כדי שיוכל לאגדם לכתחילה בקשר כהלכתו לפי שביו"ט יש איסור קשירה .

יש הנוהגי לאגוד בבוקרו של יו"ט

הטעם: משום "דדבר בעתו מה טוב" לאגדו בשעת מצוותו .

מקו האיגוד

יש הנוהגים: לעשות האיגוד בסוכה גם הנוהגים לאגדו בערב יו"ט .

לקיחת קיישעל"ע

יש הנוהגים: לקחת לאיגוד הלולב קיישעל"ע.

יש הנוהגים: שלא לקחת קיישעל"ע, והטעם: לפי שחששו לשיטות שצריך איגוד כפול.

עצה לצאת ידי כל השיטות: לעשות קשר כפול על הקיישעל"ע .

נטילת לולב

חיוב הנטילה

חיוב הנטילה כל אחד לעצמו [ולא שאחד יוציא ידי חובה את הרבים]. ומנין מדכתיב "ולקחתם" לשון רבים, ולא "ולקחת" מלשון יחיד משמע מזה שהחיוב הוא לרבים .

נשי בנטילת לולב

נשים פטורות ממצות לולב, והטעם: משום שהוי מצות עשה שהזמן גרמא, ומ"מ נהגו הנשים לנענע בלולב ומקיימות בזה המצווה כדין .

ברכה לנשי על נטילה

בנות אשכנז: נהגו לברך על "נטילת לולב" וברכת "שהחיינו" ביום הראשון . בנות ספרד: אינן מברכות, והטעם:לפי שסוברים כשו "ע שאין לנשים לברך על מצות עשה שהזמן גרמא כיון שאינן מחוייבות בהן מצד הדין.

ברכת הלולב

לוקח ביד ימין את הלולב תחלה ושדרת הלולב כנגד פניו, וערבה והדס אגודים על הלולב, ואתרוג ביד שמאל .

הטע שלוקח הלולב תחילה

לפי שמזכיר אותו בברכה יש לו חשיבות יותר .

ועוד מפני שהימין חשובה יותר מהשמאל, צריך ליקח תחילה המצווה ששייך לימין.

ועוד דקדושתו חמורה יותר, לפי שיש בהם שלוש מינים [ולכן אין משגיחין מה שאתרוג מוקדם בפסוק[ .

הטע שלולב בימי

לפי שיש בו שלוש מצוות לולב הדס ערבה, ואתרוג ביד שמאל דהוי מצוה חדא .

טעם אחר: לפי שהברכה היא על הלולב לפיכך צריך להיות בימין .

הטע שאתרוג בשמאל

לפי שהאתרוג דומה ללב, לכן נוטל בצד שמאל שהוא כנגד הלב .

רמז לדבר "לב חכם לימינו" חכם [ס"ח] בגמטרייא לולב [ס"ח] .

ראשיה למעלה ועיקריה למטה כדר גידול

ומנין מדכתיב "עצי שיטין עומדים" שצריך שיהו עומדים , אע"ג דאתרוג תלוי באילן למטה, מ"מ מקרי דרך גדילתו עוקצו למטה .

להצמיד את האתרוג ללולב

יש להצמיד את הלולב לאתרוג, והטעם: כדי שלא להפריד מן המנין .

מקור לדין זהמובא על ידי חלום שראה הר"ם רקאנטי בליל יו"ט א ' של חג הסוכות בהתאכסן אצלו חסיד אחד אשכנזי שמו הר"ר יצחק ראה בחלום שהיה כתוב השם ביו"ד ה"א והיה מרחיק את הה"א אחרונה מן הג' אותיות הראשונות, ואמרתי לו מה זה עשיתה, והשיב שכך נהגו במקומותינו, ואני מחיתי בו וכתבתי אותו שלם, ואשתומם על המראה ואין מבין, למחר בעת נטילת לולב ראיתי שלא היה מנענע רק הלולב ומיניו בלא אתרוג, והבנתי פתרון חלומי וחזר בו .

הטע שאי לוקחי כל הד' מיני ביד אחת

לפי שנאמר בפסוק , "פרי עץ הדר", "כפת תמרים", "וענף עץ עבות", "וערבי נחל", ולא כתוב "וכפת תמרים" עם ו' החיבור, מכאן אתה למד שהתורה הקפידה שיהיה בפני עצמו, אך יקרב הידיים זה לזה כדי שיהיו מחוברים כל הד' מינים יחד .

בדיניו:לקח ביד אחת באורחות חיים כתב דלא יצא ידי חובה, והט "ז כתב דיצא ידי חובה , ולדינא יש להחמיר בשל תורה ויחזור ויטול בלי ברכה .

