נרצה

נ רצה

המקיים מצוות הפסח כהלכתו

הרי הוא רצוי ואהוב לפני הקב"ה.

פיוט זה הוא סיום הקרובץ לשבת הגדול שחיבר רבי יום טוב עלם ז"ל

חסל סּדּור ּפסח ּכהלכתֹו, ּככל מׁשּפטֹו

וחקתֹו. ּכאׁשר זכינּו לסּדר אֹותֹו ּכן

נזּכה לעׂשֹותֹו.

ז ׁשֹוכן מעֹונה קֹומם קהל עדת מי

מנה. ּבקרֹוב נהל נטעי כּנה ּפדּוים

לציֹון ּבר ּנה.

לב ההגדה

נרצה - אומרים "חסל סידור פסח ומבקשים לשנה הבאה בירושלים הבנויה". ביאור מילת חסל: חסל פירושו גמר בלשון ארמית כלומר נסתיים סדר הלילה ומצוותיו ,612 והטעם שאומרים חסל בלשון ארמית: כדי שידעו האורחים הבבלים שמדברים ארמית שנגמר הסדר ואפשר ללכת .613 יש שמבארים:שהכוונה חסל בר"ת "חזק סלה לעד " .614 ויש שאומרים: שחסל מלשון הקודש כמו שנאמר 615 "יחסלנו ארבה" שהכוונה כורת הדבר וגומר .616

טעם אמירת חסל סידור פסח: לומר שאף שלא זכינו לסדר קרבן פסח כהלכתו שהרי חרב בית המקדש ואין לנו קרבן פסח מצוות ומרור בזמן הזה הוא רק מדרבנן ומכיון שעשינו מה שבאפשרותינו לקיים בזה אנו מגלים את רוב תשוקתנו לעשות הפסח כהלכתו ואמרו חכמים 617 כל החושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה .618

מקורות

.612 ע"פ ירושלמי סנהדרין פרק א רב כהנא. .613 מרבה לספר. .614 שם. .615דברים כח ,לח . .616 רד"ק בספר שורשים. .617ברכות ו , א. .618 הגדת חודש האביב.

לׁשנה הּבאה ּבירּוׁשלים.

ּובכן ויהי ּבחצי הּלילה

א ז רֹוב נּסים הפלאת ּבּלילה.

באותו לילה של יציאת מצרים,

עשית עוד ניסים רבים.

ּב ראׁש אׁשמֹורת זה

הּלילה.

שכולם קרו בחצות של אותו

הלילה.

ויהי ּבחצי הּלילה.

לב ההגדה

"לשנה הבאה" הטעם שאומרים זאת על פי הגמרא בברכות 619 כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח באשרי וסיים באשרי, ולפי שהתחילו את ההגדה "השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל" מסיימים מעין הפתיחה באמירת "לשנה הבאה בירושלים" .620 "הבנויה" - יש המסיימים ירושלים הבנויה, ומובא שהגרי"ז הסתייג בכך 621, וטעמו שאין לכך שום מקור והיה מסיים לשנה הבאה בירושלים בלי הבנויה, המקור לאמירת ירושלים הבנויה כיון שהיהודים גרו כבר בזמן הגלות בירושלים ואצלם לא היה סגי לומר לשנה הבאה בירושלים שהרי הם בירושלים לכן הוסיפו הבנויה .622 לשנה הבאה בירושלים הבנויה: יש שכתבו לאומרו פעם אחת 623, ויש שכתבו לאומרו ג"פ .624

"לשנה הבאה בירושלים" אומרים ב' פעמים בשנה "לשנה הבאה" אחד במוצאי יו"כ, ופעם שניה בליל פסח ,625 והטעם:לפי שנחלקו ר "א ור"י 626 מתי עתידים ליגאל חד אמר בתשרי עתידים להגאל , וחד אמר בליל שימורים עתידים להגאל , ובכדי לצאת ידי חובת שניהם אומרים בתשרי 627 ובליל הסדר .628

ויהי בחצי הלילה – יש שמבארים שפיוט זה על פי המדרש שכל הניסים שהיו לישראל היו בליל שימורים 629 ויש שאומרים בשונה שכל הניסים שהיו לישראל היו בחצות לילה לפי ששעה זו שעת רחמים ועת רצון וזמן מסוגל לישועה 630 ומפרטים את כל המקרים שבהם היה נס לישראל בחצות הלילה.

לפני כל חרוז וחרוז שבאז רוב נסים יאמר ויהי בחצי הלילה, והטעם:כדי שיתנגן בנעימות לחרוז שאחריו ואחר החרוז האחרון לא יאמר .631

מקורות

.619 י, א. .620 הגדש"פ שי לתורה בריסק. .621הגדה בית לוי עמוד רלג .622 בית ישראל השלם לר"י טויסיג בשם אביו קלג, כו. .623 סידור האר"י. .624 יעב"ץ .625 משנ"ב תרכג ס"ק יג. .626 ראש השנה יא, א. .627 יו"כ. .628 אוצר כל מנהגי ישורון סימן נא פסח כא .629 ליל פסח. .630 ליל שימורים. .631 יוסף אומץ סימן תשדמ, מהר"ל.

ג ר צדק נּצחּתֹו

ּכנחלק לֹו לילה.

גר צדק יש אומרים: אברהם

וארבעה מלכים. ויש אומרים:

אברהם בכבשן האש ולכן נקרא

גר צדק שזה היה פעם ראשונה

שקיבל על עצמו עול מצוות

(אברבנאל).

ויהי ּבחצי הּלילה.

ּד נּת מל ּגרר ּבחלֹום

הּלילה.

אבימלך שלקח את שרה ונידון

למיתה.

ה פחדּת ארמי ּבאמׁש

לילה.

חלום לבן שהזהירו הקב"ה לבל

יגע לרעה ביעקב כשברח ממנו.

ו ּיׁשר יׂשראל למלא

ויּוכל לֹו לילה.

יעקב במלחמתו עם שרו של

עשיו.

ויהי ּבחצי הּלילה.

ז רע ּבכֹורי פתרֹוס

מחצּת ּבחצי הּלילה.

מכת בכורות.

ח ילם לא מצאּו

ּבקּומם ּבּלילה.

מכת בכורות שלא מצאו את

הבכורות.

ט יסת נגיד חרׁשת סלית ּבכֹוכבי לילה.

מלחמת ברק בן אבינועם עם

סיסרא.

ויהי ּבחצי הּלילה.

י עץ מחרף לנֹופף אּוּוי

הֹובׁשּת פגריו ּבּלילה,

סנחריב ששלח את רבשקה

להלחם בירושלים.

ּכ רע ּבל ּומצבֹו

ּבאיׁשֹון לילה,

פסל שראה נבוכדנצר שנופל

ונמחץ עד דק.

ל איׁש חמּודֹות נגלה

רז חזֹות לילה,

פתרון חלום נבוכדנצר על ידי

דניאל.

מ ׁשּתּכר ּבכלי קד ׁש

נהרג ּבֹו ּבּלילה,

בלשאצר שעשה סעודה עם כלים

מבית המקדש ונהרג באותו

הלילה,

נ ֹוׁשע מּבֹור אריֹות

ּפֹותר ּבעתּותי לילה

דניאל שנושע מגוב האריות.

ׂש נאה נטר אגגי וכתב ספרים ּבּלילה,

שכתב ספרים לאבד את ישראל

בלילה.

ויהי ּבחצי הּלילה. ע ֹוררּת נצח עליו ּבנדד ׁשנת לילה,

שנצחו את המן כשנדדה שנת

לילה מאחשורוש.

ּפּורה תדרֹו לׁשֹומר

מה ּמלילה,

וממשיכים בתפילה "פורה ראש"

וכו '.

צ רח ּכׁשֹומר וׂשח

אתא ּבקר וגם לילה,

צרח הקב"ה ואומר בקרוב תבוא

הגאולה לצדיקים, ולרשעים יהיה

בקרוב לילה

ויהי ּבחצי הּלילה.

ק רב יֹום אׁשר הּוא

לא יֹום ולא לילה,

קרב את יום הגאולה אשר

בהתחלה הוא לא ממש גאולה ולא

ממש גלות ואח"כ תבוא הגאולה.

