יו"ט ראשון של חג

יו"ט ראשו של חג

הטעם שנקראו המועדות ימים טובים, לפי שיום זה הוא טוב לגוף ולנפש שאוכלים ושותים ומתענגים וכל צרכי אוכל נפש מותר ביו"ט, וגם יש פנאי ללמוד תורה ולעסוק במצות .

ערב יו טוב

הכנה גופו ליו"ט רחיצה

מצווה לרחוץ פניו ורגליו בחמין בערב יו"ט . והטעם: כשם שבשבת יש חיוב רחיצה כמו כן בערב יו "ט מפני כבוד יו "ט .

ומנין מדכתיב "וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד", וימים טובים גם נאמר בהם "מקרא קודש" ובמה אתה מקדשו במאכל ומשתה וכסות נקיה .

טבילה בערב יו"ט

מצווה לטבול בערב יו"ט, והטעם:כדי לטהר עצמו ברגל .

ביאור בזמן שבית המקדש היה קיים היה אדם חייב לטבול בערב יו"ט כדי שיוכל להיכנס למקדש ולאוכל בקדשים, אף שבזמן הזה שאין לנו מקדש ואין אנו אוכלים בקדשים אין חובת הטבילה בערב יו"ט נוהגת , מכל מקום ראוי לטבול בערב יו"ט זכר למקדש שהיו כל ישראל מחוייבים לטהר עצמם ברגל וגם מי שאינו רגיל לטבול בערב שבת יטבול בערב יו "ט .

יש אומרים: שאף בזמן הזה יש חובה לטבול בערב יו"ט כדי לטהר עצמו ברגל .

זמן הטבילה

לכתחילה צריך לטבול בערב יו"ט משעה החמישית והלאה, והטעם: משום שמשעה זו מתחילה הארת החג .

בגדי יו"ט

כסות נקיה: כשם שבשבת צריך ללבוש כסות נקיה ולא מלבושי חול הוא הדין ביו "ט .

יהיו בגדיו טובים משל שבת

והטעם: משום דחייב בשמחה וזה גם בכלל השמחה .

אמירה לכבוד יו"ט

יש אומרים: שטוב לומר בשעת לבישה "הנני לובש בגדי יו"ט לכבוד יו"ט" .

רמז לדבר: מהפסוק "חמש חליפות שמלות" כלומר שיהא לאדם חליפות שלמות לח ודש מ ועד שבת .

גילוח בערב יו "ט

מצווה לגלח בערב יו "ט , והטעם:כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול .

זמן הגילוח: לכתחילה יש להתגלח לפני חצות [מלבד ערב פסח שאסור אחר חצות .[

הכנה מאכלי לכבוד יו"ט

להכין דבר לצורך יו"ט: צריך כל אדם להשתדל בעצמו להכין שום דבר לכבוד יו"ט אע"פ שיש לו עבדים ומשרתים כמו לגבי שבת

והטעם: דדינו כשבת [לענין הכנה] דכתיב "וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכבד" וימים טובים נאמר בהם "מקרא קודש", ועוד בתורת כהנים נאמר "מקרא קודש" קדשהו במה במאכל ושתיה וכסות נקייה .

ערב סוכות

איסור אכילה בערב סוכות

יש להיזהר שלא לאוכל מחצות היום סעודת קבע, והטעם: כדי שיאכל בלילה בסוכה לתאבון דומיא דאכילת מצה .

איסור אכילה ממנחה ומעלה כשבת , והטעם: משום דהוי מכלל כבוד יו "ט ואין הכוונה שהוי איסור אלא מצווה למנוע מלקבוע סעודה .

יו"ט שחל במוצ"ש יכול לאוכל סעודה שלישית אע"פ שאין אוכלים בערב יו"ט ויאכל עם פת לכבוד שבת .

שינה בערב יו "ט

בלקט יושר כתב דבר חידוש שהתרומת הדשן לא היה יושן בערב סוכות בצהריים, כדי שיוכל לישון לתיאבון בלילה, והטעם:לפי שבסוכה השינה קובעת עיקר הדירה.

