שמחת תורה

"מאוד מאוד יזהר בתפילת שמיני עצרת לאומרם בכוונה גדולה כי מלבד שכל תיקון של הימים מר"ה עד שמיני עצרת הוא נשלם והכל תלוי ביום הזה, עוד בה כי אין בכל אלו הימים יום רצון לה' לשמוע ה' תפילותו בכל מה דבעי כיום הזה וכל מה ששואל מהקב"ה מתקבל תפילתו ועושה בקשתו" .

שמות החג

שמחת תורה, הטעם שנקרא כן: לפי שביום זה מסיימים את התורה ושמחים בגומרה של תורה .

חג העצרת: "חג העצרת" דכתיב "ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו".

"שמיני עצרת החג הזה"ואין אומרים חג שמיני עצרת הזה , להודיע שהוא חג בפני עצמו לפיכך אומרים החג הזה שחג הוא בפני עצמו ואינו נכלל עם חג הסוכות .

הטע שתקנו שמחת תורה בשמיני עצרת א שאי מערבי שמחה בשמחה

לפי שהטעם שאין מערבים שמחה בשמחה מבואר בתוס' במועד קטן כדי שיהיה פנוי ליבו לשמחה אחת וא "כ טעם זה שייך רק כששתי השמחות על ב ' עניינים שונים כגון נשואים בחול המועד, משא"כ שמחת יו"ט ושמחת שמיני עצרת הם ענין אחד, גם יו"ט עיקר השמחה להיות שמח בה' יתברך ובתורתו ושבח בנו מכל העמים לתורתו ולעבוד וזה גם ענין השמחה בשמחת תורה .

הקפות

יש להתאמץ ולרקוד ולזמר לכבוד התורהכמו שכתוב אצל דוד המלך ע "ה "מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ה" .

נהגו לשמוח בשמחת התורה בלילה וביום בריקודים ושמחה .

ריקוד ומחיאת כ

מותר לרקד בשעת שאומרים קילוסים לכבודה של תורה אף שבשבת ויו"ט אסור לרקוד , והטעם: משום כבוד התורה כיון דאין בזה אלא משום שבות . וכן מותר להכות כף אל כף בשעה שאומרים קילוסין לתורה .

זמ הקפות

נהגו לעשותהקפות בערבית ובשחרית , ויש הנוהגים: לעשות גם אחר מנחה. בשחרית עושים הקפות אחר קריאת הלל ולפני קריאת התורה ומוסף .

הטע שרוקדי לפני מוס

אגר"מ כתב שאין לדחות השמחה אחר מוסף אע"פ שתפילת מוסף תדיר ושמחת תורה אינה תדיר, משום דמסתבר שהשמחה בתורה צריכה להיות בשעה שרוצים לגמור לקרוא בתורה ולא אחר מוסף שגמרו לקרוא .

במעלת הקפות

יש להתאמץ בזה לרקוד ולזמר לכבוד התורה והעידו שאמר האר"י שהמעלה העליונה שהשיג באה לו על שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצווה וכן הגר"א היה מרקד בכל כוחו לפני הס "ת .

בסגולותיו

כל הזהיר בשמחת התורה ביום זה בטוח שלא תפסיק התורה מזרעו .

שבעה הקפות

נהגו להקיף לפחות שבע הקפות סביב הבימה כדרך שעושים שמקפים עם הלולב .

והטעם: לרמז על ז' ימי בראשית שבשביל התורה יוצרו .

כיבוד הקפות

יש שכתבו שיש לכבד בהקפה ראושנה תחילה כהנים ולוים לפי סדר קדושתם .

משה אמת

מנהג הישיבות שקופצים בשמחת תורה בשעה שאומרים משה אמת ותורתו אמת.

מקור המימרא "משה אמת ותורתו אמת" הוא בבניו של קרח וכדאיתא במסכת בבא בתרא המעשה שרבה בר בר חנה שמע באוזניו מתוך האדמה את בלועי קורח צועקים "משה אמת ותורתו אמת".

מקור לקפיצות: מובא שהמן בן המדתא סיפר לאחשוורוש כי היהודים קופצים בסוכות ורוקדים כמו גדיים.

הטע לקפיצות אלו

להורות שמאמינים אנו בתורה מן השמים וע"י כך מקשרים אנו את שכלנו החומרי לרום ומהפכים את גופנו גם לרוח ומקפצים להורות שגם גופנו נעשה רוחני בכוח ונמשכים אנו אל השמים בכוח התורה וזהו כל כולו של תורה מן השמים וההפך הגמור הוא מבלועי קרח .

