ענייני ליל הסדר

עני ינ י לי ל הס דר

ארבע כוסות טעמי מצוות ד' כוסות

ארבע כוסות תקנו חז"ל בלילה זה: ראשון: לקידוש היום, שני: להגדה וחצי הלל, שלישי: לברכת המזון, ורביעי: לסיום הלל.

טעמים לתקנת ארבע כוסות – כנגד ארבע לשונות של גאולה ואלו הם: א. "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" .86 ב. "והצלתי אתכם מעבודתם". ג. "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה". ד. "ולקחתי אתכם לי לעם" .87 טעם אחר: לזכר ד' דברים שלא שינו ישראל במצרים ובזכותם נגאלו, ואלו הם: שמם, לשונם, שהיו גדורים בעריות, ושלא היה בהם דלטוריא [מלשינים]. א. כוס ראשונה כוס של קידוש כנגד לא שינו את שמם: לא שינו את שמם כדכתיב 88 "ישראל ירדו ישראל יצאו", ולכן מברכים עליו "מקדש ישראל". ב. כוס שניה על ההגדה, כנגד לא שינו את לשונם– כיון שלא שינו את לשונם, לכן אנו נגביר את לשוננו ונודה לשם ונספר שבחיו בפינו ובלשוננו. ג. כוס שלישית לברכת המזון, וכנגד גדורים מעריות – לפי שהיו ישראל גדורים מעריות, וכנגדו ברכת המזון שהוא על הלחם, ולחם לישנא מעליא של עריות , כמו שנאמר ביוסף 89 "כי אם הלחם אשר הוא אוכל" וביאר רש"י 90 כי אם הלחם היא אשתו. ד. כוס רביעית על ההלל, כנגד שלא היה בהם דילטוריא – לא היו אנשים שמגלים סודות, ולכן אומרים את ההלל שנאמר בו "לא לנו וגו' למה יאמרו הגוים" [דילטוריא]. טעם אחר: כנגד ד' כוסות של פורעניות שעתיד הקב"ה לשפוך על אומות העולם, וכנגדם ד' כוסות של נחמה שישקה את ישראל .91

טעם אחר: כנגד ד' מלכויות ששעבדו את ישראל אחרי יציאת מצרים, ואלו הן : בבל, מדי, יון, וגלות האחרונה אדום .92

טעם אחר: כנגד ארבע כוסות שהוזכרו בפרשת חלומו של שר המשקים, וכנגד הכוס החמישי שהיה ביד פרעה כדכתיב 93 "ויתן את הכוס על כף פרעה" יש מוזגים כוס חמישי .94

טעם אחר: כוס ראשונה אשר בחר בנו בימי אברהם, כוס שניה, הודאה על גאולת מצרים, כוס שלישי כנגד זמן הגלות, כוס רביעי כנגד הגאולה העתידה .95

מקורות

.86שמות ו , ו -ז . .87 ירושלמי פסחים פרק י ה"א. .88 ויק"ר לב ה, במדב"ר יג ט. .89 בראשית לט ו . .90 שם ד"ה כי אם. .91 ירושלמי פסחים פרק י ה"א. .92 ירושלמי שם. .93 בראשית מ כא. .94 ירושלמי שם, רש"י פסחים קח, א. .95 מטה משה תרז.

טעם אחר: כוס ראשונה על שנצלו משיעבוד מצרים, כוס שניה על יציאת מצרים, כוס שלישית שעשה בהם שפטים, כוס רביעית על מתן תורה 96 [שמעתי פי' נאה וכנראה זה כונת המ"מ – איתא בירושלמי שצריך להזכיר באמת ויציב ארבעה דברים, מכת בכורות היציאה עצמה קריעת ים סוף וקבלת עול מלכות שמים, ואכן כל ד' דברים אלו נמצאים בברכה השלישית של ק"ש גם בשחרית וגם בערבית, דהיינו כל אלו מרכיבים יחד את יציאת מצרים, ובמשנ"ב כ' שאולי הם מעכבים, א"כ כנגד ד' אלו תקנו ד' כוסות. והן הן הדברים[.

טעם אחר: כנגד ד' תיבות שבשם הוי"ה .97

טעם אחר: כנגד ד' שצריכים להודות יורדי הים, הולכי מדבריות, יוצא מבית האסורים, וחולה שנתרפא וכולם היו ביוצאי מצרים שירדו בים סוף, והלכו במדבר, ויצאו ממצרים שהיה בית האסורים ובמתן תורה נתרפאו כל החולים.

טעם אחר:' כוסות כנגדד ד ' אמהות שרה, רבקה, רחל ולאה , ופסח מצה ומרור כנגד ג' אבות, כי בזכות האבות ואמהות נגאלו אבותינו .98

ד' כוסות הטעם שתקנו ד' כוסות משל יין ולא משאר מיני משקה או אגוזים

או כל פרי אחר: לפי שעיקר התקנה היא לומר שירה ואין אומרים שירה אלא על היין .99

המשך חכמה מבאר שהרי ישראל נגאלו בזכות שהבדילו עצמם מן המצרים, כדאיתא בהגדה מלמד שהיו מצוינים שם ועל זה מורה היין דאין הוראה על ההבדלה יותר מהיין .100

טעם אחר: לפי שתקנו ד' כוסות זכר לד' לשונות, ואין הדמיון במספר בלבד, אלא הלשונות הם אופנים שונים של הצלה, תחילה "והוצאתי" אתכם מסבלות מצרים, ואח"כ "והצלתי" אתכם מעבודתם, ואחר כך "וגאלתי", שהיא תוספת שמחה, עד ש"ולקחתי" אתכם לי לעם, שהיא מעלה היותר גדולה , שהקריב אותנו אליו וזהו הדמיון ליין, לפי שבאגוזים או שאר פירות אין הטעם בפרי השני יותר מהראשון, ורק דבר אחד יש שהוא

ושמחה זו מתרבה מכוס לכוס, לכן תקנו ד' כוסות של יין לד' לשונות שגם בהם יש תוספת של גאולה בכל אחד .102

הסבה

שותים ארבע כוסות בהסבה, והטעם דבעי הסבה בכל ד' כוסות, לפי שאמרו בגמרא בפסחים 103 "איתמר משמיה דרב נחמן צריך הסבה, ואיתמר משמיה דר' נחמן אין צריך הסבה, ולא פליגי הא בתרתי כסי קמאי, הא בתרתי כסי בתראי, השתא דאיתמר הכי ואיתמר הכי אידי ואידי בעי הסבה.

מקורות

.96 מטה משה תרז. .97 מטה משה תרז. .98 פסחים קיז ובתוס' שם קח, ב ד"ה היו. .99 חת"ס. .100 שמות פרק ו פסוק ו . .101 תהילים קד, טו. .102 הגרשז"א קובץ קול תורה חוברת מ' ניסן תשנ"ו, שלמי מועד פרק עח. .103 קח, א.

