מגיד

אמירת ההגדה, ומצוות עשה לספר בסיפור יציאת מצרים בלילה הזה, וכל המרבה הרי זה משובח

לב ההגדה

מגּ יד - באמירת ההגדה יגלה המצות משום שנאמר 141"לחם עוני " ודרשינן 142לחם שעונים עליו דברים הרבה.

בדיני מגיד – אמירת ההגדה: ראוי שכל אחד מהמסובים יאמר ההגדה עם בעל הבית ושלא יצאו בשמיעה ידי חובת הגדה, והטעם: לפי שאין הכל בקיאים לצאת ולהוציא .143 אמירה בקול רם: צריך לומר את ההגדה בקול רם .144

פלפול בענייני יציאת מצרים: מקיימים מצות "והגדת לבנך" גם על ידי פלפול בענייני יציאת מצרים .145

אמירת הגדה בהסבה: מפני כבוד ההגדה אין לומר הגדה בהסבה אלא באימה ויראה .146 דיבור בשעת אמירת ההגדה: וכן מטעם כבוד ההגדה אין לדבר שלא לצורך ההגדה בזמן ההגדה.

שתייה באמצע ההגדה: מן הראוי שלא לשתות שאר משקים בשעת אמירת ההגדה, לפי שאין זה מכבוד ההגדה להפסיק ולשתות בזמן אמירתה .147 נצרך לשתות: ואם צריך לשתות ישתה מים ואם יש צורך גדול אפשר להתיר לשתות קפה, ברכתו: אם לא היה בדעתו בשעת קידוש לשתות מברך שהכל, ואם היה דעתו לשתות לא יברך .148

הטעם שאין מברכים על אמירת הגדה אע"פ שהוי מצוות עשה שנאמר 149 "והגדת לבנך ביום ההוא" – לפי שאפשר לצאת בה ידי חובה על ידי מחשבה, ואין מברכים אלא על מצוה שעיקרה במעשה ,150 טעם אחר: לפי שיוצא ידי חובה בקידוש כשמברך "זכר ליציאת מצרים" ,151 טעם אחר: לפי שאינו אלא סיפור דברים בעלמא .152 [עיין עוד במילואים]. מגביה המצות – מגביה המצות 153 ומראה למסובים, והטעם: על פי הפסוק 154"למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים" ,155 טעם אחר: לשמחה בעלמא ,156 טעם אחר: כדי שיראו המסובים המצות שבקערה ויחבבו המצות ,157 טעם אחר: כדי שיכירו התינוקות וישאלו מה נשתנה .158

מקורות

.141 דברים טז ,ג. .142 פסחים לו ,א. .143 משנ"ב סימן ח ס"ק יג, הגריש"א הגדה של פסח מגיד. .144 רוקח הגדה של פסח , .145 הגדה של פסח להגריש"א עמוד 24. .146של "ה הובא במשנ "ב תעג ס"ק עא , חיי אדם תעג כלל לח. .147 הגריש"א הגדה של פסח להגריש"א עמוד 24. .148 הגריש"א הגדה של פסח מגיד .149 שמות יג, יח. .150 גבורות ה' פרק סב. .151 אבודרהם סדר הגדה בשם הרי"ף . .152 כלבוסימן נ. .153שו "ע תעג ו. .154 שמות טז ,לב. .155 הגהות מנהגים אות צו. .156 שו"ת מהרש"ל פרק פח. .157לקט יושר פד . .158 אבודרהם סדר הגדה.

מגלה את המצות, ומגביה את הקערה.

הא לחמא עניא די אכלּו אבהתנא ּבארעא דמצרים. ּכל דכפין ייתי וייכל, ּכל דצרי

ייתי ויפסח. הׁשּתא הכא, לׁשנה הּב א ה ּבארעא

דיׂשר א ל. הׁשּת א עבדי, לׁשנה הּב א ה ּבני חֹורין.

לב ההגדה

מתחילים ב"הא לחמא עניא" 159, הלשון הא לחמא ע"ש הפסוק 160 "למען יראו את הלחם" 161. ויש לאומרו בקול רם .162

הטעם שאומרים בארמית:כדי ש יבינו כל בני הבית לפי שהיו מדברים בארמית ואין עמי הארץ מבינים לשון הקודש .163 טעם אחר: כדי שלא יכירו מלאכי השרת שאנו מתפארים בזה ויקטרגו עלינו ויזכירו עוונותינו שאין אנו ראויים ליגאל, שאין מלאכי השרת מבינים ארמית [כמו שמצאנו לגבי קדיש] .164 טעם אחר: מפני המזיקים שמבינים לשון הקודש וכשאומרים "כל דכפין ייתי וייכול" היו מתקבצים מזיקים והיו מזיקים את הסעודה לכן אומרים בלשון ארמית שאין מבינים לשון ארמית, והקשו על דבריו שהרי ליל זה הוא ליל שימורים דכתיב 165 "ליל שימורים הוא לה'" ואין לחוש למזיקים, ונראה שליל שימורים שלא יבואו בעצמם וכשמזמינים הם יכולים לבוא .166 טעם אחר: לפי שדרשו חז"ל 167 על הפסוק 168גלתה יהודה מעוני " לא גלו ישראל לבבל עד שאכלו חמץ בפסח" שנאמר "גלתה יהודה מעוני" כמה דאת אמרת מצות "לחם עוני" 169 ולכך נהגו לומר בלשון ארמית כדי לגלות החטא לבניהם כדי שיהיו נזהרים בו .170 טעם אחר: לפי שבירושלים היו מדברים בארמית לשון שמחה .171 טעם אחר: לפי שאמירה זאת אינה חלק מהגדה, שלא נאמרה בזמן הבית ובשביל להבדיל ביניהם לכן שינו את לשונה .172 הטעם שאומר בארעא דמצרים, והרי אחר יציאת מצרים היה, אמר ר' יהושע באיזיד בשם ר' אברהם שהיה שבוי בהודו, והיו מאכלים אותו מצות ולא נתנו לו לעולם חמץ, והטעם משום שאינו מתעכל במהרה כחמץ ומספיק ממנו מעט לזמן מרובה , וכך היו עושים לישראל במצרים בעת השיעבוד .173 טעם אחר: לפי שאכלו את הלחם הזה עדיין לא יצאו ממצרים שעד איתן אשר בקצה המדבר נחשב לארץ מצרים .174 והטעם שאומרים "בני חורין" בלשון הקודש, לפי שהסדר ניתקן בבבל ואילו יאמרו בלשון ארמי "לשנה הבאה" הגוים שבבבל יאזינו ויסברו שדעתם לברוח מהם וירגזון עליהם .175 טעם אחר:לפי שהוא תפילה ובקשה לקב"ה שיגאל אותנו מעבדות לחירות, ולכן אנו מתפללים בלשון הקודש כדי שיבינו מלאכי השרת ויבקשו גם הם רחמים עלינו .176

מקורות

.159 שו"ע תעג ,ו .160שמות טז ,לב. .161דרכי משה תעג ,יז. .162משנ "ב תעג ס "ק סא בשם מהרש "ל . .163כל בו סימן נ, אבודרהם סדר הגדה . .164אבודרהם סדר ההגדה . .165 שמות יב ,מב. .166סדר היום סדר הגדה , רוקח על הגדה של פסח . .167איכה רבה א כט . .168איכה א ,ג. .169דברים טז ,ג. .170שבלי הלקט סדר הפסח ריח. .171שבלי הלקט שם . .172מעשי ה ' בפירושו להגדה . .173 אבודרהם סדר הגדה , א "ח רב .174 מהר"ל, יעב"ץ. .175רוקח על הגדה של פסח, גבורות ה '. .176ספר הפרדס נח ב .