טעם אחר: לפי שאנו עושים כעין קורח שרוצה לקפוץ ולצאת מן הבור שנבלע בו .

טעם אחר: יש שכתבו שהרב מפוניבז' הנהיג כך משום שמחה .

טעם אחר: כיון שהשמחה מתפרצת וכשמגיעים להכרה מהלב הגוף קופץ מאליו שאתההראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו שהוא התכלית של כל ימי אלול ועשי"ת והו"ר ומשיגים בהשגה גמורה שמשה אמת ותורתו אמת קופצים משמחה .

ובסוכת חיים הביא ששאל את הגר"ח קניבסקי למה קופצים והשיב וז"ל מנהג הישיבות עכ"ל.

ובספר אורחות רבנו מסופר שמרן הסטייפלר זצוק"ל היה קופץ במשה אמת במסירות ובהתאמצות ובהתלהבות רבה גם בשנות זקנותו שקפיצותיו הסבו לו ייסורים.

הטע שמביאי את כל הנערי והט בשמחת תורה לבתי הכנסת

משום חיבובי מצווה ומצווה לחנכם בתורה .

טעם אחר: זכר למצוות הקהל שהיה ביום אחרון של סוכות שהביאו עימהם הטף והנשים לשמוע מפי המלך את משנה תורה .

סדר הקפות

"אתה הראת לדעת": סדר הקפות מתחילים באמירת "אתה הראת לדעת" פסוק פסוק, ונכלל בתוכו "אין כמוך" וכו' "ואב הרחמים" ולכן אין אומרים אותו בפני עצמו.

וכשמגיע לפסוק "ויהי בנסוע הארון" פותחים את ארון הקודש ולאחר אמירת "כי מציון" מוצאים את כל הספרים שבהיכל .

בכל הקפה אומר החזן את סדר הקפה כמבואר במחזורים.

יש שאומרים "יהי רצון" אחר כל הקפה.

כמו כן שרים בין ההקפות "ויאתיו", "האדרת והאמונה" , "אין אדיר".

תחינות בי הקפות

יש שאומרים: בקשות ותחנונים בכל הקפה כמו שמובא במחזורים,ויש שלא נהגו לאומרו .

עמידה ע ס"ת ליד הבימה

לפי הקבלה יש ענין גדול שיהיה אחד עומד על יד הבימה כל זמן ההקפות וס"ת בידו וכל העם ושאר הספרים רוקדים סביבו .

בדיני הקפות

להביא ס"ת ממקום אחר

במשנ"ב מבואר דאע"פ שאסור בכל שבת להביא ס"ת ממקום אחר בשמחת תורה שרי .

הוצאת ס"ת

נהגו להוציא את הספרי תורה שבארון ולרקוד עימהם , ונוהגים להוציא גם את ספרי התורה הפסולים .

שבעה ספרים

בספר שערי אפרים הביא מנהג שהיו מביאים שבעה ספרי תורה להקיף.

נתינת הספר בימין

הנותן ס"ת ומקבלו צריך שיהא בימין , ומקורו במסכת סופרים . וכן המחזיק יש להחזיק בימין , והטעם: על שם הפסוק "וימינו תחבקני" , ועוד על שם שהתורה ניתנה בימין דכתיב "מימינו אש דת למו" .

איטר

אפילו אם הוא איטר אין לשנות בזה , והטעם: כיון שהתורה ניתנה בימין כנאמר "מימינו אש דת למו" וא "כ אין להקל בכך .

נישוק הס"ת

כל המתקרבים לס"ת נושקים בפה ואומרים "ישקני מנשיקות פיהו" ואם קרוב הוא אצלה ממש יחבק בזרועותיו ויחבקנה בימין ויאמר "וימיני תחבקיני" .

העברת הספר

כשאוחז הספר יאחז בו עד בא זמנו לקרות בו ולא יתנו לאחר ובמועדים וזמנים הביא שהקפיד על כך רבינו ר' חיים עוזר ולכן מוטל על הגבאים לשים לב שלא ליתן לאדם את הספר תורה לזמן רב אם לא יכול לעמוד בזה.

אמירת "יהי רצו " בי הקפות

יש הנוהגים: לומר ה"יהי רצון" שחיבר החיד"א כמו שמובא במחזורים.

