הושענא רבה

"בזמן שבית המקדש היה קיים היה מצווה מהלכה למשה מסיני ליטול ערבות בפני עצמם מלבד הערבה שניטלת עם הלולב, ומשנחרב בית המקדש ישנו מנהג נביאים זכר למקדש שכל אדם יקח ערבה ביום השביעי של חג הסוכות".

היו השביעי של חג הסוכות נקרא הושענא רבה

והטעם: לפי שמרבים בו בערבות הנקראות הושענות .

טעם אחר: לפי שמרבים לומר בו פיוטי הושענות .

טעם אחר: לפי שיום הו"ר הוא עשרים וששה יום לבריאת העולם כמנין הוי"ה כנגד השם הגדול שבו נברא העולם . [עיין באליה רבה תרסד א עוד ב' טעמים[.

טעם אחר: לפי שמיום א' דראש חודש אלול עד הושענא רבה יש חמישים ואחד יום כמנין "נא", ביאור הענין הושענא רבה כלומר הושע יום נא שזה יום החמישים ואחד מיום א' דר"ח אלול שהוא רבה לפי שהוא יום סיום הדין .

יו חתימת הדי

ביום הושענא רבה נחתמים ג' הספרים הפתוחים לפני הקב"ה , ובשבלי הלקט ויום ערבה הוא יום חתימת הדין כיו"כ.

יו מסירת הפתקי

בזוהר כתב שבליל האחרון של החג כשיוצאים הפתקין מבית המלך בגזר דינם של האדם, וכן כתב ביום שביעאה של חג הוא סיום הדין של העולם ופסקי הדין יוצאים מבית המלך וכו'.

הטע שלא נזכר בפוסקי שהושענא רבה הוא גמר הדי ורק ביארו את כל הנעשה ביו זה משו שדני על המי

לפי שדורות הראשונים די היה להם להתעורר ממה שנידונים על המים כדי לעוררם להתחזק כראוי, אבל בדורות האחרונים שיראת שמים צריכה יותר חיזוק ולא היה די להם במה שדנים על המים כדי להתחזק, ונסתובב ונגלה ענין הגמר דין שנעשה ביום זה .

יו די על המי

מקור "בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה... ובחג על המים" .

הטע שליל הושענא רבה חשוב יותר משאר לילות

לפי שיום אחרון של חג נחתמים לחיים, כי כפי צורך החיים כך המים באים לעולם .

נהגו להיות ערי כל הלילה וללמוד תורה ולומר שירות ותשבחות

והטעם: לפי שהוא גמר החג ובחג נידונים על המים ובמים נכלל פרנסה והו"ר הוא גמר הדין .

טעם אחר: לפי שביום זה מתכפרים עונותיהם של ישראל כמו שנאמר במדרש "אמר הקב"ה לאברהם תהא כפרה לבניך בר"ה ואם לאו ביום הושענא רבה" .

הטע באמירת שירות ותשבחות [ספר תהילי ]

לפי שיום זה הוא יום אושפיזין של דוד המלך, שלא היה יושן יותר משישים נשימות בלילה והיה קם בחצות הלילה לשיר שירות ותשבחות לבורא העולם ואומרים תהילים בכדי לעורר את המידה של דוד המלך .

מנ הג הגרשז"א: לומר את ספר התהילים ולא קרא משנה תורה .

יש שכתבו לקרוא כל התורה כולה

והטעם לפי שכתוב בגמ' בברכות "לעולם ישלים אדם שתים מקרא עם הציבור" ושמא לא הספיק במשך השנה לגמור עם הציבור לכן משלים בקריאה זו את החיסרון של כל השנה .

ואנו נוהגי לקרוא רק משנה תורה בלילה זה

הטעם: זכר למה שהיה המלך קורא בתורה במוצאי שביעי . טעם אחר: מפני ששם כתוב עיקר אהבת ה' ויראתו .

קריאה מתו ס "ת

המנהג הוא לקרוא את משנה תורה מתוך ס"ת, ויש שקוראים מתוך חומש . והטעם: משום שבאנו למחלוקת הפוסקים האם לברך על קריאה זו דיש אומרים שכל קריאה בציבור מתוך הס"ת מחייבת ברכה לפניה ולאחריה, ויש אומרים שאין צריךלברך כיון שאין זו קריאה מתקנת חז"ל, ובכדי לצאת ידי הספק קוראים מתוך חומש ובפרט שבאר"י לא מוזכר לקרוא מתוך ס"ת.