ברכה על כל כוס

מנהג בני אשכנז כשיטת הרמ"א 104 שמברכים על כל כוס וכוס, והטעם: לפי שיש הסח הדעת מהשתייה בין כוס לכוס. טעם אחר: לפי שכל כוס וכוס היא מצוה בפני עצמה .105 כוונה בברכה: וטוב לכוון בברכת הגפן שלא לפטור כוס שניה וכוס רביעית .106 מנהג ספרד כשיטת המחבר 107 שמברכים על כוס ראשונה ושלישית ואין מברכים על כוס שניה וכוס רביעית, והטעם שאין מברך על כוס שניה: לפי שנפטר בברכה הגפן של ברכה ראשונה שהרי כשברך על כוס הראשונה ידע שישתה כוס שניה, ועל כוס רביעית לא מברך לפי שנפטר בברכה שבירך על כוס שלישית .108 הטעם שמברך על כוס ראשונה ושלישית: כוס ראשונה פשוט דמברך כוס שלישית לפי שמברכים ברכת המזון אחר כוס שני והוא גמר וסילוק מכל מה שאכל ושתה עד ברכת המזון, וברכת המזון נחשבת כהיסח הדעת ולכן חייב לברך על כוס שלישית .109 כוונה בברכה: כשמברכים על כוס ראשון יכונו לפטור גם את הכוס השניה, וכן שמברכים על כוס שלישית יכונו לפטור גם את הכוס הרביעית .110

ברכה אחרונה

אין מברכים ברכה אחרונה 111 [מלבד כוס רביעית], והטעם: לפי שסומך על מה שיברך בברכת המזון לבסוף ,112 ועוד דהרי יברך ברכה אחרונה אחר ברכת המזון .113 טעם אחר: שהרי אם ירצה לשתות בין כוס ראשונה לשניה הרשות בידו 114, לפיכך לא יברך אחר כוס ראשון, כדי שתעלה ברכה ראשונה גם על הכוסות שרוצה לשתות בין כוס ראשונה לכוס שני, דאם יברך אחר כוס ראשונה יתחייב לברך כשיבא לשתות אחריו, ונראה כמוסיף על הכוסות .115 ולכתחילה ימהרו בין כוס ראשונה לכוס שניה שלא יעברו יותר מע"ב דק' שהוא שיעור עיכול .116

הטעם שאין מברכין ברכת המצוות

הטעם שלא תקנו ברכת המצות על ארבע כוסות כמו שמברכים על נר חנוכה שהוא מדרבנן, לפי שאין המצווה על ארבע כוסות שהרי ב' כוסות של קידוש וברכת המזון מחויבים כשאר יו"ט ,117 כעין זה כתב באבודרהם 118 שאין המצווה על ד' כוסות שהרי כוס אחת היא של קידוש ככל שבת ויו"ט, ולברך על שלוש כוסות אי אפשר שהרי איכא ארבע כוסות.

טעם אחר:לפי שכל כוס מצווה בפני עצמה 119שאם שתה בבת אחת לא יצא ע"כ אין לברך .120

טעם אחר: משום שחוששים שמא ישתה וישכח להסב על אחד מהכוסות ויצטרך לחזור ולשתות, ויתעצל121 ולא יחזור ונמצאת ברכתו ברכה לבטלה .122

מקורות

.104 תעד א, משנ"ב שם ס"ק ד. .105 לבוש תעד א. .106 פרי מגדים משב"ז תעג א. .107 תעד א. .108 משנ"ב תעד ס"ק א. .109 שו"ע תעד א, שו"ע הרב, משנ"ב שם ס"ק א. .110 חיים לראש - קדש. .111 שו"ע תעג ב. .112 ט"ז תעג ס"ק ב, משנ"ב שם. .113 משנ"ב שם. .114 משנ"ב תעג ס"ק יא. .115 לבוש תעג, ג. .116 הגריש"א אשרי האיש פרק ס מג. .117 מהרי"ל סדר הגדה יח. .118 סדר הגדה. .119 הרי"ף פרק ערבי פסחים כד, א. .120 אבודרהם שם, רוקח רפג. .121 כדאמרינן בשו"ע תעד ז . .122 ספר ליקוטי שושנים קיצור הטעמים עמוד תקמח.

טעם אחר: לפי שאינה ברכה ניכרת שהרי כל השנה שותים יין, ולכן לא תקנו ברכה על זה .123

טעם אחר: שמא ישתכר מהיין ולא יוכל לקיים מצות ד' כוסות ונמצאת ברכתו לבטלה .124 טעם אחר: לפי שכל מצוה שיש בה ברכה בגוף המצווה לא תיקנו על זה ברכה , כשם שלא תקנו ברכה על ברכת המזון אקב"ו לברך ברכת המזון, משום שלא מתקנים ברכה על ברכה, לכן לא תקנו ברכה על ד' כוסות שכן הברכות שמברכים על הכוסות הם מגוף המצוה .125

הדחה בין כוס לכוס

כוס ראשונה: בשו"ע 126 לגבי כוס של קידוש כתב: "וישטוף וידיח הכוס במים ואם הוא נקי ואין בו שיורי כוסות א"צ" וכתב במשנ"ב 127 "אם הוא נקי וצח", וכתב בכה"ח 128דבליל פסח יש לשטוף ולהדיח את הכוס של קידוש אף שהיא נקיה משום הידור מצווה,

כוס שניה אין צריך שטיפה, והטעם:לפי שכבר שטפה לקידוש .129 כוס שלישית במשנ"ב 130כתב שצריך שטיפה והדחה , וז"ל "ומוזגים לו כוס שלישית , וצריך הדחה ושטיפה אם אינו נקי", [הדחה בתוך הכוס, שטיפה מחוץ לכוס 131] והוסיףשאף מי שאינו נוהג כן בכל השנה לראות אם הוא נקי בלילה הזה יזהר משום הידור מצווה.

ובתרומת הדשן מובא שנהג להדיח בין כוס לכוס וכן מובא בלקט יושר 132 שמהרא"י נהג לשטוף בין כוס לכוס.

במנהגי המזיגה

מזיגה על ידי אחר, יש הנוהגים שאין עורך הסדר מוזג לעצמו אלא אחר מוזג לכוסו ,133 והטעם: משום דרך חירות כאדון שאחרים משרתים אותו ,134 ויש שכתבודבעה "ב לאו דווקא אלא הוא הדין בשאר המסובים דנוהגים דרך חירות שאחד מוזג לשני .135 ויש שנהגו למזוג לעצמם וכך נהג הגריש"א .136 יש שכתבו הטעם: לפי שכשנאמר דין למזוג אחד לשני נאמר במזיגה של פעם שהיו צריכים לערב מים ביין כדי שיהיה טעם יין ראוי והוי טירחא ולכן אמרו שאחד ימזוג לשני כדרך חירות, אבל היום שאין טירחא אלא שופכים את היין לכוס אפשר לעשות לבד .137

שתה ד' כוסות בבת אחת

ד' כוסות נתקנו על סדר ההגדה ולכן אם שתהבבת אחת לא יצאידיחובה 138. וכן אם שפך כולם בכוס אחד ושתה לא יצא ידי חובה, ואפילו הפסיק ביניהם ואמר

מקורות

.123 ע"פ מגן אברהם תצב ס"ק א בטעם שאין מברכים על משלוח מנות משום שאינו ניכר ה"ה הכא שו"ת ערוגת הבושם או"ח ס' כז, ספר מקור הברכה. .124 ע"פ החת"ס או"ח נב, ספר פקודת אליעזר ס' תעג. .125 ספר מעגלי צדק סדר פסח דף קטו . .126 תפג א. .127 שם. .128 קפג. .129 משנ"ב תעג ס"ק סח . .130 תעט ס"ק א. .131 שו"ע קפג א לענין כוס של ברכת המזון. .132 עמוד 86. .133 רמ"א תעב א. .134 לבוש תעג א, דברי משה שם. .135 ויגד משה סימן ו, אות יא. .136 הגדה של פסח של רבינו פסקים והנהגות. .137 עיין ויגד משה סימן ו יא. .138 טושו"ע תעב א.

ההגדה לא יצא, והטעם: דביענן ד' כוסות, וכן אם שתה כוס רביעית אחר כוס שלשית ,139 לא יצא ידי חובה - וצריך לחזור ולשתות ד' כוסות על הסדר .140

כוס נאה: יכין כל אדם כוסות נאות כפי אפשרותו, והטעם: משום זה אלי ואנוהו,

ובפרט בליל פסח שצריך לנהוג בו מנהג בני מלכים .141

שיעור הכוס: לא יפחות מרביעית שיעור רביעית, לשיטת הגר"ח נאה 86 גר'

וסימנך "כוס", ולשיטת חזו"א הוא 150 גר' וסימנך "כוס הגון".