ויש אומרים: שאין לומר, והטעם: משום איסור תחינה בשבת ויו"ט כדאיתה בב "י דאסור לתבוע צרכיו בשבת וכן בסימן הזכיר ענין איסור תחינה גם ביו "ט.

טעם אחר: כיון שיש באמירתם לשנות של וידוי והזכרת עונוות ראוי שלא לאומרם בשבת .

באורחות רבינו הביא שמרן הקהילות יעקב לא אמר "היהי רצון" הנ"ל.

ישיבה בשעת הקפות

מקור הדין לעמוד מבואר שבשע שנושאים את הספר תורה יש לעמוד לפניה עד שתתכסה מעינו או עד שיגיעה המוליכה למקומה, ואפילו סמיכה על איזה דבר אסור דסמיכה כישיבה .

ולפי זה בשמחת תורה בשעה ששרים ומסתובבים עם הס"ת חייבים הציבור לעמוד לפניה , וכן כתב הערו"ש שבשעת הקפות צריך לעמוד דהוי כס"ת עוברת, בין ההקפות אין צריך, והטעם: דהוי כס"ת על מקומה .

הטע שהעול נהגו להקל בזה

כיון שנהגו לרקוד אם הספרים נחשב כמונח במקום אחד ובדומה אדם חשוב שנמצא בחדר אין צריך לקום לכבדו כל פעם שעובר בחדר לפניו מפני שכל החדר נקרא מקומו של אדם זה .

טעם אחר: לפי שהאנשים שהם מסביב הספר נחשבים למחיצות מפני הס"ת כמו שהוי מחיצה לענין טלטול .

לסרב לקבל הקפה

מי שקראו להקיף בס"ת ואינו מקיף הרי זה כמו שקראו לעלות לתורה ואינו רוצה שדרשו חז"ל על זה שגורם לקיצור שנותיו .

לתת הקפה לב' אחי

יש אומרים: שאין לכבד אב ובן וכן ב' אחים בהקפה אחת, והטעם: כשם שאין קוראים לב' אחים זה אחר זה לענין קריאת התורה, ויש אומרים: שרק אם קוראים בשמם יש להפסיק באחד ביניהם ובהקפות מותר .

ספר תורה לקט

אין נכון ליתן ספר תורה לקטן בשעת ההקפות, והטעם: דאין זה כבוד לתורה וכעין שמצאינו בגמ' שאם מסרו כסף לקטן נחשב אבידה מדעת [ובשם הגרח"ק כתב שאין ראוי לתת לקטן אפילו ס"ת פסול[.

להארי בריקודי ע הס"ת

יש אומרים: שאין ראוי לנושאים את הס"ת להאריך בריקוד יותר מדי, והטעם: שעלול להתריס ח"ו מן הזהירות וכבוד הראש בשעה זו שס"ת בזרעותיו .

סדר התפילות

תפילת מעריב –ניגו התפילה

יש הנוהגים: להתפלל מעריב בניגון של ראש השנה ויו"כ, והטעם:לפי שהכל הולך אחר החיתום .

קריאת התורה בליל שמחת תורה

יש הנוהגים: שאחר הקפות בלילה, מחזירים את הספרי תורה להיכל ומשיירין ס"ת אחד וקוראים בו .

סדר הקריאה

המנהג הנפוץ לקרוא בתורה בפרשת "וזאת הברכה" .

ויש שנהגו לקרוא פרשיות הנדרים

ומה הם: פרשת "ויכולו" , "ויתן לך " , "המלאך הגואל" "שירת הים" "יברכך " "מה טובו" .

מני הקרואי

יש הנוהגים: לעלות שלושה קרואים , יש שנוהגים: לעלות ה' קרואים כמו ביום , ובמעשה רב כתב שהגר"א היה עולה לתורה בקריאה זו אף בעליה של כהן.

הטע בקריאה זו

לשמחה של תורה ומצווה .

טעם אחר: הואיל וטלטלו את הספר תורה מן הארון להקפות לכן קוראים בו כדי שהטלטול לא יהא לשווא . [טעם זה מישב רק לגבי ס"ת אחד שקרואים בו ולא עם שאר הספרים שהוציאו, כמו כן אין להחזיר לארון הקודש בגמר הקפות[.

טעם אחר: זכר למצות קריאת פרשת הקהל .

ויש הנוהגים:שלא לקרוא וכן מנהג הפרושים שלא לקרוא .