ר ם הֹודע ּכי ל היֹום

אף ל הּלילה,

הקב"ה שהוא אדון העולם הודע

לכל באי עולם ע"י הנסים

שתעשה בזמן הגאולה שאתה הוא

השליט על כל חוקי הטבע ומנהיג

את העולם.

ׁשֹומרים הפקד לעיר

ּכל היֹום וכל הּלילה

שומרים הפקד לעיר ירושלים כל

היום וכל הלילה,

ּת איר ּכאֹור יֹום

חׁשּכת לילה,

תאיר כאור יום אל חשכת הגלות

שהיא כמו לילה.

ויהי ּבחצי הּלילה

בחו"ל אומרים פיוט זה בליל שני:

ּובכן ואמרּתם זבח ּפסח

א מץ ּגבּורֹותי הפלאת ּבּפסח,

ּב ראׁש ּכל מֹועדֹות נּׂשאת ּפסח,

ּג לית לאזרחי חצֹות ליל ּפסח,

ואמרּתם זבח ּפסח.

ּד לתיו ּדפקּת ּכחם היֹום ּבּפסח,

ה סעיד נֹוצצים עגֹות מּצֹות ּבּפסח,

ו אל הּבקר רץ זכר לׁשֹור ער ּפסח,

ואמרּתם זבח ּפסח.

ז ֹועמּו סדֹומים ולֹוהטּו ּבאׁש ּבּפסח,

ח ּלץ לֹוט מהם ּומּצֹות אפה ּבקץ ּפסח,

ט אטאת אדמת מף ונף ּבעבר ּבּפסח,

ואמרּתם זבח ּפסח.

י ּה ראׁש ּכל אֹון מחצּת ּבליל ׁשּמּור ּפסח,

ּכ ּביר, על ּבן ּבכֹור ּפסחּת ּבדם ּפסח,

ל בלּתי ּתת מׁשחית לבא ּבפתחי ּבּפסח,

ואמרּתם זבח ּפסח.

מ סּגרת סּגרה ּבעּתֹותי ּפסח,

נ ׁשמדה מדין ּבצליל ׂשעֹורי עמר ּפסח,

ׂשֹורפּו מׁשמני ּפּול ולּוד ּביקד יקֹוד ּפסח,

ואמרּתם זבח ּפסח.

ע ֹוד היֹום ּבנב לעמֹוד עד ּגעה עֹונת ּפסח,

ּפ ס יד ּכתבה לקעקע צּול ּבּפסח,

צ פה הּצפית ערֹו הּׁשלחן ּבּפסח,

ואמרּתם זבח ּפסח.

ק הל ּכּנסה הדּסה לׁשּלׁש צֹום ּבּפסח,

ר אׁש מּבית רׁשע מחצּת ּבעץ חמּׁשים ּבּפסח,

ׁש ּתי אּלה רגע ּתביא לעּוּצית ּבּפסח,

ּת עז יד ותרּום ימינ ּכליל התקּדׁש חג ּפסח,

ואמרּתם זבח ּפסח.

ּכי לֹו נאה, ּכי לֹו יאה.

א דיר ּבמלּוכה, ּב חּור ּכהלכה, ּג דּודיו יאמרּו לֹו:

ל ּול , ל ּכי ל , ל אף ל , ל יי הּממלכה,

ּכי לֹו נאה, ּכי לֹו יאה.

ּדגּול ּבמלּוכה, ה דּור ּכהלכה, ו תיקיו יאמרּו לֹו:

ל ּול , ל ּכי ל , ל אף ל , ל יי הּממלכה,

ּכי לֹו נאה, ּכי לֹו יאה.

לב ההגדה

פיוט כי לו נאה: פיוט שכולו תשבחות לבורא עולם שהוציאנו ממצרים, לפי שביציאת מצרים ראו כולם שה'הוא האלוהים ולא פרעה ועל זה אומרים "כי לו נאה כי לו יאה " וכו' .632

הטעם שמזכיר שבע פעמים תיבת "לך": לומר לנו שלא הניח הקב"ה לעשות את הפורענות במצרים על ידי שליח אלא הוא בעצמו עשה זו .633 טעם אחר: שכך היא דרך הפייטן לחזור על מילים מרוב אהבתו ודבקות בבורא כמו שמצאנו אתה נורא אתה .634 טעם אחר: כנגד שבעה רקיעים שירד הקב"ה כדי להציל את ישראל ממצרים .635

מקורות

.632 אברבנאל הגדש"פ. .633 שם. .634 חסד לאברהם. .635 חסד לאברהם במדרש הגדה.

ז ּכאי ּבמלּוכה, ח סין ּכהלכה, ט פסריו יאמרּו לֹו:

ל ּול , ל ּכי ל , ל אף ל , ל יי הּממלכה,

ּכי לֹו נאה, ּכי לֹו יאה.

י חיד ּבמלּוכה, ּכ ּביר ּכהלכה, ל מּודיו יאמרּו לֹו:

ל ּול , ל ּכי ל , ל אף ל , ל יי הּממלכה,

ּכי לֹו נאה, ּכי לֹו יאה.

מ ֹוׁשל ּבמלּוכה, נֹורא ּכהלכה ס ביביו יאמרּו לֹו:

ל ּול , ל ּכי ל , ל אף ל , ל יי הּממלכה,

ּכי לֹו נאה, ּכי לֹו יאה.

ע ניו ּבמלּוכה, ּפֹודה ּכהלכה, צ ּדיקיו יאמרּו לֹו:

ל ּול , ל ּכי ל , ל אף ל , ל יי הּממלכה,

ּכי לֹו נאה, ּכי לֹו יאה.

ּק דֹוׁש ּבמלּוכה, ר חּום ּכהלכה, ׁש נאניו יאמרּו לֹו:

ל ּול , ל ּכי ל , ל אף ל , ל יי הּממלכה,

ּכי לֹו נאה, ּכי לֹו יאה.

ּת קיף ּבמלּוכה, ּתֹומ ּכהלכה, ּת מימיו יאמרּו לֹו:

ל ּול , ל ּכי ל , ל אף ל , ל יי הּממלכה,

ּכי לֹו נאה, ּכי לֹו יאה.

אּדיר הּוא יבנה ּביתֹו ּבקרֹוב.

ּבמהרה, ּבמהרה, ּבימינּו ּבקרֹוב.

אל ּבנה, אל ּבנה, ּבנה ּבית ּבקרֹוב.

ּב חּור הּוא, ּג דֹול הּוא, ּד גּול הּוא

יבנה ּביתֹו ּבקרֹוב.

ּבמהרה, ּבמהרה, ּבימינּו ּבקרֹוב.

אל ּבנה, אל ּבנה, ּבנה ּבית ּבקרֹוב.

לב ההגדה

פיוט אדיר הוא: כוונת הפייטן לשבח את הקב"ה בכל המעלות, ומבקשים ממנו שיבנה את בית המקדש בקרוב, וכופלים הבקשה כמה וכמה פעמים, ופיוט זה מיוסד על פי סדר א-ב.

הטעם שתקנו לומר פיוט זה דווקא בליל פסח אע"פ שאין ענינו שייך לענין הסדר: ע"פ הגמרא בר"ה 636 "בניסן נגאלו ובניסן עתידים ליגאל" ומטעם זה אנו מבקשים אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב, טעם אחר: לפי שקיימו את ליל הסדר כהלכתו ובהם עשו את הלכות שהם זכר לקרבן פסח מתוך כמיהה לבית המקדש וצפייה לעשות הסדר עם קרבן פסח כהלכתו אנו מבקשים שיבנה ביתו בקרוב .637 טעם אחר: מכיוון שאין אנו ראוים שיבנה בית המקדש אפי' הכי אנו בטוחים במידת חסדו של הקדוש ברוך הוא שיבנה לנו במהרה וזה אנו מתפללים "חסיד הוא " "רחום הוא " לכן יבנה ביתו בקרוב .638

הטעם שבתחילה אומרים "אל בנה" דמשמע מיד ואח"כ אומרים "בנה ביתך בקרוב" לפי שנחלקו ר"א ור"י במסכת ר"ה 639 אם בניסן עתידים ליגאל או בתשרי, וכדי לצאת ידי חובת שניהם אומרים ב' הלשונות, בתחילה בנה ביתך מיד בחודש ניסן, ואח"כ בנה ביתך בקרוב בתשרי .640

הטעם שחוזר אל בנה ב' פעמים, כדי להדגיש את הדבר ולקיימו וכפי שמצאנו ששבים על אותה המילה שוב בקצירת העומר, וכן בתרומת הלשכה ובחליצה, והכפילות נועדה לחזק את אמונת ישראל ובניין בית המקדש .641

מקורות

.636 יא, א. .637 מאיר נתיב. .638 מדרש הגדה חסד לאברהם. .639 יא, א. .640 רוח חכמים ח"א ס ס'. .641 רבינו בעל חוות דעת.