בדיקת הסוכה

לפני שהולך לבית הכנסת יש לו לילך לתוך הסוכה ולעיין בה אולי ימצא בה עוד משהו שאפשר לתקן, והטעם: כדי שהכל יהיה בתכלית השלימות ובזה יתרצה אל מלכו וימצא חינו .

כיסוי שולחנות הבית ביו"ט

אע"פ שעיקר דירת האדם בסוכות היא בסוכה מ"מ ראוי לכסות במפות גם את השולחנות שבבית, והטעם:כיון שנמצא גם בבית יש לו גם שם להרגיש את היו "ט .

כיבוד יו"ט

כשם שיש לכבד את השבת ולענגו כך יש לכבד את יו "ט שנאמר "לקדש ה' מכובד " ועל יו "ט גם נאמר בהם "מקרא קודש" .

שמחה ביו"ט הוא ומשפחתו

חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד חיוב זה הוא על אשתו ובניו וכל הנילווים אליו, כיצד משמחם קטנים קליות ואגוזים נשים קונה להם בגד ותכשיטים כפי ממונו .

והטעם בשמחה: דכתיב "ושמחת בחגך אתה ובנך וביתך ועבדך" והיא מצוות עשה מן התורה, וגם נשים חייבות בכך .

"והנשי קונה לה בגדי ותכשיטי כפי ממונו"

אם יש לה בגד

יש אומרים: שאין חיוב לקנות בגד וישמחנה בדברים אחרים . יש אומרים:שאף על פי כן חייב לקנות לה בגד .

כשצריכה את הבגד לפני יו"ט

כגון שיש לה שמחה, מותר לה ללבוש ויוצא בזה ידי חובה, והטעם: לפי שהשמחה ממשיכה .

וכשאין ידו משגת יקנה לה לפחות מנעלים חדשות .

מחילת האשה

יש אומרים: שמחילת האשה אינה מועילה, הטעם: כיון שהמצוה לשמח את אשתו הוא חיוב של מצוה לכן אינה מועיל מחילה שלה . ויש אומרים:שיכולה למחול ואינו חייב לקנות בגד חדש אלא שלא קיים את המצווה .

הדלקת נר יו טוב

המדליק נר של יו"ט צריך לברך "אשקב"ו להדליק נר של יו"ט " , ואם חל בשבת צריך לברך "אשקב"ו להדליק נר של שבת ויום טוב" .

ג ביו"ט צרי להדליק נר

והטעם:פני שהדלקת הנר ביו"ט מצווה היא כדי להאיר את הבית משום שלוםמ בית לשמחת יו"ט .

זמ ההדלקה

יש הנוהגות להדליק נרות יו"ט בליל יו"ט אחרי שחוזרים מבית הכנסת לפני הסעודה .

והטעם: משום שעיקר ההדלקה לצורך הסעודה ולכן ידליק לפניה, ועוד לפי

שביו"ט שני אסור להדליק לפני הלילה כיון שבכך מכין מיו"ט לחול [ליו"ט שני], לכן נהגו גם ביו"ט ראשון להדליק אחרי כניסת החג כדי שלא יבואו לטעות ביום השני .

ויש הנוהגות להדליק לפני יו"ט ככל שבת

והטעם:כדי שיחזור לביתו יהיה הכל מוכן ומזומן ליו "ט .

טעם אחר: כיון שהבערה ביו"ט היא מלאכה עדיף לעשותו ביום חול ולא ביו "ט .

סדר הדלקה

יש אומרים כשיו"ט חל ביום חול

תברך האשה "להדליק נר של יו"ט" "ושהחיינו" ואחר כך תדליק.

הטעם שמברכת תחילה: ככל מצות שמברכים עליהן עובר לעשיתן . וכשיו"ט חל בשבת: מדליקה תחילה [כבכל שבת], ואח"כ מברכת להדליק נר של שבת ויו "ט .

הטעם שמדליקה תחילה: משום דאם תברך תחילה הוי כאילו קיבלה לשבת בפירוש ושוב אסורה להדליק .

ויש אומרים: בין שחל בשבת בין שחל ביום חול תדליק ואחר כך תברך, והטעם: משום לא פלוג שלא יטעו בין שבת ליו "ט .

