מרור

ּברּו אּתה יהוה אלהינּו מל העֹולם הּמֹוציא

לחם מן הארץ.

ּברּו אּתה יהוה אלהינּו מל העֹולם אׁשר

קּדׁשנּו ּבמצֹותיו וצּונּו על אכילת מּצה.

מ ר ור

כל אחד מהמסבים לוקח כזית מרור ומטבילו בחרוסת, חוזר ומנער החרוסת, מברך ואוכל בלי הסבה.

ּברּו אּתה יהוה אלהינּו מל העֹולם, אׁשר

קּדׁשנּו ּבמצֹותיו וצּונּו על אכילת מרֹור.

לב ההגדה

הלל .365 וכתב הגרשז"א שנהגו שאין נזהרים בזה והטעם:מחמת קושי הדבר לא נתקבלה חומרא זו .366

ברכת הפת: על הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ .367

הטעם שקבעו ברכה לעצמה ולא מברכים בורא פרי האדמה כשאר גידולי קרקע - מפני חשיבותו שסועד הלב כדכתיב 368 "ולחם לבב אנוש יסעד". טעם אחר: משום דלישנא דקרא נקט דכתיב 369"להוציא לחם מן הארץ ", ובשאר הברכות גם נקטו לישנא דקרא 370 "הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה", ולכן לגבי לחם אמרינן ארץ כלשון הפסוק, ולגבי שאר פירות הארץ אומרים בורא פרי האדמה, כלישנא דקרא .371

מרוֹ ר - בזמן שבית המקדש היה קיים היתה מצווה מן התור ה לאוכל מרור יחד עם קרבן פסח שנאמר 372 "ואכלו את הבשר [קרבן פסח] צלי אש ומצות על מרורים יאכלהו" והיום שאין בית המקדש ואין לנו קרבן פסח רבנן תקנו לאכול מרור זכר למה שכתוב 373 "וימררו את חייהם" .374

מקורות

.365 של"ה שם. .366 הליכות שלמה פרק ט דבר הלכה אות עה. .367ברכות פרק ו משנה א .368 תהילים קד,טו . .369 תהילים קד, יד. .370 דברים כו, י. .371 אבודרהם הלכות ברכות. .372 שמות יב,ח . .373 שמות א, יד. .374 פסחים קכ, א, רמב"ם פרק ו מו"מ.

כזית מרור - הטעם שלוקחים שיעור של כזית מהמרור ולא סגי בפחות, משום שמברך על אכילת מרור, צריך שיאכל כזית דאין אכילה פחות מכזית .375 טעם אחר: לפי שבמרור נאמר לשון אכילה ואין אכילה פחות מכזית ,376 טעם אחר:הוקש מרור לפסח ומצה שנאמר 377 "על מצות ומרורים יאכלוהו" וכשם שפסח ומצה בכזית אף מרור בכזית ,378 טעם אחר:לפי שצוותה התורה לאכול מרור זכר ל"וימררו את חייהם" ובפחות מכזית לא חשבה התורה לזכר .379

שיעור הכזית במרור: בקלחי חסה השיעור הוא 27 גרם, ובעלה גדול יש שיעור זה ברווח .380

הטעם שאין מברכים בפה"א על המרור: לפי שנפטר בברכה שברך על הכרפס .381 טעם אחר: משום דקבעיה רחמנא חובה דכתיב 382 "על מצות ומרורים יאכלהו" והוי כדברים הרגילים לבוא בתוך הסעודה מחמת הסעודה שברכת הפת פוטרתן .383

יטבול לפני הברכה - קודם שיברך על המרור יטבול את המרור בחרוסת ,384 והטעם: כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה לאכילה .385

בדיניו: חסה: אף שהחסה שלנו אינה מרה כל כך אפי' הכי יוצאים ידי חובה באכילה זו ,386 והטעם: ל פישסגישירגיש בפיו טעם שלירקשסופומר וכיון שאם ישאירנו מחובר סופו להיות מר ביותר .387

והטעם שמנהג ישראל הוא בחסה: לפי שסימנא מילתא ביה לפי שחסה מרמז "חס רחמנא עליה " .388

אכילת חזרת: יש שלוקחים חזרת לפי שתחילתו מתוק וסופו מר, כך היה השיעבוד תחילה בפה רך ואחר כך בפרך .389

נשים באכילת מרור: אע"פ שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא חייבות באכילת מרור, והטעם: משום שהוקש מצה למרור, טעם אחר: לפי שאף הם היו באותו הנס .390

אכילת מרור מהקערה: יש שלוקחים את המרור מהקערה, והטעם: לפי שאמרו עליו מרור זה שאנו אוכלים,ועוד לפי שהמרור היה לפניו בעת הברכה על הכרפס, ויש שכתבו שגם המסובים יצרפו מעט מן המרור שעל הקערה לכזית מרור שבידיהם .391

חרוסת – שמה חרוסת זכר ללבינה שהיה מעשה חרסית ,392 טעם אחר: לפי שבזמנם היה מאכל חשוב ובשביל להדר בפסח היו אוכלים זאת, ורק אחרי החורבן נתנו בו סימנים.

