"הושענות"

"הושע נא" תפילה שמתפללים בשעת ההקפות "הושע נא" מלשון ישועה, הושע את שארית ישראל מכל הצרות הסובבים אותו בזכות התורה... כל יום מימי חול המועד אומרים את "הושע נא" שלו כמבואר בסידורים .

יששכתבו "הושע נא", "נא" דהיינו שמתפללים לזכות ולישועה באותם נ"א ימים שהם מר"ח אלול עד הושענא רבה שהו"ר הוא גמר החתימה .

ביאור סדר ההושענות

הושענות

נהגו להקיף את הבימה של הבית כנסת בכל יום עם הלולב פעם אחת . והטעם: זכר למקדש בכל יום היו מקיפים את המזבח פעם אחת ואומרים "אנה ה' הושיעה נא" "אנא ה ' הצליחה נא" [בהושענא רבה מקפים ז' פעמים זכר למקדש [ .

סדר הושענות

אם חל יום א' דסוכות ביום שני בשבוע הסדר הוא: "למען אמיתך", "אבן שתיה", "אערוך שועי", "אום אני חומה", "אל למושעות", "אום נצורה".

אם חל יום א' ביום ג' הסדר הוא: "למען אמיתך", "אבן שתיה", "אערוך שועי", "אל למושעות", "אום נצורה", "אדון המושיע".

אם חל יום א ' ביום ה' הסדר הוא:"למען אמיתך ", "אבן שתיה", "אום נצורה ", "אערוך שועי", "אל למושעות", "אדון המושיע".

אם חל יום א ' בשבת הסדר הוא: "אום נצורה", "למען אמיתך", "אערוך שועי", "אבן שתיה", "אל למושעות", "אדון המושיע".

כלל הוא: ההושענות של שבת לעולם דוחות את ההושענות של אותו היום, יש הושענות שנדחות לגמרי, ויש מהם שנאמרות למחר.

והטעם בסדר הזה: לפי שפיוט "למען אמיתך" הוא כבוד השכינה, ושל "אבן שתיה" כבוד בית המקדש , לכן נקבעו לומר בשני ימים ראשונים [יו"ט ראשון ויו"ט שני של גליות[ וזאת בתנאי שאין סיבה לדחותם כגון כאשר הם חלים בשבת.

פיוט "אערוך שועי" נאמר בו "גילתי בצום פשעי", וביו"ט אין ראוי לאומרה דהוי כמו תחינה לכן קבעו אותו לומר קרוב ביותר ליו"כ היינו מיד אחרי שני הפיוטים הראשונים, ובתנאי שלא חל באותו יום שבת.

פיוט "אדון המושיע" הוא תפילה על המים והגשם לכן קבעו לאומרו ביום אחרון בערב הושענא רבה, כי גשמים בחג הסוכות אינם סימן ברכה.

בשבת אומריםתמיד "אום אני נצורה", פיוט המוקדש ליום השבת .

זמ אמירתו

יש הנוהגים לומר את "הושע נא" אחרי אמירת "הלל" . ו הטעם: לפי שכבר נמצא הלולב בידו, ואם מניחו כדי להתפלל מוסף נראה קצת כמעביר על המצוות .

ויש אומרי אחר תפילת מוס

והטעם:לפי שהושענות רק מנהג משא "כ קריאת התורה ומוסף , לפיכך יש להקדים את החובה למנהג .

טעם אחר: על פי המשנה ואתו היום מקיפים את המזבח שבעה פעמים בשעת פטירתן מה הן אומרים יופי לך מזבח יופי לך מזבח משמע שהקפות במקדש היו סמוך לשעה שנפטרים לבתיהם .

יש הנוהגים: לומר את הושענות של ימות השבוע אחר הלל, ושל שבת והו"ר אחר מוסף .

העמדת שליח ציבור

יש אומרים: שבאמירת הושענות יאמר הש"ץ את הד' הושענות כשפניו כלפי העם, והטעם: בכדי שיתחיל להקיף יהיה פונה לימין .

הקפת הציבור

מתחיל להקיף הבימה באות הראשון מאותיות א' ב' ומסיימים באות ת' .

לפני כל אות אומר "הושע נא" וכן לאחריו .

בספר יסוד ושורש העבודה כתב שמעלת אמירת ההושענות הוא דווקא בשעת הקפה.

באמירת "הושע נא" נוהגי להעלות את הס"ת על הבימה .