מני הנרות

מן הראוי שלא לפחות משני נרות ביו"ט כמו בשבת, והטעם: משום כבוד יו "ט .

הטעם שלא יפחות משני נרות אף ד"זכור ושמור" נאמרו בשבת יש לומר שהב' נרות כנגד איש ואשה , ויש אומרים:שהב ' נרות כנגד איש ואשה .

ויש הנוהגים: להדליק כמו בשבת כמנין הנפשות שבבית .

הטעם שמברכת להדליק "נר" גם שמדליקה כמה נרות

לפי שעיקר החיוב הוא נר אחד .

זהירות מכיבוי

כשמדליקים את הנרות באמצעות גפרור או נר יש להניחם אחר הדלקה בנחת על המגש או על הרצפה ולא להשליכם בתנופה העלולה לגרום לכיבוי שאסור ביו "ט .

נשי בברכת שהחיינו

יש הנוהגות: לברך ברכת "שהחיינו" בשעת הדלקת הנר .

ויש הנוהגות: שלא לברך "שהחיינו" בהדלקת נר ויוצאות בברכת שהחיינו שבקידוש , והטעם: כיון שברכה זו נתקנה לאומרה לכתחילה על היין, ובפרט אם מדליקות מבעוד יום אין ברכת שהחיינו תפטור את מצוות היום .

ובמקום שנהגו אין למחות בידם .

והטעם: לשון היעב"ץ שלא מצא מקור לזה שנשים מברכות שהחיינו בהדלקת נרות, אלא שהנח להם מנהגם שהוא ירושה להם מאבותיהן ועשו כן בפני גדולי עולם.

טעם אחר: לפי שתקנו חכמים שהחיינו על הכוס משום דחשיבא טפי בקידוש, אפשר לומר בנשים דחביבא ליה יותר הדלקת הנר מסמיכות לו את ברכת שהחיינו .

נשי בענית אמ על ברכת "שהחיינו"

נשים שבירכו "שהחיינו" על הנרות של יו"ט, נחלקו הפוסקים אם יכולות לענות אמן על ברכת שהחיינו הנאמרת בקידוש.

יש אומרים: שנשים יענו אמן ואינו הפסק משום שהמברך שהוא יוצא ידי חובת הקידוש צריך לברכה זו , וכן כתב הגרשז"א שנשים יענו אמן ואין זה בגדר הפסק כיון שהוא מסדר הקידוש [דאל"כ מדוע לא מצאנו שהזהירו חכמים נשים לא יענו אמן על לישב בסוכה כשאינם יושבות בסוכה[ , וכן כתב הגריש"א

שיכולות לענות אמן, והטעם: משום שברכת שהחיינו הולך על ישיבה בסוכה .

ויש אומרים:שנשים לא יענו אמן , ואם ענו יצאו בדיעבד .

מלאכה אחר הדלקה

קדושת יו"ט: אשה שהדליקה נרות קיבלה בזה קדושת יו"ט ואסורה במלאכה וכשיש צורך דחוף לעשות מלאכה תתנה שאינה מקבלת קדושת היום בהדלקה, ותצא בברכת שהחיינו שאומרים בקידוש, אמנם אם מברכת שהחיינו אינה יכולה להתנות .

מקו הדלקת הנר בסוכות

יש אומרים: שידליקו בסוכה, והטעם: כדי שיאירו הנרות לתוך הסוכה, ואם אי אפשר תדליק בחדר הסמוך באופן שיהנו מאור בסוכה . וכשא "א בחדר הסמוך תדליק בחדר שבו מכינים את צרכי הסעודה, או בחדר אחר שמשתמשים בו בליל שבת, והטעם: משום ששם הנשים מכינות את צורכי האכילה ונהנים לאורו .

יו "ט ראשו של חג

יום ראשון של חג חל ביום שבו יחול ראש השנה דהינו בימים ב' ג' ה' ז'. ואם חל ביום שני או ביום שלישי יש שבת בין יו"כ לסוכות וקוראים בפרשת "האזינו".