ברכות התורה

הטעם שמברך ברכות התורה בקריאה זו בשונה מכל הקריאות שאינן חובה [בהוש"ר וכן בניסן קרבן הנשיאים] שנהגו לקרוא בלי ברכה, כיון דס"ל שכיון שהקריאה זו היא מנהג קדום ורב עמרם ורב סעדיה ז"ל שהם היו בסוף הגאונים היזכרהו אפשר שיש ל סמוכות לומר שחובת היום ולכן אפשר לברך

הגבהה הפוכה

הרבה נהגו לעשות הגבהה הפוכה אחר קריאה זו, עיין הגבה הפוכה שחרית, והטעם: משום שמחה של מצווה .

"לדוד ה' אורי וישעי"

ברוב המקומות לא נהגו לומר מזמור "לדוד ה' אורי וישעי", ומה שכתב המשנ"ב שנהגו לומר עד שמיני עצרת ועד בכלל הוא דווקא בחו"ל שיושבים בסוכה ובמזמור זה יש רמז לסוכות .

"אדו עול " בסיו התפילה

יש הנוהגים: לומר "אדון עולם" בסיום התפילה , והטעם: כיון שמתחילים בו [בתפילת שחרית] לכן כשמסיימים חוזרים ומתחילים כדי שלא יקטרג השטן. ולכאורה טעם זה שייך בשחרית שמתחילים באדון עולם ואולי כיון שערבית הוא סוף תפילת היום שהוא כנגד הקטרת אמורים שייך טעם זה בתפילת ערבית .

שחרית

"האל בתעצומות"

הטעם שהשליח ציבור מתחיל ב"האל בתעצומות" .

לפי ששמחת תורה כשבועות שהתורה נקראת עוז .

הלל השל

בתפילת שחרית אומרים הלל השלם כמו בכל ימי חג הסוכות .

הטע באמירת הלל

אמירת הלל על היו"ט, טעם שני על גמרה של תורה לפי שיש לומר הלל על גמרה של תורה .

הכנסת ס"ת להיכל והולכת לבימה

לאחר סיום הקפות עם הס"ת, מחזירים הס"ת לארון הקודש מלבד שלשה ספרי תורה שצריכים לקריאת התורה .

"אי כמו " ו"אב הרחמי "

אין אומרים "אין כמוך" וכן אין אומרים "אב הרחמים היטיבה ברצונך", והטעם: לפי שנכלל בפסוקים של "אתה הראת" , ויש הנוהגים: לאומרם .

הטע לנוהגי שאי אומרי י"ג מידות בפתיחת הארו

לפי שהוא זמן של שמחה יותר מכל הימים טובים ואין זה זמן לומר י"ג מידות .

טעם אחר: כיון שעושים בהתחלה הקפות ופותחים הארון ומוצאים הספרי תורה כדי לעשות הקפות ואומרים אז "אתה הראת" ומחזירים הספרים ומשאירים הספרים שצריך בהם לקרוא ואין פותחים מחדש להוציא הספר לקריאה לכן לא תקנו לומר י"ג מידות שהרי פתיחת ההיכל בתחילה היתה בשביל ההקפות ואז אומרים "אתה הראת".

טעם אחר: כיון שגם בלילה פותחים את הארון הקודש ומוצאים הספרים ואומרים "אתה הראת" ובלילה א"א לומר י"ג מידות לכן תקנו שלא לחלק בין היום לילה ולכן אין אומרים גם ביום.

טעם אחר: דדוקא בג' רגלים שהם ימי דין אומרים כדתנן בר"ה בפסח נידונים על התבואה, בעצרת על פירות האילן בר"ה כל באי עולם בחג על המים, בחג עם המים והושענא רבה הוי גמר דין כמבואר ולכן אומרים י"ג מידות כיון שהם ימי דין, אבל שמיני עצרת שהוא רגל בפני עצמו ואין נידונים בו אין אומרים בו י"ג מידות ולא את התפילה שלאחר מכן .

ויש שנוהגים לומר , והטעם: כמו שנוהגים בשאר ימים טובים .

[ואם חל שמחת תורה בשבת אין אומרים י"ג מידות כשאר יו"ט].

"ויהי בנסוע הארון" אין אומרים "ויהי בנסוע הארון" ככל פעם שמוצאים הס"ת מההיכל, והטעם: לפי שנאמר כבר ב"אתה הראת" .