סדר התפילות

יש שנהגו להשכי לבית הכנסת בהושענא רבה

והטעם: משום שהוא יום חתימת הדין והוא אחד מה' ימים שמשכימים להתפלל.

וסימנך: "וישכם אברהם בבוקר" א' ט ' ב אב, ב' ב ריאת העולם ראש השנה, ר' צומא רבה כלומר יו"כ, ה' הושענא רבא, מ' מגילת פורים .

יש שכתבו בסדר אחר

אברהם, א' הושענא רבא, ב' תשעה באב , ר' יום כיפור, ה ' ראש השנ ה מ' פורי ם .

נהגו להרבות במזמורי כמו ביו"ט

הטעם: לפי שהוא סוף חג וסוף ההקפות וסוף זמן שילום פרים .

טעם אחר: לפי שבחג נידונים על המים והוא גמר חתימה .

אומרי "מזמור לתודה"

הטעם: משום דהוי כחול לענין שהוי מקריבים קרבן יחיד במקדש ביום זה .

אומרי מזמורי של שבת ככל יו"ט

הטעם: לפי שיש בו קדושה יותר משאר הימים .

אי אומרי "נשמת"

והטעם: לפי שאין הנשמה מתאמצת בשמחת יום זה כמו כל יום טוב .

בשערי תשובה כתב לפי שאין בו כ"כ תוספת נשמה יתירה ,

המשנ"ב כתב טעם דבאמת חול הוא .

ומרבי קצת בנרות כמו ביו"כ

והטעם: [דהוי כיו"כ] לפי שבחג נידונים על המים וכל חיי אדם תלוין במים והכל הולך אחר החיתום .

נהגו להתיר את ראשי הלולב בתפילה .

הטעם: משום שמחה שיותר שמחה לנענע בלולב פתוח .

טעם אחר: לפי שהנענוע סיבתו כדי לעצור רוחות רעים וכשהלולב אגוד מנענע בו יותר וכיון שעכשיו הוא גמר דין למים מתיר האגוד כדי לנענע בו היטב .

טעם אחר: שמתירים הלולב לרמוז שאנו מפוזרים ופרודים בין העמים כמו שהלולב פזור ומפורד.

טעם אחר: להודיע דנגמר חובתו ושהוא מדרבנן .

זמ התרת ראשי הלולב

לפני ברכת הלולב ואמירת הלל

יש הנוהגים:להסיר הטבעות לפני ברכת הלולב , והטעם:לפי שהסיבה להתיר משום שמחה או משום שיוכלו לנענע טוב בגמר דין לכן מתירים קודם ההלל כדי שבשעת הנענוע יהיה פתוח, ומובא באורחות רבינו שכך נהג החזו"א.

קוד אמירת הושענות

ויש הנוהגים: להתיר קודם אמירת הושענות, ואין מתירים אלא את הקשרים שלמעלה אבל לא את האגד שאוגדים בו את הד' מינים .

סמ לדבר

דכתיב "כפות תמרים" בלי ו' לומר לך ששה ימים קשור ודומה לכף אחת וביום השביעי מתירים אגודו .

מקיפי הבימה שבעה פעמי ואומרי בכל הקפה הושענה אחרת

והטעם בשבע הקפות : כדרך שעשו במקדש שהיו מקיפים את המזבח ביום זה ז' פעמים משום שמחת החג שנקרא זמן שמחה וע"כ אנו מקיפים ג"כ ז ' פעמים משום שמחה .

טעם אחר: כנגד שבעה רקיעים שבשמים .

טעם אחר: כנגד שבעה הקפות שהקיפו ישראל את העיר יריחו לפני שכבשו .

והטע שעושי זכר ליריחו דווקא בחג הסוכות

לפי שעיקר שמחת החג הוא להודות ולהלל לקב"ה על חסדיו ונפלאותיו, ולכן גומרים את הלל [בשונה מפסח] ועיקר שבח לקב"ה זה על הניסים שנעשו בא"י שהרי אין אומרים הלל על ניסי חו"ל ולכך מזכירים נס יריחו שזה היה הנס הראשון שעשה הקב"ה לישראל אחר שעברו את הירדן ונכנסו לארץ ישראל .

טעם אחר מובא במטה משה זכר ליריחו שסבבוהו ז' פעמים, ולפי שכתבו בענין יריחו "אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי " מכלל שבשביל טל ומטר צריך להקיף כמו ביריחו .

סמ לדבר

מהמסרה כתיב כי תמצא שני ואסובבה במסרה ואלו הן "אקומה נא ואסובבה בעיר", וכתיב "ואסובבה את מזבחך ה'" כלומר כנגד שסיבבו את העיר יריחו ז' פעמים אסובב מזבחך .