מסיר הקערה מעל השולחן, ומוזגין כוס שני. וכאן הבן שואל:

מה ּנּׁשּתנה הּלילה הּזה מּכל הּלילֹות

ׁשּבכל הּלילֹות אנּו אֹוכלין חמץ ּומּצה, הּלילה

הּזה ּכּולֹו מּצה.

ׁשּבכל הּלילֹות אנּו אֹוכלין ׁש א ר ירקֹות,

הּלילה הּזה מרֹור.

ׁשּבכל הּלילֹות א ין א נּו מטּבילין א פילּו ּפעם

א חת, הּלילה הּזה ׁשּתי פעמים.

ׁשּבכל הּלילֹות א נּו א ֹוכלין ּבין יֹוׁשבין ּובין מסּבין,

הּלילה הּזה ּכלנּו מסּבין.

לב ההגדה

הטעם שמוזגים הכוס כאן ולא לפני השתייה כדי שישאלו התינוקות מדוע מוזגים עוד כוס ולא אוכלים .177

"מה נשתנה": אומרים מה נשתנה בניגון יפה, לשבח לאדון הכל .178

הטעם שפותח בלשון "מה": על דרך הפסוק 179 "מה גדלו מעשיך ה'" והפסוק 180 "מה טובו אוהליך יעקב", מה על דרך התפעלות וכן כאן נתפעל מה גדלו השינוים בלילה הזה ,181 יש שכתבו מלשון הפסוק 182 "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת" .183

הטעם שמטבילים ב' פעמים: אחד זכר לגאולה שכתוב 184 "ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף", והשני כנגד הגלות שהיה במכירת יוסף וכתיב שם 185 "ויטבלו את כותנתו בדם" ,186 טעם אחר: כנגד ב' טבילות שהיו במצרים אחד על המזוזה , והשני על המשקוף. טעם אחר: כנגד ב' טבילות שטבלו יליד בית ומקנת כסף .187

"שתי פעמים": ואע"פ שלא טבלו עדיין פעמיים איך מקשה על שתי הטבילות, התשובה כיון שרואה את החרוסת והמרור על השולחן מבין הוא שיטבלו בזה ולכן מקשה .188

מקורות

.177 ספר מהרי"ל מנהגי סדר הגדה בשם מהר"י סגל. .178 ספר מהרי"ל מנהגים סדר הגדה בשם מהר"י סגל .179 תהילים צב,ו. .180 במדבר כד,ה. .181ערוה"ש תעג כא . .182 שמות יג,יד. .183הגדת שלמה . .184 שמות יב,כב. .185 בראשית לז,לא. .186 מעשי ה' הובא בטעמי המנהגים תקכד .187 דעת זקנים. .188 רשב"ץ הגדש"פ.

מניח את הקערה על השלחן,

והמצות תהיינה מגולות בשעת אמירת ההגדה

עבדים היינּו לפרעה ּבמצרים, וּיֹוצי א נּו יי

א להינּו מּׁשם ּביד חזקה ּובזרֹוע נטּויה.

וא ּלּו ל א הֹוצי אהּקד ֹוׁש ּבר ּו הּו תאא א בֹותינּו

ממצרים, הרי א נּו ּובנינּו ּובני בנינּו מׁשעּבדים

היינּו לפרעה ּבמצרים. וא פילּו ּכלנּו חכמים,

ּכלנּו נבֹונים, ּכלנּו זקנים, ּכלנּו יֹודעים את

הּתֹורה, מצוה עלינּו לסּפר ּביצי א ת מצרים.

וכל המרּבה לסּפר ּביצי א ת מצרים הרי זה

מׁשּבח.

לב ההגדה

לחזור ולומר מה נשתנה:כשהבן או הבת שואלים א "צ לחזור ולומר מה נשתנה , אלא מתחיל מעבדים היינו .189 ויש שנהגו שגם האב חוזר ואומר מה נשתנה .190 מגלה המצות. והטעם: כדי לקיים "לחם עוני" לחם שעונים עליו דברים הרבה .191 עבדים היינו: היא תשובה לשאלת הבן. כלומר לפי שהיינו עבדים לפרעה על כן אנו אוכלים מצה ומרור כאשר הם אכלו .192

עבדים היינו - הטעם שמתחילים בעבדים היינו לפי שבגמרא בפסחים 193נחלקו רב ושמואל בדין הגמ' שצריך לפתוח בגנות ולסיים בשבח, רב סבר תחילה בגנות, מתחילה היו עובדי ע"ז, ושמואל סבר פותח בגנות היינו עבדים היינו, ובכדי לצאת ידי ב' השיטות מתחילים בעבדים היינו ובהמשך אומרים גם מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו וכו'.

הטעם שלא מתחילים כסדר הדורות בתחילה עובדי עבודה זרה ואחר כך עבדים היינו, לפי שאם היינו מספרים השתלשות הענין בתרח כשהיינו אומרים עבדים היינו לא היה ניכר שמתחיל בגנות שהיה נראה כהמשך סיפור סדר הדורות, וא "כ לא נצא ידי חובת שמואל לכן מתחילים תחילה עבדים היינו כשמואל .194

מקורות

.189 שו"ע תעג ז בשם מהרי"ל. .190 וכך נהג הגרשז"א הובא בשלמי מועד פרק עח. .191 אבודרהם סדר הגדה. .192 מהרי"ל סדר הגדה עמ' צה. אקטז..193 , .194 הגדה של פסח ירושלים במועדיה.

מעׂשה ּברּבי א ליעזר ורּבי יהֹוׁשע ורּבי א לעזר

ּבן עזריה ורּבי עקיב א ורּבי טרפֹון

ׁשהיּו מסּבין ּבבני ברק, והיּו מסּפרים ּביצי א ת

מצרים ּכל א ֹותֹו הּלילה עד ׁשּב א ּו תלמידיהם

וא מרּו להם: רּבֹותינּו, הּגיע זמן קרי א ת ׁשמע

ׁשל ׁשחרית .

א מר רּבי א לעזר ּבן עזריה: הרי א ני ּכבן

ׁשבעים ׁשנה, ול א זכיתי ׁשּת א מר

יצי א ת מצרים ּבּלילֹות עד ׁשּדרׁשה ּבן זֹומ א:

לב ההגדה

"מעשה בר"א ור"י וכו'" - הטעם שהביא בעל הגדה מאמר זה כיון שפסקת עבדים היינו מסתיימת "אפילוכולנו חכמים מצוה עלינו לספר ביצ"מ וכל המרבה לספר וכו'" מביא בעל הגדה מעשה זה שממנו לומדים ב' דברים אלו שכן התנאים האלו היו גדולים בחכמה ואף הם הרבו לספר ביציאת מצרים כל הלילה 195. ושמא תאמר שהם סיפרו לפני התלמידים ולכן היו חייבים אבל הם עצמם פטורים, על זה אמר בעל הגדה שעסקו עד שבאו תלמידיהם כלומר שהיו לבד בלא התלמידים ואעפ"כ סיפרו ביציאת מצרים .196 טעם אחר:לפי שהולך על דברי בעל ההגדה שכתב "וכל המרבה לספר" בא לומר שגם בדור הזה שאנו לא היינו במצרים אעפ"כ מצווה עלינו לספר, וע"ז מביא ראיה שר"ע היה מבני גרים כמבואר בגמ' בסנהדרין 197, ור"א ור"י היו לוים 198 ור"ט וראב"ע היו כהנים 199, שמעולם לא השתעבדו אבותם במצרים אעפ"כ היו מספרים ביציאת מצרים .200

"הרי אני כבן שבעים שנה": הטעם שאומר כבן שבעים שנה כדאמרינן בירושלמי 201 שלא היה כי אם בן ט"ז שנה, בברכות 202 איתא שהיה בן י"ח שנים, ובשביל שלא יבזוהו כשנתמנה לנשיא ושמא לא יהיו דבריו מתקבלים נעשה לו נס מן השמים וצמחו לו שורות של שער לבן כמנין שנותיו ונהיה דומה לאיש שיבה, ועל זה אמר הרי אני כבן שבעים שנה ולא בן שבעים ממש .203

מקורות

.195 ריטב"א הגדש"פ, אורחות חיים. .196 הגדש"פ חסד לאברהם עטרת זקנים. .197אצו. , .198 עיין סוטה כא, ב בתוד"ה בן עזאי. .199 ב"מ יא,א. .200 הגדה של פסח גנזי כנסת הגדולה. .201 ברכות פרק ד ה"א. אכח..202 , .203 אבודרהם סדר הגדה.