כניסה לסוכה

נישוק הסוכה

בני עליה היו מנשקים כל מצווה בשעת מצותה כמו סוכה שהיו מנשקים בכניסתם וביציאתם, והטעם: לחבב את המצווה .

"יהי רצו " קוד שנכנסי לסוכה

יש אומרים: תפילת "יהי רצון" בכניסה לסוכה הנדפסת בסידורים שמזכירים בה שהיציאה לסוכה תחשב לנו כגלות.

יש אומרים ה"יהי רצון" רק בכניסה בפעם הראשונה

והטעם: לפי שמזכירים בה שהיציאה מהבית תחשב לגלות וא"כ מסתבר שרק בפעם הראשונה שיוצא מביתו לסוכה שאז הסוכה הוא כמקום זר בשבילו שאינו רגיל בו כלל אומר דבר זה שנחשב כגולה, משא"כ אח"כ שכבר רגיל בסוכה ולא שייך לומר שנחשב כגולה .

כוונה בישיבה בסוכה

כשיושב בסוכה יש לכוון שציוונו הקב"ה לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים וגם זכר לענני הכבוד שהקיפם אז עלינו להגן מן השמש והשרב , וכל זה לצאת ידי חובת המצווה כתיקונה, ובדיעבד יוצא ידי חובה כל שכיוון לצאת לבד, בשונה משאר המצוות שיוצא אף שלא מכוון אלא סגי שעושה לשם השם שכך ציוה ה' לעשות .

הטע שבמצות סוכה מצאנו חיוב לכוו טע המצווה "זכר לענני הכבוד"

לפי שכתבו בפסוק "למען ידעו דורתיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" וכיון שנאמר טעם המצווה בפסוק מוכח שצריך לכוון טעם המצווה .

זמ קיו המצווה

לא יאכל בלילה ראשון עד שיהיה ודאי לילה [בשונה משאר שבתות השנה שאפשר לקדש אף קודם שתחשך[

והטעם: דומיא דאכילת מצה בליל פסח דכתיב "בערב תאכלו מצות" והיינו משתחשך .

יש לאכול קודם חצות לילה .

והטעם:דומיא דאכילת מצה דבעינן שיאכל קודם חצות .

קידוש

כשיבוא לביתו יכנס מיד לסוכה , ויש מבני עליה שמנשקים את הסוכה בכניסתם ויציאתם .

"שלו עליכ "

ביו"ט אין שרים "שלום עליכם" [כשבת].

הטעם: לפי שיסוד "שלום עליכם" הוא על פי הגמרא "תניא ר' יוסי בר' יהודה אומר שני מלאכי השרת מלווין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע וכשבא לביתו ומצא נר דלוק שולחן ערוך... מלאך טוב באומר יהי רצון וגו '" ולכבודם אומרים "שלום עליכם מלאכי השרת", וביו"ט שאין מלאכי השרת מלוים לאדם אין צריך לומר "שלום עליכם" .

קידוש בעמידה או בישיבה

יש הנוהגים: לקדש במעומד, ומברך לישב בסוכה ויושב ואחר כך מברך זמן , והטעם:לפי שלדעת הרמב"ם תשבו הכוונה ישיבה ממש ולכן צריך לברך במעומד קודם שישב ואז לברך לישב.

ויש הנוהגים: לקדש בישיבה [לנוהגים כן כל השנה], לפי שהכוונה "תשבו" מלשון עיכוב ולכן מברך מיושב קודם הסעודה .

המנהג לבני אשכנז: לברך בישיבה אחר הברכה.

והמנהג לבני ספרד: לברך בעמידה קודם שיושב.

זמ הקידוש

אין לקדש עד אחר צאת הכוכבים, והטעם: כיון שמברכים לישב וכן צריך שיהיה קידוש במקום סעודה ואין יוצאים בכזית של יו"ט ראשון עד שיהא בודאי לילה דילפינן דומיא דאכילת מצה דכתיב בה "בערב תאכלו מצות" לכן אין לקדש קודם הלילה .

סדר הקידוש

כשבא מבית הכנסת לסוכה מקדש ומברך על יין – "הגפן", קידוש – "אשר בחר בנו" סוכה – "לישב בסוכה" וזמן – ברכת "שהחיינו" . הטעם שקידוש ראשון

לפי שהוא קודם בכל קידוש כמו שדרשו חז"ל על הפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" "זכרהו על היין" .