פתיחת ארון הקודש וקריאת התורה

בפתיחת הארון אומרים "אין כמוך", "ויהי בנסוע", "י"ג מידות ורבש"ע", "ואני תפילתי", "בריך שמיה" ו"שמע ישראל" כמו בימים הנוראים ובמנגינה של הימים הנוראים .

מוס

לבישת קיטל בתפילה

יש הנוהגים: ללבוש קיטל בהושענא רבה כמו ביו"כ , והטעם:לפי שאז הוא גמר החתימה .

מנהג בני אשכנז

נהגו ללבוש רק בגדי שבת , מלבד מהש "ץ שלובש קיטל .

"ותערב"

יש הנוהגים: לומר בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף לפני ברכת כהנים "ותערב", והטעם: כיון שאומרים הרבה מזמורים והושענות כמו יו"ט לכן יש לדונו גם לגבי "ותערב " כיו "ט .

ויש שכתבו: שלא לאומרו , והטעם: לפי ש"ותערב" נתקן לזמן שאומרים ברכת כהנים [ולפי זה בא"י שנושאים כפיהם בכל יום היה צריך לומר בכל יום], וכיון שבחו"ל אין נושאים כפים בהו"ר גם בא"י אין אומרים ותערב .

פתקא טבא

יש הנוהגים: לברך איש את רעהו בהושענא רבה "פתקא טבא", והטעם: על פי דברי הזוהר שביום הושענה רבה מופקדים בידי מלאכים פתקי חתימת

הדינים שיצאו ביום כיפור ועליהם מוטלת המשימה למלא את הנאמר בפתקים, ולכן נהגו לברך איש את רעהו "פתקא טבא".

הושענות

מצוות ערבה כיצד מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא, יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה, ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח - בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרים "אנא ה' הושיעה נא" "אנא ה' הצליחה נא" - ואותו היום היום השביעי של סוכות מקיפין את המזבח שבע פעמים .

ענפי הערבות נקראות הושענות

הטעם שנקראות בשם הושענות: לפי שאומרים עליהם הושענות .

הושענות גדולות [מורביות]

יש הנוהגים: לקחת הושענות גדולות זכר למקדש כמבואר ברש"י בסוכה וז"ל והשתא נהגו להביא מורביות ענפים ארוכים ויפים שמנכרא מצווה בעין יפה, והוי נוי מצווה .

וכן כתב בספר אמרכל: ערבהשל המקדש היתה של י' אמותכגובהשל המזבח ולכן צריך שיקח ערבה יפה וגסה וארוכה וזה שיסד הפייטן "עומסי ערבה להקיף מזבח" .

מספר ערבות בהושענות

טוב לכתחילה ליקח ג' בדין , ובשם האר"י בעי ה' בדין והכי נהגינן , והטעם: כנגד ה' גבורות .

קשירת ההושענות

המנהג הוא לקשור את ההושענות כדעת הרמ"ז .

במה לקשור

יש הנוהגים: לקשור בעלי הלולב, והטעם: ע"פ המג"א שבעלי הלולב אין לחוש לחציצה.

עלי ערבה:בלוח א "י הביא שהגרי "ש סלנט היה אוגד בגבעולי ערבה דווקא.

חוט או גמי

יש הנוהגים: לקשור בחוט או גמי, וראוי להניח מן הקשירה מקום פנוי לאחזקת היד ובשעת החביטה לא יאחז במקום הקשר .

נשי וקטני בהושענות

בני אשכנז: נהגו שגם נשים וקטנים לוקחים הושענות .

והטעם: משום שערבה הוי כמו שמירה כמו שכתב ברוח חיים בשם המקובלים וגם נשים וקטנים בעי שמירה.

טעם אחר: ע"פ מה שכתב האליה רבה שערבה נתקנה למתק הגבורות של מידת הדין ולא שנא נשים וקטנים מגדולים .

טעם אחר: משום חיבוב מצווה .

בני ספרד

אין הנשים לוקחות ערבות להושענות, והטעם: ע"פ הקבלה.

יש הנוהגים: ליקח הושענות לאשה מעוברת גם בשביל העובר .

זמ לקיחת ערבות

השל"ה כתב וכן נהגו שמגיע "לתענה אמונים" מניח הלולב וייקח הערבה, והטעם: לפי ששם מזכירים הרבה על המים וערבה גדלה על המים .

האר"י כתב שיקח ויחבט אחר קדיש "תתקבל" .