ה דּור הּוא, ו תיק הּוא, ז ּכאי הּוא

יבנה ּביתֹו ּבקרֹוב.

ּבמהרה, ּבמהרה, ּבימינּו ּבקרֹוב.

אל ּבנה, אל ּבנה, ּבנה ּבית ּבקרֹוב.

ח סיד הּוא, ט הֹור הּוא, י חיד הּוא

יבנה ּביתֹו ּבקרֹוב.

ּבמהרה, ּבמהרה, ּבימינּו ּבקרֹוב.

אל ּבנה, אל ּבנה, ּבנה ּבית ּבקרֹוב.

ּכ ּביר הּוא, ל מּוד הּוא, מ ל הּוא

יבנה ּביתֹו ּבקרֹוב.

ּבמהרה, ּבמהרה, ּבימינּו ּבקרֹוב.

אל ּבנה, אל ּבנה, ּבנה ּבית ּבקרֹוב.

נֹורא הּוא, ס ּגיב הּוא, ע ּזּוז הּוא

יבנה ּביתֹו ּבקרֹוב.

ּבמהרה, ּבמהרה, ּבימינּו ּבקרֹוב.

אל ּבנה, אל ּבנה, ּבנה ּבית ּבקרֹוב.

ּפֹודה הּוא, צ דיק הּוא, ּק דֹוׁש הּוא

יבנה ּביתֹו ּבקרֹוב.

ּבמהרה, ּבמהרה, ּבימינּו ּבקרֹוב.

אל ּבנה, אל ּבנה, ּבנה ּבית ּבקרֹוב.

ר חּום הּוא, ׁש ּדי הּוא, ּת ּקיף הּוא

יבנה ּביתֹו ּבקרֹוב.

ּבמהרה, ּבמהרה, ּבימינּו ּבקרֹוב.

אל ּבנה, אל ּבנה, ּבנה ּבית ּבקרֹוב:

אחד מי יֹודע.

אחד אני יֹודע: אחד אלהינּו ׁשּבּׁשמים ּובארץ:

ׁשנים מי יֹודע. ׁשנים אני יֹודע: ׁשני לחֹות

ה ּברית . אחד אלהינּו ׁשּבּׁשמים ּובארץ

ׁשלׁשה מי יֹודע. ׁשלׁשה אני יֹודע: ׁשל ׁשה

אבֹות , ׁשני לחֹות הּברית, אחד

אלהינּו ׁשּבּׁשמים ּובארץ:

לב ההגדה

פיוט אחד מי יודע: ענין הפיוט לפי שיש שישאלו מה עניין סיפור יציאת מצרים הרי אנו עדיין בגלות, ומה תועלת היום שיצאנו ממצרים והרי אנו עדיין עבדים, לפיכך אנו שרים ששווה היה לצאת ממצרים מעבדות פרעה, להיות עבדים למי שהוא "אחד אלוהינו בשמים ובארץ" וזכינו לקבל ממנו: "שני לוחות הברית", "חמשה חומשי תורה", "ששה סדרי משנה", "מצות מילה ", וכל זה בזכות "שלושה אבות ", "ארבע אימהות " .642

טעם אחר: יש שמבארים שהם הזכויות שבזכותם ישראל נגאלו .643

וביאור הענין: אחד אלוהינו: בזכות שהאמינו שה' אחד כמו שנאמר "ויאמן העם".

שני לוחות הברית: דכתיב 644 "בהוציאך אתהעם הזה תעבדון את האלוהים עלההר הזה" שזהכלמטרת יציאת מצרים.

שלושה אבות: דכתיב 645 "ויזכור אלוהים את בריתו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב".

מקורות

.642 הסדר הערוך. .643 מאיר נתיב. .644 שמות ג, יב. .645 שמות ב, כד.

אר ּבע מי יֹודע. ארּבע אני יֹודע: ארּבע

אמה ֹות , ׁשלׁשה אבֹות, ׁשני לחֹות

הּברית, אחד אלהינּו ׁשּבּׁשמים ּובארץ

חּמּׁשה מי יֹודע. חּמּׁשה אני יֹודע: חמׁשה

חּומׁשי תֹורה , ארּבע אמהֹות, ׁשלׁשה

אבֹות, ׁשני לחֹות הּברית, אחד אלהינּו ׁשּבּׁשמים

ּובארץ:

ׁשּׂשה מי יֹודע. ׁשּׂשה אני יֹודע: ׁשּׁשה סדרי

מ ׁשנה , חמׁשה חּומׁשי תֹורה, ארּבע

אמהֹות, ׁשלׁשה אבֹות, ׁשני לחֹות הּברית, אחד

אלהינּו ׁשּבּׁשמים ּובארץ

ׁשבעה מי יֹודע. ׁשבעה אני יֹודע: ׁשבעה ימי

ׁשּבתא , ׁשּׁשה סדרי מׁשנה, חמׁשה

חּומׁשי תֹורה, ארּבע א מהֹות, ׁשלׁשה

לב ההגדה

ארבע אימהות: כדכתיב במדרש 646 "משגיח מין החלונות" זכות אבות, "מציץ מן החרכים" זכות אימהות.

חמשה חומשי תורה: כלעיל ב' לוחות הברית.

ששה סדרי משנה: כדברי חז"ל 647 לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל תורה שבעל פה.

שבעה ימי שבתא: שבת כדכתיב במדרש "אין הקב"ה גאלם אלא מפני ששמרו את השבת ".

מקורות

.646 ילקוט שהש"ר פרק ב ט. .647 גיטין ס, ב.

אבֹות, ׁשני לחֹות הּברית, אחד אלהינּו ׁשּבּׁשמים

ּובארץ:

ׁשמֹונה מי יֹודע. ׁשמֹונה אני יֹודע: ׁשמ ֹונה

ימי מילה , ׁשבעה ימי ׁשּבתא, ׁשּׁשה

סדרי מׁשנה, חמׁשה חּומׁשי תֹורה, ארּבע

אמהֹות, ׁשלׁשה אבֹות, ׁשני לחֹות הּברית, אחד

אלהינּו ׁשּבּׁשמים ּובארץ

ּתׁשעה מי יֹודע. ּתׁשעה אני יֹודע: ּתׁשעה

ירחי לדה , ׁשמֹונה ימי מילה, ׁשבעה

ימי ׁשּבתא, ׁשּׁשה סדרי מׁשנה, חמׁשה חּומׁשי

תֹורה, ארּבע אמהֹות, ׁשלׁשה אבֹות, ׁשני לחֹות

הּברית, אחד אלהינּו ׁשּבּׁשמים ּובארץ:

עׂשרה מי יֹודע. עׂשרה אני יֹודע: עׂשרה

דּבריא , ּתׁשעה ירחי לדה, ׁשמֹונה ימי

מילה, ׁשבעה ימי ׁשּבתא, ׁשּׁשה סדרי מׁשנה,

חמׁשה חּומׁשי תֹורה, ארּבע אמהֹות, ׁשלׁשה

אבֹות, ׁשני לחֹות הּברית, אחד אלהינּו ׁשּבּׁשמים

ּובארץ:

לב ההגדה

שמונה ימי מילה: ברית כדכתיב שבזכות דם מילה ודם הפסח נגאלו ישראל. תשעה ירחי לידה: בזכות נשים צדקניות שלא נרתעו מגזרת פרעה וקיימו מצות פרו ורבו.

עשרה דיבריא: כלעיל לוחות הברית.