ׁשּנאמר, למען ּתזּכר את יֹום צאת מארץ

מצרים ּכל ימי חּיי . ימי חּיי - הימים, ּכל ימי

חּיי - הּלילֹות. וחכמים אֹומרים: ימי חּיי -

העֹולם הּזה, ּכל ימי חּיי - להביא לימֹות המׁשיח.

ּברּו הּמקֹום, ּברּו הּוא. ּברּו ׁשּנתן ּתֹורה לעּמֹו

יׂשראל, ּברּו הּוא.

ּכנגד ארּבעה בנים ּדּברה ּתֹורה. אחד חכם,

ואחד רׁשע, ואחד ּתם, ואחד ׁשאינֹו יֹודע

לׁשאֹול.

חכם מה הּוא אֹומר. מה העדֹות והחּקים

והמׁשּפטים אׁשר צּוה יי אלהינּו אתכם.

ואף אּתה אמר לֹו ּכהלכֹות הּפסח: אין מפטירין

אחר הּפסח אפיקֹומן.

לב ההגדה

"ברוך המקום ברוך וכו'": הטעם דנקטו ד' פעמים ברוך, כנגד ד' בנים שדברה עליהם התורה .204

"ברוך שנתן תורה": הטעם שאומרים זאת, לפי שהיא כעין ברכת התורה על הדרושים שאומרים בהגדה ואומרים בלשון המקום ולא בשם ה' שהרי כבר ברכו בתורה ואין להזכיר שם מלכות .205

"כנגד ד' בנים דברה תורה": הטעם שנקטו מנין של ד' בנים לפי שמצאנו בד' מקראות בענין הפסח שכל אחד מהם כתוב בן א. "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם" ,206 ב. "והגדת לבנך" ,207 ג. "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת" ,208 ד . "כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם" 209 .210

מקורות

.204 אורחות חיים כו. .205 שבלי הלקט סדר פסח ריח. .206 שמות יב, כו. .207 שם יג, ח. .208 שם יג, יח. .209דברים ו ,כ. .210 ריטב"א הגדש"פ

רׁשע מה הּוא אֹומר. מה העבדה הּזאת לכם.

לכם - ולא לֹו. ּולפי ׁשהֹוציא את עצמֹו מן

הּכלל ּכפר ּבעּקר. ואף אּתה הקהה את ׁשּניו

ואמר לֹו: ּבעבּור זה עׂשה יי לי ּבצאתי ממצרים.

לי - ולא לֹו. איּלּו היה ׁשם, לא היה נגאל.

ּתם מה הּוא אֹומר. מה ּזאת. ואמרּת אליו: ּבחזק

יד הֹוציאנּו יי ממצרים, מּבית עבדים.

וׁשאינֹו יֹודע לׁשאֹול - אּת ּפתח לֹו, ׁשּנאמר:

והּגדּת לבנ ּביֹום ההּוא לאמר, ּבעבּור

זה עׂשה יי לי ּבצאתי ממצרים.

יכֹול מראׁש חדׁש, ּתלמּוד לֹומר ּביֹום ההּוא, אי

ּביֹום ההּוא יכֹול מּבעֹוד יֹום, ּתלמּוד לֹומר

ּבעבּור זה - ּבעבּור זה לא אמרּתי אלא ּבׁשעה

ׁשיׁש מצה ּומרֹור מּנחים לפני .

לב ההגדה

"יכול מראש חודש" - הטעם שהיינו אומרים שהחיוב הוא מראש חודש - כיון ששואלים בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום יכול יהיה חייב לפתוח לבנו כדי שישאלנו מר"ח שהרי נאמר "והגדת לבנך" ואין יודעים מתי ת"ל וכו' 211. לפי שחדש נאמר ראשון בפסוק לפני והגדת לבנך, דכתיב 212"ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה " היה צד לומר שיתחייב בראש חודש ת"ל ביום ההוא .213 טעם אחר: אילו היה נאמר "והגדת לבנך" בלבד ולא היה כתוב "ביום ההוא" היינו אומרים שהחיוב מר"ח ניסן כדרך שדרש

מקורות

.211 רש"י בפירושו להגדה של פסח. .212 שמות יג, ו. .213כל בו סימן נא .

מּתחּלה עֹובדי עבֹודה זרה היּו אבֹותינּו,

ועכׁשיו קרבנּו הּמקֹום לעבדתֹו,

ׁשּנאמר: ויאמר יהֹוׁשע אל ּכל העם, ּכה אמר

יהוה אלהי יׂשראל: ּבעבר הּנהר יׁשבּו אבֹותיכם

מעֹולם, ּתרח אבי אברהם ואבי נחֹור, וּיעבד ּו

אלהים אחרים. ואקח את אביכם את אברהם

מעבר הּנהר ואֹול אֹותֹו ּבכל ארץ ּכנען, וארּבה

את זרעֹו ואּתן לֹו את יצחק, ואּתן ליצחק את

יעק ב ואת עׂשיו. ואּתן לעׂשו את הר ּׂשעיר

לרׁשת אתֹו, ויעקב ּובניו ירדּו מצרים.

ּברּו ׁשֹומר הבטחתֹו ליׂשראל, ּברּו הּוא.

ׁשהּקדֹוׁש ּברּו הּוא חּׁשב את הּקץ,

לעׂשֹות ּכמֹו ּׁשאמר לאברהם אבינּו ּבברית ּבין

הּבתרים, ׁשּנאמר: וּיאמר לאברם, ידע ּתדע ּכי

גר יהיה זרע ּבארץ לא להם, ועבדּום ועּנּו

אתם ארּבע מאֹות ׁשנה. וגם את הּגֹוי אׁשר

יעבדּו ּדן אנכי ואחרי כן יצאּו ּברכׁש ּגדֹול.

לב ההגדה

משה רבינו במצרים לכן הוצרך הכתוב לומר ביום ההוא .214 טעם אחר: כיון שמר"ח הוא תחילת הגאולה והו "א שיהיה חובה מר"ח על כן בא הפסוק למעט "ביום הזה " .215

"ברוך שומר הבטחתו... ברוך הוא", - הטעם שכפל פעמים ברוך הוא, כדי לתת הודאה ושבח על ב' דברים א. שלא השלימו השיעבוד במצרים, ב. על שיצאו ברכוש גדול .216

מקורות

.214 ריטב"א הגדש"פ .215 רשב"ץ יבין שמועה מד. .216רש"ב.

מכסה את המצות ומגביה את הכוס

והיא ׁשעמדה לאבֹותינּו ולנּו. ׁשּלא אחד ּבלבד

עמד עלינּו לכּלֹותנּו, אּלא ׁשּבכל ּדֹור

ודֹור עֹומדים עלינּו לכלֹותנּו, והּקדֹוׁש ּברּו הּוא

מּצילנּו מּידם.