הטעם שקידוש היום קודם לברכת סוכה

לפי שא"א לברך על הסוכה קודם שקידש היום שהרי בתחילה נתקדש היום ואחר כך נתחייב לישב בסוכה .

הטעם שסוכה קודמת לזמן [ברכת שהחיינו]

לפי שסוכה היא חובת היום ועדיפא מברכת הזמן שהיא בכל הרגלים . הטעם שברכת זמן [שהחיינו] בסוף

לפי שברכת שהחיינו הולך על קידוש היום וסוכה .

מנגינת ברכת "לישב"

ראוי לומר ברכת לישב בסוכה בניגון כשאר ברכות הקידוש . הטעם שמברך לישב בשעת הקידוש ולא בשעת הסעודה לפי שהקידוש הוא תחילת הסעודה .

כוונה בברכת שהחיינו

על עצם החג, ועל עשיית הסוכה, ועל הישיבה בה .

ברכת שהחיינו במתארח אצל חבריו

יכול לכוון בברכת שהחיינו של חבריו על עשיית הסוכה שלו .

אשה בענית אמ על ברכת לישב שיושבת מחו לסוכה

אשה היושבת מחוץ לסוכה או בחלק של הסוכה שאינו כשר מותר לה לענות אמן על ברכת לישב של בעה"ב ולא הוי הפסק, והטעם: כיון שזה סדר הקידוש שהמקדש מברך ברכה זו .

הטע שבקידוש של שבת אומרי "אשר קדשנו" ובקידוש של יו"ט אומרי "אשר בחר בנו"

מפני ששבת קביעא וקיימא קדושתו , וביו"ט תלוי בב "ד [אם יעברו את החודשים או את השנים[ והיינו "אשר בחר בנו".

טעם אחר:לפי שעל שבת נצטוונו במרה ועדיין לא בחר בהם הקב"ה עד שנתן להם התורה ובחר בנו .

חובת אכילת פת בלילה הראשו

אכילת פת בסוכה בליל יו"ט ראשון היא חובה

והטעם דחמיר:לפי שלומדים חמשה עשר מחג המצות מה חג המצות לילה ראשון חובה מכאן ואילך רשות ה"נ לענין סוכות לילה ראשון חובה .

הטע שלא תקנו ברכה על אכילה זו כמו שתקנו ברכה על אכילת מצה בליל פסח

משום שגבי סוכה חוץ ממצות אכילה בליל ט"ו יש עוד מצוות למקרא בה לטיל בה לישון בה ויותר שייך לשון לישב בסוכה, משא"כ בפסח שאין בה אלא מצות אכילה .

טעם אחר: אע"פ שמצות אכילה בזה הלילה היא מצוה מחודשת שאינה בשאר ימות החג מכל מקום היא נכללת בכלל ברכת לישב בסוכה כיון שהמצווה היא על האכילה בסוכה והניח בצ"ע.

טעם אחר: דעל דבר שלא כתוב במפורש בתורה לא תיקנו ברכה . טעם אחר: לשיטות שהמצווה היא הישיבה בסוכה והאכילה היא רק היכי תימצי לאשוויה ישיבה לכן לא תקנו ברכה .

אכילת כזית

שיעור אכילת מצה בליל הראשון כזית, הטעם: כיון שלומדים מחג המצוות לגמרי לומדים מה מצה כזית דגן אף סוכה כזית דגן . שאר השבוע רשות . ויש לאוכלו בשיעור כדי אכילת פרס [תוך ארבע דקות ויש אומרים תוך שתי דקות[ .

הפסקה בכזית הראשו

מעיקר הדין מותר להפסיק בדיבור בשעת אכילת הכזית הראשון, אמנם מן הראוי שלא להפסיק, והטעם: כדי להחשיב את ברכת לישב בסוכה שיהיה על כל הכזית פת .

מצוות אכילה פת בסוכה בשאר ימות החג

בשו "ע כתב רצה לאכול סעודה סעוד בסוכה רצה אינו אוכל.