שיעור שתיה: לכתחילה בעי לשתות כל הכוס, ובדיעבד סגי ברוב, בכוס שמחזיקה

רביעית אע"פשכל השנה סגי לשתות לכתחילה רוב רביעית בד' כוסות לכתחילה ישתה כולה , והטעם: כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה לכו"ע, כוס גדולה [שמחזיקה כמה רביעיות[ י"א שצריך לשתות רוב כוס אפילו שמחזיקה כמה רביעיות, ולכתחילה מי שאין דעתו לשתות הרבה לא יקח כוס גדולה כדי לחוש לדעה זו .142

זמן השתיה: השו"ע כותב שישתה שלא בהפסק גדול דהיינו יותר מכדי אכילת

פרס, ולכתחילה - יש לחוש שלא לשהותבשתיתרוב הכוס יותר מכדי שתית רביעית, וטוב לשתות רוב רביעית בבת אחת .143

חיוב ד' כוסות – אפי' אין לו מזון ב' סעודות ימכור ויקנה בכדי שיהיה לו ד' כוסות ,144 והחיוב כוס לכל אחד ואחד.

נשים בד' כוסות

חיוב ד' כוסות גם על נשים, והטעם: שאף הן היו באותו הנס 145, ביאור באותו הנס, רש"י 146 מבאר דהיינו שהיו מעיקר הנס כמו שאמרו חז"ל 147 בזכות נשים צדקניות שבאותו דור נגאלו ישראל ממצרים, ולפי שהטיבו עם ישראל הטיבו עימהם שיהיה עליהם חובה, כי גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה [וכן חנוכה שנעשה הנס על ידי יהודית ובפורים הנס נעשה על ידי אסתר[ והתוס' 148 מפרשים כפשוטו שהיו בנס יציאת מצרים.

קטנים

תינוקות שהגיעו לחינוך מצווה ליתן לפניהם כוס ,149 והטעם: שגם הם נגאלו ,150 טעם אחר: לפרסם הנס .151

והטעם שחייבו חכמים במצוות ד' כוסות יותר משאר מצוות עד שחייבו אותה אף לענים ולנשים ולקטנים שהגיעו לחינוך משום שיש במצווה זו משום פרסום הניסים, וכמו שהחמירו מטעם זה במצוות נר חנוכה .152

מקורות

.139 משנ"ב תעב ס"ק כה בשם פרמ"ג תעט עיין באה"ט ד"ה על הסדר. .140משנ "ב תעב ס"ק כו . .141 סידור האר"י, הגדת חיים לראש. .142 משנ"ב תעב ס"ק לד. .143 משנ"ב תעב ס"ק לד. .144 גמ' ריש ערבי פסחים קב, ב. .145 פסחים קח, א. .146 פסחים קח, ב. .147 סוטה יא, א. .148 פסקחים קח, ב ד"ה היו. .149 שו"ע תעב טו. .150 רשב"ם פסחים קח, א ד"ה ואחד. .151 לבוש תעב טו. .152 ביאור הלכה תרנו ד"ה אפילו.

בדיני היין

יין אדום: בירושלמי 153 מבואר שמצווה מן המובחר לקחת יין אדום שהוא משובח ביותר כדכתיב 154"אל תרא יין כי יתאדם", טעם אחר: זכר לדם, שהיה פרעה שוחט את ילדי ישראל לרחוץ את פצעיו ,155 טעם אחר: זכר לדם הפסח, ודם המילה, שנצטוו בהם ישראל במצרים ובזכותם נגאלו ממצרים ,156 טעם אחר: זכר למכת דם של מצרים, וכשם שלוקחים חרוסת זכר לטיט כך לוקחים יין אדום זכר למכת דם ,157 טעם אחר: זכר לדם שנתנו ישראל על המשקוף והמזוזות במצרים 158, ואם ראה שהיין הלבן יותר משובח יקח הלבן .159

לערבב יין אדום ביין לבן: דעת הגרשז"א 160 דיש להימנע מלערבב יין אדום בלבן משום צובע, ואפילו שאין צביעה באוכלין מ"מ כאן כוונתו לצביעה בכדי לקיים מצוה מן המובחר של יין אדום .161

מיץ ענבים – נחלקו הפוסקים אם יוצאים ידי חובת ארבע כוסות בשתית מיץ ענבים, הגרשז"א כתב שאפשר לצאת ידי חובה אפי' במיץ ענבים, והטעם: דגם על ידי שתית מיץ ענבים יצא ידי חירות והרגשת חירות היא עיקר שם יין שחובה לשתות לד' כוסות .162 וכן כתב הגר"ח קניבסקי 163 שיוצא לכתחילה במיץ ענבים למי שקשה לו יין, ומרן הגרי"י קניבסקי אמר שאינו שותה מיץ ענבים לארבע כוסות מפני שהם כמו מים מתוקים ואין להם טעם יין ,164 והגריש"א כתב שלכתחילה אין ראוי לקיים מצוות ד' כוסות במיץ ענבים דאין זה דרך חירות 165 ואם יערב במיץ ענבים יין עד שירגיש את האלכהול היטב יוצא ידי חירות 166. וכל אדם שקשה לו יין יוצא במיץ ענבים דזה דרך חירות שלו .167

שתיה בין הכוסות

בין כוס ראשונה לכוס שניה מותר ,168 והטעם: לפי שמעורר את התאבון ,169 בין כוס שלישית לכוס רביעית לא ישתה, והטעם שאסור אחר כוס שלישית משום שנראה כמוסיף על ד' כוסות, כיון שאין הטעם שמגררי ליבא שהרי אכל כבר ,170 טעם אחר: לפי שמבטל טעם המצה שבפיו ,171 טעם אחר: משום שחוששים שישתכר, ואע"פ שמשוכר ועומד שהרי שתה הרבה כוסות בתוך הסעודה יין בתוך הסעודה אינו משכר, ויין שלאחר הסעודה משכר .172

מקורות

.153 פסחים פרק י' ה"א, בבלי פסחים קח, ב בשם ר' יהודה, שו"ע תעב יא. .154 משלי כג, לא. .155 כל בו, קיצור שולחן ערוך קיח א, או"ז הלכות פסחים רנו. .156 אור זרוע רנו. .157 פרי מגדים תעב, א"א ס"ק יג. .158 קמחא דאבשונא. .159 טור תעב. .160 בהליכות שלמה ט, ה. .161 עיין שם אורחות הלכה 37. .162 הליכות שלמה פרק ט יא, דבר הלכה שם כה. .163 הגדה של פסח עם פסקי רבינו . .164 אורחות רבינו ח"ב עמ' ס. .165 הלילה הזה עמ' 9. .166 שבות יצחק פ. .167הגריש"א פסקי הלכות עמוד לג. .168 שו"ע תעט א. .169 פסחים קז, ב ברש"י ד"ה בין הכוסות. .170 פסחים קח, א רש"י ד"ה בין שלישי. .171 תוס' פסחים קיז, ב. .172 ירושלמי פסחים ה"ו, משנ"ב תעט ס"ק ה.

דיני הסבה

אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב .173

הטעם בהסבה: לפי שבכל דורודור חייב אדם לראותאתעצמוכאילו יצא עכשיו ממצרים, ולכן צריך לישב בהסבה כדרך חירות, שכן דרך המלכים הגדולים להסב בשעת סעודתם .174

הדברים שצריכים הסבה: ד' כוסות, שני הכזיתים דאכילת מצה, כורך, ואכילת האפיקומן .175

טעם ההסבה באכילת מצה: משום שדרך בני חורין להסב, והמצה היא זכר לגאולה .176 טעם ההסבה בכורך:לפי שהלל היה יוצא בכך ידי חובת מצה ובודאי שהיה מיסב, ואף שיש בכריכה מרור ואין מסיבים באכילת מרור, מ"מ אין איסור להסב אלא שאין צריך להסב .177

טעם ההסבה באכילת האפיקומן: כיון שאפיקומן הוא זכר לקרבן פסח, והפסח שבא לשם חירות בעי הסבה .178

טעם אחר: ע"פ דברי התוס' 179 דמספקא ליה אי כזית ראשון עיקר המצוה דמצה, או כזית אחרון עיקר המצוה, לכן כתבו להסב בשניהם.