יניח הכוס מידו ויגלה את המצות

צא ּולמד מה ּבּקׁש לבן הארמי לעׂשֹות ליעקב

אבינּו. ׁשּפרעה לא גזר אּלא על הּזכרים

ולבן ּבּקׁש לעקֹור את הּכל, ׁשּנאמר:

ארּמי אבד אבי, וירד מצרימה וּיגר ׁשם

ּבמתי מעט, ויהי ׁשם לגֹוי ּגדֹול, עצּום

ורב.

לב ההגדה

"והיא שעמדה– " מגביה הכוס ,217 והטעם שמגביה לפי שמוזכר בו ישועה, וכל מקום בהגדה שמוזכר בה ישועה נוטלים הכוס ע "ש הפסוק 218 "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא " .219

ומכסה המצות: ואומר "והיא שעמדה לאבותינו ולנו..." והטעם שמכסה המצות: כדי שלא תבוש הפת .220

"צא ולמד מה בקש לבן הארמי" - הטעם שהביא בעל ההגדה את סיפור לבן הארמי לפי שמביא ראייה למה שאמרנו למעלה שבכל דוד ודור עומדים עלינו לכלותנו, מלבן הארמי וכל דברים הללו מעשי אבות סימן לבנים .221

והטע ם שלאהביא את מה שעשיו רצה לעשות ליעקב שהואמפורש בתורה לפני מעשה של לבן,לפי שכוונת בעל הגדה לומר שעומדים עלינו לכלותנו בלי סיבה כלבן, ולא כמעשה של עשיו שהיא עם סיבה, על שלקח לו יעקב את הבכורה .222

מקורות

.217 של"ה הובא במשנ"ב תעג ס"ק ג. .218 תהילים קטז יג. .219 רוקח בהגדה של פסח, ערוה"ש תעג כג. .220 חק יעקב לד. .221 ריטב"א הגדש"פ. .222 מהר"ל

וירד מצרימה, אנּוס על ּפי הדיּבּור.

וּיגר ׁשם מלּמד ׁשלא ירד יעקב אבינּו

להׁשּתקע ּבמצרים אּלא לגּור

ׁשם, ׁשּנאמר: ויאמרּו אל ּפרעה, לגּור ּבארץ

ּבאנּו, ּכי אין מרעה לּצאן אׁשר לעבדי , ּכי

כבד הרעב ּבארץ ּכנען. ועּתה יׁשבּו נא עבדי

ּבארץ ּגׁשן.

ּבמתי מעט ּכמה ׁשּנאמר: ּבׁשבעים נפׁש ירד ּו

אבֹותי מצרימה, ועּתה ׂשמ

יהוה אלהי ּככֹוכבי הּׁשמים לרב.

ויהי ׁשם לגֹוי מלמד ׁשהיּו יׂשראל מצּינים ׁשם.

ּגד ֹול, עצ ּום ּכמֹו ׁשּנאמר: ּובני יׂשראל ּפר ּו

ויׁשרצּו וירּבּו ויעצמּו ּבמאד

מאד, וּתּמלא הארץ אתם.

ורב ּכמה ׁשּנאמר: רבבה ּכצמח הּׂשדה נתּתי ,

וּתרּבי וּתגּדלי וּתבאי ּבעדי עדיים, ׁשדים

נכנּו ּוׂשער צּמח, ואּת ערם ועריה. ואעבר

עלי וארא מתּבֹוססת ּבדמי , ואמר לך

ּבדמי חיי, ואמר לך ּבדמי חיי.

וּירעּו אתנּו המצרים ויעּנּונּו, ויּתנּו עלינּו

עבדה קׁשה.

וּירעּו אתנּו המצרים, ּכמֹו ׁשּנאמר: הבה

נתחּכמה לֹו ּפן ירּבה, והיה ּכי

תקראנה מלחמה ונֹוסף גם הּוא על ׂשנאינּו

ונלחם ּבנּו, ועלה מן הארץ.

ויעּנּונּו ּכמה ׁשּנאמר: וּיׂשימּו עליו ׂשרי מּסים

למען ענתֹו ּבסבלתם. ויבן ערי

מסּכנֹות לפרעה. את ּפתם ואת רעמסס.

ויּתנּו עלינּו עבדה קׁשה ּכמֹו ׁשּנאמר: ויעבד ּו

מצרים את ּבני יׂשראל ּבפר .

וּנצעק אל יהוה אלהי אבתינּו, וּיׁשמע

יהוה את קלנּו, וּירא את ענינּו ואת

עמלנּו ואת לחצנּו.

וּנצעק אל יהוה אלהי אבתינּו - ּכמה ׁשּנאמר:

ויהי בימים הרּבים ההם וּימת מל

מצרים, ויאנחּו ּבני יׂשראל מן העבֹודה וּיזעקּו,

וּתעל ׁשועתם אל האלהים מן העבדה.

וּיׁשמע יהוה את קלנּו ּכמה ׁשּנאמר: וּיׁשמע

אלהים את נאקתם, וּיזּכֹור אלהים את

ּבריתֹו את אברהם, את יצחק ואת יעקב.

וּירא את ענינּו זֹו ּפריׁשּות ּדר ארץ, ּכמה

ׁשּנאמר: וירא אלהים את ּבני יׂשראל

וּידע אלהים.

את עמלנּו אלּו הּבנים. ּכמה ׁשּנאמר: ּכל הּבן

הּיּלֹוד היארה ּתׁשליכהּו וכל הּבת

ּתחּיּון.

ואת לחצנּו זֹו הּדחק, ּכמה ׁשּנאמר: וגם ראיתי

את הּלחץ אׁשר מצרים לחצים אתם .

וּיֹוצאנּו יהוה ממצרים ּביד חזקה ּובזרע

נטּויה, ּובמרא ּגדל , ּובאתֹות ּובמפתים.

וּיֹוצאנּו יהוה ממצרים - לא על ידי מלא ,

ולא על ידי ׂשרף, ולא על ידי ׁשליח,

אּלא הּקדֹוׁש ּברּו הּוא ּבכבֹודֹו ּובעצמֹו,

ׁשּנאמר :

ועברּתי ּבארץ מצרים ּבּלילה הּזה, והּכיתי ּכל

ּבכֹור ּבארץ מצרים מאדם ועד

ּבהמה, ּובכל אלהי מצרים אעׂשה ׁשפטים. אני

יהוה.

ועברּתי בארץ מצרים ּבּלילה הּזה אני ולא

מלא .

והּכיתי ּכל בכֹור ּבארץ מצרים אני ולא

ׂשרף .

ּובכל אלהי מצרים אעׂשה ׁשפטים אני

ולא הּׁשליח. אני יהוה. אני הּוא ולא אחר.

ּביד חזקה זֹו הּדבר, ּכמה ׁשּנאמר: הנה יד

יי הֹויה ּבמקנ אׁשר ּבּׂשדה,

ּבּסּוסים, ּבחמרים, ּבּגמלים, ּבּבקר ּובּצאן, דבר

ּכבד מאד .

ּובזרע נטּויה, זֹו החרב, ּכמה ׁשּנאמר: וחרּבֹו

ׁשלּופה ּבידֹו, נטּויה על ירּוׁשלים.

ּובמרא ּגדל זֹו גּלּוי ׁשכינה, ּכמה ׁשּנאמר: אֹו

הנּסה אלהים לבא לקחת לֹו גֹוי

מקרב ּגֹוי ּבמּסת ּבאתת ּובמֹופתים, ּובמלחמה

ּוביד חזקה ּובזרֹוע נטּויה, ּובמֹוראים ּגדלים,

ּככל אׁשר עׂשה לכם יהוה אלהיכם ּבמצרים

לעיני .