המשנ"ב מסתפק לדעת הגר"א שיש מצוה לאוכל מצה כל שבעה ורק שמצווה עשה בערב ראשון משא"כ שאר הימים שרק מצווה בעלמא אפשר דה"ה הכא לכתחילה לאוכל פת כל שבעה .

סדר התפילות

הכנת התפילה

ראוי לכל אדם לסדר סדר התפילות שצריך להתפלל ביו"ט לו ולבני ביתו, והטעם:כדי שתהא שגורה בפיו , וכתב המשנ"ב ותפילות ופיוטים שחמור פירושם צריך להסדיר תחילה ולא מהני ספר בזה .

תפילת שחרית יו"ט ראשו

לקיחת הלולב בעצמו

יש הנוהגים: שבעל הלולב מוליך בעצמו את הלולב לבית הכנסת מחזירו, והטעם: משום חיבוב מצווה .

"האל בתעצומות"

הטעם שהחזן מתחיל ביו"ט מ"האל בתעצומות"

לפי שהיו"ט הם כנגד יציאת מצרים שמראה על תעצמות ועוזו של הקב"ה .

שמו"ע

בתפילת שמו"ע אומרים "ותתן לנו ... את יום חג הסוכות הזה זמן שמחתנו" .

הלל השל

מנהג בני אשכנז לברך "אקב"ו לקרוא את ההלל".

הטע שמבר "לקרוא את ההלל" אע"פ שגומרי ההלל

לפי שחוששים שמא יחסיר תיבה אחת והוי ברכה לבטלה .

בני ספרד: מברכים "לגמור את ההלל" .

סדר פתיחת הארו והוצאת ב' ספרי

הטעם שמוציאים ב' ספרים ולא קוראים קריאה של שתי הקריאות בספר אחד מפני טורח הציבור, דהיינו שהציבור לא יעמוד ויחכה עד שיגללו את הספר .

פתיחת הארו

בפתיחת הארון לפני שמוציאים הספר הש"ץ אומרים י"ג מידות , ולאחר מכן ה"יהי רצון" ואני תפילתי ג"פ, כמו שמבואר בסידורים וממשיכים "בריך שמיה".

י "ג מידות

הטעם שאומרים ביו"ט י"ג מידות

על פי הגמרא בר"ה "בארבעה פרקים בשנה העולם נידון בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, ובחג על המים ובראש השנה כל בני האדם וכו'", לכן אומרים י"ג מידות, כדי שיזכר זיכרוננו לטובה .

חל יו"ט בשבת אין אומרים י"ג מידות

והטעם: לפי שאין מבקשים בקשות בשבת .

קריאת התורה

משה תיקן להם לישראל שיהיו קוראים בתורה בכל מועד מענינו של יום . סדר הקריאה

מוצאים ב' ספרים בראשון קוראים בפרשת המועדות שבפרשת אמור "שור או כשב " עד "וידבר משה" .

הטע שקוראי את כל פרשת המועדות א שלא כל הפרשה מדברת בעני חג הסוכות

לפי שהם רגלים ולכך חשוב הכל כקריאה בענינו של יום . טעם אחר: לפי שחג הפסח הוא זמןהקציר וכן חג הסוכות הואזמןהאסיף לכך ראוי לקרוא בהם את הקריאה המדברת מענין מתנות עניים בכדי להזהיר את העם על מתנות עניים .

הטע שמתחילי לקרוא מ"שור או כשב" א שתחילת הפרשה אינה מדברת כלל מעני המועדי

כדי שיכולו לחלק את העליות לחמשה קרואים ברווח .

מספר העליות

כשיו"ט של חג חל ביום חול עולים חמשה, וכשחל בשבת עולים שבעה . הטעם בחמשה: נקוט האי כללא בידך כל דטפי ליה מילתא מחבריה טפי ליה גברא יתירה [כל מי שהוא חשוב מחברו הוסיפו לו עוד עולה לתורה] הלכך ר"ח ומועד דאיכא קרבן מוסף קוראים ארבעה, יו"ט שאסור בעשיית מלאכה קוראים חמשה, [יו"כ דעונשו כרת קוראים ששה, שבת דאיכא איסור סקילה קוראים שבעה[.