אחד עׂשר מי יֹודע. אחד עׂשראני יֹודע:

אחד עׂשר ּכֹוכבּיא , עׂשרה

דּבריא, ּתׁשעה ירחי לדה, ׁשמֹונה ימי מילה,

ׁשבעה ימי ׁשּבתא, ׁשּׁשה סדרי מׁשנה, חמׁשה

חּומׁשי תֹורה, ארּבע אמהֹות, ׁשלׁשה אבֹות, ׁשני

לחֹות הּברית, אחד אלהינּו ׁשּבּׁשמים ּובארץ

ׁשנים עׂשר מי יֹודע. ׁשנים עׂשר אני יֹודע:

ׁשנים עׂשר ׁשבטיא , אחד עׂשר

ּכֹוכבּיא, עׂשרה דּבריא, ּתׁשעה ירחי לדה,

ׁשמֹונה ימי מילה, ׁשבעה ימ י ׁשּבתא, ׁשּׁשה

סדרי מׁשנה, חמׁשה חּומׁשי תֹורה, ארּבע

אמהֹות, ׁשלׁשה אבֹות, ׁשני לחֹות הּברית, אחד

אלהינּו ׁשּבּׁשמים ּובארץ

ׁשלׁשה עׂשר מי יֹודע. ׁשלׁשה עׂשר אני יֹודע:

ׁשלׁשה עׂשר מּדיא . ׁשנים עׂשר

לב ההגדה

אחר עשר כוכביא: הרומזים את י"א השבטים של חלום יוסף שלא שינו את לשונם. שנים עשר שבטיא: ששמרו טהרת המשפחה ולא התבוללו עם הגוים. שלושה עשרה דבריא: י"ג מידות שאמר הקב"ה למשה כל זמן שישראל חוטאים ואומרים לפני סדר הזה אני מוחל להם.

טעם אחר: שהוא הודאה ושירה לקב"ה על הדברים שבהם הבדיל אותנו משאר העמים. טעם אחר: לפי שנוהג שבעולם שאין אדם עשיר מגלה את אוצרותיו לרבים אלא א "כ שותה הוא הרבה יין כן אנו אין אנו מגלים כל ימות השנה את האוצרות שיש לנו רק אחרי ששתינו ארבע כוסות יין אז מגלים ושרים אחד אלוהינו שני לוחות הברית וכו'. שירה בלע"ז: יש ששרים שיר זה בלע"ז, והטעם: על פי הפסוק "שמע" ומדייקים בכל לשון שאתה שומע, כלומר שבכל לשון ולשון אומרים ש"אחד אלוהינו".

ׁשבטיא, אחד עׂשר ּכֹוכבּיא, עׂשרה דּבריא,

ּתׁשעה ירחי לדה, ׁשמֹונה ימי מילה, ׁשבעה ימי

ׁשּבתא, ׁשּׁשה סדרי מׁשנה, חמׁשה חּומׁשי

תֹורה, ארּבע אמהֹות, ׁשלׁשה אבֹות, ׁשני לחֹות

הּברית, אחד אלהינּו ׁשּבּׁשמים ּובארץ.

חד ּגדיא, חד ּגדיא

ּדזּבין אּבא ּבתרי זּוזי, חד ּגדיא, חד ּגדיא.

ואתא ׁשּונרא ואכלה לגדיא, ּדזּבין אּבא ּבתרי

זּוזי, חד ּגדיא, חד ּגדיא.

ואתא ּכלּבא ונׁש לׁשּונרא, ּדאכלה לגדיא,

ּדזּבין אּבא ּבתרי זּוזי, חד ּגדיא,

חד ּגדיא.

לב ההגדה

פיוט חד גדיא: בתשב"ץ 648 כתב הטעם דנתקן שיר זה בדרך חידה ובמשל נסתר ונפלא, כדי שהבאים אחריו ישתוממו על זה וכל אחד יתן אל ליבו להתבונן בה ולפתור החידה, ועל כן כל אחד יפרש אתיחתו כיד ה' הטובה עליו ועי "ז ירבו לספר ביציאת מצריםש כי ע "פ רוב כל אחד ירצה לפתור החידה.

יש שמפרשים שהוא רמז לגלות ישראל מירידת מצרים ועד הגלות העתידית, בכדי שלא יתייאשו דורות אחרונים מן הגאולה, והגדי הוא סימן של ישראל, וכל שאר המזיקים הם אומות העולם שרוצות להרע להם לישראל, ובסוף אתא הקב"ה ונפרע מן האומות ויגאל את ישראל.

החת"ס בדרשותיו ביאר שהפיוט מרמז על קרבן פסח וחגיגה, חג גדיא חד גדיארומז על שני גדיים שהקריבו בנ"י בער"פ אחד לקרבן פסח והשני לחגיגה ומקוננים אנו בפיוט זה על שחרב בית המקדש ואין אנו יכולים לקיימו כהלכתו, ואתא שונרא מלשון שורה נאה שנאכל בחבורות הפסח, ואתה כלבא רומז לכלבים נובחים שזמן נביחתם הוא חצות

מקורות

.648 בפירושו להגדה של פסח .

ואתא חּוטרא והּכה לכלּבא, ּדנׁש לׁשּונרא,

ּדאכלה לגדיא, ּדזּבין אּבא

ּבתרי זּוזי, חד ּגדיא, חד ּגדיא.

ואתא נּורא וׂשרף לחּוטרא, ּדהּכה לכלּבא,

ּדנׁש לׁשּונרא, ּדאכלה לגדיא,

ּדזּבין אּבא ּבתרי זּוזי, חד ּגדיא, חד ּגדיא.

לב ההגדה

הלילה כזמן אכילת הקרבן, ואתא חוטרא, רמז לעצי המערכה שע"ג המזבח שמעלים עשן כל הלילה, ואתא נורא, זו האש שעל גבי המזבח שמאכלת הקרבנות והעצים, ואתא מיא, רמז לנטילת ידיים של כהנים בכיור ולהשקיית הקרבנות קודם השחיטה, ואתא תורא, היינו קרבן פסח,ואתא שוחט , שזה כל קהל ישראל השוחטים את הקרבן, ואתא מלאך המוות זהו השטן שמקטרג עלינו עד שנחרב בית המקדש ולעתיד לבוא יתקיים ואתא הקב"ה, ושחט למלאך המוות ונזכה לראות כהנים בעבודתם וקרבן פסח ע"ג המזבח וישראל במעמדם.

פירוש אחר:פיוט זה מבוסס על מדרש רבה 649 אמר נמרוד לאברהם נעבוד לאש, אמר לו אברהם נעבוד למים שמכבים את האש, אמר לו נמרוד נעבוד למים, אמר לו אברהם א"כ נעבוד לעננים הטעונים את המים, אמר לו נמרוד נעבוד לעננים, אמר לו אברהם נעבוד לרוח שמפזרת את העננים, אמר לו נמרוד נעבוד לרוח, אמר לו אברהם נעבוד לבני אדם שסובלים את הרוח, כיוצא בזה אומר הפייטן כאן שהמצרים היו עובדים לגדי באומרם זה אלוהים, ולהם ענו היהודים א"כ נעבוד לחתול שאוכל את הגדי אמרו להם אכן, אמרו להם היהודים, א"כ נעבוד לכלב שאוכל את החתול, וכן הלאה עד שהכל מודים שרק הקב"ה הכל יכול ואותו יש לעבוד .650

טעם שנכתב בלשון ארמית - לפי שבזמנם היו מדברים בארמית וכדי שיבינו כל בני הבית נכתב בלשון ארמית .651 טעם אחר: על פי הנאמר בגמ' ברכות 652 שכל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח באשרי וסיים באשרי והוסיף שם התוס' דלאו דווקא אשרי אלא חתימה מעין הפתיחה, כגון הללויה והטעם דדבר חביב אין לו סוף, א"כ בסיום ההגדה, שמתחילה בהא לחמא עניא בארמית, אנו רוצים לסיים בארמית, להראות שהיא חביבה עלינו עד שאנו רוצים לעמוד בתחילתה .653

מקורות

.649 בסוף פרשת נח פ' לח . .650 באר מרים. .651 מהר"א אשכנזי בפי' מעשה ה'. .652 י, א. .653 הגדת ויגד אברהם.