לוקחי הערבה לבדה

הטעם בלקיחתה לבד: כדי להכיר שהיא חובה בפני עצמה .

נהגו לנענע את ערבות בשעת לקיחת

והטעם: לפי שערבה מצוותה בחבטה, ונחלקו הפוסקים מהו חביטה, יש אומרים חביטה היינו נענוע, ויש אומרים חביטה היינו לחבוט בקרקע, ולכן עושים שתיהם מנענעים ובגמר הושענות חובטים בקרקע .

עיקר לקיחת ערבות במקדש הלכה למשה מסיני, ובגבולי מדרבנ

הטעם בלקיחת ערבות: זכר למקדש שהיו לוקחים ביום האחרון ערבות על גבי מזבח .

ומנענעי לכל צד ואי מברכי עליה

הטעם שאין מברכים עליה: לפי שנחלקו בגמרא מי תיקן מנהג הושענות, ר' יוחנן אמר יסוד נביאים, פירוש חגי זכריה ומלאכי יסדהו ולכן צריך לברך, ור' יהושע אמר מנהג נביאים היא, פירוש מנהג בעלמא שנהגו כן ואין מברכים עליה, ופסק הרי"ף דאין מברכים כדר"א בר' צדוק דחביט חביט ולא בירך .

הטע שאי מברכי על מנהג

לפי שלא שייך לברך על זה "וציונו" , טעם אחר: לפי שאין בזה מעשה גמור .

ומרבים בתפילות ובתחנונים כמבואר בסידורים, ובסוף תפילה זו חובטים ואומרים ג' פעמים "קול מבשר מבשר ואומר".

זמן החביטה:המנהג המצוי בבני אשכנז כמו שכתב בלוח א"י שחובטים בגמר הושענות לפני קדיש "תתקבל".

ויש הנוהגים: לחבוט אחר קדיש .

הטעם בחביטה

לבער הדין ולהורידו עד עפר .

טעם אחר: משום שמחה דכתיב "ושמחת בחגך" .

טעם אחר: לפי שעלי ערבה דומים לפה וכשאנו חובטים אותה בקרקע אנו רומזים שכל פה שיקום עלינו לקטרג לא יוכל עלינו ויפול ארצה .

חביטת הערבות

ומה שנהגו לחבוט עד שיפלו כל העלים הוא מנהג של תינוקות משום שמחה .

האר "י כתב שאין ענין להוריד העלין, ואין מקום לחביטה על כלים, אלא רק בקרקע וכן נהגו גדולי הדור.

ולדינא כתב המשנ"ב לחבוט תחילה ה' פעמים על הקרקע, והטעם בה' פעמים כדי למתק ה ' גבורות ואחר כך לחבוט גם על הכלים להסיר העלין, והטעם: דחשש לדברי המהרי"ט שסובר שחבטה היינו שיכה עד שישיר עלים, [וא"צ להסיר כל העלים[ שהוא סימן לכלוי הדין .

הטע בסדר הזה חביטה על הקרקע ואח"כ על הכלי

לפי שכשיסיר העלים [על הכלים] יכול להיות שיוסר כל העלים וכבר נפסלה הערבה ולא יוכל לקיים עוד מצות חביטה על הקרקע .

הטע שקבעו הושענא רבה ליו אחרו של החג

לפי שגם במקדש היה יום זה קדוש לפי שביום זה הקיפו את המזבח ז' פעמים .

טעם אחר: לפי שיום זה הוא מיוחד מכל הימים לפי שדוחה שבת, שאם חל יום זה בשבת נוטלים ערבה, כגון בזמן שהיו מקדשים ע"פ הראייה שלא היו דוחים אד"ו והיה יכול לבוא יום א' דסוכות ביום א' היה ערבה דוחה שבת וכשרצו רבנן לקבוע יום אחד בגבולין קבעו היום המיוחד יותר לערבה .

ועוד: לפי שהוא יום חתימת הדין על המים וכדי להרבות תחנונים ודווקא ערבה לפי שהיא גדלה על המים וביום זה נידונים על המים .

הטע שביו האחרו נידוני על המי

לפי שביום אחרון של החג עובר אדם על "בל תאחר נדרו" שאם נדר ועבר החג ולא שילם נדרו, עובר ב"בל תאחר" ולכן ביום זה נידונים על המים לפי שבעוון נדרים הגשמים נעצרים .

הטע שלא נוטלי כל ז' ערבה כמו לולב שנוטלי כל שבעה זכר למקדש

לפי שלולב שיש לו עיקר מן התורה שהרי יום א' הוא מהתורה תקנו זכר לכך גם בשאר השבוע משא"כ בערבה שאין לה עיקר מהתורה לא עושים זכר .