מפטיר

מפטירים בקרבנות המוספים "ובחמשה עשר יום לחודש השביעי" .

קרב היו רבנ סבוראי תיקנו לקרוא קרב היו

הטעם: על פי הירושלמי "אמר אברהם לפי הקב"ה רבש"ע שמא בני חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכו' אמר ליה כבר תיני לה סדר הקרבנות כל זמן שקוראים בהם כאילו מקריבין לפני קרבן" .

הפטרת יו"ט ראשו של סוכות

מפטרים בזכריה ב"גוג ומגוג" "הנה יום בא לה'" .

טעם אחר: כיון שיש בה מענין חג הסוכות דכתיב בה "לחוג את חג הסוכות" .

טעם אחר:על פי הגמרא בע "ז לעתיד לבוא מביא הקב "ה ס"ת ומניחו בחיקו ואמר למי שעסק בה ליטול שכר... ואיתה שם שאומרים אומות העולם תן לנו מצווה ונקיימה, נותן להם הקב"ה מצות סוכה ומקדיר עליהם את החמה והם יוצאים ומבעטים בסוכה ועל זה נאמר בהפטרה "אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות" .

הטע שביו"ט קוראי בקריאת מפטיר את קרבנות היו

ע"פ הגמ' תענית בזמן שישראל קוראים את פסוקי הקרבנות הקב"ה מעלה עליהם כאילו הקריבו אותם ומוחל להם על עוונתיהם, ולפי שהקרבנות במועדות באים לכפרה יש לקוראם [משא"כ קרבנות של שבת שלא באים לכפרה] .

טעם אחר:לפי שבמועדות כתיב "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם" ובפשוטו של מקרא משמע שיש לקרוא בתורה בפסוקי מועדות וגם ר"ח בכלל המועדות [משא"כ בשבת שלא נקרא מועד ] .

מעריב מוצ"ש

"אתה חננתנו" אומרים בברכת "אתה חונן" "אתה חננתנו" אף אם כשחל יו"ט מאחד מימי השבוע.

הבדלה במוצאי יו"ט

סדר הבדלה במוצאי יו"ט

במוצאי יו"ט מבדילים כבכל מוצאי שבת על הכוס .

אמירת "הנה אל ישועתי" ושאר פסוקי

אין אומרים פסוקי "הנה אל ישועתי" כבכל מוצ"ש

והטעם: כיון שטעם אמירת פסוקים אלו הוא לסימן טוב למעשה ידיו ושייך לומר זאת רק בין שבת לחול שיש בו משום סימן טוב לעשות מלאכה ולא בין שבת ליו "ט .

בשמי

אין מברכים על בשמים במוצאי יו"ט , הטעם:לפי שטעם הרחת בשמים בכל מוצאי שבת כדי להפיג צער הפרידה מהנשמה יתירה וביו"ט אין נשמה יתירה .

אש

אין מברכים על האש, הטעם: לפי שמבדילים רק על נר שהיה אסור בשימוש במשך היום, וביו"ט לא נאסר האור, דמותר לצורך אוכל נפש .

וכשחל יו"ט בשבת מבדילים במוצאי שבת כבכל שבת.

מלווה מלכה

הטעם שאין חיוב אכילת מלווה מלכה במוצאי יו"ט

כיון שמלווה מלכה ניתקנה גם בשביל ללוות את הנשמה יתירה וביו"ט אין נשמה יתירה ולכן לא שייכת סעודת מלווה מלכה .

טעם אחר: כיון שבשבת מיד אחר צאת השבת הוא יום חול משא"כ יו"ט, במוצאי יו"ט ראשון עדיין חול המועד ובמוצאי יו"ט אחרון יש איסורו חג ומבואר בספר הכוונות שיש עדיין הארה מיו"ט ביום של אחריו ולכן אין צורך בסעודת מלווה מלכה.

טעם אחר: כיון ששבת נקראת שבת מלכתא שייכת בה מלווה מלכה משא"כ ביו "ט שאינו נקרא מלכה .

יש הנוהגים: לאכול סעודת מלווה מלכה .