ואתא מיא וכבה לנּורא, ּדׂשרף לחּוטרא,

ּדהּכה לכלּבא, ּדנׁש לׁשּונרא,

ּדאכ לה לגדיא, ּדזּבין אּבא ּבתרי זּוזי, חד ּגדיא,

חד ּגדיא.

ואתא תֹורא וׁשתה למיא, ּדכבה לנּורא,

ּדׂשרף לחּוטרא, ּדהּכה

לכלּבא, ּדנׁש לׁשּונרא, ּדאכלה לגדיא, ּדזּבין

אּבא ּבתרי זּוזי, חד ּגדיא, חד ּגדיא.

ואתא הׁשֹוחט וׁשחט לתֹורא, ּדּׁשתה למיא,

ּדכבה לנּורא, ּדׂשרף לחּוטרא,

ּדהּכה לכלּבא, ּדנׁש לׁשּונרא, ּדאכלה לגדיא,

ּדזּבין אּבא ּבתרי זּוזי, חד ּגדיא, חד ּגדיא.

ואתא מלא הּמות וׁשחט לׁשֹוחט, ּדׁשחט

לתֹורא, ּדּׁשתה למיא, ּדכבה לנּורא,

ּדׂשרף לחּוטרא, ּדהּכה לכלּבא, ּדנׁש לׁשּונרא,

ּדאכלה לגדיא, ּדזּבין אּבא ּבתרי זּוזי, חד ּגדיא,

חד ּגדיא.

ואתא הּקדֹוׁש ּברּו הּוא וׁשחט למלא

הּמות, ּדׁשחט לׁשֹוחט, ּדׁשחט לתֹורא,

ּדּׁשתה למיא, ּדכבה לנּורא, ּדׂשרף לחּוטרא,

ּדהּכה לכלּבא, ּדנׁש לׁשּונרא, ּדאכלה לגדיא,

ּדזּבין אּבא ּבתרי זּוזי, חד ּגדיא, חד ּגדיא.

שיר השירים

אחר ההגדה יאמר בקול ובשמחה שיר השירים כולו בעידן חדוותא, עת הזמיר הגיע כי כל העולמות העליונים למעלה מאירים ומזהירים (חיד"א)

פרק א

א ׁשיר הּׁשירים אׁשר לׁשלמה: ב יּׁשקני מּנׁשיקֹות

ּפיהּו ּכי טֹובים ּדדי מּיין: ג לריח ׁשמני טֹובים

ׁשמן ּתּורק ׁשמ על ּכן עלמֹות אהבּו : ד מׁשכני

אחרי ּנרּוצה הביאני הּמל חדריו נגילה

ונׂשמחה ּב נזּכירה דדי מּיין מיׁשרים אהבּו

ה ׁשחֹורה אני ונאוה ּבנֹות ירּוׁשלם ּכאהלי קדר

ּכיריעֹות ׁשלמה: ו אל ּתראּוני ׁשאני ׁשחרחרת

ׁשּׁשזפתני הּׁשמׁש ּבני אּמי נחרּו בי ׂשמני נטרה

את הּכרמים ּכרמי ׁשּלי לא נטרּתי: ז הּגידה ּלי

ׁשאהבה נפׁשי איכה תרעה איכה ּתרּביץ

ּבּצהרים ׁשּלמה אהיה ּכעטיה על עדרי חברי :

לב ההגדה

נהגו לקרוא את מגילת שיר השירים אחרי הסדר .654

והטעם: לפי שבשיר השירים רמוז ענין יציאת מצרים 655 דכתיב "לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעיתי" .656 טעם אחר: בשיר השירים נאמר 657"כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו" ובפסח מפסיקים להזכיר גשמים 658 טעם אחר: חג הפסח מסמל את ברית האירוסין שנכרתה בין הקב"ה לכנסת ישראל ודבר זה הוא עיקר משלו של שיר השירים .659

מקורות

.654 חיי אדם כלל קל סעיף יט ס"ק טז. .655 א, ט. .656 בשמים ראש. .657יאב, .658 שם. .659שם.

ח אם לא תדעי ל הּיפה ּבּנׁשים צאי ל ּבעקבי

הּצאן ּורעי את ּגדּיתי על מׁשּכנֹות הרעים:

ט לססתי ּברכבי פרעה ּדּמיתי רעיתי: י נאוּו

לחיי ּבּתרים צּואר ּבחרּוזים: יא ּתֹורי זהב

נעׂשה ּל עם נקּדֹות הּכסף: יבעד ׁשהּמל

ּבמסּבֹו נרּדי נתן ריחֹו: יג צרֹור הּמר ּדֹודי לי

ּבין ׁשדי ילין: יד אׁשּכל הּכפר ּדֹודי לי ּבכרמי

עין ּגדי: טו הּנ יפה רעיתי הּנ יפה עיני יֹונים:

טז הּנ יפה דֹודי אף נעים אף ערׂשנּו רעננה

יז קרֹות ּבּתינּו ארזים (רחיטנו) רהיטנּו ּברֹותים:

פרק ב

א אני חבּצלת הּׁשרֹון ׁשֹוׁשּנת העמקים

ב ּכׁשֹוׁשּנה ּבין החֹוחים ּכן רעיתי ּבין הּב נֹות

ג ּכתּפּוח ּבעצי הּיער ּכן ּדֹודי ּבין הּבנים ּבצּלֹו

חּמדּתי ויׁשבּתי ּופריֹו מתֹוק לחּכי: ד הביאני אל

ּבית הּיין ודגלֹו עלי אהבה: ה סּמכּוני ּבאׁשיׁשֹות

רּפדּוני ּבּתּפּוחים ּכי חֹולת אהבה אני: וׂשמאל ֹו

ּתחת לראׁשי וימינֹו ּתחּבקני: ז הׁשּבעּתי אתכם

ּבנֹות ירּוׁשלם ּבצבאֹות אֹו ּבאילֹות הּׂשדה אם

ּתעירּו ואם ּתעֹורר ּו את האהבה עד ׁשּתחּפץ

ח קֹול ּדֹודי הּנה זה ּבא מדּלג על ההרים מקּפץ

על הּגבעֹות: ט ּדֹומה דֹודי לצבי אֹו לעפר

האּילים הּנה זה עֹומד אחר ּכתלנּו מׁשּגיח מן

הח ּלנֹות מציץ מן החר ּכים: י ענה דֹודי ואמר

לי קּומי ל רעיתי יפתי ּולכי ל : יא ּכי הּנה

(הסתו) הּסתיו עבר הּגׁשם חלף הל לֹו:

יב הּנּצנים נראּו בארץ עת הּזמיר הּגיע וקֹול

הּתֹור נׁשמע ּבארצנּו: יג הּתאנה חנטה פ ּגיה

והּגפנים סמדר נתנּו ריח קּומי (לכי) ל רעיתי

יפתי ּולכי ל : יד יֹונתי ּבחגוי הּסלע ּבסתר

הּמדרגה הראיני את מראי הׁשמיעיני את

קֹול ּכי קֹול ערב ּומראי נאוה: טו אחזּו לנּו

ׁשּועלים ׁשּועלים קטּנים מחּבלים ּכרמים

ּוכרמינּו סמדר: טז ּדֹודי לי ואני לֹו הרעה

ּבּׁשֹוׁשּנים: יז עד ׁשּיפּוח הּיֹום ונסּו הּצללים סב

ּדמה ל דֹודי לצבי אֹו לעפר האּילים על הרי

בתר : פרק ג

א על מׁשּכבי ּבּלילֹות ּבּקׁשּתי את ׁשאהבה נפׁשי

ּבּקׁשּתיו ולא מצאתיו: ב אקּומה ּנא ואסֹובבה

בעיר ּבּׁשוקים ּוברחבֹות אבקׁשה את ׁשאהבה

נפׁשי ּבּקׁשּתיו ולא מצאתיו: ג מצאּוני הּׁשמרים

הּסבבים ּבעיר את ׁשאהבה נפׁשי ראיתם:

ד ּכמעט ׁשעברּתי מהם עד ׁשּמצאתי את

ׁשאהבה נפׁשי אחזּתיו ולא ארּפּנּו עד

ׁשהביאתיו אל ּבית אּמי ואל חדר הֹורתי

ה הׁשּבעּתי אתכם ּבנֹות ירּוׁשלם ּבצבאֹות אֹו

ּבאילֹות הּׂשדה אם ּתעירּו ואם ּתעֹוררּו את

האהבה עד ׁשּתחּפץ: ו מי זאת עלה מן הּמדּבר

ּכתימר ֹו ת עׁשן מקּטרת מֹור ּולבֹונה מּכל אבקת

רֹוכל: ז הּנה מּטתֹו ׁשּלׁשלמה ׁשּׁשים ּגּברים

סביב לּה מּגּברי יׂשראל: ח ּכּלם אחזי חרב

מלּמדי מלחמה איׁש חרּבֹו על ירכֹו מּפחד

ּבּלילֹות: ט אּפריֹון עׂשה לֹו הּמל ׁשלמה מעצי

הּלבנֹון: י עּמּודיו עׂשה כסף רפידתֹו זהב מרּכבֹו

ארּגמן ּתֹוכֹו רצּוף אהבה מּבנֹות ירּוׁשלם:

יא צאינה ּוראינה ּבנֹות צּיֹון ּבּמל ׁשלמה

ּבעטרה ׁשעּטרה ּלֹו אּמֹו ּביֹום חתּנתֹו ּוביֹום

ׂשמחת לּבֹו:

פרק ד

א הּנ יפה רעיתי הּנ יפה עיני יֹונים מּבעד

לצּמת ׂשער ּכעדר העּזים ׁשּגלׁשּו מהר

ּגלעד: ב ׁשּני ּכעדר הּקצּובֹות ׁשעלּו מן הרחצה

ׁשּכּלם מתאימֹות וׁשּכלה אין ּבהם: ג ּכחּוט הּׁשני

ׂשפתתי ּומדּברי נאוה ּכפלח הרּמֹון רּקת

מּבעד לצּמת : ד ּכמגּדל ּדויד צּואר ּבנּוי

לתלּפּיֹות אלף הּמגן ּתלּוי עליו ּכל ׁשלטי

הּגּבֹורים: ה ׁשני ׁשדי ּכׁשני עפרים ּתאֹומי צבּיה

הרֹועים ּבּׁשֹוׁשּנים: ו עד ׁשּיפּוח הּיֹום ונסּו

הּצללים אל לי אל הר הּמֹור ואל ּגבעת

הּלבֹונה: ז ּכּל יפה רעיתי ּומּום אין ּב : ח אּתי

מּלבנֹון ּכּלה אּתי מּלבנֹון ּתבֹואי ּתׁשּורי מראׁש

אמנה מראׁש ׂשניר וחרמֹון מּמענֹות אריֹות

מהררי נמרים: ט לּבבּתני אחתי כּלה לּבבּתיני

(באחד) ּבאחת מעיני ּבאחד ענק מּצּורני :

י מה ּיפּו דדי אח תי כּלה מה ּטבּו דדי מּיין

וריח ׁשמני מּכל ּבׂשמים: יא נפת ּתּטפנה

ׂשפתֹותי ּכּלה ּדבׁש וחלב ּתחת לׁשֹונ וריח

ׂשלמתי ּכריח לבנֹון: יב ּגן נעּול אחתי כּלה ּגל

נעּול מעין חתּום: יג ׁשלחי ּפרּדס רּמֹונים עם

ּפרי מגדים ּכפרים עם נרדים: יד נרּד וכרּכם

קנה וקּנמֹון עםּכלעצי לבֹונה מרואהלֹותעם

ּכל ראׁשי בׂשמים: טו מעין ּגּנים ּבאר מים חּיים

ונזלים מן לבנֹון: טז עּורי צפֹון ּובֹואי תימן הפיחי

גּני יּזלּו בׂשמיו יבא דֹודי לגּנֹו ויאכל ּפרי מגדיו:

פרק ה

א ּבאתי לגּני אחתי כּלה אריתי מֹורי עם ּבׂשמי

אכלּתי יערי עם ּדבׁשי ׁשתיתי ייני עם חלבי

אכלּו רעים ׁשתּו וׁשכרּו ּדֹודים: ב אני יׁשנה ולּבי

ער קֹול ּדֹודי דֹופק ּפתחי לי אחתי רעיתי יֹונתי

תּמתי ׁש אׁשי נמלא טל קּוּצֹותי רסיסי לילה

ג ּפׁשטּתי את ּכּתנּתי איככה אלּבׁשּנה רחצּתי

את רגלי איככה אטּנפם: ד ּדֹודי ׁשלח

ידֹו מן החר ּומעי המּו עליו: ה קמּתי

אני לפּתח לדֹודי וידי נטפּו מֹור ואצּבעתי

מֹור עבר על ּכּפֹות הּמנעּול: ו ּפתחּתי

אני לדֹודי ודֹודי חמק עבר נפׁשי יצאה

בד ּברֹו ּבּקׁשּתיהּו ולא מצאתיהּו קראתיו

ולא ענני: ז מצאני הּׁשמרים הּסבבים

ּבעיר הּכּוני פצעּוני נׂשאּו את רדידי

מעלי ׁשמרי החמֹות: ח הׁשּבעּתי אתכם

ּבנֹות ירּוׁשלם אם ּתמצאּו את ּדֹודי מה

ּתּגידּו לֹו ׁשחֹולת אהבה אני: ט מה

ּדֹוד מּדֹוד הּיפה ּבּנׁשים מה ּדֹוד

מּדֹוד ׁשּככה הׁשּבעּתנּו: י ּדֹודי צח ואדֹום

ּדגּול מרבבה: יא ראׁשֹו ּכתם ּפז קּוּצֹותיו

ּתלּתּלים ׁשחרֹות ּכעֹורב: יב עיניו ּכיֹונים

על אפיקי מים רחצֹות ּבחלב יׁשבֹות על

מּלאת: יג לחיו ּכערּוגת הּבׂשם מגּדלֹות

מרקחים ׂשפתֹותיו ׁשֹוׁשּנים נטפֹות מֹור

עבר: יד ידיו ּגלילי זהב ממּלאים ּבּתרׁשיׁש

מעיו עׁשת ׁשן מעּלפת סּפירים: טו ׁשֹוקיו

עּמּודי ׁשׁש מיּסדים עלאדני פז מראהּו

ּכּלבנֹון ּבחּור ּכארזים: טז חּכֹו ממתּקים

וכּלֹו מחמּדים זה דֹודי וזה רעי ּבנֹות

ירּוׁשלם:

פרק ו

א אנה הל ּדֹוד הּיפה ּבּנׁשים אנה ּפנה דֹוד

ּונבקׁשּנּו עּמ : ב ּדֹודי ירד לגּנֹו לערּוגֹות הּבׂשם

לרעֹות ּבּגּנים וללקט ׁשֹוׁשּנים: ג אני לדֹודי ודֹודי

לי הרעה ּבּׁשֹוׁשּנים: ד יפה את רעיתי ּכתרצה

נאוה ּכירּוׁשלם איּמה ּכּנדּגלֹות: ה הסּבי עיני

מּנגּדי ׁשהם הרהיבני ׂשער ּכעדר העּזים

ׁשּגלׁשּו מן ה ּגלעד: ו ׁשּני ּכעדר הרחלים ׁשעלּו

מן הרחצה ׁשּכּלם מתאימֹות וׁשּכלה אין ּבהם

ז ּכפלח הרּמֹון רּקת מּבעד לצּמת : ח ׁשּׁשים

הּמה ּמלכֹות ּוׁשמנים ּפילגׁשים ועלמֹות אין

מסּפר: ט אחת היא יֹונתי תּמתי אחת היא

לאּמּה ּברה היא ליֹולדּתּה ראּוה בנֹות ויאּׁשרּוה

מלכֹות ּופילגׁשים ויהללּוה: י מי זאת הּנׁשקפה

ּכמֹו ׁשחר יפה כּלבנה ּברה ּכחּמה איּמה

ּכּנד ּגלֹות : יא אל ּגּנת אגֹוז ירדּתי לראֹות ּבאּבי

הּנחל לראֹות הפרחה הּגפן הנצּו הרּמנים: יבלא

ידעּתי נפׁשי ׂשמתני מרּכבֹות עּמי נדיב:

פרק ז

א ׁשּובי ׁשּובי הּׁשּולּמית ׁשּובי ׁשּובי ונחזה ּב

מה ּתחזּו ּבּׁשּולּמית ּכמחלת הּמחנים: ב מה ּיפּו

פעמי ּבּנעלים ּבת נדיב חּמּוקי ירכי ּכמֹו

חלאים מעׂשה ידי אּמן: ג ׁשרר אּגן הּסהר אל

יחסר הּמזג ּבטנ ערמת חּטים סּוגה ּבּׁשֹוׁשּנים:

ד ׁשני ׁשדי ּכׁשני עפרים ּתאמי צבּיה: הצ ּו אר

ּכמגּדל הּׁשן עיני ּברכֹות ּבחׁשּבֹון על ׁשער

ּבת רּבים אּפ ּכמגּדל הּלבנֹון צֹופה ּפני דּמׂשק:

ו ראׁש עלי ּכּכרמל ודּלת ראׁש ּכארּגמן מל

אסּור ּברהטים: ז מה ּיפית ּומה ּנעמּת אהבה

ּבּתענּוגים: ח זאת קֹומת ּדמתה לתמר וׁשדי

לאׁשּכלֹות: ט אמרּתי אעלה בתמר אחזה

ּבסנסּניו ויהיּו נא ׁשדי ּכאׁשּכלֹות הּגפן וריח

אּפ ּכּתּפּוחים: י וחּכ ּכיין הּטֹוב הֹול לדֹודי

למיׁשרים ּדֹובב ׂשפתי יׁשנים: יא אני לדֹודי ועלי

ּתׁשּוקתֹו: יב לכה דֹודי נצא הּׂשדה נלינה

ּבּכפרים: יג נׁשּכימה לּכרמים נראה אם ּפרחה

הּגפן ּפּתח הּסמדר הנצּו הרּמֹונים ׁשם אּתן את

ּדדי ל : יד הּדּודאים נתנּו ריח ועל ּפתחינּו ּכל

מגדים חדׁשים ּגם יׁשנים ּדֹודי צפנּתי ל :

פרק ח

א מי י ּתנ ּכאח לי יֹונק ׁשדי אּמי אמצא בחּוץ

אּׁשק ּגם לא יבּוזּו לי: ב אנהג אביא אל

ּבית אּמי ּתלּמדני אׁשק מּיין הרקח מעסיס

רּמני: ג ׂשמאלֹו ּתחת ראׁשי וימינֹו ּתחּבקני

ד הׁשּבעּתי אתכם ּבנֹות ירּוׁשל ם מה ּתעירּו ּומה

ּתעררּו את האהבה עד ׁשּתחּפץ: ה מי זאת

עלה מן הּמדּבר מתרּפקת על ּדֹודּה ּתחת

הּתּפּוח עֹוררּתי ׁשּמה חּבלת אּמ ׁשּמה

חּבלה ילדת : ו ׂשימני כחֹותם על לּב ּכחֹותם

על זרֹוע ּכי עּזה כּמות אהבה קׁשה כׁשאֹול

קנאה רׁשפיה רׁשּפי אׁש ׁשלהבתיה: ז מים רּבים

לא יּוכלּו לכּבֹות את האהבה ּונהרֹות לא

יׁשטפּוה אם יּתן איׁש את ּכל הֹון ּביתֹו ּבאהבה

ּבֹוז יבּוזּו לֹו: ח אחֹות לנּו קטּנה וׁשדים אין לּה

מה ּנעׂשה לאחתנּו ּבּיֹום ׁשּידּבר ּבּה: ט אם

חֹומה היא נבנה עליה טירת ּכסף ואם ּדלת

היא נצּור עליה לּוח ארז: י אני חֹומה וׁשדי

ּכּמגּדלֹות אז הייתי בעיניו ּכמֹוצאת ׁשלֹום:

יא ּכרם היה לׁשלמה ּבבעל המֹון נתן את הּכרם

לּנטרים איׁש יבא ּבפריֹו אלף ּכסף: יב ּכרמי

ׁשּלי לפני האלף ל ׁשלמה ּומאתים לנטרים

את ּפריֹו: יג הּיֹוׁשבת ּבּגּנים חברים מקׁשיבים

לקֹול הׁשמיעיני: יד ּברח ּדֹודי ּודמה ל לצבי

אֹו לעפר האּילים על הרי בׂשמים:

נוהגים לחזור על פסוק זה

הּיֹוׁשבת ּבּגּנים חברים מקׁשיבים לקֹול הׁשמיעיני

רּבֹון ּכל העֹולמים, יהי רצֹון מּלפני יהוה אלהינּו ואלהי

אבֹותינּו, ׁשּבזכּות ׁשיר הּׁשירים אׁשר קריתי ולמדּתי,

ׁשהּוא קדׁש קדׁשים, ּבזכּות ּפסּוקיו, ּובזכּות ּתבֹותיו,

ּובזכּות אֹותּיֹותיו, ּובזכּות נקּדֹותיו, ּובזכּות טעמיו ּובזכּות

ׁשמֹותיו וצרּופיו ּורמזיו וסֹודֹותיו הּקדֹוׁשים והּטהֹורים

הּנֹוראים הּיֹוצאים מּמּנּו, ׁשּתהא ׁשעה זֹו ׁשעת רחמים,

ׁשעת הקׁשבה, ׁשעת האזנה, ונקרא ותעננּו, נעתיר ל

ותעתר לנּו, ותהיה עֹולה לפני קריאת ולּמּוד ׁשיר

הּׁשירים ּכאּלּו הּׂשגנּו ּכל הּסֹודֹות הּנפלאֹות והּנֹוראֹות

אׁשר הם חתּומים ּבֹו בכל ּתנאיו ונזּכה למקֹום ׁשהרּוחֹות

והּנׁשמֹות נחצבֹות מּׁשם ּוכאּלּו עׂשינּו ּכל מה ּׁשּמּוטל

עלינּו להּׂשיג ּבין ּבגלּגּול זה ּבין ּבגלּגּול אחר ולהיֹות מן

העֹולים והּזֹוכים לעֹולם הּבא עם ׁשאר צּדיקים וחסידים

ּומּלא ּכל מׁשאלֹות לּבנּו לטֹובה ותהיה עם לבבנּו ואמרי

פינּו ּבעת מחׁשבֹותינּו ועם ידינּו ּבעת מעּבדינּו ותׁשלח

ּברכה והצלחה ּבכל מעׂשה ידינּו ּומעפר ּתקימנּו ּומאׁשּפֹות

ּדּלּותנּו ּתרֹוממנּו ותׁשיב ׁשכינת לעיר קדׁש ּבמהרה

ּבימינּו אמן:

חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים עד שתחטפנו שינה. (תפא ב )

נוהגים שאין אומרים בלילה הזה קריאת שמע על המיטה, רק פרשת "שמע" וברכת "המפיל" (שם ומשנ"ב ס"ק ד).

תושלב"ע

מילואים

הסבה

אכילה בעמידה לנשים: אע"פ שנשים פטורות מהסבה יתכן שאם אכלו המצות בעמידה או שתו את הכוסות בעמידה לא יצאו ידי חובה 660 והטעם: עמידה שאני שאינה דרך חירות כלל כי כך צורת אכילת העבדים .661

קדש

ברכת הגפן: הטעם שאין מברכים לאחריו ג' ברכות [ברכת הזימון], משום שאין דרך לקבוע סעודה על היין .662

הטעם שמברכים על יין בורא פרי הגפן ואין מברך בורא היין לפי שלא נברא יין אלא לנחם את האבלים 663 לכך אין מברכים בורא היין דנוח לו שלא נברא .664 הטעם שאין מברכים "שעשה ניסים לאבותינו": לפי שעתיד לומר בהגדה "לפיכך.. למי שעשה לאבותינו ולנו" .665 טעם אחר: דמצווה הכתובה בתורה היא ואין מברכים עליה שעשה ניסים אלא במצוה דרבנן כגון חנוכה ופורים .666 טעם אחר: דיום ישועה הוא ועדיף מנס .667

ורחץ

ורחץ עם ו', הטעם: לפי שאין אנו נוהגים כן כל השנה אלא ביום זה שהוא יום גדול וחשוב ולפי שעשינו קידוש ונתקדשנו אנו עושים ורחץ וזהו הו' ורחץ אחרי הקידוש. טעם אחר:ו ' מלשון זירוז לפי שברחצה כולם נוטלים ידיים כל השנה ולא צריך לזרזם משא "כ ורחץ שאין רגילים כן כל השנה בא הו ' לזרז.