ּובאתת זה הּמטה, ּכמה ׁשּנאמר: ואת הּמּטה

הּזה ּתּקח ּביד , אׁשר ּתעׂשה ּבֹו את

האתת .

ּובמפתים זה הּדם, ּכמה ׁשּנאמר: ונתּתי

מֹופתים ּבּׁשמים ּובארץ -

ּדם ואׁש ותימרֹות עׁשן

נוהגין להטיף מן הכוס באמירת דם ואש ותימרות עשן, וכן באמירת עשר המכות ובאמירת דצ"ך עד"ש באח"ב. ביחד, ט"ו פעם.

לב ההגדה

נוהגים להטיף וכו', הטעם שמטיפים: לפ י שבכל מכה ומכה שהכה הקב"ה את מצרים הלכו ונתמעטו מחמת המכה .223 טעם אחר: לפי שעל ידי השפיכה אנו מעידים ששמחתינו נתמעטה ואינה שלמה משום שישועתינו הוכחה לבוא על ידי עונשים על בני אדם אחרים, ואע"פ שכך היא מידת הדין שיענשו המצרים ובזה יבוא הישועה לישראל, הא כתיב 224 "בנפול אויבך אל תשמח ובהכשלו אל יגל לבך" לכך ממעטים בשמחה .225 טעם אחר: דמבקשים אנו בזה שמכל אלו יצלינו הקב"ה ויבוא על שונאינו דהרי הכוסות הם להצלחת ישראל .226

צורת ההטפה: נוהגים להטיף באצבע ,227 והטעם: על שם הפסוק 228 "אצבע אלהים" 229 המשנ"ב 230 כתב דלא כמנהג הגהת מנהגים שכתב להטיף בזרת אלאהמנהג בקמיצה , והטעם: לפי שבקמיצה הכה הקב"ה למצרים וע"ז נאמר "אצבע אלהים" .231

יש שנוהגים ע"פ האר"י להטות הכוס ולשפוך היין שלא על ידי האצבע, והטעם:מפני שחוששים שיחזור ויתערב מהיין שנשאר באצבעו מטבילה ראשונה 232. ויש עוד טעם ע"פ הסוד.

בדיניו: אין לשתות מן היין שזילף בו מן הכוס, והטעם כיון שנזכר שם המכות עליו .233

מילוי יין אחר אמירת המכות: יש למלאות הכוס אחר אמירת המכות, והטעם: לפי שנתמעט הכוס בשפיכת היין וצריך לברך ברכה על כוס מלאה .234

כוס חדשה אחרי אמירת המכות: יש שנוהגים לא לשתות מן הכוס ששפכו ממנו היין באמירת המכות אלא שופכים את הכוס ושוטפים הכוס ומוזגים יין חדש, והטעם:כדי שלא ישתההיין שנזכר מ עליו שם המכות ועוד כיון שהטביל בו את ידיו נמאס 235 והוסיף בחק יעקב 236 ובמדינות אלו אין נוהגים ואין לשנות אא"כ הוא איסטניס ביותר.

מקורות

.223 בעל המנהגים אוצר כל מנהגי ישורון נא טו. .224 משלי כד, יז. .225 אברבנאל. .226 מהרי"ל

בשם מהר"ש. .227 שו"ע תעג ז. .228 שמות ח , טו. .229 משנ"ב שם ס"ק עד. .230תעג ס"ק עד

.231 מג"א תעג ס"ק כח. .232 ויגד משה סימן כב, יא. .233 חק יעקב תעג לז . .234 הגדה של פסח חידושי הלכות מהרש"א מקרלין. .235 אשל אברהם תנינא סימן קפג ב הו"ד בחק יעקב סו לז. .236 שם

דבר אחר: ּביד חזקה ׁשּתים, ּובזרע נטּויה

ׁשּתים, ּובמרא ּגדל ׁשּתים, ּובאתֹות

ׁשּתים, ּובמפתים ׁשּתים. אּלּו עׂשר מּכֹות

ׁשהביא הּקדֹוׁש ּברּו הּוא על המצרים ּבמצרים,

ואלּו הן:

ּדם. צפרּדע. ּכנים.

ערֹוב. ּדבר. ׁשחין.

ּברד. ארּבה. חׁש .

מּכת ּבכֹורֹות.

רּבי יהּודה היה נֹותן ּבהם סּמנים:

ּדצ" עד"ׁש ּבאח"ב.

לב ההגדה

"מכת בכורות" - הטעם שבכל המכות לא נאמר מכת, מלבד מכת בכורות, על פי המדרש 237 כששמעו בכורי מצרים שהקב"ה מבקש להמיתם ופרעה המשיך בסירוב לשלוח את בני ישראל עמדו הבכורים והרגו את המצרים, ולכן נאמר מכת בכורות רמז שהבכורים בעצמם הרגו את המצרים .238 טעם אחר: לפי שבכל המכות השם לבד מציין את המכה, משא"כ בתיבת בכורות, ולכן נאמר מכת בכורות .239

"ר' יהודה היה נותן בהם סימנים" – והטעם שהיה נותן בהם סימנים וכי אין יכול כל אדם לקרוא את האותיות ולתת בהם סימנים, לפי שבתהילים קה סדר המכות כתוב לא כסדרהפרשה , ובא ר' יהודה ואומר שהסדר הוא כמו שמובא בתורה ולא כתהילים .240 טעם אחר:בא ר ' יהודה לתת עצה איך ללמד את התלמיד , שילמד אותו בדרך הקצרה .241 טעם אחר:שבא ר ' יהודה לתת הסימן של המכות לפי כל

מקורות

.237 פסיקתא רבתי פרשה ז ס ה. .238 פורת יוסף. .239 הגדת מלבי"ם. .240כל בו סימן נא , שבלי הלקט סדר הפסח ריח בשם ר' יהודה החסיד. .241 ראב"ן פסחים ג,ב

רּבי יֹוסי הּגלילי אֹומר: מּנין אּתה אֹומר

ׁשלקּו המצרים ּבמצרים עׂשר מּכֹות ועל

הים לקּו חמּׁשים מּכֹות. ּבמצרים מה הּוא

אֹומר. ויאמרּו החרטּמים אל ּפרעה: אצּבע

אלהים היא, ועל הּים מה הּוא אֹומר. וּירא

יׂשראל את היד הּגדלה אׁשר עׂשה יהוה

לב ההגדה

השיטות , ר' יוסי אמר חמישים לקו, ר"א אמר מאתים לקו, ר ' עקיבא אמר מאתים חמישים, וע"ז אמר ר ' יהודה דצ"ך עד"ש באח"ב בגימטריא חמש מאות וחמישים ואחת, והאחד כנגד אצבע אלהים .242 טעם אחר: לומר שהאות השלישית של הסימנים דהיינו כינים, שחין, חושך כל אחד היה משמש עם חברו כשהיה כינים היה עמו חושך ושחין, אלא שעיקר המכה היתה כינים, ותדע שתכתוב זה על זה ותקח אותיות ראשונות מהג ' יהיה חשך, השני שחין והשלישי כנם, לפיכך סימנם ר ' יהודה כך להודיע זה החידוש .243 טעם אחר: שחלוק כל שלישיה, מכה ראשונה היתה רחוקה מאדם, מכה שנייה קרובה יותר, והשלישית באדם עצמו, ביאור: דצ"ך דם היה ביאור, צפרדע בבית, כינים באדם עצמו. וכן עד"ש ערוב בשדות, דבר התקרב יותר, שחין באדם עצמו, וכן באח"ב, ברד בשדה, ארבה בבית, חושך באדם עצמו, מכת בכורות לפי שלא היה לו היכן להיות השאירו אותו בשלישיה זאת. טעם אחר: מכות דם צפרדע היו עם התראה לפני המכה , כינים בלי התראה , ערוב דבר עם התראה, שחין בלי התראה, ברד ארבה עם התראה, חושך בלי התראה ,244 חילוק אחר: דצ"ך היה על ידי אהרון, עד"ש על ידי משה בלי המטה, באח"ב על ידי משה עם המטה , חילוק אחר: דצ"ך מכות על הארץ, עד"ש מכות מקריות, באח"ב מכות באויר .245

"ר' יוסי הגלילי אומר" ר"י ור"א ור"ע נחלקו כמה לקו המצרים, והביאור במחלוקתם דמאי נפק"מ כמה לקו, לפי שנאמר 246 "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך" לכן כל אחד מהם מרבה את מספר המכות שקיבלו כדי שלא יהיו מכות אלו על ישראל .247

מקורות

.242 שבלי הלקט סדר הפסח ריח בשם ר' ישעיה. .243 הגהות מימוני חלק ח נוסח הגדה אות ב .244 רוקח פירוש ההגדה, שבלי הלקט שם. .245 כל בו סימן נא, שבלי הלקט שם. .246 שמות טו ,כו . .247 הגר"א קול אליהו הגדה של פסח לקט אמרים.