"ברי שמיה"

יש אומרים: שאין לומר "בריך שמיה" בלקיחת הספרים לקריאת התורה, והטעם: לפי ש"בריך שמיה" ניתקן רק בשעת פתיחת הארון ובשמחת תורה פותחים את הארון כבר באמצע "אתה הראת" .

ויש הנוהגים: לאומרו , והטעם: כיון שמבואר במשנ"ב בשם האחרונים שאם לא אמרו "בריך שמיה " בשעת הוצאה יכולים לאומרו עד שעה שפותחים לקרותו.

"על הכל"

אומרים "על הכל" וכתב ברוקח "כל הירא את בוראו יאמר בקול רם בכוונה "על הכל" לפי שיש בו שבח ותפילה מן המרכבה".

תפילת מוס

קיטל בתפילת מוסף

נהגו שהש"ץ לובש קיטל בתפילת מוסף, והטעם: לפי שהש"ץ מתפלל [טל או גשם[ על גבורות גשמים וטל הם מעין תחיית המתים והקיטל נעשה בדמות תכריכים .

חצי קדיש: אומרים חצי קדיש בניגון ימים הנוראים .

סדר קריאת התורה

בספר תורה הראשון קוראים פרשת "וזאת הברכה" עד "מעונה" , וראוי שחמשה קרואים ראשונים יקראו אחד אחד ורק אח"כ יתחילו הקריאה לכל הציבור , בס"ת השני קוראים בתחילת חומש בראשית, ובס"ת השלישי מפטירים בפרשת פנחס "ביום השמיני" , עיין לקמן .

"וזאת הברכה"

הטעם שקוראים בראשון פרשת "וזאת הברכה" ולא כמו בכל חג שקוראים מענינו של חג.

משום שהוא סוף כל המועדים חותמים בברכת משה רבינו שבירך את ישראל .

ועוד ע"ש ששלמה המלך ברך את ישראל בשמיני של חג "ויברך את כל הקהל ישראל" לכן קוראים בשמיני של חג הברכה שבירך משה את ישראל .

סדר קריאת התורה

הטע שנהגו לסיי את התורה בשמחת תורה ולא בראש השנה

כדי שלא ירגיש השטן בדבר וידע מתי ראש השנה ויקטרג על עם ישראל וכיון שדוחים דוחים עד אחרי החגים .

הטע שדוחי עד אחר החגי ולא מתחילי בשבת אחר ראש השנה

לפי שאי אפשר לקרוא את הפרשיות כסדר מפני ראש השנה, יו"כ, סוכות, לכן קבעו לשמחת תורה .

נהגו שכל הציבור עולה לתורה ביו זה

הטעם שנהגו כל הציבור לעלות: משום כבוד התורה, טעם אחר:כדי שיזכו כולם בקריאת התורה ביום סיומה , טעם אחר: כדי להרבות בשמחה , טעם אחר: מנהג זה נשתרבב ממצות הקהל .

הטעם שלא נחשב כברכה לבטלה: משום שמזכים בו את הרבים .

סדר הקריאה

קוראים פרשת וזאת הברכה עד "מעונה אלקי קדם" כמו צורך העולים אבל משם ואילך לא כופלים, והטעם: לפי שמשם מתחילים לקרוא לחתן בראשית .

בדיניו

עלו כל הכהנים: אין צריך בכל פעם שמתחיל הסדר לקרוא לכהן תחילה, אלא יתחיל מיד מישראל .

יש כהני הרבה ואי ש אלא לוי אחד

פעם ראשונה קוראים ללוי אחר הכהן ומפעם השניה והלאה מותר לקרוא לישראל מיד אחר הכהן .

בסוף הקריאה אם נשארו רק ב' אנשים שלא עלו אין צריך להתחיל מתחילת "וזאת הברכה " אלא אפשר להתחיל מ"לזבולון אמר" .

עליית קטני

קטנים שמבינים ענין העליה והקריאה יכולים לעלות לתורה אבל קודם לכן עולים רק בכל הנערים, והטעם: משום כבוד התורה .

כשהקטנים עולים לתורה לא צריך להקדים קטן כהן או לוי, והטעם: משום שאין "וקדשתו" בקטן .

עשרה שומעי

צריך מאוד להיזהר כשחוזרים הרבה פעמים על הקריאה שיהיו לפחות עשרה ששומעים את הקריאה שבירכו עליה ויענו אמן על הברכות, הטעם:דאל"כ הרי הברכות לבטלה . ועוד דהוי קלות ראש כשאין עשרה שומעים .