מגיד

הטעם שלא תיקנו ברכה על אמירת הגדה, שהרי ציונו הבורא "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים". משום דהוי מצווה שאפשר לצאת בה ידי חובה על ידי מחשבה, ומברכים רק על מצווה שעיקרה במעשה .668 טעם אחר: לפי שיוצא ידי חובה בקידוש כשמברך "זכר ליציאת מצרים" 669 וכעין זה תירץ המאירי שיוצאים ידי חובה בברכת אמת ואמונה שחותם בה "גאל ישראל",וכעין זה כתב בשבלי הלקט שיצא בברכת "אשר גאלנו" או בברכות שמע שלפניה או שלאחריה

מקורות

.660הגרשז "א ב הליכות שלמה פרק ט יט. .661 דבר הלכה שם מא עיין שם. .662 ברכות לה, א . .663 סנהדרין ע, א. .664 טע"מ ענין ברכות יד. .665 טור תעג. .666 פרישה סימן תעג .667 פרישה שם בשם רב עמרם. .668פרי מגדים תעד. .669 אבודרהם.

או בברכה שאומר על הלל . טעם אחר: דכיון שבדיבור סגי ואיך יברך אשר קדשנו במצוותיו לספר ביציאת מצרים הלא בברכה עצמה מקיים המצווה ולא שייך ברכה קודם המצווה .670 טעם אחר: לפי שאין מברכים על מצוות תמידיות דכיון שהזכרת יציאת מצרים הוא משום חיזוק האמונה וחיוב זה הוא כל יום ויום .671 טעם אחר: משום דאינו סיפור דברים. וביאר בשו"ת ערוגת בושם 672 שחז"ל תקנו ברכה רק על מעשה שמוכח שעשה לשם מצווה כגון נטילת לולב אבל סיפור יציאת מצרים שאין היכר כ"כ שמספר לשם מצווה שהרי מעשים בכל יום שאדם מספר קורותיו ולכן לא תקנו ברכה על זה .673 טעם אחר:יש שתרצו ע "פ דבריו של המהר "ם שיק 674שכתב שהטעם שלאמברכים על מצוות זכירת עמלק משום שעל קללה לא מברכים, כמו כן לא מברכים על סיפור יציאת מצרים וידו החזקה נגד פרעה שזה מפלת הרשע. טעם אחר: לפי שיציאת מצרים היא מצווה שהשכל מחייב ואפילו אם לא היינו מצווים ראוי שנספר ביציאת מצרים מדין הכרת הטוב ולכן לא שייך לברך "אשר קדשנו במצותיו וצונו" כיון שגם בלי ציווי אנו מחוייבים .675

עוד טעם מובא בדרשות החת "ס[ דאיתא במסכת פסחים מתחיל בגנות "בתחילה היו" וכו' ומסיים בשבח "והיום" וכתיב "שחייב כל אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים", כמו כן צריך לראות את עצמו כאילו היה בתחילה עובד עבודה זרה ועכשיו קרבנו לפני המקום ובלילה זה התחיל לעבוד את ה' כבתחילה, והנה מצאנו בטבילת גרים שמברכים לאחר הטבילה מפני שקודם הטבילה אינו יכול לומר "וציוונו", ה"ה אצלנו איך יאמר "וציוונו" מפני שעדין הוי מעובדי עבודה זרה ולאחר הסיפור יוצא ידי חובה בברכת "אשר גאלנו"[.

מה נשתנה

שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות: הטעם שאומרים כן שהרי אנו אוכלים בשאר השנה חסה שהוא מר וכן הלי לה הזה אוכלים עוד תבשילים הביאור לפי שהחסה של הלילה הזה אוכלים משום מרור משא"כ בשאר השנה אין אוכלים מחמת המרירות אלא במתיקות.

ובאותות זה המטה הטעם שנקרא המטה אותות לפי שנעשה בו האותות .676

ומופתים זה הדם הטעם שקראו למכת דם מופתים, לפי שנעשו בה מופתים רבים א. שהמים שהיו צלולים מכל מימות שבעולם נהפכו לדם אחר שהיו בידו של הגוי, ב. ישראל ומצרי שותים בכוס אחד לצד מצרי דם ולצד הישראלי מים .677

מקורות

.670 מהרי"ל פסח ס"ו. .671שו "ת חת"ס סי' עט . .672 או"ח רלז. .673 שם. .674 או "ח שלו .675 כלי חמדה קונטר"א אות א. .676 הגדש"פ מיוחס לרשב"ם. .677 ריטב"א הגדש"פ.

דצ"ך עד"ש באח"ב

נוהגים להטיף מהיין בכל מכה

יין שביעית יש שכתבו שלא ישפוך יין שביעית לפי שנאמר "לאכלה" ודרשו חז"ל: לאכלה ולא להפסד .678

ויש שכתבו להתיר אם ישפוך לתוך כלי ולא ישליך את היין לאיבוד עד שיתעפש ויפסל לשתיה ואחר כך ישליכנה .679

שפיכת הכוס: מי שהוא איסטניס, ועל ידי זה ימאס בעיניו אח"כ לשתות הנותר מן הכוס ויבוא לידי הפסד אוכלים, אין כדאי לזרוק באצבע אלא ע"י שפיכה .680 "אלו עשר המכות..." - וקשה מה בא להשמיענו:וי "ל דלולי דברי רבי יהודה הייתי אומר דלא היו רק שמונה מכות, דמכת דם וצפרדע לא הייתי מחייב לפי שגם חרטומי מצרים עשו כן והיינו מחשיבים רק ממכת כינים על כן אומר את עשר המכות .681 אשר גאלנו וגאל את אבותינו - הטעם שהקדים גאולתינו לגאולת אבותינו: לפי שבתחילה צריכים להודות על עצמנו ואח"כ על אבותינו כמו שמצאנו בענין הוידוי שאומרים "אבל חטאנו אנחנו ואבותינו" וכדברי הפסוק 682 "והתודו את עונם ואת עון אבותם" .683

מוציא מצה

שלוש מצות: בקערת ליל הסדר לוקחים שלוש מצות והטעם שלוקחים יותר מכל ימות השנה שלוקחים רק שתים: לפי שמצה אחת צריך לחצות ביחץ, ומאידך צריך לחם משנה בברכת המוציא לכן לוקחים ג' מצוות אחד ליחץ והשנים נשאר ללחם משנה .684 טעם אחר: זכר לג' כיתות 685 שבהם הפסח היה נשחט.

טעם אחר: שלושת המצות כנגד כהן לוי וישראל, כהן ולוי משה ואהרון, ישראל כנגד עם ישראל שנגאלו ממצרים.

מצה כל שבעה

הטעם שלא קבעו ברכה כל שבעה על אכילת מצה כמו שמצאנו בברכה על ישיבת סוכה שחיובה כל שבעה: לפי שיכול אדם להתקיים כל שבעה בלי אכילת מצה על ידי שיאכל מאכלים אחרים כגון אורז או פירות משא"כ במצוות סוכה אי אפשר לו לאדם לחיות יותר מג' ימים ללא שינה וא "כ חיוב זה גדול יותר מחיוב של מצה לפי שלא יכול להתקיים ללא זה לכן כשנכנס לסוכה חייבו אותו לברך "ברוך אתה... לישב בסוכה" .686 טעם אחר: שיש שסוברים שאין מצווה כל שבעה לאכול מצה אלא יש לאו לאכול חמץ וממילא אוכלים מצה, ואין מברכים על לאווים, משא"כ בסוכה יש מצווה לישב בסוכה כל שעה ושעה ולכן תקנו על זה ברכה .687

מקורות

.678 ספר השמיטה .679 שערים המצוינים בהלכה קיח ס"ק ב. .680 שעה"צ תעג פא. .681 הגדה של פסח גנזי כנסת ישראל .682 ויקרא כו מ. .683 הגדה של פסח כוס אליהו. .684 חיי אדם כלל קל. .685 פעמים. .686 פרי מגדים אות ז בשם הרז"ה. .687כל בו .