ּבמצרים, וּייראּו העם את יהוה, וּיאמינּו ּבאדני

ּובמׁשה עבדֹו. ּכמה לקּו באצּבע. עׂשר מּכֹות.

אמֹור מעּתה: ּבמצרים לקּו עׂשר מּכֹות ועל

הּים לקּו חמּׁשים מּכֹות.

ר ּבי אליעזר אֹומר: מּנין ׁשּכל מּכה ּומּכה

ׁשהביא הּקדֹוׁש ּברּו הּוא על המצרים

ּבמצרים היתה ׁשל ארּבע מּכֹות. ׁשּנאמר: יׁשּלח

ּבם חרֹון אּפֹו, עברה וזעם וצרה, מׁשלחת

מלאכי רעים. עברה - אחת, וזעם - ׁשּתים,

וצרה - ׁשלׁש, מׁשלחת מלאכי רעים - ארּבע.

אמֹור מעּתה: ּבמצרים לקּו ארּבעים מּכֹות ועל

הּים לקּו מאתים מּכֹות .

ר ּבי עקיבא אֹומר: מּנין ׁשּכל מּכה ומּכה

ׁשהביא הּקדֹוׁש ּברּו הּוא על המצרים

ּבמצרים היתה ׁשל חמׁש מּכֹות. ׁשּנאמר: יׁשּלח

ּבם חרֹון אּפֹו, עברה וזעם וצרה, מׁשלחת

מלאכי רעים. חרֹון אּפֹו - אחת, עברה - ׁשּתים,

וזעם - ׁשלוׁש, וצרה - ארּבע, מׁשלחת מלאכי

רעים - חמׁש. אמֹור מעּתה: ּבמצרים לקּו

חמּׁשים מּכֹות ועל הּים לקּו חמּׁשים ּומאתים

מּכֹות.

ּכמה מעלֹות טֹובֹות לּמקֹום עלינּו

אלּו הֹוציאנּו ממצרים, ולא עׂשה ּבהם ׁשפטים,

ּדיינּו

אל ּו עׂשה ּבהם ׁשפטים, ולא עׂשה באלהיהם,

ּדיינּו.

אל ּו עׂשה באלהיהם, ולא הרג את ּבכֹוריהם,

ּדיינּו.

אל ּו הרג את ּבכֹוריהם, ולא נתן לנּו את

ממֹונם, ּדיינּו.

לב ההגדה

"דיינו" – אמירת דיינו שבח לבורא על שהביא אותנו עד היום עם כל רחמיו וחסדיו הגדולים, דיינו מלשון הברכה 248 "והריקותי לכם ברכה עד שיבלו שפתותיכם מלומר די ".

ביאור הפיוט: ישנם חמש עשרה אמירות בפיוט זה והם כנגד: יש אומרים: שהם כנגד חמש עשרה מזמורים שקרא דוד המלך כשחפר את השיתין בבית המקדש 249 וכל מזמור מקביל בעניין למעלה שאנו אומרים בדיינו .250 ויש שאומרים: כנגד ט"ו טובות שעשה הקב"ה לישראל ונקראים מעלות כנגד ט"ו מעלות שבמקדש שעולות מעזרת נשים לעזרת ישראל ,251 ויש שאומרים: שהוא כנגד שם י-ה שהוא ט"ו על שם הפסוק 252 "כי ביה ה' צור עולמים" .253

ביאור בעניין הט"ו: ט"ו מעלות דיינו מחולקים לשלושה סוגים: תחילה הודאה על הצלת הגוף מאויבים – הריגת בכוריהם, קריאת ים סוף. המעלות האמצעיות הודאה על נתינת צרכינו הגשמים – ממון של המצרים מן במדבר, והמעלות האחרונות הם הודיה ושבח על השלמות הנפשית לחיי העולם הבא - נתינת השבת, התורה, ומעמד הר סיני. אילו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים הטעם שהזכיר קודם יציאת מצרים אע"פ שהיתה אחר עשית שפטים בהם ובאלהיהם לפי שיציאת מצרים שקולה כנגד כל הטובות שחשיב והולך כי לולאי הטובה הזאת אזי כל הטובות לא נחשבים .254

מקורות

.248 מלאכי ג, י. .249 כדאמר בירושלמי פרק חלק סנהדרין פרק י ה"ב .250 אבודרהם סדר הגדה. .251 אבודרהם שם. .252 ישעיה כו, ד. .253 ריטב"א הגדש"פ. .254 זבח פסח

אלּו נתן לנּו את ממֹונם, ולא קרע לנּו את

הּים, ּדיינּו.

אל ּו קרע לנּו את הּים, ולא העבירנּו ּבתֹוכֹו

ּבחרבה, ּדיינּו.

אל ּו העבירנּו ּבתֹוכֹו ּבחרבה ולא ׁשקע צרנּו

ּבתֹוכֹו, ּדיינּו.

אלּו ׁשקע צרנּו ּבתֹוכֹו, ולא סּפק צרּכנּו ּבמדּבר

ארּבעים ׁשנה, ּדיינּו.

אלּו סּפק צרּכנּו ּבמדּבר ארּבעים ׁשנה, ולא

האכילנּו את הּמן, ּדיינּו.

אל ּו האכילנּו את הּמן, ולא נתן לנּו את הׁשּבת,

ּדיינּו.

אל ּו נתן לנּו את הׁשּבת, ולא קרבנּו לפני הר

סיני, ּדיינּו.

אל ּו קרבנּו לפני הר סיני, ולא נתן לנּו את

הּתֹורה. ּדיינּו.

אלּו נתן לנּו את הּתֹורה, ולא הכניסנּו לארץ

יׂשראל, ּדיינּו.

אלּו הכניסנּו לארץ יׂשראל, ולא בנה לנּו את

ּבית הּבחירה, ּדיינּו.

על אחת ּכמה וכמה טֹובה ּכפּולה

ּומכּפלת לּמקֹום עלינּו

ׁשהֹוציאנּו ממצרים, ועׂשה בהם ׁשפטים,

ועׂשה באלהיהם, והרג את

ּבכֹוריהם, ונתן לנּו את ממֹונם, וקרע לנּו את

הּים, והעבירנּו ּבתֹוכֹו ּבחרבה, וׁשקע צרנּו

ּבתֹוכֹו, וסּפק צרּכנּו ּבמדּבר ארּבעים ׁשנה,

והאכילנּו את הּמן, ונתן לנּו את הׁשּבת, וקרבנּו

לפני הר סיני, ונתן לנּו את הּתֹורה, והכניסנּו

לארץ יׂשראל, ּובנה לנּו את ּבית הּבחירה לכּפר

על ּכל עֹונֹותינּו.