מקורות

.375 רא"ש סימן ה' פסחים לב, ב. .376 לבוש תעה א. .377 במדבר ט, יא. .378 שאגת אריה סימן ק. .379 שע"ת תעה יב. .380 הגדה של פסח להגריש"א עמוד 26. .381 לבוש תעה א. .382 במדבר ט, יא. .383 תוס' ברכות מא, א ד"ה אי בסוף הדיבור, לבוש תעה א. .384 מג"א תעג י, חק יעקב תעה ס"ק ח . .385 מהרי"ל ידיעת ה' הלכות פסח. .386 הגרשז"א בהליכות שלמה פרק שביעי כא. .387 הגרשז"א בהליכות שלמה שם דבר הלכה לד, ואורחות הלכה 103. .388 בית יוסף בשם הסמ"ק, ערוה"ש תעג יג. .389ערוה "ש תעג טז . .390משנ"ב תעה ס"ק מד מה. .391 ויגד משה סימן כה אות יד. .392 מרדכי פסחים לד, ב, רוקח סימן רפג.

טעם טבילה המרור בחרוסת: כדי להמית את הקפא, ביאור מין תולעת שיש במרור והוא מת על ידי החרוסת ובכדי שלא יזיקנו באכילה טובלים בחרוסת .393 טעם אחר: זכר לטיט שהיו ישראל משתעבדים בו 394, וכתב הפרי חדש שבימינו שאין מצוי הקפא מטבילים את החרוסת מהטעם השני זכר לטיט .395

הטעם שמקפידים בלילה הזה לקפא יותר מכלל השנה: כיון שטיבול שני הוא מצווה הזהירו חכמים שלא יהא בו סכנה ,396 טעם אחר: משום שכל השנה אין חשש, משום שמי שמרגיש שמזיקלו ימנע עצמו מלאכול, אבל בליל פסח מצווה על כל אדם לאכול , וכל אחד מתאמץ לאכול כדי לצאת ידי חובת המצווה, ובע"כ יש הרבה שיכול להזיק להם, ע"כ חששו חכמים ותקנו טיבול .397

בדיניו: ישקענו כולו בחרוסת, והטעם: כדי להמית הארס, ויש מקומות שאין נוהגים לשקע כולו אלא בטיבול במקצתו .398

לא ישהנו בתוך החרוסת, והטעם: כדי שלא יתבטל טעם מרירותו.

יש לנער החרוסת מעליו, והטעם: כדי שלא יתבטל טעם מרירותו .399

שכח ולא טבל: יחזור ויאכל שוב ללא ברכה .400

זמן הכנת החרוסת: לכתחילה יש להכין החרוסת בערב יו"ט ,401 והטעם: כדי שיוכל להתחיל בעריכת הסדר מיד בתחילת הלילה, ואם לא הכינה מותר להכין ביו"ט .402

צורת הכנת החרוסת: "יעשה עב", והטעם: זכר לטיט שנשתעבדו אבותינו במצרים ,403 ואח"כ נותנים מעט חומץ או יין אדום, והטעם: כדי לרכך אותם, וחומץ או יין, זכר לדם, עושים החרוסת מפירות שנמשלה להם כנסת ישראל, ואלו הם: אגוזים דכתיב 404 "אל גינת אגוז ירדתי",תאנה דכתיב 405 "התאנה חנטה פגיה",שקדים עלשם ששקד ה' על הקץ, תפוח על שם הפסוק 406 "כפלח הרימון רקתך" יש אומרים ע"ש הפסוק 407 "תחת

התפוח עוררתיך" שהיו יולדים את בניהם תחת העץ ,408 וקינמון וזנגבילהדומים לתבן שהיו מגבלים בו את הטיט שיש בהם שערות .409

ברכה על החרוסת: הטעם שאין מברכים על אכילת החרוסת:, משום שאין מצווה בעצם אכילתה דהוי רק זכר בעלמא זכר לטיט .410 טעם אחר: שאין צריכה ברכה לפי שטפילה למרור .411 טעם אחר: לפי שבזמן שבית במקדש היה קיים היה נאכל המרור שחיובו מדאורייתא עם החרוסת שחיובה מדרבנן ולא רצו חכמים לתקן ברכה על אכילת מרור וחרוסת, ברכה על מצווה דרבנן ומצווה מדאורייתא יחד וכך נשארה גם היום צורת הברכה .412

מקורות

.393 פסחים קטו, ב, משנ"ב תעה ס"ק יג. .394 פסחים קטז, א, לבוש תעג ה. .395 תעה. .396 רא"ש ער"פ סימן כה. .397 ויגד משה סימן כה. .398 שו"ע תעה א, משנ"ב שם ס"ק יג. .399 שו"ע תעה א .400 ויגד משה סימן כה אות טז. .401 משנ"ב תעג ס"ק מז. .402 שו"ע תעב, סידור יעב"ץ. .403 ירושלמי פסחים ג, ב. .404 שם ו , יא. .405 שם ב, יג. .406 שם ד, ג. .407 שם ח , ה. .408 ערוה"ש תעג יז .409 תוס' פסחים קטז, א ד"ה צריך, שו"ע תעג ה, משנ"ב שם ס"ק מח. .410 כל בו נ . .411 טור תעה א, לבוש שם א. .412 הרדב"ז בתשובות כתובות יד ח"ח בסימן נט.