טעהם ההסבה בד' כוסות: לפי שאמרו בגמרא, 180 "איתמר משמיה דרב נחמן צריך הסבה, ואיתמר משמיה דר' נחמן א"צ הסבה, ואמרו בגמ' ולא פליגי הא בתרתי כסאי קמאי , הא בתרתי כסאי בתראי, השתא דאיתמר הכי אידי ואידי בעי הסבה". הטעם שאין אומרים ספק דרבנן לקולא, שהרי מצוות הסבה מדרבנן וקימ"ל דספק דרבנן להקל: הר"ן בשם י"א מיישב דהכא כיון דלא מיטרח עבדינן לרווחא דמילתא .181 הר"ן מישב: שלא אומרים ספק דרבנן לקולא במקום שעוקר את התקנה כמו בד' כוסות דאם נלך לקולא באיזה ב' כוסות נקל יותר, ואם נקל בתרויהו שלא יצטרכו הסבה א"כ מעקרה מצות הסבה .182

טעם אחר: דלא אמרינן ספק דרבנן לקולא אלא במקום שמצאנו מחלוקת תנאים בדין, אבל במקום שלא מצאנו מחלוקת אלא יש ספק על מה הדבר נאמר כמו בד' כוסות בזה לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא .183

צורת ההסבה: ישב מוטה לאחוריו דרך חירות ויסב לצד שמאל, והטעם: כדי שלא יקדים קנה לוושט ויבוא לידי חניקה ,184 טעם אחר: לפי שביד ימין משתמש בו כדי לאכול ואם יטה יקשה לו בהרגלו ואין זה דרך חירות כשאינו יכול לאכול כהרגלו .185 אופני הסבה: מי שיש לו כסא שיש בו ידיות יכול להשען לצד שמאל ע"ג הידיות ואפילו בלי כר, כסא שאין בו ידיות לא מספיק לנטות לצד שמאל מבלי להשען שאין זה הסבה רק שיסובב כסאו שהמשענת היא קצת לצד שמאל ואז יכול להשען עליו .186

מקורות

.173 משנה ריש ערבי פסחים. .174 רמב"ם חו"מ ז ו. .175 רמב"ם חו"מ ו ז. .176 גמרא פסחים קח, ב. .177 בית יוסף תעה. .178 שבלי הלקט. .179 פסחים קכ, א ד"ה באחרונה. .180 פסחים קח, א. .181 פסחים כג, א בדפי הריף ד"ה והשתא. .182 הוב"ד בכסף משנה הלכות חמץ ומצה פ"ז ה"ט . .183 שלטי גיבורים על המרדכי ע"ז אות י. .184 גמ' פסחים קח, א עיין רשב"ם ד"ה שמא יקדים בסופו. .185 גמ' פסחים קח, א, משנ"ב תעב ס"ק י. .186 הגר"נ קרליץ עלון מים חיים גליון

הסבה בשעת שתייה: לכתחילה צריך הסבה בשעת כל השתיה, וכיון שהכוס מלאה כשלוקחים אותה לפה היין נשפך, לכן בדרך עצה טובה אפשר ליתן מקצת מהיין לתוך הפה כשיושב עדיין ישר ולאחר מכן להסב ורק אחר כך לבלוע היין נמצא שבליעת היין היתה בהסבה .187

הסבה ליד שולחן: לכתחילה יש להסב ליד שולחן שזהו חלק מההסבה 188 ולכן הרוצה לשבת על גבי ספה יניח לפניו שולחן קטן או שרפרף כדי שיחשב כהסבה ליד שולחן ובדיעבד אין מעכב .189

הדברים שאין צריכים הסבה: כרפס, ומרור.

הטעם בכרפס: כיון שאינו אלא טעימה בעלמא. טעם אחר:שאין אכילה זו כשאר אכילות ליל הסדר אלא עיקרו כדי שישאלו התינוקות .190 טעם אחר: לפי שכרפס אותיות ס' [ריבוא שעבדו] [ב]פרך והוא רמז לשיעבוד לכן אין להסב באכילתו כדין מרור .191

הטעם במרור:מרור א "צ הסבה לפי שהוא זכר לעבדות .192 אמירת הברכות בהסבה - אין להסב בשעת אמירת הברכות, והטעם: לפי שאמירת ברכה צריכה להיות בכבוד ראש ובמורא לכן אין לאומרה בהסבה .193 אמירת ההגדה בהסבה: מפני כבוד ההגדה אין לומר ההגדה בהסבה אלא באימה ויראה .194

נשים בהסבה

לבני אשכנז נשים אינם מסבות, והטעם: משום דאימת בעלה עליה 195, ומבאר הרשב"ם שכפופה לו ,196 הרשב"ם בפסחים 197 כתב טעם נוסף: דלאו אורח ארעא לאשה למיזגא, טעם אחר: לפי שהאשה טרודה בתיקוני המאכלים והכנתם ומשום כך פטורה .198 ונפק"מ בין הטעמים: באשה אלמנה, או גרושה, שלטעם א' משום אימת בעלה צריכה הסבה , ולטעם של הרשב"ם דלאו אורח אינה צריכה הסבה .199

ואשה חשובה צריכה להסב ,200 והטעם: לפי שאין בעלה מקפיד עליה, ועוד שדרכה להסב בכל השנה ואינה טרודה בהכנת המאכלים לפי שיש לה עבדים ושפחות ,201 וכתב הרמ"א "ומיהו כל נשים שלנו חשובות הם" 202 ומה שנהגו הנשים לא להסב משום שסמכו על דברי הראבי "ה דכתב דבזמן הזה לא בעי הסבה שאינה דרך חירות .203

מנהג בני ספרד: נוהגים שהנשים מסבות דסברי כשיטת המרדכי שכל הנשים מיקרי חשובות .204

מקורות

.187 הגראי"ל שטיינמן הובא בגליון מים חיים 210. .188 חידושי ר' חיים סטנסיל פסחים צט, א. .189 הגריש"א. .190 מטה משה תרכה. .191 סדר הערוך פרק לט. .192 גמרא פסחים קח, ב, וברש"י ד"ה מרור. .193 הגרשז"א בהליכות שלמה פרק תשיעי דבר הלכה מד. .194של "ה, חיי אדם תעג ס"ק לח, משנ"ב תעג ס"ק א. .195 רשב"ם פסחים קח, א ד"ה אימת בעלה. .196 הובא בב"י תעב. .197 דף קח, א. .198 תלמידי הרשב"א פסחים קח, א. .199 בית יוסף שם בשם הרא"ש פסחים כ, א. .200 פסחים קח, א. .201 רוקח פג, רבינו מנוח חו"מ ז, ח. .202 טור תעב. .203 דרכי משה תעב ב. .204 שו"ע תעב ד בשם המרדכי ריש פרק ע"פ ורבינו ירוחם.