כל הנערי

נהגו לעלות לתורה ביום זה לא רק את ציבור האנשים, אלא גם את הנערים והטף אשר טרם הגיעו למצוות והם אומרים עימו את הברכה וקוראים עימו מ"ולדן אמר" עד "מעונה".

מקור המנהג מובא ברב האי גאון, כמו כן מובא מנהג זה ברש"י בסידורו וכן מובא בספר המנהיג .

והטעם: כדי לזכות את כולם בעליה לתורה ביום סיומה, טעם אחר: כדי לחנכם במצות קריאת התורה , כעין זה כתב גם השערי אפרים משום חיבוב המצוה ולחנכם בתורה.

לפרוש טלית

יש הנוהגים: שנהגו לפרוש טלית בשעה שקוראים כל הנערים בעת שעולים לתורה יחד, והטעם: כדי לצרף את כולם למברך .

"המלא הגואל"

בסוף העלייה אומר העולה עם הקטנים פסוקי "המלאך הגואל".

אופני המנהג

יש אומרים: לפני ברכת "נותן התורה" .

והטעם שלא חשיב הפסק: כיון שהוי פסוק מהתורה והו"ל כקורא פסוק בע"פ, וכמו שמצאנו בכה"ג שהיה ביו"כ קורא "בעשור" בעל פה לפני הברכה . ויש שאומרים: אחר ברכת העולה .

הטע שבחרו לומר דווקא פסוק זה

כיון שקראו לכל הנערים יחד מברכים שלא תשלוט עליהם עין הרע . טעם אחר: לפי שבפסוק זה בירך יעקב "את הנערים" .

סגולת כל הנערי

מקובל לומר שעליית כל הנערים בשמחת תורה מסוגלת לבנים .

מיני מתיקה לילדי

נהגו לחלק מיני מתיקה לילדים, והטעם: כדי שירגישו הילדים כי התורה הקדושה היא מתוקה עד מאוד .

להקדי קריאת כל הנערי מיד אחר ה' קרואי קוד שעולי כול

הדין שמותר לעשות כן ולא נחשב לשינוי מנהג .

בדיני ומנהגי החתני

"ישתדל אדם לקנות לעצמו חתן תורה ואם לא ישיג לחתן תורה ישתדל לקנות חתן בראשית וישמח ויגיל בלבו שמחה עצומה מאוד שזכה למצוה רבה זו וביחוד בחתן תורה בסיומה של תורתנו הקדושה והתמימה והנחמדה" .

מכירת הכיבודי חת תורה וחת בראשית

הלבוש כתב וקונים חתן תורה והוא המסיים את התורה, בספר כנסת הגדולה כתב שבטלו המנהג למוכרו ונתנו לחתנים מגדולי הקהל. וכתב המשנ"ב וראוי

להדר שיהיו הקונים גדולי בתורה או על כל פנים מגדולי הקהל מפני כבוד התורה וכתב ונהגו למכור בדמים יקרים .

פרישת טלית על גבי החתני

נוהגים לפרוש טלית בעת שקרואים לחתן תורה ולחתן בראשית, והטעם: לפי שנקראים חתנים לפי שהם נמשלו לחתן הנותן מוהר לתורה הכלה בתו של הקב"ה כביכול ומקשטין אותה וע"כ לדמיון זה עושים להם חופה .

טעם אחר: מנהג זה נלקח ממה שנהגו בימי קדמונים להוליך החתנים תחת חופה וע"כ לתוספת שמחה פרסו טלית על החתנים למיניהם .

הטע שמותר לעשות כ ואינו נחשב כאוהל

לפי שאוחזים הטלית בידים לא נחשב אוהל אף במתכון לכך , טעם אחר: שעשוי רק לכבוד .

בדיניו: בין כהן ובין לוי יכול לקנותו , והטעם: כיון שכבר קראו יותר מה' קרואים של יו "ט .

שניאחי או אב ובנו לאחדחת תורה ולשני חת בראשית

מותר לתת לשני אחים או לאב ובנו לאחד חתן בראשית ולאחד חתן תורה, והטעם: כיון שהוי בב' ספרים שרי .

אף מי שעלה בפרשת וזאת הברכה יכול לעלות לחתן תורה או חתן בראשית .

חת תורה לא יהיה ג חת בראשית

והטעם: כיון שאין הפסק ביניהם שייך פגם לספר התורה הראשון שיאמרו פסול הוא, ודווקא באותו בית כנסת אבל בבית כנסת אחר מותר .