פתיחת ההיכל

פותחים את ארון הקודש בשעת אמירת הושענות ומוצאים את הספרי תורה ומשאירים פתוח עד אחר אמירת הושענות .

ומעלי על הבימה הטע שמעלי על הבימה

לפי שבמקדש היו מקיפים את המזבח ואנו מקיפים את התורה לומר שאין לנו שיור אלא התורה הזאת.

טעם אחר: לפי שהספר תורה מכפר לנו כמזבח, ובמקדש היו עושים הקפות מסביב המזבח.

והטעם שאוחז הס"ת בידו על הבימה:לפי שהס "ת מכפר עלינו כמזבח . מעלת אחיזת הס "ת בשעת הקפות

"אבל בזמן הזה חזן הכנסת דומה כמלאך אלקים וספר התורה בזרועו והעם מקיפים אותו דוגמת המזבח" .

ומקיפי את הבימה

והטעם: מסביב לבימה משום שהבימה נשארת לנו במקום מזבח כדאמרינן "א"ל אברהם אבינו לפני הקב "ה רבש"ע תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם א"ל הקב"ה לאברהם אבינו שכל זמן שיהיו קוראים בניך לפני בסדר הקרבנות מעלה אני עליהם כאילו מקרבים לפני" .

מקיפים את הבימה מצד ימין

והטעם: שכן אמרו חז"ל "כל פניות שאדם פונה לא יהיו אלא לימין" .

להקיף את כל הבימה

יש אומרים: שצריך להקיף את הבימה כולה סביב סביב ולא די שיקיף קצת כמו שנהגו קצת שעוברים באמצע הבימה ועל ידי זה מקיפים רק חצי הבימה .

אחיזת הלולב בימין ואתרוג בשמאל גם בשעת הקפות

ורבים אינם נזהרים בזה מחוסר ידיעה .

לימוד זכות על מי שאינו נוהג כן

דפעם היה אפשר להיזהר לפי שהיו מתפללים בלי סידורים משא"כ בימינו שאוחזים הסידור ביד שמאל א"א לאחוז גם את האתרוג .

מי שאי לו לולב אינו מקי

והטעם: כמו שאין מקיפים בשבת כיון שלא נוטלים לולב בשבת .

טעם אחר:דעיקר ההקפה היא עם לולב .

נהגו לכבד את מי שאין לו לולב להחזיק את הספר תורה בשעת ההקפה .

כל מי שיש לו לולב ואתרוג ואינו מקי רעה הוא עושה

הטעם: משום דהוי פוגם ונפגם ואם מחזיק ס"ת על הבימה בשעת הקפות לא יקיף כי ענין גדול הוא להחזיק הס"ת בידו .

מתפלל יחידי

המתפלל יחידי אינו מקיף, והטעם:דהקפה שייכת רק בציבור .

ויש אומרים: שיניח כסא ועליו נ"ך או ספר אחר ויקיף מסביבו .

אי מי שיחזיק הס "ת

בימי החג שאומרים הושענות אם כל הקהל רוצה להקיף בלולבים שבידיהם ואין מי שיחזיק הס "ת באמצע על הבימה .

יש אומרים: שיניחוהו על הבימה וישאר כך עד גמר הקפות .

ויש אומרים: שאין להניח את הס"ת על הבימה אלא צריך שאחד מהמתפללים יתנדב לאחוז את הס"ת, והטעם: שמשמע מהמדרש שהס "ת צריך להיות דווקא בעמידה מדכתב "והאדם האוחז בו הוא כמו מלאך אלוקים" .

אחיזת הלולב בגמר הושענות

מנהג אנשי מעשה: להחזיק אתהלולבעדאחר אמירת קדיש, והטעם: כדי שלא יראה כמשא להשליכו מיד אחר הושענות .

סיו הושענות

ומסיימים "אני והו הושיעה נא", "כהושעת אלים בלוד עמך" ומסיימים "למען דעת" בקול רם.

בשבת אי נוטלי לולב, ואי מקיפי .

והטעם: כמו שאין עושים זכר למקדש בלולב, כיון שאין נוטלים לולב בשבת, כך אין עושים זכר למזבח בהקפה בשבת .

בשבת אי מוצאי ס"ת

והטעם: כשם שאין מקיפים את הבימה כך אין מוצאים ס"ת .

צורת אמירת הושענות

פותחים את הארון הקודש ואומרים נוסח ההושענות המיוחד לשבת .

מנהג הגאון: שלא לומר הושענות כלל בשבת .