רּבן ּגמליאל היה אֹומר: ּכל ׁשּלא אמר

ׁשלׁשה ּדברים אּלּו ּבּפסח, לא יצא ידי

חֹובתֹו, ואלּו הן: ּפסח. מצה. ּומרֹור .

לב ההגדה

עיקר מצות היום : רבן גמליאל אומר כל שלא אמר ג ' דברים אלו לא יצא ידי חובה בפסח, פסח מצה ומרור, התוס' 255 ביאורו את דברי רבן גמליאל "ואמרתם זבח פסח הוא" פירוש באמירה, שצריך לומר פסח זה שאנו אוכלים, ואיתקש מצה ומרור לפסח, וצריך לומר גם מצה זו מרור זה .256

"פסח מצה ומרור" - הטעם שפסח מוזכר ראשון אע"פ שנאכל באחרונה: לפי שיש לו עדיפות מכיון שבא מחמת הנס שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים, טעם אחר: לפי שהוא מוקדם בפסוק 257 "החודש הזה לכם" ואחר כך על מצוות ומרורים יאכלהו לכן מוזכר לפני מצה ומרור .258

מקורות

.255 פסחים קטז, א. .256 תוס' יו"ט פסחים פרק י משנה ה. .257שמות יב ב. .258 הגדה של פסח זבח פסח .

מראה ביד על הזרוע ויזהר שלא להגביה אותה.

ּפסח ׁשהיּו אבֹותינּו אֹוכלים ּבזמן ׁשּבית הּמקּדׁש

היה קים, על ׁשּום מה. על ׁשּום ׁשּפסח

הּקדֹוׁש ּברּו הּוא על ּבּתי אבֹותינּו ּבמצרים,

ׁשּנאמר: ואמרּתם זבח ּפסח הּוא ליי אׁשר

ּפסח על ּבּתי ּבני יׂשראל ּבמצרים ּבנגּפֹו את

מצרים, ואת ּבּתינּו הּציל, וּיּקד העם וּיּׁשּתחוּו.

מראה את המצות למסובים ואומר

מּצה זּו ׁשאנּו אֹוכלים, על ׁשּום מה. על ׁשּום

ׁשלא הסּפיק ּבצקם ׁשל אבֹותינּו

להחמיץ עד ׁשּנגלה עליהם מל מלכי הּמלכים

הּקדֹוׁש ּברּו הּוא ּוגאלם, ׁשּנאמר: וּיאפּו את

הּבצק אׁשר הֹוציאּו ממצרים עגת מּצֹות, ּכי

לא חמץ, ּכי גרׁשּו ממצרים ולא יכלּו

להתמהמּה, וּגם צדה לא עׂשּו להם.

לב ההגדה

"פסח שהיו אוכלים וכו'" - הטעם שמזכירים פסח בזמן הזה אע"פ שאין הפסח נוהג בזמן הזה, לפי ששאלת הבן החכם מיוסדת עליו, טעם אחר: לפי שנותנים בקערה בשר זכר לפסח ראוי שנדע לזכר מה אנו עושים כל זה ,259 טעם אחר: בכדי לעורר לחשוב על קיום מצות הפסח ובזה יחשב כאילו הקרבנו קרבן בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו" .260

הטעם שמצה קודמת למרור: כלשון הפסוק 261 "על מצות ומרורים יאכלהו" נאמר קודם מצה ואחר כך מרור , ,262 טעם אחר: מצה חיובה מדאורייתא ומרור בזמן הזה מדרבנן לכן יש להקדים הדבר שחיובו מדאורייתא .263

"מצה זו " - כשאומר"מצה זו " מגביה המצות ,264 והטעם: כדי לחבבה בעיני המסובים .265

מקורות

.259 שבלי הלקט סדר פסח ריח .260 הגדת שלמה פירושים שמט. .261 במדבר ט יא. .262 פר"ח תעג ז . .263 מהר"ל. .264 גמ ' פסחים קטז , ב. .265 רשב"ם שם ד"ה צריך, שו"ע תעג ט.

מראה את המרור למסובים ואומר

מרֹור זה ׁשאנּו אֹוכלים, על ׁשּום מה. על ׁשּום

ׁשּמררּו המצרים את חיי אבֹותינּו

ּבמצרים, ׁשּנאמר: וימררּו את חייהם ּבעבדה

קׁשה, ּבחמר ּובלבנים ּובכל עבדה ּבּׂשדה את

ּכל עבדתם אׁשר עבדּו בהם ּבפר .

ּבכל ּדֹור ודֹור חיב אדם לראֹות את עצמֹו

ּכאלּו הּוא יצא ממצרים, ׁשּנאמר: והּגדּת

לבנ ּביֹום ההּוא לאמר, ּבעבּור זה עׂשה יהוה

לי ּבצאתי ממצרים. לא את אבֹותינּו ּבלבד ּגאל

הּקדֹוׁש ּברּו הּוא, אּלא אף אֹותנּו ּגאל עּמהם,

ׁשּנאמר: ואֹותנּו הֹוציא מׁשם, למען הביא אתנּו,

לתת לנּו את הארץ אׁשר נׁשּבע לאבתנּו.

מכסין המצות ומגביהים את הכוס עד הללויה.

לב ההגדה

"מרור זה" מגביה מהטעם דלעיל 266, שאומר "פסח שהיו אוכלים אבותינו" מסתכל על הזרוע ואינו מגביה את הזרוע ,267 והטעם שאינו מגביה: משום שנראה כמגביה קודשים מחוץ לעזרה ונראה כמקדישו לפסח .268

מכסה המצוות , והטעם: שלא תבוש הפת כשמגביה הכוס כשם שמכסה את הפת בשעת הקידוש .269

מגביה הכוס ,270 הטעםשמגביה לפי שמוזכר בו ישועה, וכל מקום בהגדה שמוזכר בה ישועה נוטלים הכוס ע"ש הפסוק 271"כוס ישועות אשא ובשם ה ' אקרא " ,272 טעם אחר: מפני שבאים לפתוח בשיר והלל ומצאנו בגמ' 273 "שאין אומרים שירה אלא על יין" שנאמר "ותאמר להם הגפן" .274 טעם אחר: משום שמחה ומשום חיבוב המצוה כמו שמצאנו שמגביהים מטעם זה את הקערה, ואת המצה, והמרור בשעת אמירת מצה ומרור .275

מקורות

.266 גמ' שם, רשב"ם שם, שו"ע שם. .267 גמ פסחים שם. .268 רשב"ם פסחים קטז,ב ד"ה צריך. .269 רשב"ם, רוקח הגדה של פסח .270 שו"ע תעג ז. .271 תהילים קטז, יג. .272 רוקח .273 ברכות לה, א. .274 אבודרהם סדר הגדה, משנ"ב תעג ס"ק פז . .275 ראבי"ה עמ' קסב, או"ז א.

לפיכ

אנחנּו חיבים להֹודֹות, להלל, לׁשּבח, לפאר,

לרֹומם, להּדר, לבר , לעּלה ּולקּלס

למי ׁשעׂשה לאבֹותינּו ולנּו את ּכל הנּסים

האלּו: הֹוציאנּו מעבדּות לחרּות מּיגֹון לׂשמחה,

ּומאבל ליֹום טֹוב, ּומאפלה לאֹור ּגדֹול,

ּומּׁשעּבּוד לגאּלה. ונאמר לפניו ׁשירה חדׁשה:

הללּויּה.