הטעם שהאנשים לא סמכו להקל כשיטת ראבי"ה שכתב שטעם להסבה משום חירות והיום אין זה דרך חירות כיון שמעיקרה שנתחייבו חיוב הסבה לא נתחייבו בכך הנשים הואיל ולא היה דרכם להסב, ורק לנשים חשובות תקנו להסב וא"כ דבר זה תלוי במנהג , וא"כ גם שאמרו חכמים שנשים שלנו חשובות וצריכות להסב אין הכוונה שחזרו לעיקר חיוב הסבה כמו אצל אנשים אלא השתנה המנהג, ולכן כתב הרמ"א שנשים סמכו עצמם על דברי הראבי"ה דבזמנינו אין הדרך להסב וא"כ פטורות מהסבה דכך הוא התקנה מדור דור שתלוי במנהג משא"כ תקנת הסבה באנשים .205

הסבה בן לפני אביו – בן אצל אביו צריך להסב אע"פ שהבן חייב בכבודו ובמוראו .206 והטעם משום דאין הבן כפוף כ"כ לאביו ,207 טעם אחר: לפי שדרכו של אב למחול על כבודו לבנו .208

לבקש רשות מאביו – המשנ"ב כתב שאין צריך לבקש רשות דמסתמא מחיל ליה .209 ויש שחולקים וסוברים דבעי בקשת רשות מאביו .210

בדיני הסבה – אכל מצה בלי הסבה, לא יצא ידי חובה ויאכל שוב בלי ברכה .211

בד' כוסות: שתה כוס ראשונה ושניה בלי הסבה חוזר ושותה, ואינו נראה כמוסיף על הכוסות כיון שמותר לשתות בין הכוסות, ובכוס שלישי ורביעי אינו חוזר .212

הטעם שלא תקנו ברכה על מצוות הסבה: לפי שחכמים לא תקנו ברכה רק היכן שמעשה המצווה הוא כל המצוה , כגון אכילת מרור משא"כ בהסבה שכל טעם ההסבה הוא כדי להראות את עצמו כאילו יצא ממצרים, אין עצם המעשה מצוה, אלא תוצאת המעשה ובאופן שכזה לא תקנו ברכה .213

מקורות

.205 הגרשז"א בהליכות שלמה פרק ט דבר הלכה שם מ. .206 שו"ע תעב ה. .207 רשב"ם פסחים קח, א. .208 מאירי פסחים קח, א, מג"א תעב ס"ק ו . .209 תעב ס"ק יד. .210 מהרי"ל ב"ח תעג ד. .211 שו"ע תעב ס"ק ז, משנ"ב שם ס"ק כב. .212 שם. .213 עיון המועדים עמוד קכא.

סדר קערת ליל הסדר (הקצר)

לרמ"א: לפי סדר מצוות הלילה, וישים ראשון את הכרפס ומי מלח, מצות, מרור וחרוסת, זרוע וביצה, והטעם: כדי שלא יעבור על המצוות .214 והמנהג הוא לסדר כשיטת הארי ז"ל: יניח שלוש מצות ועליהם את הקערה ויניח למעלה מימין זרוע וביצה משמאל , מתחת להם באמצע יניח את המרור, מתחת יניח את החרוסת מימין וכרפס נמוך קצת משמאל, ומתחת באמצע את המרור של כורך [החזרת] .215

לדעת הגר"א: יניח מרור מימין, חרוסת משמאל, מצות באמצע, זרוע למטה מימין ביצה משמאל .216

והטעם שאין את החסרון דאין מעבירים על המצוות לשיטה זו: חרוסת משום דהוי רק זכר בעלמא, והמרור כיון שאין חביב אצל אדם ואין לו דין קדימה לענין ברכות הנהנין לכן אין מקפידים אם יצטרך לעבור עליו .217

ג' מצות : הטעם שמביאים לפניו ג' מצות, ב' מצות בשביל לחם משנה ככל שבת

ויו "ט, והמצה השלישית בשביל לחצות לשנים, חצי אחד בשביל לקיים מצות "לחם עוני " מה דרכו של עני בפרוסה אף אנו בפרוסה, והחצי השני לאפיקומן .218 ועוד ג' מצות רמז לשלושת אבות ,219 ועוד זכר לג' מיני לחמי תודה שהיוצא מבית האסורים חייב להביא 220, ובני ישראל יצאו מבית האסורים ממצרים ,221 ועוד זכר לג' סאין קמח סולת ששרה אמנו אפתה לאורחים באלוני ממרא ואותו היום 222 פסח היה .223

מקורות

.214 שו"ע תעג א. .215 ערוה"ש תעב יא, באר היטב תעג ח. .216 מעשה רב קפא. .217שו "ע הרב כו . .218 פסחים טז, א, רשב"ם ותוס' שם. .219 דעת זקנים שמות יב ח. .220 ברכות נד, ב. .221 מהר"ל סדר הגדה ד, המנהיג סימן סט. .222 רש"י בראשית יט, ג. .223 דעת זקנים מרבותינו בעלי התוספות, מעשה רוקח נח בשם רב שרירא גאון.

חזר

חרוס כרפס

בי‰

ל„ע ‰ריז"ל

מרור

זרוע

מ‰

חרוס

בי‰

ל„ע ‚‰ר "

מרור

זרוע

ל„ע ‰רמ"

ו מ '‚

מרור חרוס

בי‰

כרפס ומי מלח

ו מ '‚

זרוע

מרור: זכר "לוימררו את חייהם בעבודה קשה". חרוסת: זכר לטיט שהיו משתעבדים בו אבותינו, וטובלים בו את המרור .224 עוד

טעם: כדילהמית את הקפא [מין תולעת והוא מת על ידי החרוסת] במרור שלא תזיקנו .225

כרפס: לוקח ירק ששמו כרפס, ומנהגינו שאין מקפידים על ירק כרפס ולוקחים

ירק שברכתו אדמה, במנהגיו - המנהג המצוי הוא תפוחי אדמה מבושלים ,226 יש שנוהגים לקחת מלפפון ,227 יש שלוקחים צנון 228 ובקיצור שולחן ערוך 229 כתב שהוא המין המובחר לקחתו לכרפס, יש שלוקחים פטרוזיליה 230, יש שלוקחים סלרי 231, יש שלוקחים שומר על פי דברי רבינו מנוח על הרמב"ם חמץ ומצה 232 שהשומר טוב לעוברות ומניקות מה שאין כן הכרפס, וטוב לקחת ירק זה רמז שלילה זה הוא ליל שימורים .233

חומץ או מי מלח: לטבול בהם את הכרפס, והטעם בטבילה: כדי שישאלו

התינוקות, ועדיף ליקח מי מלח, והטעם: משום שרומז ליסוד וכתיב "ברית מלח" .234

שני תבשילים: משחרב בית המקדש תקנו חכמים שיהיו על השולחן בשעת

אמירת ההגדה שני מיני תבשילים אחד זכר לקרבן הפסח והשני זכר לקרבן חגיגה שהיו מקריבים בזמן שבית המקדש היה קיים ,235 ונהגו שאחד מהתבשילים יהיה בשר ויהיה מפרק הנקרא זרוע והשני ביצה 236. ויש שכתבו הטעם בשני תבשילים: כנגד ב' שלוחים משה ואהרון ששלח הקב"ה במצרים .237

זרוע: נהגו לקחת לתבשיל זרוע, והטעם: לזכר שגאלם הקב"ה בזרוע הנטויה

כדכתיב 238 "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה" .239

אופן הכנת הזרוע:צולים אותו ע"ג גחלים, זכר לפסח שהיה נצלה בשפוד .240 ואע"פ שהפסח היהניצלה על גבי שיפוד של רימון כיון שטורח לחזר אחריו לפיכך די בצליה ע"ג גחלים 241 והיום המנהג לצלות את הזרוע ע"ג כירת הגז 242, וכן נהג הגרשז"א .243

ביצה – זכר לקרבן חגיגה שהיו מקריבים בי"ד ונאכל עם הפסח, וביצה מלשון בעא

כלומר "בעי רחמנא למפרקינן" ,244 ביאור: שמבקשים שהקב"ה שיוציאנו מהשעבוד,

מקורות

.224 הכנת החרוסת עיין במרור. .225 תוס' פסחים טו, ב בד"ה קפא. .226 ערוה"ש תעג י. .227 קנין תורה ח"ד סימן נג. .228 מחזור ויטרי סט. .229 קמח ב. .230 מג"א תעג יד. .231שו "ת חת"ס או"ח קלב. .232 פרק ח ה, ב. .233 בא"ח סימן כז . .234הגדת מהר"ל מפראג . .235 פסחים קיד, א. .236 שו"ע תעג, ד. .237 חק יעקב תעג ט בשם הרוקח רפז . .238שמות ו , ו . .239 מהרי"ל סדר הגדה ו . .240 ט"ז שם. .241 משנ"ב תעג ס"ק כט. .242 ויגדמשה ג ז. .243 שלמי מועד פרק עח, וכן מובא בקובץ מבית לוי. .244 מהרי"ל סדר הגדה ו, קצוש"ע קיח ה, משנ"ב תעג ס"ק כג.