בדיני נטילה

"ערבה ניטלת לבדה ולא יאגוד עמה עוד דברים" .

לצאת ידי חובה בערבה של הלולב

יש אומרים: שיוצא, והיינו שיגביה פעם שניה לשם ערבה, והטעם: כיון שהגביהו ב' פעמים יש הכר שלשם מצוות ערבה לקחה, וגם לדעה שאין יוצא בערבה שבלולב הנ"מ שאגודה בלולב עם שאר המינים אבל אם התיר הלולב ונטל ערבה ממנה פשיטא שמהני .

שמירה על ערבות של הושענות

יש מי שאומר שהושענא שבלולב אפילו שנזרקה אין לפסוע עליה וה"ה ערבה של הושענא , והטעם: לפי שערבה נחשבת כתשמישי מצווה ובתשמיש מצווה אסור לנהוג מנהג בזיון .

יש שזורקי את הערבות מע"ג ארו הקודש

הטעם: זכר לערבה של בית המקדש שלאחר גמר מצוותה היו זוקפים אותה ע"ג המזבח וארון הקודש שבו נמצאים הס"ת דומה למזבח .

טעם אחר: כדי שלא יפסעו עליה וינהגו מנהג בזיון .

וכיון שנהגו כן הוי לב ב"ד מתנה עליהם ומותר .

ויש שלאנהגו כן, והטעם: מפני בזיון השמות הקדושים .

שמירת ההושענות לבער חמ בפסח

יש שנהגו: להצניע ההושענות ולבער עימהם החמץ בפסח .

ויש שנהגו: לשמור ההושענות לאפית מצוות בהסקת התנור .

והטעם: הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה ליעבד בה מצווה אחרינה .

בסגולת הערבות החבוטות

יש אומרים: שיש בהם סגולה לשמירה למתכון בה בדרכים .

ויש אומרים:שהיא סגולה להנצל מליסטים שישא אצלו הערבות בדרך או שידע באיזה מקום מוטמן בביתו וכשיזכור מזה בשעת סכנה יועיל לו .

עשיית מלאכה בהושענא רבה

יש הנוהגים: שלא לעשות מלאכת חול עד לאחר יציאה מבית הכנסת ובמשנ"ב הוסיף ויש מסירין בעצמן אפילו כיס של מעות, והטעם: לפי שנחשב כיו"ט כל זמן שהם בבית הכנסת , וכתב הגרח"ק שכל הקפידה ליקח ארנק דנראה כמסחר ולא מעות עצמם .

אכילת קרעפלא

מנהג ישראל לאכול בהושענא רבה לביבות הנקראות קרעפלאך ממלאות בבשר, והטעם: מפני שביו"ט נאמר שאין שמחה אלא בבשר ויין, אך הושענא רבה שהוא יו"ט באיתכסיא שהרי מותר במלאכה, לכן מכסים גם כן את הבשר המסמל את שמחת החג .

רמז לדבר: בג' פעמים בשנה אוכלים קרעפלאך בהושענה רבא, בערב יו"כ ופורים, ובג' פעמים אלו מכים, בהושענא רבה חובטים את הערבות, בערב יו"כ מלקות , פורים מכים את המן . ונתנו על כך בדרך מליצה "הכה תכה " דהינו בימים שבהם "הכה" המן - פורים כפורים הושענה רבא, "תכה" ר"ת תאכל כיסנים הרבה .

פרידה מהסוכה

יש הנוהגים: כשיוצאים מהסוכה אומרים "יהי רצון שנזכה לשבת בסוכה של לויתן" .

ביאור "סוכה של לויתן": על פי הגמרא "אמר רבה אמר ר' יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן" .

יש שאומרים: "נזכה לישב בסוכת עור של לויתן".

ויש אומרים: שאין לומר "עור של לויתן", לפי שהכוונה בתפילה שנזכה לשבת בסוכה בה יאכלו לעתיד לבוא את הלויתן שור הבר ויין המשומר, ומילת עורו השתרשה בטעות .

נישוק הסוכה

כתב השל"ה "ראיתי בני עליה שהיו מנשקים את המצות וכן את הסוכה בכניסתם וביציאתם... והכל לחבוב מצווה ואשרי מי שעובד את ה' בשמחה " .

פירוק הסוכה

יש אומרים: שיש לפרק את הסוכה מיד במוצאי יו"ט, והטעם:כדי שידעו שלא נעשתה אלא למצותה .