חת תורה

אחרי עלית כל הנערים העולה לעליה אחרונה נקראה "חתן תורה", והטעם שנקרא כך: לפי שעולה לסיים התורה, וקורא "ממעונה" עד "לעיני כל ישראל".

מרשות: לפני שעולה לתורה אומר הגבאי מרשות לחתן תורה שהוא הזמנה לעלות לתורה .

הטעם באמירת מרשות: לפי שזכה לגומרה ולקנותה בכסף הגומר ולהתחתן בהרבות לה מוהר ומתן וכמו בשעה שהחתן עולה לתורה אומרים פיזמונים ומשבחים אותו ואומרים חזק, כמו כן בחתן זה אומרים פזמונים ושבחים לפעולה לתורה וגומר אותה ואומרים לו חזק .

ב' פעמי "עמוד עמוד ר' פב"פ חת תורה"

הגבאי אומר עמוד פב"פ חתן תורה חזק . ב' פעמים [פעם אחת באמצע הרשות ופעם אחת בסופה[ ובפעם השניה החתן עולה,והטעם שעולה רק בפעם השניה:על פי הגמרא בברכות שהעובר לפני התיבה צריך לסרב כאומר איני כדאי אבל לא יסרב יותר מדאי .

"עמוד עמוד עמוד" ג"פ

הטעם שאומרים ג' פעמים "עמוד": משום שהוא הראש והראשון ולו הכוח להחזיק ולהעמיד הקהילה על מכונה ואומר ג' פעמים להרות כי עליו החיוב להחזיק את שלושת עמודים תורה, עבודה גמילות חסדים, וקוראים את שמו ג' פעמים כדי שישמעו העם שהוא האיש אשר יקיים את ג' העמודים .

סדר הקריאה - וקורא מ"מעונה " עד "לעיני כל ישראל" .

הטעם שמתחיל מ"מעונה" ולא מ"ויעל משה"

משום ששמונה פסוקים אחרונים שבתורה נשתנו משאר הפסוקים שמשה היה כותב בדמע או שמא יהושע כתבן כמו שאמרו בפרק הקומץ רבה ולכן מתחילים לקרוא "ממעונה" שהם ג' פסוקים לפי "ויעל משה" והם מגוף התורה עצמה .

"לעיני כל ישראל": שמגיע הבעל קורא "לעיני כל ישראל" הקהל אומר תחילה , ויש הנוהגים: שהבעל קורא חוזר הבעל קורא ג"כ פסוק אחרון .

"חזק חזק": כשמסיימים את הספר אומרים הקהל חזק חזק ונתחזק .

אמירתו על ידי העולה לתורה

יש אומרים:שהעולה לא יאמר חזק חזק , הטעם: לפי שאומרים את זה להעולה לתורה ולא שייך שיאמר לעצמו ,

טעם אחר: משום שהוי הפסק בין הקריאה לברכה אחרונה שמברך על התורה .

ויש אומרים:שיאמר עם הציבור וכן כתב בהוספת שו"ע הרב וכן נהג הגריי"ק הובא באורחות רבינו .

חת בראשית

אחרי חתן תורה עולה לתורה לספר בראשית, והוא נקרא חתן בראשית, והטעם שנקרא כן: לפי שהוא מתחיל התורה.

מרשות: ואומרים מרשות שמזמנים אותו ומברכים אותו כשעולה לתורה ובסופו אומר יעמוד פב "פ חתן בראשית .

כשמגיע הבעל קורא ל"ויהי ערב... יו אחד" נוהגי שכל הקהל אומר בקול ר תחילה "ויהי ערב ויהי בוקר יו אחד" וכ בשאר ימי שבמעשה כל יו .

הטעם: בזה לפי שאין הקריאה הזאת קריאה חובה שאין זה פרשת שבוע של השבוע אלא קוראים בשביל להודיע גדלו של הקב "ה ועל ידי אמירת יום זה אנו מחזקים את האמונה ומראים את אמונתינו בגודל חסדו ומאמינים בבריאת העולם ומחזקים בכך את האמונה .

"ויכלו השמים" כשמגיע לקרוא "ויכלו" אומרים אותו תחילה הציבור בקול רם עד "לעשות" . ואח"כ חוזר וקורא הבעל קורא "ויכלו" .

הטע שלא נוהגי כ כשקוראי את הפרשה בשבת בראשית .