הטעם בביצה לפי שהיא מהירה להתבשל .245

טעם אחר:ר לאבלות , לפיזכ שפסח יחול תמיד ביום שיחול בו ליל תשעה באב כמו שדרשו חז"ל במדרש איכה על הפסוק "השביעני במרורים" זה ליל פסח "הרוני לענה" זה ליל ט "ב, ואנו מזכירים החורבן לפי שבטל ממנו מצות הפסח ,246 יש שכתבו זכר לאבלות על חורבן בית המקדש שאין אנו יכולים להקריב קרבן פסח ,247 ויש שכתבו זכר לאבלות לפי שבליל פסח נפטר אברהם אבינו ,248 ויש שכתבו זכר לאבלות ירושלים שראוי לעלות על ראש שמחתנו כדכתיב 249 "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" .250 טעם אחר: לפי שאנשי מצרים אינם אוכלים בשר דם דג וביצים, ובכדי להרחיק מאמונת הבל שלהם נצטוינו להניח בקערה בשר וביצה .251

במנהגי הביצה: יש הנוהגים להניח ביצה עם הקליפה, והטעם: כדי שלא תהא ביצה שעבר עליה הלילה שאסורה באכילה כיון שאין אוכלים את הביצה מהקערה ,252 ויש שמקלפים אותה ,253 ולדינאמה שיעשה הוא טוב.

ביצה מבושלת או צלויה: יכול לקחת ביצה בין צלויה בין מבושלת ,254 והטעם: לפי שביצה זכר לחגיגה וחגיגה באה בין צלי בין מבושל .255

ביצים לכל המסובים: יש שנוהגים לבשל ביצים הרבה לכל המסובים מטעם אבלות 256. ולדעת הגר"א זכר לקרבן חגיגה .257

להטביל במי מלח: יש שמטבלים הביצה במי מלח, ואף שאין עושים יותר משתי טיבולים בלילה זה, כיון שמטביל במי מלח נחשב לאותו טיבול של הכרפס .258

אכילת הזרוע והביצה

הזרוע אינו נאכל בלילה 259 לפי שאין אוכלים צלי בלילה 260 ונהגו לאכלו בסעודת יו"ט ביום 261. ואסור להשליכו לאשפה משום ביזוי מצווה .262

הביצה: הנוהגים לקלפה אוכלים אותה בלילה, והטעם: משום שאסור לאכול ביצה קלופה שעבר עליה לילה. וראוי לאוכלה בתחילת הסעודה .263 ויש שהתירו להניחה עד למחרת משום שליל זה הוא ליל שימורים .264

מקורות

.245 ב"י תעג ב בשם י"א. .246 רמ"א תעו ב. .247 משנ"ב תעב ס"ק כג. .248 מוהר"א אזולאי תעו א. .249 תהילים קלז,ה-ו. .250 סדר היום סדר הגדה. .251 אבן עזרא שמות ח, כב. .252 קובץ מבית לוי ניסן תשע"ג. .253 שלמי מועד פרק עח. .254 הגריי"ק נהג במבושלת, הגדה של פסח עם פסקי רבינו. .255 שו"ע תעג ד, ומשנ"ב שם ס"ק כז כח ולא. .256 ט"ז תעג ד. .257 הובא במשנ"ב תעו ס "ק יא. .258 משנ"ב תעו ס"ק י"ד. .259 ט"ז תעג ס"ק ד. .260 ערהו"ש שם ט, משנ"ב שם ס"ק לב. .261 הגדה של פסח להגריי"ק שכך נהג. .262 הגריש"א הגדה של פסח של רבינו עמוד 46. .263 מהרי"ל מנהגים סדר הגדה י. .264 הגרשז"א בשלמי מועד עח.

בענייני הקערה

זמן סידור הקערה

יש שנהגולסדר את הקערה מבעוד יום, והטעם: כדי שיוכל לאכול מיד כשתחשך ,265 ובקשו"ע 266 מבואר שיסדר מבעוד יום גם הכרים שמסב עליהם, יש שנהגו לסדר לפני הקידוש .267 יש שנהגו לסדר הקערה ולהביאה רק אחרי הקידוש ,268 ויש שנהגו לסדר הקערה רק לאחר טיבול ראשון של כרפס .269

קערה לכל אחד מהמסובים

בשו"ע 270 כתבו מביאים לפני בעה"ב קערה שיש בה ג ' מצות אבל לשאר בני הבית אין צריך להניח כסדר הזה .271 וביאר בשו"ע הרב 272 הטעם: מפני שבעה"ב אומר את ההגדה משא"כ בני הבית שיוצאים בשמיעה אין צריך שיהיה לפניהם. והטעם שנוהגים שאין מניחים אלא לפני בעה"ב אע"פ שכל אחד קורא לעצמו לפי שבזמננו אוכלים יחד ליד שולחן אחד נחשב שהקערה מונחת לפני כל המסובים ורק מפני כבוד בעה"ב היא מונחת לפניו [ולפי זה אם יושבים בכמה שולחנות נפרדים יש להניח קערה בכל שולחן[ .273 ויש שנהגולהניח לכל אחד מהמסובים ג' מצות וקערת ליל הסדר .274

מצה

הפסקה במפית בין המצות – כתב החיי אדם מה שנהגו להפסיק במפה בין המצות הוא מנהג בורות, אלא יכסה המצות ככל שבת ויו"ט במפית מלמעלה ,275 ויש שכתבו להפסיק במפה, והטעם: לפי שבכל מצה מקיימים מצווה אחרת, על העליונה מברך על אכילת מצה, ועל הפרוסה האמצעית מברך המוציא, ועל התחתונה כורך מצה ומרור ואוכל יחד, לכן צריך שכל מצה בפני תהיה עצמה 276 ויש עוד טעמים ע"פ הקבלה.

הכנת המצות: ראוי להכין מקודם הרבה כזיתים של מצות שיספיקו לכל בני הבית ויניח כל כזית בנפרד בשקית נילון, והטעם: כדי שבשעת הברכה יוכל לחלק מיד המצות ולא יהא הפסק בין הברכה לאכילה .277

נישוק המצות: כשאומר "מצה זו" יש שמנשקים המצות והמרור. והטעם: מפני חביבות המצוה .278

נתינת מצות ע"ג השולחן: מלבד הג' מצות שעל גבי הקערה אין ליתן שום מצה על השולחן עד זמן הסעודה ,279 והטעם: דאיך תחשב עקירת הקערה במקום עקירת שולחן אם נשארו על השולחן מצות, והאיך ישאל התינוק .280

מקורות

.265 שו"ע תעב א, מטה משה תכח. .266 קיט ו . .267 אבודרהם סדר הגדה. .268 שו"ע הרב תעג סעיף כה. .269 מעשה רב קצא שכך נהג הגר"א. .270 תעג ד. .271 משנ"ב שם ס"ק יז. .272 תעג ס כד. .273 הגרשז"א שלמי מועד פרק עח. .274מהרי"ל סדר הגדה ד. .275 כלל קל בדיני פסח הקצר. .276 ספר מטעמים. .277 הגריש"א קונטרס דיני פסח וספירת העומר עמוד 14. .278 של"ה, הובא במשנ"ב תעז ס"ק ה, ובבאר היטב תעו א. .279 משנ"ב תעג ס"ק סו. .280מהרי "ל בהגדה.