ואומרים חצי הלל "הללויה" ו"בצאת ישראל"

לב ההגדה

"לפיכך " - הטעם באמירתולפי שהוא במקום ברכה שלפני הלל .276 טעם אחר: כיון שאנו כאילו יצאנו ממצרים לכן חובה עלינו לומר שירה כמו שאמרו אבותינו במצרים .277 הטעם באמירת השבחים הרבים בלפיכך: ע"פ המדרש במכילתא 278 "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" מגיד הכתוב שהיו המצרים רודפים אחר בני ישראל מנאצים ומחרפים ומגדפים, אבל בנ "י מרוממים ומפארים ומשבחים שיר ושבח וגדולה ותפארת למי שהמלחמה שלו, וכשם שבני ישראל רוממו את ה' בכמה מיני שבחים כשיצאו במצרים, כך גם אנו נוהגים להרבות בלשונות של שבח .279

"ונאמר לפניו שירה חדשה" - יש שכתבו לומר הנון של ונאמר בנקוד סגול, והטעם: לפי שהוא לשון עבר שמדבר על גאולת מצרים ,280 ויש שכתבו לומר ונאמר בחולם .281 וישבו הגירסא כיון שונאמר עולה על הגאולה שבכל דוד ודור .282 נשים גם חייבות באמירת הלל. והטעם: שאף הם היו באותו הנס, טעם אחר: לפי שהלל שאומרים בליל פסח הוא חלק ממצות הגדה וכשם שנשים חייבות בהגדה כך חייבות באמירת ההלל .283

הטעם שאין מברכים לקרוא את ההלל: לפי שאינו אומר זאת בתורת קריאת הלל, אלא מדין שבח והודיה לבורא, וגם פוסק באמצע ומפסיק בסעודה ובדיבורים .284 טעם אחר: לפי שברכת לפיכך שאומרים לפני הלל עולה להלל .285 טעם אחר:מפני שחולקים אותו באמצע .286

מקורות

.276 כל בו סימן נא מביא בשם י"א. .277 רשב"ם, רוקח הגדה של פסח .278 שמות יד,ח . .279 ריטב"א, פירוש הגדה לר' יהודה בן יקר. .280 משנ"ב תעג ס"ק עא .281 דרישה תעג ס"ק ח. .282 עמק ברכה וכ"כ בכתר ראש אות קא שכך נהג הגר"ח מוואלזין .283 העה"ש פרק קג. .284 אבודרהם סדר הגדה. .285 אורחות חיים ליל פסח סימן סא. .286 שערי תשובה, ראבי"ה.

הללּויּה הללּו עבדי יי, הללּו את ׁשם יי. יהי

ׁשם יי מבר מעּתה ועד עֹולם.

מּמזרח ׁשמׁש עד מבֹואֹו מהּלל ׁשם יי. רם על

ּכל ּגֹוים יי, על הּׁשמים ּכבֹודֹו. מי ּכאדני אלהינּו

הּמגּביהי לׁשבת, הּמׁשּפילי לראֹות ּבּׁשמים

ּובארץ. מקימי מעפר ּדל, מאׁשּפת ירים אביֹון,

להֹוׁשיבי עם נדיבים, עם נדיבי עּמֹו. מֹוׁשיבי

עקרת הּבית, אם הּבנים ׂשמחה. הללּויּה.

לב ההגדה

צורת האמירה: אע"פ שכל השנה אומרים הלל בעמידה, בליל פסח אומרים בישיבה, והטעם שאומרים הלל בישיבה, לפי שבליל פסח צריך לנהוג בדרך חירות, ובישיבה יש יותר דרך חירות מאשר בעמידה ,287 טעם אחר: כיון שאומרים הלל ב' פעמים לא הטריחו בליל הסדר לשבת ולעמוד ,288 טעם אחר: לפי שכוס יין בידו וחוששים שמא ישפך באמירה וילכלך השולחן ,289 טעם אחר: לפי שכבר יצאנו ידי חובה באמירת הלל בבית הכנסת .290 טעם אחר: לילפסחים שאנילפישהוא שעתהנס ממש ,291 טעם אחר: לפי שנתקן לומר על הכוס ושותים מיושב ולכן נאמר בישיבה, כי כל מצווה שעושים מיושב גם מה ששייך למצווה נעשה בישיבה .292

הטעם שמחלקים את הלל לשנים: שכך מוכיחים שהלל נאמר על קרבן פסח שאכילת המצות במקום הקרבן, טעם אחר: שחלוק ההלל לפני אכילה שענינו בסיפור יציאת מצרים, ובחציו השני שאומרים אחרי אכילת מצה שענינו על שאר הגאולות ועל הגאולה העתידית .293 טעם אחר: כיון שמחלקים הלל חציו לפני הסעודה וחציו אחר הסעודה, ואיכא פלוגתא וסבירא ליה למקצת פוסקים כיון שמחלקים את ההלל לשתים לא בעי ברכה, וקימ"ל כל דבר שיש ספק בברכתו אין צריך לברך, משום שברכות אינם מעכבות, ולכן אין מברכים כדי שלא יכניס עצמו לחשש ברכה לבטלה .294 טעם אחר: לפי שאין אומרים שירה אלא על היין כמבואר בברכות 295 ולכן כוס ראשון מהדרו בקידוש, כוס שלישית מהדרו בברכת המזון כוס ד' בהלל, שני במה מהדרו 296 ע"כ אומרים מקצת הלל .297 טעם אחר: כדי שישאלו התינוקות .298

מקורות

.287 משנ"ב תפ ס"ק א. .288 שבלי הלקט קעג .289 שבלי הלקט שם. .290 סדר היום סדר הגדה. .291 חת"ס או"ח נא. .292 הגר"ח קניבסקי בספר שיח הפסח מגיד. .293 רוקח סימן סו, א"ח. .294לבוש תעג ז . .295 לה, א. .296 והגדה אינה נחשבת דהוי סיפור דברים בעלמא. .297 שבלי הלקט בשם ר' אביגדור כהן . .298 סדר היום סדר הגדה

ּבצאת יׂשראל ממצרים, ּבית יעקב מעם

לעז, היתה יהּוּדה לקדׁשֹו, יׂשראל

ממׁשלֹותיו. הּים ראה וּינס, הירּדן יּסב לאחֹור.

ההרים רקדּו כאילים, ּגבעֹות ּכבני צאן. מה

ּל הּים ּכי תנּוס, הּירדן ּתּסב לאחֹור, ההרים

ּתרקדּו כאילים, ּגבעֹות ּכבני צאן. מּלפני אדֹון

חּולי ארץ, מּלפני אלֹוה יעקב. ההפכי הּצּור

אגם מים, חּלמיׁש למעינֹו מים.

מגביהים את הכוס עד גאל ישראל.

ּברּו אּתה יהוה אלהינּו מל העֹולם, אׁשר

ּגאלנּו וּגאל את אבֹותינּו ממצרים,

והּגיענּו לּלילה הּזה לאכל ּבֹו מּצה ּומרֹור. ּכן

יהוה אלהינּו ואלהי אבֹותינּו יּגיענּו למֹועדים

ולרגלים אחרים הּבאים לקראתנּו לׁשלֹום,

ׂשמחים ּבבנין עיר וׂשׂשים ּבעבֹודת . ונאכל

ׁשם מן הּזבחים ּומן הּפסחים אׁשר יּגיע ּדמם

לב ההגדה

"ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים" יש נוהגים כשחל פסח במוצאי שבת אומרים "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים" לפי שאין חגיגה דוחה שבת ולא מקריבים קרבן חגיגה .299

ומיהו המנהג לומר תמיד "מן הזבחים ומן הפסחים" אף בפסח שחל במוצ"ש כיון שהתפילה בברכה זו היא על שנה הבאה ושנה הבאה ליל פסח לא חל במוצאי שבת .300

מקורות

.299 באר היטב תעד כז. .300 שערי ציון סימן תעג פ.