ברכות הלולב דבר ידוע דכל מצווה צרי לבר עובר לעשיית וסמו לעשיית וכשנוטל הלולב והאתרוג יצא מיד ידי חובה, והאי יעשה הברכה א יבר אחר שנטל בידו הרי אינו עובר לעשיית , וא יבר קוד שנוטל הרי כל שאינו סמו לעשיית דעד שיטל כול אז הוי המצווה ויהיה הפסק, וא"כ אי יעשה .

ישנ ב' אפשרויות

א . לא ליטול את האתרוג בשעת הברכה. ב. להפוך את האתרוג , לפי שאין יוצא המצווה אלא כדרך גדילתו וכן נהגו .

ויש אומרים: שאין לנוהג כן לפי שהוא דרך בזיון לאתרוג .

וכן כתבו המקובלים שלא להפוך את האתרוג, כי הפיכת האתרוג מורה על דבר רע ח"ו .

טעם אחר שלא להפוך האתרוג: מפני שעושה בו נקבים [וצ"ב] .

אפשרות נוספת לכוו לא לצאת ידי חובה

שיכוון לאלצאת ידי חובה עד אחר הברכה ואע "פ שמצוות אינם צריכות כוונה הני מילי בסתם אבל במתכוון שלא לצאת ידי חובה אינו יוצא ידי חובה .

יש אומרים: שזה העצה המובחרת מכולם .

ויש אומרים: שאין לעשות כן לכתחילה, והטעם: משום שיש אומרים דמצוות אינם צריכות כוונה .

טעם אחר: שאין לנהוג כך לפי שבקל יכולים לבוא לידי קלקול כי אין הכר בדבר אלא במחשבה .

מנהגו של הגרשז"א

הגרשז"א בירך שהלולב בימינו, ושמאלו אוחזת באתרוג בלי להגביה מהשולחן, ואחר גמר הברכה הגביהו לנטילה ונענע .

בדינו: נטל ושכח לברך יברך בעודן בידו דכל זמן שבידו חשיב המשכת המצווה דהוי כשוכח לברך המוציא ונזכר בתוך הסעודה .

צורת לקיחתו ונתינתו לאחר

יקח תחילה האתרוג בשמאל ואחר כך יקח הלולב בימין וכשמניחו או נותנו לאחר נותן הלולב תחילה ואח"כ האתרוג.

והטעם: כמו בתפילין דכתיב "וקשרתם לאות והדר והיו לטוטפות" ודרשינן כל זמן שבין עינך יהיו שתיהם, ה"ה בלולב כתיב "ולקחתם לכם פרי עץ הדר כפות תמרים" ודרשינן כל זמן שתופס בפרי עץ הדר יהיו כפות תמרים בידו .

ויש אומרים: שנוטל תחילה הלולב בימינו ואחר כך האתרוג, והטעם: לפי שהלולב חשוב יותר כנוסח הברכה, על "נטילת לולב", ולנוהגים כן בגמר התפילה יניחהו האתרוג ואחר כך הלולב .

ברכת המצווה

כוונה בברכה

יכוון קודם הברכה, והב"ח כתב שיכון בברכה שנוטל הד' מינים כדי לקיים מצות עשה שבתורה "ולקחתם לכם" .

"על נטילת לולב" – מברכי בעמידה

הטעם שמברך בעמידה: דילפינן "לכם לכם מעומר" כתיב הכא "ולקחתם לכם" וכתיב בעומר "וספרתם לכם" ובעומר כתיב "מהחל חרמש בקמה" ודרשינן אל תיקרי בקמה אלא בקומה דהיינו שמברך בעמידה מכאן לנטילת לולב בעמידה .

טעם אחר: שלומדים "קיחה קיחה" מאזוב כתיב הכא "ולקחתם לכם" וכתיב באזוב "ולקחת... אזוב" מה להלן בעמידה אף לולב בעמידה .

טעם אחר: דשנינו דבחג נידונים על המים וד' מינים אלו באים לרצות על המים ומצות בעל דין בעמידה , ועודשהרי צריך לנענע בשעת אמירת ההלל ומצות הלל בעמידה .

הטע שאי מבר על לקיחת "לולב" כלשו הפסוק

לפי שלשון לקיחה משמע קנין כלומר שאינו נוטלו אלא שקונהו ע"י אחד מהקניינים, לכן תקנו לשון שעל נטילת לולב שפירושו שאוחזו בידו ועומסו עליו כמשא כלשון הפסוק ישעיה "וינטלם וינשאם" לפיכך תקנו לברך "על נטילת לולב" לומר שצריך להגביהו .