לזכות במצות: יש כתבו שטוב שיכוונו המסובים לקנות המצות מבעל הבית, והטעם: משום דבעי לכם במצה, כדברי הגמרא 281 שלומדת גזירה שווה לחם לחם ממצות הפרשת חלה למצות אכילת מצה מה להלן משלכם דכתיב עריסותכם אף כאן משלכם, ולכן אין יוצאים במצה גזולה .282

ויש כתבודבזכות מבעל הבית לאכול סגי .283

ויש שלא חששולזה דכי ון שנותן לבני הבית רשות לאכול הוי כאילו מקנה להם ,284 טעם אחר: דאין צורך להחמיר בזה לפי שלא נמצא בפוסקים .285

סידור השולחן

יסדר שולחנו יפה בכלים נאים כפי כוחו .286

כלים נאים: אע"פ שכל ימות השנה טוב להמנע מכלים נאים כדי למעט מיעוט השררה זכר לחורבן, לילות הסדר יש להרבות בכלים, והטעם: לפי שהתורה הזהירה להראות דרך חירות , ואפילו כלים המושכנים מידיו של גוי מותר להניח על השולחן מיוחד לשמוח בראייתם .287

הטעם בהנחת משכונם של גוים:זכר למה שנאמר "וישאילהו וינצלו את מצרים" .288

מקורות

.281 פסחים לח, א. .282 כמבואר בשו"ע תנד ד ע "פ הרא"ש בפסחים פרק ב יח. .283 ספר אמרי בינה להגאון מקאליש חלק או"ח דיני פסח סימן כה. .284 הגרי"י קניבסקי הגדה של פסח עם פסקיו הערה 589, הגרשז"א הליכות שלמה פרק תשיעי דבר הלכה ט בסופו. .285 משמיה דהגריי"ק פניני רבינו הקהילות יעקב חלק א עמ ' צט . .286 שו"ע תעב ב. .287 מהרי"ל סגל והעיד שכן עשה אביו הובא מהרי"ל סדר הגדה ד, משנ"ב תעב ס"ק ו. .288 שו"ת חת"ס אהע"ז ח"ב סימן קלז ד"ה אמנם.

מנהג לבישת ה"קיטל"

בקהילות אשכנז נהגו שעורך הסדר לובש בגד לבן [קיטל] 289 והטעם: כדי שלא תזוח דעתו עליומפני השמחה והחרות שעושים בליל זה , ע "כ ילבש בגד לבן שהוא בגד של מתים ויזכיר לו יום המיתה .290

טעם אחר: לפי שהוא דרך חירות .291

טעם אחר: לפי שהיו ישראל מצוינים במצרים דכתיב 292 "ויהיו שם לגוי" ודרשו חז"ל 293 שהיו מצוינים שלא שינו את מלבושיהם כדי שלא להתערב עימהם ומצאנו בחז"ל 294 שתלמידי חכמים שבבל מצוינים בבגדיהם כמלאכי השרת ובמלאכי השרת כתיב 295 "לבוש הבדים" היינו לבן לזכר לזה אנו מצינים בבגד לבן ,296

טעם אחר: לפי שבגד לבן הוא בגד של שמחה, ומצאנו לבישת בגד לבן משום שמחה, בט"ו באב 297 שבהם בנות ישראל יוצאות בבגדי לבן בשמחה לחולל בכרמים, וגם אנו בליל זה שמחים על שהוציאנו הקב"ה משעבוד לאורה .298

טעם אחר: לפי שכשהיו הכהנים אוכלים קדשים היו לובשים בגד לבן, וכן הוא בליל הסדר אכילת מצה ומרור הוא מעין אכילת קדשים .299

טעם אחר: סדר ליל הסדר נחשב כעבודת הקודש של הכהן הגדול ביום הכיפורים, הלובש בגדי לבן .300

טעם אחר:להראות אבילות לפי שבפסח חל תמיד ביום שחל בו תשעה באב .301

טעם אחר: לפי שרצו ללבוש בגד שאין בו חשש חמץ בכיסו, ובקיטל אין חשש חמץ לפי שלובשים אותו ביום כיפור שאסור באכילה .302

במנהגי הלבישה – יש שנוהגים שרק עורך הסדר לובש קיטל, ויש שנוהגים שכל הנשואים שבבית לובשים אותו .303

חתן - יש נוהגים שחתן בשנה ראשונה לנישואיו אינו לובש קיטל בליל הסדר, והטעם: מפני שמזכיר את בגדי המת ובשנה ראשונה צריך להיות שמח וטוב לב עם אשתו ,304 יש שכתבו בדומה לפי שהטעם בלבישת הקיטל בכדי שלא תזוח דעתו ובשנה ראשונה מחויב להיות שמח, טעם אחר: לפי שבשנה ראשונה נוהגים לערוך הסדר בבית חמיו או בבית אביו ומפני כבודם אין לו לנהוג בפניהם כדרך

מקורות

.289 ט"ז תעב ג. .290 ט"ז תעב ג. .291 ט"ז תעב ג. .292 דברים כו ה. .293 בהגדה של פסח. .294 שבת קמ, ב. .295 דניאל י, ה. .296 הגהות מעשה רב בהגדת מלבי"ם. .297 תענית כו, ב. .298 בהגהות מעשה רב בהגדת המלבי"ם. .299 מהרי"ל, הגדת "דברי נגידים". .300 הגדת מהרי"ל דברי נגידים. .301 ספר מטעמים. .302 הגאון ר' יהושע מנחם ארנברג מח"ס שו"ת ידבר משה בגליון ההגדה. .303 ויגד משה סימן ס"ב ס"ק ב. .304 טעמי המנהגים סימן תקג בקונטרס אחרון.

שררה 305, טעם אחר: על מה שאמרו חז"ל בן י"ח לחופה נמצא ששנה אחרי הנשואין עדין אינו בן עשרים ואינו בר עונשין ולכן אין להקפיד על הכנעת הלב .306

ויש נוהגים ללבוש גם בשנה ראשונה והטעם: לפי שרבים נישאים כשהם יותר מגיל עשרים לכן לובשים קיטל בשנה ראשונה .307

מי שאין לו מנהג מיוחד מאבותיו שלא ללבוש קיטל, עליו ללבוש קיטל גם בשנה ראשונה, וכן בירושלים נהגו ללבוש גם בשנה ראשונה 308. וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו .309

מקורות

.305 ויגד משה ס' יב אות ב. .306 רשימת הרה"ג ר' יוסף שוב בשם הגרשז"א הובא בשלמי מועד פרק עח שם בהערה. .307 ספר יד יצחק ח"ג סימן רב אות ד, קצה המטה סימן תרי ס"ק טו. .308 הגריש"א הליכות והנהגות פסח עמוד 15. .309 מהר"ם שיק קצה המטה ס תרי ס"ק טו, הגריש"א שם.

ענייני ההגדה

השם 'הגדה':

על שמגיד ומספר בה מקצת הענינים שהיו ביציאת מצרים, טעם אחר: על שם הפסוק 310 "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים",ועוד שמגיד בה ענין יציאת מצרים והניסים והנפלאות שעשה עמנו הקב"ה באותו הזמן, טעם אחר: הגדה מלשון הודאה ושבח לקב"ה על שהוציאנו מארץ מצרים כמו שמתרגם בירושלמי הגדתי היום לה ' אלהיך 311שבחית יומא דין וכן תרגמא רבינו סעדיה .312 טעם אחר: לפי שמבנה ההגדה מבוסס על ד ' פסוקים שבפרשת ביכורים 313 "ארמי אובד אבי" "וירעו אותנו המצרים" ונצעק את ה' ויוציאנו ה'" ועל זה אמר הכתוב 314 "הגדתי".