לפי שהקריאה בספר בראשית בשמחת תורה אינה לצאת ידי חובה קריאה שאותה מקיימים בשבת בראשית אלא כהכרזת הציבור והודאתו בעיקר האמונה בריאת העולם בששה ימים ושביתה ביום השבת .

הטע שמתחילי מיד בקריאת בראשית ולא ממתיני לשבת

בכדי שלא יהיה פתחון פה לשטן לקטרג ולומר כבר סיימו אותה ואין רוצים לקרואתה עוד .

טעם אחר: אומרים זאת כתפילה כשם שזכינו בסיומה כך נזכה בהתחלת .

טעם אחר: משום שאמרו חז"ל שהתורה נעוץ תחילתה בסופה כשלהבת קשורה בגחלת .

טעם אחר: בכדי להראות את חיבתה של התורה בעינינו שמיד שהשלימו את התורה מתחילים בה מחמת חיבתה .

הטעם שקוראים מיד בבראשית ולא קוראים מפטיר מהטעם שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ומהטעם שמפטיר מחובת היום ופרשת בראשית אינה אלא מנהג

לפי שאילו היו מפסיקים למפטיר היה מקום לשטן לקטרג, ועוד דחיבור סוף התורה עם תחילת בראשית עולה ל"ב ["לעיני כל ישראל", ובראשית] ורומז לכמה דברים עליונים .

הטעם שאין מתחילים לקרוא בר"ה מבראשית שהרי קיימא לן שבתשרי נברא העולם: כדי שלא ירגיש השטן בדבר וידע מתי ראש השנה וכיון שדוחים דוחים עד אחרי החגים, והטעם שדוחים עד אחר החגים: ולא מתחילים בשבת אחר ראש השנה לפי שאי אפשר לקרוא את הפרשיות כסדר מפני ראש השנה, יו"כ, סוכות, לכן קבעו אחר שמחת תורה .

קידוש אחר שמחת תורה: ויש מהחתנים שעושים יום טוב אחר שמחת תורה .

הגבהה הפוכה

נוהגי שמגביה את ספר התורה בשמחת התורה משכל את ידיו והופ את הספר להיות הכתב לצד הקהל .

הטעם: ע "ש שאמרו הפוך בה והפוך בה דכולה בה בעת סיומה ובעת התחלתה .

טעם אחר:רמז לדרשת חז "ל בספרי ורש "י מביאה על הפסוק "לא תסור מן הדבר אשר יגידולך ימיןושמאל אפילואומר לךעל ימין ועל שמאל ועל שמאל שהוא ימין" .

טעם אחר: משום שסיומה של תורה היא "לעיני כל ישראל" ונראה לכל .

טעם אחר: הגבהה במהופך נעשית בס"ת שקראו בו פרשת בראשית כדי להקל על המגביה ביד ימין את הצד הכבד של הס"ת הנמצא בצד שמאל .

טעם אחר: מגביהים במהופך כדי לעשות שינוי מכל ימות השנה לכבוד שמחת תורה .

בתנאיו: ואין לעשותו רק בספר שאינו כבד, או מי שהוא בעל זרוע ובטוח בכוחו שיש לאל ידו לעשות בלי מכשול, ויהיה יכול לפתוח היטב להראות הכתב לעם .

קדיש

אחרי הקריאה בספר בראשית אומרים חצי קדיש .

מניחים את הס"ת השלישי ואומרים חצי קדיש .

הטע שחצי קדיש נאמר אחרי ס"ת השני [ולא הראשו ככל השנה[

משום שקריאת "וזאת הברכה " ו "בראשית" נחשבת כקריאה אחת שאין להפסיק ביניהם .

מפטיר: מפטרים בפרשת פנחס מעניני היום "ביום השמיני" .

הפטרה: מפטירים , "ויהי אחרי מות משה עבד ה'" עד "רק חזק ואמץ", , והטעם בהפטרה זו: לפי שהוא שייך להפטרה וזאת הברכה שכתוב בה מיתת משה רבינו ע "ה .

ואע"פ שכל השנה קורא להפטרה מה ששייך למה שקראו באחרונה ומדוע מפטרים במעין של תורה ולא בשל מפטיר: משום סיום התורה עושים עיקר מה שקראו בסיום התורה שהיא מיתת משה ולכן מפטירין "ויהי אחרי מות" .

לימוד תורה ביו זה

יש להזדרז לעסוק ביום זה בתורה .

ויש לשמוח בשמחת תורה בחידושי תורה .