טעם אחר: במקום שנשמר הענין אין אנו מקפידים על הלשון, שאם לא כן יש לשאול מדוע אין מברכים על "נטילת כפות תמרים" כלשון הכתוב וכן ברכות המצות נאמרות בכל לשון .

טעם אחר: לפי שד' מינים אין יוצאים אלא כדרך גדילתן , ולכן תיקנו חכמים לברך על נטילת לולב להודיע שחייב ליטול כדרך גדילתו אף שבתורה כתוב ולקחתם שהלקיחה היא הקנייה במשמ' נטילה .

טעם אחר: כדי לא לערבב את האותיות כמו שמצאנו לגבי ברכת המוציא, ביאור דעל לקיחת יש שני למדי"ן סמוכים .

הטע שמזכיר בברכה רק לולב ולא שאר ד' מיני

לפי שהלולב גבוה מכולם חשוב הוא ונקרא כל אגודה על שמו .

ועוד שהלולב הוא מלך על כל אילני מאכל .

ועוד שהוא עיקר ושאר המינים טפלים לו ומברך על העיקר ופוטר את הטפל .

ברכת "שהחיינו"

ביום הראשון מברך "שהחיינו" על נטילת הלולב ואם חל יום ראשון בשבת שאין נוטלים בו לולב מברך "שהחיינו" ביום השני, ואם לא ברך "שהחיינו" ביום הראשון יכול לברך אפילו ביום השביעי בשעה שנוטל הלולב .

הטע שאי מבר "שהחיינו" בשעת עשיית הלולב

לפי שרצו לסמוך ברכה זו לנטילה, כמו גבי סוכה שאינו מברך בשעת עשייתה אלא בליל יו"ט ראשון בקידוש .

איגוד על ידי אחר

יש אומרים: שראוי לאגוד את הלולב על ידי אחר, והטעם: כדי שלא יתחייב לברך זמן בשעת העשייה .

הטע שאנו מברכי זמ [ברכת שהחיינו] בשני ימי טובי של ראש השנה על תקיעת שופר ועל נטילת לולב אי אנו מברכי אלא פע אחת.

לפי שברכת שהחיינו בסוכה שהוא דאורייתא כיון שבירך פעם אחת בלילה אינו צריך לברך ביום משום דאתי דאורייתא ומפיק דאורייתא, ומה שאנו מברכים שהחיינו על הלולב ביום ראשון לפי שברכת שהחיינו שבירך בליל סוכה היה בשביל עשיית סוכה ולא בשביל נטילת לולב אבל ברכת הזמן של ראש השנה שהוא מדרבנן זמן שבירך בלילה אינו פוטר את של יום שהוא דאורייתא .

לא יבר אלא פע אחת ביו ג א נוטלו כמה פעמי משו חיבוב מצווה .

והטעם: משום שלא דומה לסוכה שחובה עליו כל היום וכל הלילה משא"כ לולב אינו מצווה אלא נטילה אחת ודיו, ולא דמי לתפילין שהחולץ ולובשן שוב מברך לפי שמעיקר הדין הוי חובה ללבוש כל היום ומשום נקיות תקנו חכמים ללבוש רק פעם אחת ביום בשעת התפילה, וזה שנוטל הלולב ב' פעמים אינו אלא לחיבוב המצווה .

בדינו

שכח לברך קודם הנטילה מברך קודם הנענוע

והטעם: שגם הנענוע הוי מצווה .

שכח ולא ביר "שהחיינו" בשעת הנטילה

יברך לפני הלל , והטעם: דכיון שגם הנענועים שבהלל הם מעיקר המצווה ויכול לברך גם עליהם , נזכר באמצע הלל, יברך בין הפרקים .

נטילת ארבעת המיני בכותל

יש הנוהגים: ליטול את ארבעת המינים בכותל המערבי .

והטעם: לקיים שיטת הרמב"ם שיש מצוה מהתורה ליקח לולב כל שבעת הימים בכל ירושלים העתיקה שבין החומות ולא רק במקדש וכך נהג הגריש "א , וכן נהג הגאון ר' יחזקאל אברמסקי זצ"ל .

נטילת לולב בתו סוכה

יש הנוהגים: ליטול בסוכה בבוקר לפני התפילה .

הטעם: משום זריזים מקדימים למצוות, וזמנו משתנץ החמה .

יש הנוהגים: שכשיש סוכה סמוכה לבית הכנסת נוטלים את הלולב אחר תפילת שחרית בסוכה, והטעם: שבכך הם נוטלים את הלולב בסוכה בשעה הראויה לו .