הטעם שתיקנו את נוסח ההגדה: מפני שחייבים אנו לספר ביציאת מצרים בלילה הזה, ואין כל העם יודעים לסדר זאת כראוי, וגם עם ידעו שמא יתרשלו ולא יספרו, ובפרט אם יאכלו וישתו ותחטפם שינה ולא יגידו דבר, לכן תקנו חז"ל את הדברים בקיצור מהפסוקים המספרים מיציאת מצרים כדי שיזכו כולם לספר בענין יציאת מצרים בין גדולים בין קטנים .315

מבנה וסדר ההגדה

עיקר ההגדה מ"הא לחמא עניא " עד הסעודה , הפיוטים "אדיר הוא " "וחד גדיא" אינם שייכים להגדה והם נתחברו בתקופת הראשונים, כמו רוב הפיוטים של שבתות ומועדים. "קידוש" "הא לחמא עניא" לפני אמירת ההגדה מקדשים את היום ו"מזמינים כל דיכפין". אח"כ אומרים "מה נשתנה", וההגדה שכולל התשובה. "ואילו לא הוציאנו", ו"מעשה בר"א", מדגישים את מעלת סיפור יציאת מצרים. "אמר ר"א בן עזריה" מציין שמחמת חשיבות יציאת מצרים חייבים להזכיר יציאת מצרים כל ימות השנה.

"ארבעה בנים" מתואר אופן הסיפור, "יכול מר"ח" זמן חיוב סיפור יציאת מצרים, "מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו" הסיפור עצמו - ההגדה בעצמה. "הלל" לפני הסעודה "ברכת הגאולה"לאחר הלל שלפני הסעודה ו"ברכת השיר" שלאחר ההלל, פיוטים ושיר השירים.

דרך שאלה ותשובה

הטעם שקבעו את סדר ההגדה בדרך שאלה ותשובה מה נשתנה, וכן הגמרא בפסחים 316 אומרת ואם הבן חכם הבן שואלו, לפי שבדרך זאת הדברים נקבעים בנפש האדם כשהוא מבקש למצוא טעם לדבר שנתקשה בו .317

מקורות

.310 שמות יג ח. .311 דברים כו ג. .312 אבודרהם סדר הגדה. .313 דברים כו,ה-ח. .314 דברים כו ג. .315 סדר היום סדר ההגדה. .316 קטז, א. .317 דרך פקודיך מצווה נא חלק המעשים אות ב.

סימני הסדר

קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה.

תקנת סדר ליל הסדר: כשסידרו את הסדר נתנו בהם סימנים והטעם: לפי שמרובים דיני הסדר תיקנו חכמים לעשות על פי הסדר ובפרט בזמנם שלא היה הדפוס נפוץ כמו היום .318

טעם אחר: לפי שכל דבר שבקדושה צריך זימון, וכפי שהביא במג"א 319 על מה שאומרים קודם ברכת המזון "הב לן ונברך" .320

סימני הגדה מי תקנם יש שמייחסים זאת לרש"י 321 ויש מייחסים לאחר מבעלי התוס' ר ' שמואל מפלייזא .322

אמנם לא כל מנהגי הסדר נזכרו בסימנים כגון מצות הסבה, מצות ד' כוסות, חרוסת, ב' תבשילים, ומים אחרונים.

והטעם בכל אלו

הסבה: לפי שיששסוברים שמצות הסבה אינה מצווה בפני עצמה אלא דין בקיום מצות מצה וד' כוסות .323

ד' כוסות: לפי שלא תקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל והגדה ,324 טעם אחר: לפי שנכלל בקדש, ומגיד, וברך, והלל דאלו הדברים תקנו להאמר על הכוסות דקי"ל שתאן שלא על הסדר לא יצא .325

חרוסת: לפי שדעת בעל ההגדה שאין המצווה באכילת חרוסת אלא בטיבול המרור בחרוסת, ובהזכרת מרור נכלל גם החרוסת הטפילה לו .326

ב' תבשילים: שאינם נאכלים אלא מונחים על השולחן בלבד זכר לקרבן פסח וחגיגה .327 מים אחרונים: לפי שסובר בעל ההגדה שטעם תקנת מים אחרונים הוא משום מלח סדומית שמסוכן לאכילה 328 ולפי שבליל הסדר אין טובלים מצה במלח לא צריך מים אחרונים, בשונה מהפיוט של ר' יוסף טוב עלם לשבת הגדול, שכתב שנוטלים מים אחרונים בליל פסח לפי שהוא סובר שהטעם של מים אחרונים הוא משום נקיות, ולכן צריך נטילה גם בליל הסדר .329

ובאופן אחר, בספר אשד הנחלים 330כתב, דנראה פשוט דהיינו טעמא שהשמיט השולחן ערוך את החיוב של מים אחרונים מסדר הסימנים של ליל הסדר, כיון דאיהו סבר כדעת התוספות בסוגיין דהאידנא לא קפדינן על מים אחרונים, כיון דאין מלח סדומית מצוי בינינו, וגם אין אנו רגילים כהיום לטבל את אצבעותינו במלח אחר אכילה ,

מקורות

.318 פרדס הלכות פסח עמוד נה, מחזור ויטרי. .319 ריש סימן קצב. .320 ויגד משה סימן יד. .321 מחזור ויטרי הלכות פסח סימן סה, ומה שנחסר שם יחץ כתב בויגד משה סימן יד שטעות סופר הוא. .322 סידור עיון התפילה. .323 הסדר הערוך פרק מח. .324 הסדר הערוך פרק מח. .325 אוצר פסקי ראשונים על הלכות פסח. .326 כנסת יחזקאל. .327 הסדר הערוך פרק מח. .328 כדברי הרמ"א תעה א. .329 סדר הפסח ענף יב, הגרשז"א בשלמי מועד פרק עח . .330 עירובין יז, ב.

הלכך לא כתב סימן למים אחרונים. מיהו למאי דקיימא לן כהפוסקים שמים אחרונים חובה גם היום, בודאי חובה הוא גם כן ליטול מים אחרונים אף בליל הסדר.

ועיין שם שכתב, שהרצה את הדברים לפני הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, והשיב לו בזה הלשון: דאפשר דכיון שיש שאין מקפידין על כך, אינו חיוב גמור כל כך, הלכך לא קבעו לזה סימן.

אולם כתב שם סברא נאה ליישב זאת, דהטעם שלא קבעו לזה סימן כיון דעיקר הטעם שנתנו גדולי הדורות הראשונים סימנים לסדר ליל הפסח, הוא כדי שירוץ בהם כל הבא לערוך את הסדר, ויעשנה כהלכתו , ולא יקדים את המאוחר ולא יאחר את המוקדם ולא ישנה כלום ממטבע שטבעו חכמים. הלכך כל מה שיש בו מקום לטעות אם להקדימו או לאחרו כמו "כרפס" או "יחץ" וכו' קבעו לזה חכמים סימן, אך כל שאין בו מקום לטעות כמו מים אחרונים שבודאי אי אפשר לטעות בהם, שהרי תמיד הם באים קודם ברכת המזון, לא הוצרכו לקבוע לזה סימן.

אמירת הסימנים

יש שנהגו לומר בפה כל סימן במקומו וכן כתב בספר יסוד ושורש העבודה 331 והטעם: לפי שבט"ו סימני הסדר נרמזו בו סודות גדולים ונפלאים וע"כ בעבודה ג"כ יאמר סימנים בפה מלא.

אמירת כל הסימנים בתחילת הסדר: יש שנהגו לומר בתחילת הסדר את כל הסימנים ואחר כך חוזרים ואומרים כל סימן במקומו, והטעם: כדי לעורר תשומת לב של התינוקות על כל מה שנעשה בלילה הזה ואז שפיר יקשו מה נשתנה מאחר ששמעו כל סימני הסדר .332

חביבות ליל הסדר

ומאוד חביבה מצוות הסדר דלא אשכחן דהקפידה תורה על תינוקות יותר מלילה זה דכתיב 333 "והגדך לבנך" אע"ג דכתיב גם בהקהל את הנשים והטף 334 פריך בגמרא 335 טף על מה הם באים ליתן שכר טוב למביאיהן .336

מקורות

.331 שער תשיעי פרק שישי. .332 ויגד משה סימן יג. .333 שמות יג ה. .334 דברים לא, ח. .335 חגיגה ג, א. .336 מהר"ל סדר ההגדה ד.